Bamidbar
5784
Contents
Raschi und Ramban, und David des Königs
grosser Irrtum
Eine weitere interessante Frage zur
Zählung:
|
|
במדבר א':א' |
|
Und es sprach HaSchem zu Mosche in der Wüste Sinai, im
Zelt der Zusammenkunft, am Ersten des zweiten Monats, im zweiten Jahre nach
dem Auszug aus Ägypten, sagend: |
(א) {פרשת במדבר}
וַיְדַבֵּ֨ר יְהֹוָ֧ה אֶל־מֹשֶׁ֛ה בְּמִדְבַּ֥ר סִינַ֖י בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד
בְּאֶחָד֩ לַחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בַּשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית לְצֵאתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ
מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר׃ |
|
Erhebt den Kopf der ganzen Gemeinde der Kinder Israels
gemäss deren Familien, deren Vaterhäuser, durch die Zahl der Namen jedes
Männlichen, gemäss der Köpfe. |
(ב) שְׂא֗וּ אֶת־רֹאשׁ֙
כׇּל־עֲדַ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם
בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֔וֹת כׇּל־זָכָ֖ר לְגֻלְגְּלֹתָֽם׃ |
Die beiden Psukim sind ausserordentlich kompliziert und
ausführlich formuliert, und man muss jedes Wort, inklusive seiner Stellung im
Satz und den Zusammenhängen, die sich daraus ergeben, genau verstehen.
Weil das sehr viel Stoff ist, hier zuerst eine
Zusammenfassung:
Ich möchte ein bestimmtes Detail hier herausarbeiten, und
kürze daher sehr ab.
Vielleicht kommt noch ein längeres Devar Toire später.
Sagt Malbi“M: In der vorigen Zählung, nach dem Cheis Ho
Eigel, war nur die gesamte Anzahl von Interesse. Es wurde weder nach Namen,
noch Familien oder Stämmen unterschieden.
Bei dieser Zählung jedoch musste jetzt jeder Einzelne mit
seiner Abstammung registriert werden. Warum? Weil die Schechinah nun permanent
auf allen ruhen wird, und das kann sie nur auf Yisroel. Dies aus verschiedenen
Textstellen, siehe Maseches Avoido Soro. Die Oivdei Gilulim kommen und sagen,
unsere Bechoirois hätten auch dienen wollen. Sagt HKBH: Bringt einfach Eure
Geburts- und Familienbüchlein, damit eure Abstammung und Zugehörigkeit
ersichtlich ist. Und das können sie eben nicht, da nicht klar ist, wer mit
wem...
Daraus ersehen wir die Wichtigkeit von Yichus,
Abstammung.
Und wie muss man sich diese Zählung vorstellen? Es
mussten 605550 Männer über 20 eingetragen werden, und jeder musste beweisen,
dass er dazugehört!
Wird hier vorgeschrieben:
|
Ab dem 20. Lebensjahre und darüber, jeder der zur
Versammlung (ev: zum Heere) in Israel verpflichtet-berechtigt-herausgestellt
wird, erinnert Euch überwachend (Ramba“n) ihrer, sie zu versammeln, Du und
Aharoin. |
במדבר א':ג' (ג) מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙
וָמַ֔עְלָה כׇּל־יֹצֵ֥א צָבָ֖א בְּיִשְׂרָאֵ֑ל תִּפְקְד֥וּ אֹתָ֛ם לְצִבְאֹתָ֖ם
אַתָּ֥ה וְאַהֲרֹֽן׃ |
|
Und bei Euch, Euch beigestellt: Seien ein Mann pro
Stamm, Stammesfürst sei er. |
במדבר א':ד' (ד)
וְאִתְּכֶ֣ם יִהְי֔וּ אִ֥ישׁ אִ֖ישׁ לַמַּטֶּ֑ה אִ֛ישׁ רֹ֥אשׁ לְבֵית־אֲבֹתָ֖יו
הֽוּא׃ |
Du und Aharon, und die zwölf Stammesfürsten, die in den
nächsten Psukim dann genannt werden.
Bemerkung: Hier werden die Stammesfürsten von HaSchem
direkt ausgesprochen und bestimmt. Es gibt keine Zweifel, sie sind perfekte
Zadikim.
Beim Vorfall mit den Meraglim, den Kundschaftern, wird
das dann anders sein. Dort, weil HaSchem schon sieht, wo das hinsteuert, sagt
er Moische: Schicke „für Dich“, heisst von Deiner eigenen Entscheidung. Und da der
Mensch eben die Herzen und Nieren nicht sehen kann, geschieht dann, was
offenbar geschehen musste, und wir leiden bis heute darunter.
Ich stelle mir das so vor: Jeder Eine ist gekommen zu
Mosche und Aharon, er wurde angeschaut, durfte Mosche seinen Namen sagen, wurde
vielleicht sogar noch nach seinem Befinden gefragt. Dann schickte man ihn zu
seinem Stammesfürsten, und dieser stellte sicher dass er wirklich der Ploni,
Sohn des Almoni, Familie Chossid vom Stamm Soundso war. Es wurde kurz gefragt,
man kennt ihn, alles stimmt. Er bekommt seine Urkunde, und ist eingeschrieben
im Stammesbuch.
Was geschieht hier eigentlich?
Die ehemalige Familie von 70 Seelen wird nun offiziell
als Volk registriert, alle Beziehungsverhältnisse offengelegt, auch sichergestellt
dass alle eingebettet sind in ein Netzwerk, ein Ganzes, keiner fällt heraus und
wird alleine gelassen.
Es sind auch die Erbverhältnisse, die
Verantwortungsverhältnisse für Unterhalt Kranker und Behinderter klar
offengelegt.
Aber es ist eben noch viel mehr:
Jeder Einzelne darf mit Mosche und Aharon sprechen, wird
gesehen, und weiss mit unverbrüchlicher Sicherheit, dass HKBH ihn, ihn ganz
persönlich wertschätzt, liebt, und auf dieser Welt haben will. Niemand ist
„einfach so, zufällig“ geboren worden und hier auf dieser Welt, jeder hat eine
Aufgabe.
Das ist, gerade in einer Umgebung wie der Wüste, die
extrem Lebensfeindlich ist, sehr wichtig.
Und wir sehen, dass sich in den 3400 Jahren seitdem
nichts geändert hat.
Der Malbim sagt, unter Anderem, auch weiter: Weil nun Am
Yisroel die Armee HaSchems auf Erden ist, müssen sie entsprechend ehrenvoll
aufgestellt sein, jeder bei seinem Stamm, und jeder Stamm bei seiner Fahne, und
alle mit einer Ordnung, die der Stellung des Volkes in der Welt entspricht. Weiter
schreibt er: Weil alle B`Y beim Matan Toire vollkommen geheilt wurden von allen
Gebrechen, waren sie alle ausnahmslos stark und kriegstüchtig.
Weiter sagen unsere Weisen:
Die Kinder Yisroels waren am Berg Sinai auf einer so
extrem hohen Entwicklungsstufe, dass sie jederzeit die Himmlischen Heerscharen
und den Thron HaSchems sehen konnten. Das, was Yecheskel ein einziges Mal in
seinem Leben für ein paar Minuten oder Stunden sehen durfte, sahen sie Tag und
Nacht.
Sie sahen also die in vier Lager aufgeteilten Himmlischen
Armeen, in den vier Himmelsrichtungen um den Hohen Thron HaSchems lagernd.
Und sie sagten: Wow, das wollen wir auch!
Nun sagte HaSchem: Ihr wollt das auch? Super! Kein
Problem.
Ich spreche direkt zu euch!
Das ertrugen sie jedoch nicht, sie sind von der
überwältigenden Liebe und Kraft der Schechinah aus ihren Körpern gezogen worden
und konnten/wollten nicht mehr zurück!
HaSchem musste sie wiederbeleben, und dann wurde Moische
als Prophet, als „Transformator“ zwischengeschaltet.
HaSchem sagte: Ich gebe Moische die Zwei Tafeln und die
mündliche Lehre, und wenn er vom Berg runterkommt, baut ihr den Mischkan, wir
stellen euch auf, und ab geht´s nach Eretz Yisroel!
Und dann geschah die Sünde mit dem Kalb... Und da musste
dann erst mal nochmals ein Transformator mehr dazwischen: Die Leviten bekamen
die Aufgabe, zwischen dem Volke und dem Mischkan zu vermitteln.
Denn sie waren am Kalb nicht beteiligt, und sie stellten
sich bedingungslos auf HaSchem´s Seite.
Bamidbar 1, ausführlich
Raschi und
Ramban, und David des Königs grosser Irrtum
|
|
במדבר א':א' |
|
Und es sprach HaSchem zu Mosche in der Wüste Sinai, im
Zelt der Zusammenkunft, am Ersten des zweiten Monats, im zweiten Jahre nach
dem Auszug aus Ägypten, sagend: |
(א) {פרשת במדבר}
וַיְדַבֵּ֨ר יְהֹוָ֧ה אֶל־מֹשֶׁ֛ה בְּמִדְבַּ֥ר סִינַ֖י בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד
בְּאֶחָד֩ לַחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בַּשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית לְצֵאתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ
מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר׃ |
|
Erhebt den Kopf der ganzen Gemeinde der Kinder Israels
gemäss deren Familien, deren Vaterhäuser, durch die Zahl der Namen jedes
Männlichen, gemäss der Köpfe. |
(ב) שְׂא֗וּ אֶת־רֹאשׁ֙
כׇּל־עֲדַ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם
בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֔וֹת כׇּל־זָכָ֖ר לְגֻלְגְּלֹתָֽם׃ |
Die beiden Psukim sind ausserordentlich kompliziert und
ausführlich formuliert, und man muss jedes Wort, inklusive Miseiner Stellung im
Satz und den Zusammenhängen, die sich daraus ergeben, genau verstehen.
In der
Wüste Sinai: Am Orte, an dem die Torah gegeben wurde, ein leerer,
lebensfeindlicher Ort, an dem man nur auf wundersame, übernatürliche Weise
leben kann. Ein Ort der Stille, wo jedes Wort viele Kilometer nachhallt. Ein
Ort, wo der Mensch auf das absolut Wesentliche zurückgeworfen wird. Und: noch
am Berg, aber schon nicht mehr auf dem Berg, sondern
Im Zelt
der Zusammenkunft: Der Mischkan, das Zelt der Zusammenkunft, ist aufgebaut wie
der Berg Sinai, mit Zonen verschiedener, ansteigender Keduscha, und im
Innersten ist die Schechina, unerreichbar für die gewöhnlichen Israelim, ja
sogar für die Koihanim. Dies eben, weil die Kraft der Liebe und der
G0ettlichkeit dort so überwältigend stark ist, dass nur ein vollkommen gereinigter
Mensch (Körper UND Seele) sie als solcher erleben und am Leben bleiben kann.
Ist auch nur die geringste Spur einer Verunreinigung/ Verdunkelung durch Triebe
vorhanden, bricht das auseinander, die Seele haftet an die Schechina an, und
der Körper an den Staub der Erde.
Am Ersten
des zweiten Monats im zweiten Jahre nach Auszug aus Ägypten: Einen Monat nach
der Einweihung des Mischkan, und zwei Wochen nach dem ersten Pesach-Opfer.
Heisst auch; im gleichen Jahr, nämlich unmittelbar nach Yom Kippur, wurden Bnei
Yisroel schon mal gezählt! Warum so spät, warum nicht sofort nach Yoim Kippur?
Sagt Malbim: Weil sie zuerst den Mischkan bauen und einweihen mussten! Sie
brauchten doch jetzt die Transformatoren, um die Präsenz der Schechina in ihrer
Mitte zu überleben!
Erhebt: Fragt Ramban im Namen
von Chasal: Warum steht nicht „Zählt (saper)“, „gedenkt Fürsorgend (poiked)“ ,
„erfasst zählend (Mana)“?
Den Kopf
der ganzen Gemeinde: Das Wort Se´u ist zweideutig und zweischneidig, im
wahrsten Sinne des Wortes. Es gibt mehrere Midroschim, aufgrund derer der
Ramban hier seine Erklärung ausbreitet.
Im
Ersten Medrasch, auf Bereschis 40, 13 und 19, wird erklärt dass das Wort se ´u
auf Josef und die beiden Minister zurückgeht: Der Mundschenk wird erhoben und
kehrt an seinen Ehrbaren Beruf zurück, und der Kopf des Bäckermeisters wird ihm
vom Körper „erhoben“, abgetrennt, und er stirbt.
Genau
so mit Bnei Yisroel: Tun sie den Willen Haschems, werden sie zur Grösse erhoben
und zum Licht der Welt, und wenn nicht, werden sie sterben (siehe diese
Generation, 40 Jahre in der Wüste bis sie alle dahingegangen sind).
Es
gibt aber einen weiteren Midrasch in Vayikra Raba, bei dem klar steht, dass
Se`u zum Ruhme hin zu deuten ist, wegen des Mundschenks.
Schlussendlich
bleibt aber das Fazit: Tun wir gut, wird sein gut.
Von
dieser Zählung ausgeschlossen sind aber Bnei Levi. Denn seit dem Cheis HoEigel
werden Levi separat vom Rest des Volkes geführt, da sie als gesamter Stamm dem
Eigel nicht verfielen.
Im
weiteren Verlauf der Parascha kommt dann daher eine weitere Zählung:
|
Und es sprach HaSchem zu Moische in der Wüste Sinai,
sagend: Gedenke fürsorglich (Pakoid) – auch:Zähle – die Söhne Levis gemäss
deren Vaterhäusern, Familien, jedes Männliche von einem Monat und älter
gedenke ihnen. |
במדבר
ג':י"ד (יד) {חמישי} וַיְדַבֵּ֤ר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה
בְּמִדְבַּ֥ר סִינַ֖י לֵאמֹֽר׃ (טו) פְּקֹד֙
אֶת־בְּנֵ֣י לֵוִ֔י לְבֵ֥ית אֲבֹתָ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם כׇּל־זָכָ֛ר
מִבֶּן־חֹ֥דֶשׁ וָמַ֖עְלָה תִּפְקְדֵֽם׃ |
Hier heisst es jetzt: Pakoid, laut
Ramban ein gedenkendes, fürsorglich eingreifendes Handeln
//(gem. Bereischis 21,1: HaSchem
pakad es Soro).
Kommt dazu dass die Wurzel dieses
Verbs, Pei-Kuf-Dales, Pokod, auch die Wurzel des Mischkans zu sein scheint.
In einem anderen grossen Schiur
erkläre ich genau, woher das kommt. Hier kurz:
Die erste Erwähnung von Pokod ist
bei Sarah Imeinu, unserer Urmutter. Dort steht bezüglich der Zeugung Yitzchaks:
und HaSchem „Pokod“ die Sarah, er hat sie „erinnert, eingeschlossen, gezählt“.
Dann zieht sich dieses Verb durch
das ganze Buch Schemois, und taucht immer an Schlüsselpositionen auf, so bei
Yoisef, Moische, beim Auszug aus Mitzrayim, und eben am Schluss des Buches, als
Krönung: Die Parascha Pekudei, in der der Mischkan fertig wird, und die
Schechinah in ihn einzieht. //
Heisst: Keine direkte Zählung,
sondern via Schekel, oder andere indirekte Methoden. Dies, weil an mehreren
Stellen der Toire ausdrücklich erwähnt wird, dass Am Yisroel nicht zählbar ist,
und nicht (direkt) gezählt werden soll. Es wird aus diesen verschiedenen Psukim
hergeleitet, zusammen mit dem Ereignis der Zählung durch Dovid Ha Melech, wo
eine schreckliche Seuche tausende dahingerafft hat als Folge seiner direkten
Zählung des Volkes, dass direktes Zählen den Ankläger im Himmel aktiviert, und
als Folge alle, die „offene Rechnungen“ in Schamayim haben, zur Rechenschaft
kommen können.
Ein sehr kompliziertes und wichtiges
Konzept-Thema, das auch der Ramban in unseren Psukim hier aufgreift.
Es wird in Broches 62b bearbeitet.
Der Ramban fragt: Wie kann es sein, dass David Ha Melech bei einer so einfachen
Sache wie der Volkszählung einen so gravierenden, tödlichen Fehler beging?
Er macht einen langen Ausflug durch
verschiedene Textstellen und Midroschim, und bringt einen Nachweis aus seiner
Sicht, dass Dovid Ha Melech nicht beabsichtigte, eine Volkszählung mit direkter
Zählung auszuführen, sondern dass er und das Volk bestraft wurden weil die
Zählung grundlos, resp. Nur zur Befriedigung seines eigenen Stolzes erfolgte:
Zu sehen, wie sehr gross das Volk unter seiner Regentschaft geworden war.
Eine weitere Möglichkeit erwähnt er:
Die Zählung der unter 20-Jährigen, die zwar als volljährig gezählt werden im
Bezug auf religiöse Pflichten, aber nicht in der Versammlung sitzen. Da aber
steht, das Volk sei nicht zählbar, oder nicht vollständig zu zählen, ist das eine
Aveire.
Eine weitere Möglichkeit ist, dass
er jene unter 20 zählen liess, die kriegstüchtig waren.
All diese Möglichkeiten werden
allerdings durch die Gemore in Broches 62: widerlegt.
|
Brachot, 62 amud 2 In Schmuel, 1, 26:19 steht:
„..wenn HaSchem Dich aufgehetzt hat, lass IHN ein Mincha-Opfer empfangen....“
Sagt Rabbi Elazar: Sagt Ha Kadosch Boruch Hu zu Dovid: „Aufhetzer nennst Du
mich? Nun, ich werde Dich in die Irre führen mit etwas, das selbst die Kinder
im Kindergarten schon wissen und beherrschen. Steht geschrieben (Schemois 30,
12): „Erhebst Du den Kopf der Kinder Israels, sie zu zählen (Pakoid,
gedenkendes, fürsorglich eingreifendes Handeln), so soll jeder Mensch ein
Pfand für seine Seele geben usw.“ Und sofort: (Divrei HaYomim 1, 21:10) Und es
erhob sich der Soton (der Ankläger, Verführer) über Yisroel“ und weiter
steht: (Schmuel 2, 24:1): „Und es hetzte sie David auf, sagend: Geh, zähle
(Mneh) Yisroel“ und weil ausdrücklich steht „zähle“ ist nicht angebracht zu sagen er habe sie
indirekt gezählt via eine Geldabgabe des halben Schekels. Und es steht:
(Schmuel 2, 24:15) Und HaSchem gab eine Seuche in Ysroel vom Morgen bis zur
Zusammenkunftszeit (Mincha, Nachmittag). |
גמרא ברכות ס"ב::י"א שמואל א כ"ו:י"ט} "אִם ה' הֱסִיתְךָ בִי יָרַח
מִנְחָה", אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
לְדָוִד: "מֵסִית" קָרֵית לִי? הֲרֵי אֲנִי מַכְשִׁילְךָ בְּדָבָר
שֶׁאֲפִילּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן יוֹדְעִים אוֹתוֹ. דִּכְתִיב: {שמות
ל':י"ב} "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקוּדֵיהֶם
וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ" וְגוֹ'. מִיָּד, {דברי הימים א
כ"א:א'} "וַיַּעֲמוֹד שָׂטָן עַל יִשְׂרָאֵל", וּכְתִיב: {שמואל
ב כ"ד:א'} "וַיָּסֶת אֶת דָּוִד בָּהֶם לֵאמֹר לֵךְ מְנֵה אֶת
יִשְׂרָאֵל". וְכֵיוָן דִּמְנִינְהוּ לָא שְׁקַל מִינַּיְיהוּ כּוֹפֶר.
דִּכְתִיב: {שמואל ב כ"ד:ט"ו} "וַיִּתֵּן ה' דֶּבֶר
בְּיִשְׂרָאֵל מֵהַבֹּקֶר וְעַד עֵת מוֹעֵד" |
Heisst: Dovid hat eine direkte
Zählung befohlen!
Aber die Frage kommt auf: Warum? Wie
kann es sein dass der heilige Zadik Dovid, König in Yisroel, seinem Volke ein
solches Leiden verursachte?
Und wie kann es sein, dass der
Allgütige eine grosse Zahl Menschen einfach so tötet, weil der König gesündigt
hat?!
Die Antwort der Gemore ist von
grosser Tragweite für uns.
Dovid Ha Melech äussert einen
Vorwurf an Schaul, der aber ganz eigentlich ein Vorwurf an HaSchem Yisborach
persönlich ist:
Er sagt ihm: HaSchem hat Dich gegen
mich aufgehetzt, weil Du gesündigt hast. Geh, mach ein Opfer und besänftige
IHN, dass er Dich nicht mehr so plagt!
Nun muss man nachdenken: Wieso
verfolgt Schaul den Dovid, wo ist die Wurzel des Übels? Sie liegt in der Sünde
Schauls, dass er Agag ben Amoleik hat leben lassen für eine Nacht. Schaul
wollte dem Volk gefallen, war nicht stark genug, für den Willen HaSchems seine
Eitelkeit zu besiegen.
Er wurde dafür von HaSchem mit
geistiger Umnachtung und Paranoia bestraft.
Und das wirft ihm Dovid Ha Melech
hier vor die Füsse, aber mit Worten, die man dahingehend interpretieren kann,
dass er dem Eibischten einen Vorwurf macht, er habe das alles zu verantworten.
Und diese Entgleisung löst nun eine
Reaktion aus: Ha Schem lässt den Soton von der Leine, und erlaubt ihm, Dovid Ha
Melech irrezuführen. Dies auch, um ihn zu sensibilisieren darauf, dass er Schaul,
also seinen Nächsten, nicht belehren soll über seine Schwächen und Sünden,
unter denen er zwar persönlich leidet, die er aber trotzdem dem Andern nicht
vorhalten darf, da es diesen beschämt.
Und siehe da, jetzt wird Dovid Ha
Melech vor seinem Heerführer beschämt. Es steht ein sehr starkes Verb dort:
Verabscheuung. Joav verabscheut Dovids entscheid, und argumentiert heftig
dagegen!
Aber Dovid ist so von seiner
Eitelkeit und vom Soton geblendet, dass er die Warnung seines Generals in den
Wind schlägt. Und so bekommt er dann eine Strafe, die auch sein Volk zu spüren
bekommt, denn die Seuche rafft tausende dahin.
Nur, was ist jetzt mit all den Bnei
Yisroel die deswegen niftar werden?
Auch diese jedoch werden nur gemäss
Din Zedek gerichtet. Sie alle hatten „offene Rechnungen“, und HaSchem Yisborach
hat den Soton dahingehend instruiert, jene von dieser Welt zu nehmen, die damit
ihre Sünden annulieren können, und so Gan Eiden erreichen. (Gemore, 62:,
nächste Sugiya).
Was lernen wir: Die Macht der Worte
und Absichten ist sehr gross, und wir müssen aufpassen, auch weil unsere Worte
und Taten Folgen haben für alle, die in unserem Machtbereich sind, heisst von
uns abhängig!
Und hier haben wir eine Antwort auch
auf unsere momentane Situation. Wir erleben die Folgen unserer kollektiven
Worte und Taten. Und alles ist vollkommen gerecht in Schamayim, obwohl wir das
nicht verstehen können.
Eine weitere interessante
Frage zur Zählung:
Es fanden innert eines halben Jahres
zwei Zählungen statt, mit exakt demselben Resultat!
Viele Meforschim fragen hier mit
Befremden: Wie kann das sein?
OrHaChayim macht eine längere
Rechnung und Abhandlung, die er jedoch mit einem sehr einfachen Argument
auflöst:
Bevor wir die Gründe für die Verzögerung dieser
Volkszählung untersuchen, müssen wir uns daran erinnern, dass die vorherige
Volkszählung, die in Parschat Pekudej (38,26) berichtet wird, die Zahl der
männlichen Israeliten über 20 Jahren mit 603.550 angab. Dies war sechs Monate
nach der Sünde des Goldenen Kalbs, als der halbe Schekel, den jeder männliche
Israelit über 20 Jahre beisteuerte, die Erlösung seiner Seele symbolisierte.
Diese Zahl überstieg die Anzahl der männlichen Israeliten über 20 Jahre, die
Ägypten verließen, um etwa 3.550, obwohl in der Zwischenzeit während der
Episode des Goldenen Kalbs viele Israeliten gestorben oder von den Leviten
hingerichtet worden waren, weil sie am Götzendienst des Goldenen Kalbs
teilgenommen hatten. Wenn es nur sechs Monate gedauert hatte, ihre Zahl gemäß
Parschat Pekudej wieder aufzufüllen, wie erklären wir, dass die Zahl zwischen damals
und jetzt nicht einmal um einen einzigen Mann gestiegen ist? Sicherlich hatten
in der Zeit zwischen der Volkszählung in Parschat Pekudej und der hier
berichteten einige Israeliten das Alter von 20 Jahren erreicht? Es ist
unwahrscheinlich, dass jemand von ihnen in einer Zeit starb, in der sie alle
damit beschäftigt waren, das Gebot zu erfüllen, ihre Beiträge für das
Stiftszelt zu bringen.
Unsere Frage wird verstärkt, wenn wir einen Kommentar in
Pessikta Zutra betrachten, wonach die Worte ויהיו כל הפקודים in Bamidbar
1,46 beweisen, dass solange die Israeliten mit den Arbeiten am Stiftszelt
beschäftigt waren, keiner von ihnen starb.
Dieser Kommentar scheint sehr weit hergeholt, wenn er nur
auf dem Ausdruck ויהיו,
„sie blieben (am Leben)“, basiert. Wenn wir die hier präsentierten Zahlen
betrachten, müssen wir schlussfolgern, dass mehr Menschen starben, nachdem die
Arbeiten am Stiftszelt begonnen hatten, als während der Episode des Goldenen
Kalbs!
Nach unserem Verständnis von Schekalim 1,3 waren jedoch
die Mitglieder des Stammes Levi in der Zählung der Personen enthalten, die
einen halben Schekel pro Person beigesteuert hatten. Wir können schließen, dass
in unserem Vers die Leviten ganz sicher nicht in die Volkszählung einbezogen
wurden, da die Tora befiehlt, sie separat zu zählen.
Die Frage löst sich dann ganz einfach. Tatsächlich fügte
die Tora den scheinbar überflüssigen Kommentar hinzu, dass die Leviten nicht in
die Summe der hier angegebenen Volkszählung einbezogen wurden (1,47), genau um
diesen Punkt zu verdeutlichen. Es zeigt sich, dass der natürliche Anstieg der
Israeliten zwischen dem Beginn der Arbeiten am Stiftszelt und dem zweiten Monat
des zweiten Jahres ihrer Wanderungen der gesamten Anzahl der Leviten entsprach,
die bei der vorherigen Gelegenheit gezählt worden waren.
Hätte die Tora den Absatz, der mit Vers 47 endet, mit den
Worten „wie Gott es ihnen befohlen hatte“ abgeschlossen, wie sie es am Ende des
Absatzes über die Banner in 2,33 tat, hätte ich geschlossen, dass die
Erwähnung, dass die Leviten nicht in die Zählung einbezogen wurden, nur zeigen
sollte, dass die Israeliten Gottes Anweisungen befolgten, sie nicht mit den
anderen Stämmen zusammenzufassen. Dass die Tora diese Worte nicht hinzufügte,
beweist, dass Gott uns darauf hinweisen wollte, uns nicht über die Tatsache zu
wundern, dass die gezählte Personenanzahl relativ gesehen so gering war und auf
den ersten Blick keinen natürlichen Anstieg der Bevölkerung der Kinder Yisroels
zu widerspiegeln schien.
Die Bedeutung der Worte in Pessikta Zutra ist völlig
klar. Der Autor möchte den völlig unverhältnismäßigen natürlichen Anstieg der
Anzahl männlicher Israeliten über 20 Jahre in einer so kurzen Zeitspanne
zwischen Jom Kippur des ersten Jahres und dem Beginn des Ijar des zweiten
Jahres rechtfertigen, indem er uns daran erinnert, dass kein Israelit während
der Zeit starb, in der sie damit beschäftigt waren, die Materialien für das
Stiftszelt zu sammeln und es zu bauen. Gott wartete mit dieser Volkszählung bis
zu diesem Datum, um sicherzustellen, dass die gezählte Gesamtzahl nicht kleiner
war als die in Parschat Pekudej genannte Zahl. Deuteronomium 4,11, das die
Tatsache, dass die Israeliten bis zu diesem Datum am Leben waren, darauf
zurückführt, dass sie an Gott festhielten, liefert die Grundlage für die
Aussage des Autors von Pessikta Zutra, dass während der besprochenen Periode
niemand starb.
Alschichs 18 Fragen
Alschich bringt eine tiefe
Textanalyse, in der er zeigt,
·
weshalb das Goldene Kalb möglich war
·
weshalb es Zeit braucht, um die Fähigkeit zum (er)Tragen von Keduscha zu
erwerben
·
Weshalb das Lager in drei konzentrischen Ringen und 4 Himmelsrichtungen
unterteilt war
Es gibt hier sehr viel auszulernen.
Wir sehen, dass die Kinder Yisroels
auf einer extrem hohen Ebene der Prophetie und Keduscha waren, und Alschich
erleuchtet uns den Weg, dies tiefer zu verstehen.
Das Wichtitgste?
1)
Einheit – Das Volk war wie ein Mann mit einem Herzen
2)
Reinheit – die Abstammung von Yaakoiv Ovinu wurde für jeden Einzelnen
nachgewiesen, denn alle sind eine einzige Seele, die aus Yaakoiv hervorgegangen
ist. Keine Frau und kein Mann wurde in Mitzrayim unrein durch Unzucht und
Fremdgehen.
3)
Jeder Einzelne ist ein Kleinod, ein Edelstein, und zählt für sich allein,
insofern er sich auf das Zentrum bezieht: Den Tempel, HaSchem, die Schechinah.
4)
Die Seelen sind ewig. Heisst: diese Realität gilt bis heute.
Die tiefere Bedeutung ist, dass die Kinder Yisroels durch alle Zeiten um
den Tempel, der jetzt in Jerusalem fest steht, angeordnet sind, unabhängig von
deren Distanz zu ihm. Aber das ist schon Midrasch und Interpretation.
Alschich stellt 18 Fragen,
entsprechend den Buchstaben, die „chai – Leben“ buchstabieren.
Chai ist aber nicht einfach
„existieren in dieser Welt“. Es heisst Leben im Sinne der Toire, und das ist
ewiges Leben.
וידבר ה' וכו'. במדבר סיני. ראוי לשים לב
Und der Herr sprach usw. in der Wüste Sinai. Es ist bemerkenswert:
(א)
למה הודיענו מקום האמירה מה שלא עשה
כן בזולת מקום זה.
(1) Warum wird hier der Ort der Aussage erwähnt, was anderswo nicht der
Fall ist?
(ב) אומר באהל מועד מי לא ידע כי שם
ידבר עמו.
(2) Steht geschrieben “im Zelt der Zusammenkunft”, wissen wir denn nicht,
dass ER dort mit ihm spricht?
(ג) אומרו באחד לחדש השני
מה צורך הודעת פרטות הזמן לענין זה. וגם אומרו שהיה בשנה השנית לצאתם מאמ"צ.
(3) Steht “am Ersten des Zweiten Monats”, wozu brauchen wir zu wissen wann
genau diese Rede gehalten wurde? Auch dass steht „im zweiten Jahre seit dem
Auszuge aus Mitzrayim“.
(ד) אומרו שאו את ראש מה ענין ייחסו ית' את קבלת החשבון בלשון
נשיאת ראש.
(4) Warum wird der Begriff „das Haupt erheben“ für die Volkszählung
verwendet?
(ה) למה הקפיד יהיה
למשפחותם לבית אבותם וגם מה שמדקדק שיהיה במספר שמות ושיהי' לגלגלות'.
(5) Warum ist es wichtig, sie nach ihren Familien und den Häusern ihrer
Väter zu zählen, und warum wird angegeben, namentlich und nach Köpfen zu
zählen?
(ו) שאחר שלא לצאת לצבא
היה המספר למה נמנו מבני ך' שנה.
(6) Da sie noch nicht in den Krieg zogen, warum wurden die ab zwanzig
Jahren und älter gezählt?
(ז) אומרו לצבאותם
והל"ל תפקדו את צבאותם אך באומרו אותם לצבאותם נראה שהם דבר אחד וצבאותם דבר
אחר.
(7) Warum heißt es „nach ihren Heeren“ und nicht einfach „zählt ihre
Heere“? Es scheint eine Unterscheidung zwischen „ihnen“ und „ihren Heeren“ zu
geben.
(ח) למה לא צירף את ראשי אבות המטות עם משה ואהרן ויאמר אתה ואהרן
וראשי האבות ולא לומר ואתכם יהיו כנטפלי' בלבד וגם אומרו איש ראש לבית אבותיו הוא
אומרו הוא הוא מיותר.
(8) Warum hat Gott die Häupter der Vaterhäuser nicht mit Moische und Aharoin
zusammengefasst, indem Er sagte „du und Aaron und die Häupter der Väter“,
sondern „bei dir sollen sein“? Auch, warum „jeder das Haupt seines
Vaterhauses“, was überflüssig scheint?
(ט) למה פירש שמותם ועוד אומרו ויקח משה וכו' והל"ל ויקח אות'
משה וידוע כי הם האנשי' האלה אשר נקבו בשמות.
(9) Warum werden ihre Namen ausführlich erwähnt, indem es heißt „und Mose
nahm“, statt „und Mose nahm sie“, da bekannt ist, wer sie sind?
(י) אומרו כאשר צוה ה' את
משה ודאי כי כאשר צוה ה' היה וגם אומרו ויפקדם במדבר סיני כי היה לו לומר ויפקדום
כאומרו למעלה תפקדו אותם.
(10) Warum heißt es „wie der Herr Mose befahl“, was offensichtlich ist, und
auch „und er zählte sie in der Wüste Sinai“, wenn es heißen sollte „und sie
zählten sie“?
(יא) מי לא ידע שהיה במדבר
סיני.
(11) Ist nicht bekannt, dass es in der Wüste Sinai war?
(יב) באומרו ויהיו וכו' מה
שלא נאמר לשון זה בכל השאר וגם מה היה שבראובן ושמעון נאמר לגלגלותם מה שלא נאמר
בשום אחד מהשבטים זולתם וגם בשמעון נתוסף מלת פקודיו מה שלא נאמר בשום שבט.
(12) Warum heißt es bei Reuven und Schim´oin „und sie waren“, aber nicht
bei den anderen Stämmen? Auch, warum wird nur bei Schim´oin „nach ihrer
Zählung“ hinzugefügt?
(יג) למה מזכיר יוצא צבא
בכל אחד מהשבטים אחר שנאמר למעלה על כלם.
(13) Warum wird „jeder, der zum Heer auszieht“ für jeden Stamm erwähnt,
nachdem es bereits für alle zuvor gesagt wurde?
(יד) למה נזכרו השבטים
כסדרן ראובן שמעון לוי ויהודה ולא יכנס גד בנתים ואם הוא על סדר הדגלים עדיין לא
נצטוו עליהם.
(14) Warum sind die Stämme in der Reihenfolge Reuven, Schim´oin, Levi und
Jehudo aufgelistet, und warum wird God nicht dazwischen erwähnt? Wenn es nach
der Lagerordnung ist, waren sie dazu noch nicht angewiesen.
(טו) באומרו אלה הפקודים
אשר פקד משה וכו' איש אחד לבית אבותיו היו כי מאומרו איש אחד והלאה הוא מיותר.
(15) Warum heißt es „dies sind die Gezählten, welche Moische zählte“ usw.,
„jeder Einzelne zu seinem Vaterhaus“, denn von „jeder“ weiter erscheint der
Text redundant?
(טז) אומרו ויהיו כל פקודי בני ישראל כי הנה כל פסוק זה הוא מיותר
ולא היה לו לומר רק פסוק שאחריו ויהיו כל הפקודים שש מאות וכו' כי ידוע היה שהיו
לבית אבותם ומבן ך' ושהם כל יוצא צבא.
(16) Warum heißt es „und alle Gezählten der Kinder Israel“, denn siehe der
Vers scheint im Ganzen überflüssig zu sein, und hätte er nicht nur den nächsten
Posuk schreiben müssen, „und alle erfassten: Sechshundert usw..“ denn es war
doch bekannt, dass alle über 20 zu jedem Vaterhause gezählt wurden, da sie zu
den Verpflichteten herausgingen (abgesondert wurden)?
(יז) באומרו והלוים למטה
אבותם לא התפקדו וכו' כי לומר שלא התפקדו מה צורך לומר למטה אבותם שיורה שהתפקדו
אך לא למטה אבותם והל"ל לא התפקדו וגו'.
(17) Warum heißt es „aber die Leviten, nach ihrem Vaterstamm, wurden nicht
gezählt“ usw., als ob angedeutet wird, dass sie gezählt wurden, aber nicht nach
ihrem Vaterstamm, statt einfach zu sagen „die Leviten wurden nicht gezählt“?
(יח) ראוי לשום לב מה היה
שבכל שבט ושבט הוא אומר ולבני כאומרו ולבני שמעון ולבני יהודה וכן כלם זולתי
בראובן ונפתלי שנא' בני בלא למ"ד וגם לשים לב אל הבנת הלמ"ד שבכל שבט
שיראה משולל הבנה כי יותר צודק אומרו בני בלא למ"ד:
(18) Warum heißt es „zu den
Söhnen“ für jeden Stamm außer Reuven und Naphtali, die das Präfix „zu“ nicht
haben? Auch ist das Präfix „zu“ für jeden Stamm nicht gut verständlich, da es
ohne klarer wäre.
אמנם בסבת המנין הלזה פרש"י שהוא על שבא להשרות שכינתו
במשכן מנאן וקשה שא"כ קודם ניסן או בניסן עצמו היה ראוי למנותם ולא באחד לחדש
השני
Fürwahr, Raschis Aussage dass die Zählung erfolgte, weil die Schechinah in
Yisroel zu Ruhen kommen sollte ist schwer zu verstehen, den wäre dies so, hätte
diese vor dem Monate, oder im Monate Nissan stattfinden sollen.
אך הנה הערנו מה ענין הכניס את מספר שבט גד בין שמעון
ליהודה אך הנה זה הוראה כי מעתה היה רמז אל ענין הדגלים שהיו גד ושמעון בדגל מחנה
ראובן ונבוא אל הענין והוא כי הנה ארז"ל על פסוק ודגלו עלי אהבה כי כשהיו
ישראל בסיני ראו שכינה שורה על ארבע מחנות מלאכי' עשויי' ד' דגלים דגל מיכאל דגל
גבריאל דגל נוריאל דגל רפאל
Wir sind des Weitern erstaunt ob der Platzierung des Stammes God zwischen
Schim´oin und Yehudo. Dies ist jedoch ein Hinweis darauf, dass von hier an eine
Andeutung gemacht wurde auf die Anordnung der Standarten, da God und Schim`oin
Teil der Gruppe unter dem Banner Reuvens waren.
Lasset uns dies genau untersuchen: Unsere Weisen haben den Vers “und seine
Standarte über mir ist Liebe” dahingehend kommentiert, das, als Yisroel am
Sinai weilten, sie die G0ettliche Präsenz auf vier Lagern aus Engeln ruhen
sahen, jedes mit einer Standarte: Jene Michoels, jene Gavriels, jene Nuriels und
jene Refoels.
ונתאוו ואמרו מי יתן ותשרה שיכינ' עלינו בד'
מחנו' וזהו ודגלו עלי אהבה כי אז גדלה הכנת' בזכו' התורה לולא שנתקלקלו בקרוב
במעשה העגל ומשנתקנו למחרת יום הכפורים שבא משה בלוחות שניות ובבשורות מעשה המשכן
ונטפלו בעניינו עד ראש חדש ניסן שבשנה השנית לצאתם מארץ מצרים
Es verlangte sie nach diesem und sie sagten: “Wer nur gewährte uns, dass
die G0ettliche Präsenz auf uns ruhe in vier Lagern!?“
Dies ist der Sinn von “und seine Standarte über mir ist Liebe”, während
ihre Vorbereitung intensiviert wurde durch die Toire, obwohl sie bald in die
Irre gingen mit der Sünde des Goldenen Kalbes.
Als sie dann wiederhergestellt wurden am Tage nach Yoim Kippurim, als
Moische mit den zweiten Tafeln vom Berge kam, und sie die guten Nachrichten
bezüglich des Mischkans bekamen, stürzten sie sich in dessen Bau bis zum Ersten
Nissan im zweiten Jahre nach dem Auszug aus Mitzrayim.
ול' יום אחר הקמת המשכן בא הוא יתברך להשלים להם
שאלתם להשרות שכינתו בהם והם עשויים ד' דגלים מעין מה שהיה במלאכי השרת והוא כי
למה שבמעמד הר סיני באה להם ההשפעה שלא בהדרגה שעל כן לא יכלו לסבול כי שרתה עליהם
שכינה ורוח נבואה בהקיץ והיו כל העם רואים את הקולות עד שפרחה נשמתם מגופם שלא
עצרו כח גויותם לסבול קדושה כ"כ גדולה ונשארים פגרים מתים ע"כ מה עשה
עתה הוא ית' הביא להם השראתו הגדולה הזאת בהדרגה
Dreissig Tage
nach der Erstellung des Mischkans kam G0tt, ihnen ihre Bitten zu erfüllen, dass
er doch unter ihnen weile, geordnet in vier
Lager wie die Engel. Am Berge Sinai
wurden sie durch die Ströme G0ettlichen Einflusses, die über sie kamen in einem
Schwall, überwältigt, und sie ertrugen es nicht, dass der G0ettlichen Einfluss und
der Geist der Prophetie im Wachzustande gleichzeitig auf ihnen ruhe; Und die
ganze Nation sah die Töne bis ihre Seelen ihre Körper verliessen, unfähig,
solch starke Heiligkeit zu ertragen.
Sie blieben als Leichen zurück. Daher, was tat HaSchem? Er brachte seine
mächtige Präsenz dosiert.
וחילק הדבר לג' מדרגות
למען ישתלשל התפשטות השראת הקדושה בהדרגה המוכן יותר קודם על כן גזרה חכמתו ית'
לעשות ג' מחנות
Er unterteilte sie in drei Stufen, um der Kedusche zu erlauben, sich
Schritt für Schritt auszubreiten, zuerst zu den am besten Vorbereiteten. Daher
bestimmte SEINE Weisheit, drei Lager herzurichten:
מחנה שכינה בתוך המשכן
וסביב למשכן מחנה לויה ועד י"ב מיל מחנה ישראל בד' דגלים כמחנה אלהים וראשינ'
התחיל לקדשם במעשה המשכן והיחלה השראת השכינה באהל מועד תחלה שהוא מחנה שכינה
Das Lager der Heiligen Präsenz im Mischkan, das Lager der Leviten rund um
den Mischkan, und das Lager der Yisroel in vier Standarten, wie G0ttes
Heerlager. Er begann damit, sie durch den Bau des Mischkan zu
erheben/abzusondern, und lenkte die G0ettliche Präsenz erstweilig ins Zelt der
Zusammenkunft, das Lager der G0ettlichen Präsenz.
ואחר שהוחזק בגדר השראת
שכינה במשכן חדש ימים ונתחנכו בזה ל' יום באה להם הדרגה גדולה זו להיות נעשים הם
עצמם מרכבה כמלאכי השרת עשויים ד' מחנות ולהמשיך הקדוש' בהדרגה עד כל המון ישראל
הכניס מחנה לויה בנתים וצוה יתברך שסביב למשכן יחנו ואח"כ צוה על מחנות דגלי
כל המון ישראל והנה ידענו מספר הזוהר שבכל מחנה מרכבה ג' ראשים מיכאל וב' ראשים
למטה הימני במחנהו וכן גבריאל עם ב' ראשים תחתיו וכן רפאל וכן נוריאל כנודע שהם
י"ב מלאכים מעין זה דגל מחנה יהודה בשני נשיאים עם נשיא יהודה וכן שני נשיאים
עם נשיא ראובן וכן עם נשיא אפרים ועם נשיא בני דן שהם י"ב נשיאים בד' מחנות.
עוד ידענו כי עם שנמצאו שעורים חלוקים במלאכי המרכבה רבותים אלפי שנאן שהם
למ"ד כ"ב אלף ולמ"ד י"ח אלף אל תקרי שנאן אלא שאינן אלפים
שאינן ולפעמים ס' רבוא והוא בהיות זמן הפלגת רצון וקדושה וכן היה במ"ת
כמז"ל שירדו עם השכינה ס' רבוא מלאכי השרת וקשרו שני כתרים בראש כל אחד
מישראל וכאשר נתאוו ישראל להיות מרכבה כהם היה להם כשיעור ההוא כי הפלגת קדושה יש
בישראל בהיותם כשיעור הזה כנודע כי ע"כ נתייחד ברכה לאמר על ס' רבוא ברוך חכם
הרזים כי יש בכל נפשותם כל בחינות כל חלקי התורה על פי אחיזת כל רוח ונפש בקדושה
אורות עליונות שבה
והוא כוללת הקדושה
המתפשטת מלמעלה והנה זה דרכו ית' להפיק רצון יראיו ככל אשר שאלו מאתו ית' בעת רצון
לפניו ית' וע"כ להיות כי אז ס' רבוא היו ישראל כמלאכים שירדו לסיני לקשור
הכתרים כאמור במסכת שבת והיה במדבר סיני שם צוה ית' למנותם להראותם כי הנה הנם
כשיעור אשר היו בעת התאוו תאוות היותם דגלים ומצוה במקום ההוא למלאת שאלתם לרוממם
במעלה ההיא.
Nachdem dies für 30 Tage errichtet war, wurden sie schrittweise angehoben,
bis sie den Dienstengeln gleich waren, in vier Lagern angeordnet, und so die
Kedusche auf ganz Yisroel verbreitend.
Das Lager der Leviten wurde zwischen ihnen platziert, zum Lagern rund um
den Mischkan angeordnet, gefolgt von der Anordnung der vier Lagerstätten ganz
Yisroels.
Wir wissen aus dem Soihar, dass jedes Lager des G0ettlichen Wagens von drei
Anführern befehligt wird: Michoel mit zwei unter ihm dienenden Offizieren in
seinem Lager, Gavriel mit zwei Offizieren unter ihm, Nuriel mit zwei Offizieren
und Refoel mit zwei Offizieren, insgesamt zwölf Engel.
Entsprechend hatte das Lager mit Yehudos Standarte zwei Fürsten mit dem
Fürst Yehudos, und das gleiche für die Lager von Reuven, Efrayim und Don,
insgesamt zwölf Fürsten in vier Lagern. Des Weitern wissen wir, dass, obwohl
die Zahlen über die Engel des Himmlischen Wagens stark variieren, einige sagen
sie sind 22´000, andere 18´000, und manche 600´000, wi als die G0ettliche
Präsenz mit 600´000 Dienstengeln sich herniedersenkte auf den Sinai, jeden
Yisroel mit zwei Kronen krönend.
Als Yisroel begehrten zu sein wie der Wagen, zählten sie diese Zahl, da die
grosse Kedusche in Yisroel existiert wenn sie diese Zahl erreichen. Daher wird
auch ein spezieller Segensspruch fällig für 600´000 Menschen “Gesegnet ist der
Weise, wissend Geheimnisse”, da ihre Seelen alle Facetten der Toire umfassen,
die mit dem höheren Lichtern in Verbindung sind, die Kedusche umfassend, die
von Oben sich ausbreitet.
Dies ist G0ttes Weg, die Wünsche seiner Gläubigen vor IHM zur rechten Zeit
zu erfüllen. Deshalb hat G0tt, als Yisroel im Sinai mit 600´000 war, befohlen
diese zu zählen, um zu zeigen dass sie die zur Erreichung ihrer Wünsche
geforderten Zahlen erreichten, zu den Standarten passend, und an diesem Orte
befehlend, sie zu diesem hohen Status zu erheben.
Dies führt uns zum Text der Schrift, der die grossen Verdienste Yisroels
durch die Torah hervorhebt, zeigend dass sie Engelsgleich sind, sogar während
sie sich noch in physischen Körpern befinden.
ובזה נבא אל ענין הכתוב והוא שאומרת התורה ראו
נא מעלת ישראל ע"י התורה עד גדר שעודם מלובשים בגוף דומים למלאכי השרת ולבחור
במרכבת המשנה הזה יותר מבמלאכים שהוא ע"י תורה ומצות שקבלו בסיני כי ע"כ
יתר שאת לישראל על מלאכי השרת וזהו במדבר סיני ששם קבלו התורה על כן שם ייעד להם
היתרון הלז כמדובר:
Und hier kommen wir nun zum Thema dieses Textes, wiefolgt: Die Toire sagt,
seht nur die Grösse Yisroels, die es durch die Toire erlangt, dass sie
gekleidet sind in einen Körper, und doch Engeln gleich, und, mittels Toire und
Mitzvois die sie am Sinai entgegennahmen/ annahmen/ auf sich nahmen, noch auserlesener
als die Dienstengel, denn diese Annahme erhebt die G0ettliche Gunst für Yisroel
über jene der Dienstengel; und dies geschah in der Wüste Sinai, ebenda sie die
Toire auf sich nahmen, und daher wurde ihnen auch dort in der Wüste dieser
Erhebungsvorteil zuteil.
או יאמר ראו עתה חפצו ית' להפיק רצוץ עמו ותאותם הביא להם כי
הנה וידבר ה' אל משה במדבר סיני שהוא מקום אשר שם התאוו תאות היותם מרכבה ד' דגלים
לפניו יתברך
Oder auch zu sagen: seht, jetzt ist es SEIN Wille, gesegnet sei ER, SEIN
zerbrochenes Volk aufzurichten, und er erfüllte ihr Verlangen denn siehe, „und
es sprach HaSchem zu Moische in der Wüste Sinai“, am Orte ihres Verlangens zu
sein die Merkava (Streitwagen) der vier Standarten vor IHM, gesegnet sei ER;
כי שם בא למלאות תאותם כאשר התאוו וש"ת למה
איחר עד כה ולא היה מקודם לז"א באהל מועד כלומר כי היה בהדרגה שהוא אחר היות
להם אוהל מועד שהיה להם בחינת השראת שכינה שהיה לו ית' בית מועד ואחרי זאת יעלה
אותם מדירגה גדולה עליה והוא השראת שכינה עליהם שזהו מרכבה מיוחדת לו ית' תמיד
כמרכבת מלאכי השרת
Denn dort kam er nun, ihr Verlangtes zu erfüllen, nach dem ihr Verlangen
bangte, und wenn du fragst: warum wartete er bis hier, und handelte nicht
früher? Darauf sage ich Dir: Im Zelt der Zusammenkunft, heisst als sie auf der
Stufe waren nach der Fertigstellung des Zeltes, und es wurde ihnen gewährt,
dass die Schechina ruhte, da nun ER, gesegnet sei ER, ein Haus hatte, und
daraufhin würde er sie eine weitere grosse Stufe anheben, und dies ist das
Ruhen der Schechinah auf ihnen selbst, was gleich ist der Merkava, die für IHN,
gesegnet sei ER, immer reserviert ist, gleich der Merkava der Engel des
Dienstes.
לכן היתה באחד לחדש השני שהוא ל' יום אחרי קנות
מעלות היות בתוכם אה"מ וז"א באה"מ בא' לחדש שהוא לתת ריוח בין
מדרגת קדש לקדש להחזיק ל' יום במדרגה א' ויוכנו לקבל הב' וש"ת עם כל זה הלא
היה אפשר יהיו כל ההדרגות האלה יותר בקרוב
Daher geschah dies am Ersten des Zweiten Monats, welcher 30 Tage nach
Abschluss der Stufe ist, dass der Mischkan unter ihnen weilt, ist zu sagen im
Zelt der Zusammenkunft am Ersten des Monats. Und dies, um einen Abstand
herzustellen zwischen einer Stufe der Kedusche zur nächsten Stufe der Kedusche,
die erste Stufe 30 Tage zu halten, bis sie bereit waren, die zweite Stufe zu
empfangen. Und wenn Du fragst: War es denn nicht möglich, das zu beschleunigen
und all diese Stufen schneller zu empfangen?
לז"א בשנה השנית
וכו' לומר מה שהיה בשנה השנית ולא קודם הלא היא להיות בצאתם מאמ"צ כי שם היו
במקו' גילולים וא"א לקנות קדושה גדולה כזאת אם לא בהדרגה אחר הדרגה בהמשך זמן
בל יקרם כמתן תורה שהיה נ' יום לצאתם שמיד קלקלו בעגל
Darauf antworte ich Dir: Im zweiten Jahre usw.. kommt zu sagen, dies musste
im zweiten Jahre stattfinden und nicht fürher, denn war nicht, als sie aus
Mitzrayim auszogen, wo sie doch an einem Orte der Widerlichkeit weilten, und es
war unmöglich, eine solch edle Keduscha zu erwerben, ausser man führte sich
steigend von Stufe zu Stufe, im Laufe der Zeit; damit ihnen nicht geschehe wie
beim Geben der Toire, das 50 Tage nach ihrem Auszuge stattfand, und siehe, sie
verdarben sofort mit dem Goldenen Kalb!
שארז"ל שאמר משה לפניו ית' אמשול לך משל
למה הדבר דומה לחכם שהיה לו בן בחור יפה תואר ומראה וישם אותו בחנות בשם בשוק של
זונות שהבחרות עשה את שלו וריח בשמי החנות עשה את שלו והמקום עשה את שלו ויטמא
בזמה
Wie unsere Weisen gesegneten Andenkens sagten: Dass Moische vor IHM, gesegnet
ER, sagte: Lass mich ein Gleichnis vor Dir sagen, zu was die Sache ähnlich ist
– Einem Weisen, dessen Erstgeborener von edlem Wesen und schön anzusehen war,
und er setzte ihn in eine Parfümerie im Markt der Huren; Seine Jugend tat das Ihre;
und der Duft der Parfüms im Geschäft tat das Seine; und der Ort tat das Seine,
und er wurde unrein durch Unzucht.
כן החכם זה הקב"ה והבן בחור אלו ישראל כי
נער ישראל וכו' ושוק של זונות זו מצרים ונטמאו שם בגלוליהם ע"כ עשו את העגל
כי קני קנין רע זה במצרים לכן יתכן כי זה מאמר הכתוב פה שמה שענין זה היה בשנה
השנית לאמר שאי וכו' ולא מקודם שבהמשך זמן ובהדרגה יוכלו לקנות הקדושה כזאת שיהיו
הולכים ומפשיטים הטומאה וקונים הקדושה קו לקו
Nun ist der Weise HaSchem, gesegnet sei ER, und der Erstgeborene, dies sind
Yisroel, denn „Jüngling ist Yisroel usw..“, der Markt der Huren ist Mitzrayim,
und sie verunreinigten sich dort mit den Abscheulichkeiten des Götzendienstes,
und sie machten das Kalb, denn sie hatten sich böse Eigenschaften erworben in
Mitzrayim. Deshalb ist es folgerichtig, dass diese Ereignisse hier festgehalten
sind, denn dies geschah im zweiten Jahre, sagend: „Erhebe...usw..“ und nicht
vorher, denn im Laufe der Zeit und nach und nach konnten sie Keduschah erwerben
und die Unreinheit von sich schälen, und so hier und da Keduschah erwerben.
ואחר הקדמה זאת פירש הענין ואמר מה שאמרתי בשנה
השנית לאמר הוא שאו את ראש להורות כי כוונת החשבון הלא הוא לנשא את ראשם של כל
העדה כאחד שכל העדה יזכו למעלה א' שהוא מה שיפרש אח"כ מענין הדגלים כאשר היחל
לרמוז מעתה בהזכיר מנין בני גד עם ראובן ושמעון כי שלשתן דגל אחד וכן יהודה ויששכר
וזבולון וכן אפרים מנשה ובנימין שהם דגל אחד וכן דן ואשר ונפתלי דגל אחד כי זה
יורה על כונת המספר כאשר ידוקדק עוד בכתובים.
Und nach diesem Vorwort erklärte er die Hauptsache und sagte, was ich über
das zweite Jahr erklärt habe, sagend: “erhebt den Kopf”, zu erklären: War es
denn nicht die Absicht dieser Rechnung, den Kopf der gesamten Gemeinde wie
Einen zu erheben, damit die ganze Gemeinde in den Genuss der ersten Stufe
gelange, deren Eigenschaften ich weiter unten aus dem Thema der Standarten
entwickeln werde. Die Zusammenhänge
werden angedeutet durch die Zusammenfassung der Stämme God, Reuven und
Schim´oin, denn diese Drei bilden ein Standartenlager, und gleichfalls Yehudo,
Yissachar und Sevulun, und gleichfalls Efrayim, Menasche und Binyomin, die ein
Standartenlager bilden, und ebenfalls Don, und Oscher und Naftali, ein
Standartenlager, denn dies zeigt die Erfüllung der Zahl, wie weiter in den
Schriften detailliert wird.
והנה ידוע מרז"ל כי אין השכינה שורה אלא
במשפחות המיוחסות שבישראל שלא היה בהן פיסול וע"כ אמר להורות היותם ראוים
להשראת שכינה כי הנה צריך שני דברים
(א) אחדות כמלאכי המרכבה
(ב) העדר פיסול בזרעם
Und siehe, es ist durch unsere Weisen seligen Angedenkens bekannt, dass die
Schechina ausschliesslich auf den verbrieften Familien Yisroels ruht, die in
keener Weise entwertet wurden, und daher befahl ER, zu beweisen dass sie würdig
seien, dass die Schechina auf ihnen ruhe, denn siehe, dafür müssen zwei
Bedingungen erfüllt sein:
1) Einheit wie die Engel der Merkava
2) Abwesenheit von Makel in ihrer Abstammung
ע"כ על האחדות אמר את ראש כל עדת כי כלם
ראש אחד המה כל עדתם והוא מאמר הכתוב ויחן שם ישראל
נגד ההר במתן תורה
שע"י אחדות זכו לנבואה כי ע"כ לא אמר ויחנו כמפורש במקומו פן אומרו פה
ראש כל עדת והטעם הוא להיותם בני ישראל שהם בני יעקב כי כל יוצאי ירכו נפש אחת
יקראו כאו' כל הנפש לבית יעקב ששים ושש כי כלם נפש א' יקראו
Daher wurde über die Einheit gesagt: Den Kopf der ganzen Gemeinde, denn
alle sind ein Kopf, und dies von was geschrieben steht: Und es lagerte dort
Yisroel gegenüberr des Berges. Und bei der Gabe der Toire: Dass sie die
Prophetie durch ihre Einheit verdienten. Aus diesem Grund steht hier nicht ‚und
sie lagerten‘, wie es an anderer Stelle ausdrücklich heißt, damit nicht gesagt
wird ‚Haupt der gesamten Gemeinschaft‘. Der Grund dafür ist, dass sie die
Kinder Israels sind, die Kinder Jakobs, denn alle, die aus seinen Lenden
hervorgingen, werden als eine einzige Seele bezeichnet, wie es heißt: ‚Alle
Seelen des Hauses Jakob, sechsundsechzig‘ (Genesis 46:26), denn sie alle werden
als eine einzige Seele bezeichnet.
מה שאין כן בעשו שנ' בו נפשות ביתו והוא כי כל
יוצאי ירך ייעקב נפשותם ממקום האחדות מאתו יתברך וגם השנית כי פיסול אין בהם כי אם
כלם יתייחסו למשפחותם הם השבטים איש אחר שבטו והטעם כי כלם לבית אבותם נגררים
ומתייתסים אחרי אבותם כל איש ואיש מיוחס אחר אביו כי לא היה בו פיסול כי לא נטמאה
אשה במצרים כי אחת היתה ופרסמה הכתוב וזהו במספר שמות כל זכר וכו'
Nicht so bei Esau, von dem es heißt: ‚Seelen seines Hauses‘ (Genesis 36:6).
Denn alle, die aus den Lenden Jakobs hervorgingen, ihre Seelen stammen aus dem
Ort der Einheit von Ihm, dem Gesegneten. Und zweitens, weil es in ihnen keinen
Makel gibt, denn sie alle werden ihren Familien zugeordnet, nämlich den
Stämmen, ein jeder nach seinem Stamm. Der Grund dafür ist, dass sie alle nach
dem Haus ihrer Väter gezogen und ihren Vätern zugeordnet werden, ein jeder nach
seinem Vater, denn es gab in ihnen keinen Makel, weil keine Frau in Ägypten
verunreinigt wurde, denn es gab nur eine, und die Schrift machte sie bekannt.
Dies ist gemeint mit ‚nach der Zahl der Namen, jeder Mann‘ usw. (Bamidbar 1:2).
לומר כי אין הענין שהולך אחר הרוב כי לא זנתה
אמם כי אם כל גלגולת מהם בפרטות אין בה פיסול כלל כי אם יתייחסו לבית אבותם
וז"א לגלגלותם לא שנמנו גלגלותם ממש שלא ע"י בקע אי כיוצא בו חלילה.
עוד יתכן רמז כי כל עדת ישראל ראש אחד יקראו כי כלם כאיש אחד
יחשבו שאע"פ שנפרדו למשפחותם ושבטיהם עודם מתייחסים לבית אבותם הוא יעקב ולא
תאמר שלא יחשב כל איש ואיש בחשיבות אם לא בהצטרף כל העדה כי לא כן הוא כי אם שכל
זכר אני מחשיבו בפני עצמו כל אחד וא' לגלגלותם ועל כן נצטוו למנות כל אחד ואחד
בפני עצמו:
Malbim
Als Erstes stellt Malbim alle
Diskussionen zwischen Raschi und Ramban und Raschba dar, die sich um die
rätselhafte Zahl 603550 drehen: Die beiden Zählungen in der Wüste nach dem
Goldenen Kalb sind exakt gleich, obwohl sie ein halbes Jahr auseinander liegen.
Dies wirft sofort viele Fragen auf:
Ist niemand gestorben? Wurde niemand in dieser Zeit 20 Jahre alt – und damit
des Zählens würdig ? Oder war die Zahl derer, die die 60 überstiegen gleich
derer, die die 20 erreichten?
Die Fragen die sich stellen sind:
Wurde gemäss Roisch HaSchana – dem
Neujahr der Geburten und der Saaten gezählt, oder gemäss privater Geburtstage?
Wenn Roisch HaSchono zählt, dann ist
es logisch dass die Zahl nicht änderte, sofern niemand Niftar wurde. Und das
wiederum ist möglich, da HaSchem ein Wunder geschehen liess, und eben während
des Baus des Mischkan niemand starb.
Wurden die Leviten in der ersten
Zählung mitgezählt oder ausgesondert gezählt?
Wurden sie mitgezählt, aber in der
Folge jeder gemäss Geburtstag gezählt, ist das Problem auch gelöst: Auf
wunderbare Weise wurden genau so viele Yisroel geboren, wie Leviim in der
ersten Zählung mitgezählt wurden.
Schlussendlich kommt jedoch Malbim
zum Schluss, dass sowieso die Legitimation zur Zählung fraglich sei, sofern
kein Grund vorliege.
Und der erste Grund ist ein gänzlich
spiritueller: Damit die Schechina in Yisroel ruhen kann, braucht es 600´000
ausgewiesene Yisroel mit gültigem Stammbaum, der ihre Abstammung von Yaakoiv
Ovinu lückenlos belegt.
Und dies wurde in der Zählung nach
dem Cheis Ho Eigel nicht vorgenommen.
Und da hier steht: „..adas benei
Yisroel“, was bedeutet, dass die Gemeinde mit ihren Vorstehern gezählt wird,
und dann weiter jeder Kopf, und jede Familie erwähnt ist, wird klar dass jetzt Stammbäume
erstellt werden.
Der zweite Grund ist ein
praktischer: Die Stämme werden strategisch so angeordnet, dass die Zahlreichen
vorne und hinten sind, um im Kriegsfalle besser verteidigungsfähig zu sein.
Zu jeder Seite sind dann die weniger
zahlreichen.
Zusätzlich kommen auch Erwägungen
der Rangordnung und der Würde jedes Stammes dazu. Siehe hierzu die Psukim
2:1-35, weiter unten, Titel: Reiseordnung.
א) וידבר ה׳ אל
משה – הנה במנין זה נבוכו
המפרשים שבשנה ראשונה לצאתם מארץ מצרים אחר יוה״כ נמנו ע״י שקלים שנתנו לתרומת
המשכן והיה מספרם שש מאות אלף וג׳ אלפים וחמש מאות וחמשים, ובמנין הזה שנמנו בשנה שני׳ באחד
באייר היו ג״כ כמספר הזה,
Und
HaSchem sprach zu Moische – siehe,
ואיך אפשר שהיה מספרם שוה
וא״א שלא היו בשעת מנין הראשון בני י״ט שנה שלא נמנו ובשנה שני׳ נעשו בני כ״ף, ורש״י ז״ל השיב ע״ז בפ׳ תשא שלענין
שנות האנשים נחשב השנה מתשרי שהוא שנת עולם והיו שני המנינים בשנה אחת אף שהיתה
שנה שניה למנין יצ״מ שהוא מניסן, וכבר הבאתי בפ׳ פקודי
שלפ״ז צ״ל שגם במנין הראשון לא מנה משה את הלוים,
שמעת העגל נדחו הבכורים
ונבררו הלוים כמו שפרש״י על מלאו ידכם היום לה׳ וע״כ היו שני המנינים שוה, ודעת הרמב״ן שבמנין הראשון נמנה גם
שבט לוי ולא במנין השני ומה שחסר במנין השני ע״י שהוציא את שבט לוי מן המנין נשלם
באלה שהגיעו במנין השני לשנת העשרים שלדעתו נחשב השנה לכ״א מיום לדתו, ואירע הדבר שנתרבו בני עשרים על המנין
הראשון כמספר שחסר ע״י הלוים, ודעת הרלב״ג שבשני
המנינים לא נמנו שבט לוי רק שהאנשים שהיו קרובים לעשרים שנה היו שוי המספר להאנשים
שהיו קרובים לס׳ שנה והיה זה בהשגחת ה׳ שכולם האריכו ימים וראיתי במד׳ רבה (פ״א) באר בפי׳ כדעת
רש״י שלא מנו להם השנה מניסן או מיום לדתן רק מתשרי כדעת רש״י, והרמב״ן הקשה על רש״י, איך אפשר שלא מת אחד מהם בשנה זו והא
כתיב ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם, ואין זה פלא דהא כבר הבטיחם ולא יהי׳ בהם נגף בפקוד אותם
שלפי פירושי שם הי׳ זה הבטחה שע״י הפקידה ותרומת השקלים לא יהיה בהם נגף ונתקיים
שלא מת שום אחד מהם במשך זמן שבין מנין הראשון למנין השני, ומ״ש ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש
אדם כבר אמרו ע״ז בסוכה (דף כ״ה) מי היו נושאי ארונו של
יוסף היו רע״א מישאל ואלצפן היו, ששאלה זו מי היו נפלאת
מאד הלא יצויר שמת אחד מן העם, ומזה ראי׳ שהיתה דעת חז״ל
כדעת רש״י ששני המנינים היו בשנה אחת, ומבואר בכתוב שלא מת אחד מן העם אחר שהיו המנינים שוה וע״כ
שואל מי היו, וגם ר׳ יצחק שאומר שם טמאי מת מצוה
היו סובר שלא מת אחד מבני ישראל ופי׳ שמת אחד מן הגרים שלכן הי׳ מת מצוה כי לא היו
לו קרובים שיטמאו לו, ובמנינים האלה לא נמנו
הגרים ויצויר שמתו אנשים מהם, שההבטחה שלא יהיה בהם נגף
לא נאמר רק לבני ישראל לבד לא לגרים. ומה שהק׳ הרמב״ן עוד ממ״ש בערכין (דף יח) דשנה שבבן ובבת בעינן
מע״ל למאי הלכתא לעירכין משום דכתיב ומעלה וגם כאן כתיב ומעלה, למ״ש התוס׳ שם (דף י״ט ד״ה לערכין) לק״מ עיי״ש. ואדרבה לדעת הרמב״ן קשה הלא במנין
שהותחל בא׳ לחדש לא נגמר ביום א׳ ונמשך כמה ימים כמו שיתבאר וא״כ בימים שבינתים
נתוספו בכל יום אנשים שהגיעו ביום ההוא לשנת העשרים ונתבלבל מנין הראשון בכל יום, אולם אחר שהחזקנו כדעת רש״י יקשה הלא
כלל המנין היה ללא צורך אחר שנמנו בשנה זו וכולם ידעו שלא מת א׳ מן המנוים ולא
נמצאו טמאים לנפש אדם רק נושאי ארונו של יוסף או טמאי מ״מ, א״כ למה נצטוה למנותם שנית, לכן בא הכתוב להודיע צורך המנין הזה
שבו התעלו ישראל על מנין הקודם בכמה ענינים כמו שית׳, והקדים לאמר שהיה הדבור במדבר סיני
באהל מועד להודיע שהדבור הזה אף שהיה במדבר סיני כמו דבור של כי תשא התעלה מצד
שהיה באהל מועד והראשון הי׳ בהר סיני, ומעת שהוקם האהל מועד נתעלו ישראל במדרגתם והוצרך מנין אחר
כדי ליחסם על משפחותם לבית אבותם שאין השכינה שורה אלא על משפחות מיוחסות מישראל, ולעשותם דגלים כעין דגלי מלאכיו
במרכבה העליונה כי מעתה דגלו עליהם אהבה בד׳ מחנות הסובבים משכן כבודו למטה כעין
ד׳ מחנות הסובבים את כבודו למעלה, והיה באחד לחדש השני כי בחדש הראשון הוקם המשכן וי״ב ימים
היו טרודים בחנוכת המזבח ואח״כ היו ימי הפסח, ובאחד לחדש השני שהיו עתידים לנסוע משם אל ארץ ז׳ עממין
בעשרים לחדש, שיער כי המנין וההתילדות על משפחותם
וסדור הדגלים ימשך עשרים יום וע״כ התחיל למנותם, ובמד׳ רבה אמר ע״ז כשהקב״ה בא לגדל את ישראל מודיע באיזה
יום באיזה חדש באיזה שנה באיזה אופטיאה כי הזמן והמקום היו עוזרים לזה ובמנין זה
בא לגדל את ישראל כמו שית׳: (ב) שאו את ראש כל עדת בני
ישראל – באשר המנין הקודם לא היה
תכליתו רק לדעת מספרם, ולא נתיחסו אז על משפחותם
ושבטיהם, כי כולם עברו ע״י מונה ונתנו שקליהם
בערבוביא ולא שאלו אותם לא על שמותם ולא מאיזה משפחה ושבט הוא, ולא אם הוא ראוי לצאת בצבא או לא וכ״ש
שלא הקפידו על סדר דגלים ולא היו זקניהם בראשיהם, שכבר בארתי (ויקרא ס׳ רמ״א) שיש הבדל בין שם בני ישראל ובין שם עדת בני ישראל, שבשם עדה לא נקראו רק כשזקניהם
בראשיהם, ופה הקפיד שיהיו זקניהם בראשיהם ועז״א:
שאו את ראש כל
עדת בני ישראל –
זאת שנית
שבמנין הקודם לא נתיחסו על משפחותיהם, ובמנין הזה צוה שיהיו למשפחותם לבית אבותם – שהיה צריך ליחס כל אחד, והתיחסו מלמטה למעלה תחלה באו כל אנשי
המשפחה והתיחסו על משפחותם ואח״כ התיחסו המשפחות התחתונות אל משפחות העליונות
ואח״כ אל בתי האבות ואח״כ אל השבט, וכמו שבארתי זה בפרטות בהתו״ה (בא סי׳ י״ז) וכמ״ש חז״ל שאין השכינה שורה אלא על
משפחות מיוחסות, ומפני שעתה רצה להשרות
שכינתו עליהם בקביעות הוצרכו להתיחס וכמ״ש במ״ד שהשיב השי״ת לעו״ג שרצו להעשות
דגלים הביאו ספרי יוחסין שלכם: [ג]
במספר שמות – שכל א׳ הגיד את שמו וכתבו
על ספר ואח״כ מנו את השמות וידעו כמה אנשים יש, [ד] כל זכר לגלגלותם – שחוץ מזה עברו האנשים
בעצמם לפני משה ומנו אותם לגלגלותם [ומסתמא נתנו שקלים כמ״ש בסדר כי תשא], והטעם שהיה ספירה כפולה מספר שמות
וגלגולת התבאר במד׳ (הובא בילקוט תהלים) מונה מספר לככבים אלו השבטים, הככבים הללו כשהם יוצאים אין יוצאים
אלא בשמות שנא׳ לכולם שמות יקרא ובכניסתם נכנסים במנין שנאמר מונה מספר לככבים כך
השבטים כשנכנסו למצרים נכנסו במנין בשבעים נפש וכשיצאו כשש מאות אלף רגלי, ועד שלא ירדו נתפרשו שמותם ואלה שמות
בני ישראל, ר״ל שהככבים לפי מה שנשקיף עליהם
שכולם בכלל מתאחדים להיות כאיברים וגידים של האיש הכולל דהיינו של העולם הגדול
בכללו שנחשב כאיש אחד ונקרא האדם הגדול, כמו שגוף אדם פרטי צריך שיהיו בו רמ״ח איברים ושס״ה גדים, כן האדם הגדול שהוא העולם צריך שיהיו
בו ככבים כמספר שהם נמצאים ואם יחסר א׳ מהם הרי חסרון ומום כולל בכלל האדם הגדול
שהוא העולם כחסרון אבר או גיד באדם הקטן, וזה קורא בהככבים בכניסתן היינו לפי ההשקף שהם נכנסים בכלל
בנין העולם להיות חלק מחלקיו ואבר מאיבריו, וכמו שהרמ״ח איברים שבאדם יש לכל אחד פעולה מיוחדת משונה
מפעולת זולתו כך יש לכל ככב פעולה מיוחדת ומשונה מזולתו שלפיהו יש לכ״א שם מיוחד
לפי פעולתו, למשל מאדם לשפוך דם צדק לפעול צדקות
ועז״א כשיוצאים יוצאים בשמות, היינו כשיוצאים לפעול
פעולות יוצאים בשמות, ועל כללותם אמר מונה מספר
לככבים ועל פעולתם כ״א ביחוד אמר לכולם שמות יקרא, וכן ישראל בכללותם שיהיו אומה אחת מוכנת להיות מרכבה לשכינת
ה׳ נכנסו במנין, ר״ל שע״ז צריך מנין הכולל
שהמנין הפחות הם שבעים נפש והמנין הגדול הוא ששים רבוא כמ״ש הארי ז״ל בס׳ הגלגולים, אמנם בפרטותם כל איש ואיש י״ל תכונה
מיוחדת וסגולה פרטית שעפ״י בשמות נקראו, וע״כ נמנו במספר שמות שכ״א יש לו ענין אחר וקדושה מיוחדת
וגם נמנו לגלגולת שמורה על המנין הכולל:
Reiseordnung
(א)
וַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃
Und es sprach
HaSchem zu Moische, sagend:
(ב) אִ֣ישׁ עַל־דִּגְל֤וֹ בְאֹתֹת֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם יַחֲנ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מִנֶּ֕גֶד סָבִ֥יב לְאֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד יַחֲנֽוּ׃
Yisroel lagere,
jeder Mann bei seiner Standarte, nach den Zeichen der Vaterhäuser gegenüber und
rund um das Zelt der Zusammenkunft sollen sie lagern.
Malbim:
(ב)
איש על דגלו –
אחר שגמר
המנין התחיל לסדר את הדגלים, ואז נמנו שנית כמה יעלה
לכל דגל,
Nach Abschluss
der Zählung begann die Ordnung der Standarten. Und im Zuge dessen wurden
nochmals die genauen Zahlen für jede Standarte zusammengefasst.
כי
כבר עברו ימים מאחד לחדש השני שהתחיל המנין ובדרך הטבע ימותו מהם אנשים בימים
שבינתים,
Denn es waren
schon wieder einige Tage vergangen seit dem Ersten des zweiten Monats, an dem
die Zählung begonnen hatte, und gemäss dem Gange der Natur hätten von ihnen
einige sterben sollen in der Zwischenzeit,
ונמנו שנית להראות נסי ה׳ ונפלאותיו
שגם עתה אחר המנין לא נפקד מהם איש במשך ימים אלה ונתקיים שנית מ״ש ולא יהיה בהם
נגף בפקוד אותם, כמו שפרשתי שם במקומו,
Und sie wurden
nochmals gezählt, um die Wunder HaSchems zu zeigen und seine
ובמנין הזה שהיה לצורך הדגלים לא צרף כל ראשי
המטות רק משה ואהרן התעסקו בזה וכל נשיא עסק במנין בני שבטו, ואמר איש על דגלו באותות לבית
אבותם – ר״ל שכל אחד היה לו דגל
מיוחד וכל דגל היה לו אות מיוחד מתיחס לבית אבותם, כמו שפי׳ המפרשים שיהודה הי״ל על דגלו צורת אריה ועל דגל
ראובן צורת אדם ולאפרים שור ולדן נשר והיה דוגמת ארבע חיות שבמרכבה, והיה בכל דגל ג׳ שבטים וכל שבט היה לו
דגל מיוחד מתיחס אל אבני החשן כמ״ש בתרגום יונתן, ומתיחס אל י״ב מזלות בעולם הגלגלים וי״ב מחנות מלאכים בעולם
המלאכים וכן למעלה למעלה, וכ״ז מתיחס לבית אבותם
שכל שבט י״ל מעון מיוחד בעליונים, עוד צוה שיחנו מנגד לאהל מועד – רחוק מיל ושיהיו סביב
לאוהל מועד – עד שאהל מועד ששם יעידת
השכינה היה כדוגמת הלב והשבטים כדוגמת הגוף המקיף רוח חיים השוכן באמצע: (ג) והחונים – ודגל יהודה היה במזרח
ועמו יששכר וזבולן, ודגל ראובן בדרום ועמו
שמעון וגד, כי מבני לאה לא היו רק חמשה צרפו את
גד שהיה בכור שפחת לאה, ולא צרפו את ראובן ושמעון
לדגל יהודה שהם היו גדולי האחים ולא יתכן שיהיו טפלים, וכתב הרי״א שנבחר דגל יהודה ליסע
ראשונה מפני שאנשיו היו רבי המספר מכולם, ואחריו היו אנשי דגל דן רבי המספר מכולם, ויען שהסכנה מרחפת בעת מלחמה על
ההולכים ראשונה ועל המאסף, לכן נבחרו יששכר וזבולון
שהיו רבי המספר לדגל יהודה, ואחריו היה דן המאסף
שעליו יפול האויב מאחרי המחנה לזנב את כל הנחשלים כמ״ש בפי׳ ירמי׳ (סי׳ ט׳) עמ״ש מדן נשמע נחרת סוסיו, ומחנה שבדרום ושבצפון אינה בסכנה כל
כך, ונבחר ראובן למעלתו בצד ימין ואפרים
מצד שמאל ודגל ראובן היה מרובה מדגל אפרים ולכן נשנה מספרם להודיע הטעם שנסדרו
הדגלים באופן זה שהיה לפי רובי האנשים בכל דגל, ומ״ש ביששכר וזבולון וראובן פקודיו, נראה שמודיע ששלשה נשיאים אלה מנו
בעצמם את אנשיהם, ועז״א וצבאו של הנשיא
ופקודיו של הנשיא ויתר השבטים לא ספרם הנשיא בעצמו רק הם מנו א״ע:
Wunder der Reise
Eine weitere Bemerkung, die ich wohl nächstes Jahr noch
entwickeln muss:
In der zweiten Zählung der Leviten, wo ihnen die
Aufgaben zugeordet werfden beim Transport, fällt auf, dass sowohl Altar als
auch der Leuchter in zwei Schichten von Leder und Stoff eingeschlagen werden.
Nun gibt es aber ein Problem:
Auf dem Altar hat ein ewiges Feuer Tag und Nacht zu
brennen, und die Menoire (Leuchter) trägt das Ewige Licht im Osten, das
ebenfalls Tag und Nacht brennt.
Wie geht das, wenn beide in Leder und Stoffe
eingeschlagen sind?
Sagt uns Raschi zumindest zum Feuer, dass dies ein
weiteres grosses Wunder war, dass die Hüllen nicht Feuer fingen, obwohl das
Feuer auch während des Transports auf dem Altar weiterbrannte.
Bei der Menoire steht nichts, und man weiss nicht: Gab
es einen Befehl, dass das Licht auch während des Transportes brannte?
Ein Chochom den ich hier fragte, meinte nein. Also
konnte das Licht gelöscht und dann am neuen Ort wieder angezündet werden. Aber
ich habe weder für das Eine noch für das Andere eine Quelle gefunden.
No comments:
Post a Comment