Parashas Vayishlach - Chevruse protokoll mit Alexander Baran

 

Vayischlach 2024

Engel oder Botschafter

Einfache analyse>

בראשית ל"ב:ד'

וַיִּשְׁלַ֨ח יַעֲקֹ֤ב מַלְאָכִים֙

Engel? Menschen? 

 לְפָנָ֔יו 

natürlich, sicher nicht hinter ihm

 אֶל־עֵשָׂ֖ו 

אָחִ֑יו

wissen wir schon dass er sein Bruder ist

 אַ֥רְצָה שֵׂעִ֖יר

wissen wir auch, wo Esav lebt!

שְׂדֵ֥ה אֱדֽוֹם

Hast Du doch grad gesagt! Esav lebt in Edoim!!׃

Malachim> Die waren so schnell, können keine Menschen sein!

Waren die Botschafter Engel oder Menschen?

Wären sie Menschen, dann müssten sie zu Esav reiten, ihn sehen, dann Kehrt machen und rennen. Dann weiss aber Esav auch schon, dass das Spione sind, und es gibt ein Wettrennen. Da bleibt nich viel Zeit zwischen Botschaftern und Esav. Aber Yaakov hat min. 1 Tag und eine Nacht Zeit. Er bringt das 2. Lager einen Tagesmasch in Sicherheit, und er kämpft eine Nacht lang mit dem Engel!

Jetzt kommt Esav, und Jaakov hat die ganze Familie bei sich!

Wie geht das?

Er hat den Malach besiegt, da ist es schon klar, dass ihm nichts geschehen wird. Dann bringt er beide Lager zusammen.

4 Tagesmärsche für Esav mit Pferden, erfahrene Krieger, sind ca. 400km. Das kommt hin.

 

רש"י תהלים י"ז:י"ג

יג) קדמה פניו – של אויב.

הכריעהו – קפח את רגליו ויכרע ויפול.⁠

פלטה נפשי מכל רשע שהוא חרבך – שאתה משליטו ליפרע מן המחויבים לך.

 

תהלים י"ז:א'

א)  תְּפִלָּ֗ה לְדָ֫וִ֥ד שִׁמְעָ֤ה יְהֹוָ֨ה׀ צֶ֗דֶק הַקְשִׁ֥יבָה רִנָּתִ֗י הַאֲזִ֥ינָה תְפִלָּתִ֑י בְּ֝לֹ֗א שִׂפְתֵ֥י מִרְמָֽה׃

[א] וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו – רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי רְאוּבֵן פָּתַח: קוּמָה ה' קַדְּמָה פָנָיו הַכְרִיעֵהוּ פַּלְּטָה נַפְשִׁי מֵרָשָׁע חַרְבֶּךָ (תהלים י"ז:י"ג), רַבִּי פִּינְחָס אָמַר חֲמִשָּׁה פְּעָמִים דָּוִד מֵקִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּסֵפֶר תְּהִלִּים: קוּמָה ה' הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי (תהלים ג':ח'), קוּמָה ה' בְּאַפֶּךָ (תהלים ז':ז'), קוּמָה ה' אֵל נְשָׂא יָדֶךָ אַל תִּשְׁכַּח (תהלים י':י"ב), קוּמָה ה' אַל יָעֹז אֱנוֹשׁ (תהלים ט':כ'), קוּמָה ה' קַדְּמָה פָנָיו (תהלים י"ז:י"ג). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּוִד בְּנִי אֲפִלּוּ אַתְּ מְקִימֵנִי כַּמָּה פְּעָמִים אֵינִי קָם, וְאֵימָתַי אֲנִי קָם לִכְשֶׁתִּרְאֶה עֲנִיִּים נִשְׁדָּדִים וְאֶבְיוֹנִים נֶאֱנָקִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאֶנְקַת אֶבְיוֹנִים (תהלים י"ב:ו'), רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹנָה אָמַר: עַתָּה אָקוּם (תהלים י"ב:ו'), כָּל זְמַן שֶׁהִיא מוּכְפֶּשֶׁת בָּאֵפֶר כִּבְיָכוֹל אֶלָּא לִכְשֶׁיַּגִּיעַ אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ: הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְׁבִי יְרוּשָׁלָיִם (ישעיהו נ"ב:ב'), בְּאוֹתָהּ שָׁעָה: הַס כָּל בָּשָׂר מִפְּנֵי ה' (זכריה ב':י"ז), לָמָּה: כִּי נֵעוֹר מִמְעוֹן קָדְשׁוֹ (זכריה ב':י"ז).

 

 

Der Kampf mit dem Engel :

 Wieso weiss der Engel seinen, Yaakovs, Namen nicht? Rhetorische Frage?

 

Sozusagen stellen wir uns das so vor: 

Der Engel zu Yaakov: Wie heisst Du?

Yaakov: Yaakov

Der Engel: Naaa, falscher Name! So hast Du mal geheissen. Jetzt, nachdem Du sowohl mich, als auch Lovon, und durch Mich auch Eisov besiegt hast, heisst Du Yisroel.

 

Die Frage war also nur ein Vorwand, ein in-Beziehnung-Treten, um eine für die Ewigkeit wichtige Änderung der universalen Realität einzuleiten.

Denn Yisroel ist der Name des Ewigen Volkes, das fortan den Namen und die Realität des Allmächtigen auf dieser Welt zu vertreten und bekannt zu machen hat.

 

 

   בראשית ל"ב:

 

.     (ל) וַיִּשְׁאַ֣ל יַעֲקֹ֗ב וַיֹּ֙אמֶר֙ הַגִּֽידָה־נָּ֣א שְׁמֶ֔ךָ וַיֹּ֕אמֶר לָ֥מָּה זֶּ֖ה תִּשְׁאַ֣ל לִשְׁמִ֑י וַיְבָ֥רֶךְ אֹת֖וֹ שָֽׁם׃

 

Das „Scham“, „dort“, stört irgendwie, ist nicht am Platz. Antwort gibt Lekach tov:

לקח טוב בראשית ל"ב:ל'

ויברך אותו שם – בירכו שיזכו בניו לעבוד את בוראם בירושלים. שנאמר שם יעבדני כל בית ישראל (יחזקאל כ':מ') ואומר שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי (תהלים קל"ב:י"ז).

Er segnet Yaakov, dass seine Nachkommen auf dem Berge Morija, in Jerusalem, den Tempel errichten und G0tt dienen werden.

 

Treffen von Eisav mit Yaakov:

Gem. R. Ari Kahn, Eisov ist überzeugt dass Yaakov zu ihm „übergelaufen“ ist, mit all dem Reichtum und den Kämpfen mit Lovon:

Yaakov beschreibt Esau in ausführlichen Worten, wie er mit viel und langer harter Arbeit sehr schwer reich geworden ist, und dies im Hause des listigen, rücksichtslosen, gefährlichen Lovon.

Er erzeugt damit ein Bild von sich, das Esau davon überzeugen muss, dass er und seine Weltsicht gewonnen haben. Es gibt eben nur diese materielle Welt, in der nichts anderes zählt als militärische Stärke, ökonomische Macht und intellektuelle Schlauheit. G0tt spielt da keine Rolle.

Daraufhin ist Esau natürlich glücklich, und will sogleich Yaakov vereinnahmen.

Dann sagt er:

(יב) וַיֹּ֖אמֶר נִסְעָ֣ה וְנֵלֵ֑כָה וְאֵלְכָ֖ה לְנֶגְדֶּֽךָ׃(

Komm, lass uns gemeinsam durch´s Leben gehen, und keine Macht der Welt wird vor uns bestehen. Ich bin der Fürst dieser Welt, und du der der Kommenden Welt. Wer kann uns da widerstehen?

Ich werde meinen Schritt dem deiner Kinder anpassen.

 

יג) וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֲדֹנִ֤י יֹדֵ֙עַ֙ כִּֽי־הַיְלָדִ֣ים רַכִּ֔ים וְהַצֹּ֥אן וְהַבָּקָ֖ר עָל֣וֹת עָלָ֑י וּדְפָקוּם֙ י֣וֹם אֶחָ֔ד וָמֵ֖תוּ כׇּל־הַצֹּֽאן׃

Yaakov antwortet darauf sehr diplomatisch, aber klar. Mein Herr weiss doch, die Kinder und das Vieh sind sehr verletzlich, zart. Ein einziger schwerer Tagesmarsch kann das ganze Vieh töten.

Lekach tov sagt darauf:

לקח טוב בראשית ל"ג:י"ב

(יב) ויאמר נסעה ונלכה – מדרש אמר לו עשו נחלוק העוה"ז והעוה"ב אמר לו יעקב יג) אדוני יודע כי הילדים רכים. ואין יכולין לסבול דינה של גהינם אלא

(יד) יעבר נא אדוני לפני עבדו – זה ממשלה של עוה"ז. והעוה"ב ינחלו ישראל. אמר לו ואין אתה ירא משעבוד מלכיות. א"ל ואני אתנהלה לאטי. להוני להוני אנא מהלך. לאטי בניחותא. כמו ההולכים לאט (ישעיה ח':ו') כלומר לא אתגאה עליהם כי אסבול עולם.

Eisov will mittels Yaakov einen Teil Oilom Habo, der kommenden Welt, haben.

Yaakov lehnt dankend ab. Soll Eisov sein Teil gänzlich in dieser Welt bekommen, und wenn dann die Zeit reif ist, wird Yaakov die Kommende Welt erhalten.

בראשית ל"ג:ט"ו

(טו) וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו אַצִּֽיגָה־נָּ֣א עִמְּךָ֔ מִן־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר אִתִּ֑י וַיֹּ֙אמֶר֙ לָ֣מָּה זֶּ֔ה אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי׃

Eisov bittet inständig („No“, „bitte, bitte“), doch wenigstens Wächter abstellen zu dürfen. – damit er vor dem himmlischen Gericht wenigstens geltend machen kann: „aber ich habe doch Yaakov bewacht und ihn in dieser Welt gesichert!“?

Oder um Spione und Kontrolle über Yaakov zu haben, um ihn jederzeit aufsuchen und seines Lebens und seiner Habe berauben zu können?

Frage von Alexander:

Weiss Eisov, was am Yabbok geschehen ist, dass Yaakov seinen Schutzengel besiegt hat?

בראשית ל"ג:י'

(י) וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֗ב אַל־נָא֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וְלָקַחְתָּ֥ מִנְחָתִ֖י מִיָּדִ֑י כִּ֣י עַל־כֵּ֞ן רָאִ֣יתִי פָנֶ֗יךָ כִּרְאֹ֛ת פְּנֵ֥י אֱלֹהִ֖ים וַתִּרְצֵֽנִי׃

רש"י בראשית לג פסוק י
(י) אל נא - אל נאא תאמר לי כן:
אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כי על כן ראיתי פניך וגו' - כי כדאי והגון לך שתקבל מנחתי על אשר ראיתי פניך,ב והן חשובין לי כראיית פני המלאך שראיתיג שר שלך, ועוד על שנתרצית למחול סורחני. ולמה הזכיר לו ראיית המלאך, כדי שיתירא הימנו ויאמר ראה מלאכים וניצול, איני יכול לו מעתה: 

Raschi Bereschit 33:10

(10) אל נא NAY, I PRAY YOU - Sprich nicht so zu mir, ich bitte dich.

אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כי על כן ראיתי פניך וגו'

WENN ICH JETZT IN DEINEN AUGEN Gunst gefunden habe, DANN NIMM MEIN GESCHENK AUS MEINEN HÄNDEN: DENN ICH HABE DEIN GESICHT GESEHEN - usw. - Nimm mein Geschenk an, denn (כי) es ist gut und richtig, dass du mein Geschenk annimmst, denn (על כן) ich habe dein Gesicht gesehen, das mir so lieb ist wie der Anblick eines Engels - denn ich habe deinen Schutzengel gesehen – und besiegt.

Und ein weiterer Grund, warum du mein Geschenk annehmen solltest, ist ותרצני - weil du zugestimmt hast, mir mein Vergehen zu verzeihen.

Warum aber hat er ihm gegenüber erwähnt, dass er den Engel gesehen hat? Damit er (Esau) sich vor ihm fürchtet, indem er sagt: „Er hat Engel gesehen und ist doch sicher entkommen! Jetzt kann ich ihn sicher nicht mehr überwinden“ (Sotah 41b)

ותרצני UND ICH FAND GUNST BEI DIR - Du bist mit mir versöhnt. Wo immer der Begriff רצה (das Verb oder das Substantiv רצון) in der Schrift vorkommt, bedeutet er „versöhnend“; appaisement im Altfranzösischen. Ein Beispiel ist: „Es soll dir nicht als Sühneopfer annehmbar sein (לרצון)“ (Vayikra 22,20), denn der Zweck der Opfer ist es, zu versöhnen und zu versöhnen. Ähnlich „Die Lippen der Gerechten wissen רצון“ (Mischlei 10:31) - sie verstehen es, zu versöhnen und zu versöhnen.

 Es könnte durchaus auch sein, dass Yaakov dem Eisov hier "durch die Blume" zu verstehen gibt: Schau, Du kannst mich nicht besiegen. Wenn Du was von mir haben willst, dann nimm das Geschenk. Denn mehr wirst Du nimmer bekommen!

Und jetzt trennen sich die Wege:

Yaakov geht Sukkoiso, und Eisav kehrt zu seinem Leben zurück. (Siehe auch Schiur auf Sukkois).

Yaakov geht unter die Fittiche der Schechinah, sukkoiso, bevor der Ort nach den Stallhütten für die Tiere Sukkois genannt wird.

Dieses erste Sukoiso ist vielleicht wirklich zu verstehen gemäss unseren traditionellen Verständnis, was eine Sukke ist: Sich unter den Fittichen der Schechinah bergen.

 

וַיָּ֩שׇׁב֩ בַּיּ֨וֹם הַה֥וּא עֵשָׂ֛ו לְדַרְכּ֖וֹ שֵׂעִֽירָה׃

Und Eisov kehrte an diesem Tage zu seinen Wegen zurück.

Dies, dass er Yaakov so freudig umarmt und geküsst hatte, und ihm eine Partnerschaft vorschlug, ist nun vorbei. Er kehrt zu seiner Feindschaft alles Geistigen, und damit auch gegen Yaakov, zurück, und wird wieder ganz der, der er war, als er zum Linsengericht kam:

 

R. Hirsch:

וישב לדרכו שעירה, dieses לדרכו ist nicht ganz klar. Vielleicht ist es bezeichnend für die Richtung, zu welcher Esau nunmehr in seiner Lebens- und Sinnes- weise wieder zurückkehrte. Es ist ja das letzte Mal, daß wir Jakob und Esau zusammen sehen, von da an trennen sich ihre Lebenswege völlig. Wie das ganze Gid Hannascheh-Ereignis erst in fernster Zukunft seiner Verwirklichung und Vollendung harrt, so war dies Zusammentreffen in dem gehobenen Momente nur ein Wahr- und Anzeichen, wie einst am Ende der Tage sich die Beziehungen Jakobs und Esaus zu einander gestalten werden. Für die damalige Gegenwart und für noch geraumere Zeit hinaus heißt es jedoch: Noch desselbigen Tages zog Esau gen Seir zurück "zu seiner gewohnten Weise". Vielleicht!

8 Könige Eisavs vor Schaul

8 mal „Adoini“ in Kap 32 drei, und in kap. 33 5 mal. Wer sagt das?

 

בראשית ל"ו:ל"א

(לא)  וְאֵ֙לֶּה֙ הַמְּלָכִ֔ים אֲשֶׁ֥ר מָלְכ֖וּ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֑וֹם לִפְנֵ֥י מְלׇךְ־מֶ֖לֶךְ לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

רד"ק בראשית ל"ו:ל"א

(לא) ואלה המלכים – זכר מלכי אדום לפני מלך מלך בבני ישראל. ומלכו באדום שמנה מלכים ואחד עשר אלופים, והמלכים לא היו מלך בן מלך, אלא שהיו מולכים עליהם מלכים ממקומות אחרים לפי התגברות אנשי המקומות ההם עליהם, ומלכות ישראל מלך בן מלך. ובכל מה שקדמה מלכותם לא עמדה לפני מלך ישראל הראשון, כי שאול נלחם בהם ולא יכלו לו, ודוד המלך הכניעם עד שהיו לו עבדים ולכל המלכים אשר היו אחריו, עד יהורם בן יהושפט.⁠

ואמרו בבראשית רבה: זהו שאמר הכתוב נחלה מבהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך (משלי כ':כ"א). ואמרו זה העמיד שמנה מלכים וזה העמיד שמנה מלכים. זה העמיד: בלע, יובב, חושם, הדד, שמלה, שאול, בעל חנן, הדד. וזה העמיד: שאול, איש בשת, דוד, שלמה, רחבעם, אביה, אסא, יהושפט, ובימי יהורם פשע אדום בישראל.

רד"ק בראשית ל"ו:ל"א

31) ואלה המלכים,

 Die Könige der Nation Edom werden in der Tora ausführlich vor den Königen der jüdischen Nation erwähnt. Nach dem, was wir hier lesen, herrschten acht Könige und elf Alufim in Edom, bevor der erste jüdische König gekrönt wurde. Die Könige, die über Edom herrschten, waren keine Erbdynastien, d. h. ein Vater vererbte seinen Thron an seinen Sohn, sondern die Edomiter ernannten Außenstehende zu ihren Königen. Dies war der grundlegende Unterschied zwischen der Machtstruktur in Edom und der des jüdischen Staates danach. Auch wenn die Edomiter politisch organisiert waren und Erfahrung mit der zentralen Herrschaft eines Königs hatten, half ihnen das nicht, als das jüdische Volk begann, sich unter der Herrschaft von Königen zu organisieren. Schon der erste der jüdischen Könige, Schaul, führte einen Krieg gegen die Edomiter, und die Edomiter konnten ihn nicht besiegen. Einige Jahre später unterwarf König David die Edomiter vollständig, was dazu führte, dass dieses Volk von Israel versklavt wurde. Diese Situation dauerte bis zur Herrschaft von Joram, dem Sohn von Joschafat, (etwa 150 Jahre später). Nach Bereschit Rabba 83,1 ist dies die Bedeutung von Sprüche 20, 21 נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך, „Ein Erbe, das am Anfang übereilt erworben wird, wird am Ende nicht gesegnet sein. “ Der Midrasch sagt auch, dass sowohl die Edomiter als auch die Israeliten acht Könige eingesetzt haben. Die acht edomitischen Könige waren: Bela, Yovav, Chusham, Haddad, Simla, Shaul, Baal Chanan, und Hadar. Die jüdischen Könige waren Shaul, Ish Boshet, David, Salomon, Rechavam, Aviah, Assa, Yehoshaphat, und während der Herrschaft seines Sohnes Yehoram rebellierten die Edomiter.

 

 

 

Von Schechem nach Jerusalem

 

בראשית ל"ג:י"ח

(יח)  וַיָּבֹא֩ יַעֲקֹ֨ב שָׁלֵ֜ם עִ֣יר שְׁכֶ֗ם אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בְּבֹא֖וֹ מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיִּ֖חַן אֶת־פְּנֵ֥י הָעִֽיר׃

 

בראשית ל"ד:ל'

(ל) וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֜ב אֶל־שִׁמְע֣וֹן וְאֶל־לֵוִי֮ עֲכַרְתֶּ֣ם אֹתִי֒ לְהַבְאִישֵׁ֙נִי֙ בְּיֹשֵׁ֣ב הָאָ֔רֶץ בַּֽכְּנַעֲנִ֖י וּבַפְּרִזִּ֑י וַאֲנִי֙ מְתֵ֣י מִסְפָּ֔ר וְנֶאֶסְפ֤וּ עָלַי֙ וְהִכּ֔וּנִי וְנִשְׁמַדְתִּ֖י אֲנִ֥י וּבֵיתִֽי׃

(לא) וַיֹּאמְר֑וּ הַכְזוֹנָ֕ה יַעֲשֶׂ֖ה אֶת־אֲחוֹתֵֽנוּ׃

 

בראשית ל"ה:א'

(א)    וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶֽל־יַעֲקֹ֔ב ק֛וּם עֲלֵ֥ה בֵֽית־אֵ֖ל וְשֶׁב־שָׁ֑ם וַעֲשֵׂה־שָׁ֣ם מִזְבֵּ֔חַ לָאֵל֙ הַנִּרְאֶ֣ה אֵלֶ֔יךָ בְּבׇ֨רְחֲךָ֔ מִפְּנֵ֖י עֵשָׂ֥ו אָחִֽיךָ׃

Wieso spricht G0tt – midas ha din -  plötzlich ohne Vorbereitung, ohne Vorwarnung, fast wie bei Moische.

 

מלבי"ם בראשית ל"ה:א'

(א)   ויאמר אלהים – הודיע לו שזאת באה לו על שלא קיים את נדרו, וצוהו שישב בבית אל ושיעשה המזבח שנדר בעת צרה, והאבן הזאת יהיה בית אלהים.

Du hast doch ein Versprechen abgegeben, einen Schwur gemacht! Was suchst Du in Schechem, was hast du dort verloren? Du musst nach Jerusalem, dein Neder erfüllen gehen!!

Wir sehen hier, wie gefährlich und ernst die Nedorim sind. Und wir kennen das von uns selber so gut!

Nach Jerusalem aber muss man ohne Götzen. Also: Götzen abgeben.

בראשית ל"ה:ב'

ב) וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל־בֵּית֔וֹ וְאֶ֖ל כׇּל־אֲשֶׁ֣ר עִמּ֑וֹ הָסִ֜רוּ אֶת־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּתֹכְכֶ֔ם וְהִֽטַּהֲר֔וּ וְהַחֲלִ֖יפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶֽם׃

(ג) וְנָק֥וּמָה וְנַעֲלֶ֖ה בֵּֽית־אֵ֑ל וְאֶֽעֱשֶׂה־שָּׁ֣ם מִזְבֵּ֗חַ לָאֵ֞ל הָעֹנֶ֤ה אֹתִי֙ בְּי֣וֹם צָֽרָתִ֔י וַֽיְהִי֙ עִמָּדִ֔י בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר הָלָֽכְתִּי׃

(ד) וַיִּתְּנ֣וּ אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב אֵ֣ת כׇּל־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָדָ֔ם וְאֶת־הַנְּזָמִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בְּאׇזְנֵיהֶ֑ם וַיִּטְמֹ֤ן אֹתָם֙ יַעֲקֹ֔ב תַּ֥חַת הָאֵלָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עִם־שְׁכֶֽם׃

Da haben Benei Yisroel grosse Reichtümer einfach begraben!

Wie steht in Tehillim:

תהלים קי"ט:ע"ב

(עב) טֽוֹב־לִ֥י תוֹרַת־פִּ֑יךָ מֵ֝אַלְפֵ֗י זָהָ֥ב וָכָֽסֶף׃

Wieso reichte begraben?

Bei Götzen reicht begraben nicht. Man muss sie total vernichten und ins Tote Meer werfen.

Ramban sagt, es wurde zuerst von den Götzendienern per Zwang nullifiziert.

רמב"ן בראשית ל"ה:ד'

ד) ויטמון אותם יעקב – עבודה זרה ומשמשיה אינן מן הנקברים, אבל צריך שיהא מפרר וזורה לרוח או מטיל לים (בבלי ע"ז מ"ג:).

והנראה אלי כי בני יעקב לא לקחו עבודה זרה ומשמשיה משכם עד שנתבטלה והותרה להם, שהגוי מבטל עבודה זרה בעל כרחו (בבלי ע"ז מ"ג.) והנה היא מותרת להם, אבל יעקב צוה להסיר אותה לטהרת הקדש שיהיו ראויין לעבוד את השם ולהקריב לפניו קרבן, כאשר צוה להם בטבילה וחילוף הבגדים, והיה די להם בקבורה, ולכן טמן אותם תחת האלה במקום שלא יעבד בו ולא יזרע.⁠

 

 

Binjamins Geburt, Rochels Hinschied

 

בראשית ל"ה:י"ז

(יז) וַיְהִ֥י בְהַקְשֹׁתָ֖הּ בְּלִדְתָּ֑הּ וַתֹּ֨אמֶר לָ֤הּ הַמְיַלֶּ֙דֶת֙ אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי־גַם־זֶ֥ה לָ֖ךְ בֵּֽן׃

 

אור החיים בראשית ל"ה:י"ז

יז) אל תראי כי גם וגו' – צריך לדעת מה היא המורא שמבטיחתה עליו שלא תירא, ולכשנאמר כי אימות מות היו לה במה מסירה ממנה המורא באומרה כי גם זה וגו'. עוד צריך לדעת מה כוונתה באומרה גם.

אכן יתבאר על דרך אומרם ז"ל (בראשית רבה פ"ב) כי בנימין נולדו עמו ב' תאומות מה שלא נולדו כן עם יוסף כי אם תאומה אחת ע"כ, ולזה ויהי בהקשותה אמרה לה המילדת אל תיראי ממה שאת מתקשת בלידה שמא תסתכני כי יש לך הריון משונה מהראשון והוא אומרו כי גם בתוספת ריבוי זה לך בן כאילו אמר כי גם בן זה לך.

עוד תרמוז על פי מה שידוע (נדה לא.) כי המקשה לילד בבן זכר אינה מסתכנת והמקשה לילד בת היא מסתכנת, לזה אמרה כי ודאי גם זה לך בן ולא תסתכני.

Die Torah lehrt uns hier, dass die Müttersterblichkeit bei Geburt von Töchtern höher ist als bei Söhnen.

Interessant ist hier zu beobachten, dass die zu beachtenden Zeiten der Absonderung und Heilung nach Geburt bei Töchtern doppelt so hoch ist wie bei Söhnen.

Es muss also so sein, dass das zur-Welt-Bringen von Töchtern wesentlich schwerer ist, als das von Söhnen.

 

Der Midrasch lehrt uns auch, dass Rochel niftar wurde aufgrund der Ereignisse bei der Verfolgung Yaakovs durch Lovon. Yaakov hat einen folgeschweren Schwur getan, nicht wissend um Rochels List, dass sie die Götzen an sich nahm (in der Absicht, Lovon vom Götzendienst abzubringen):

בראשית ל"א:ל"ב

לב) עִ֠ם אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֣א אֶת־אֱלֹהֶ֘יךָ֮ לֹ֣א יִֽחְיֶה֒ נֶ֣גֶד אַחֵ֧ינוּ הַֽכֶּר־לְךָ֛ מָ֥ה עִמָּדִ֖י וְקַֽח־לָ֑ךְ וְלֹֽא־יָדַ֣ע יַעֲקֹ֔ב כִּ֥י רָחֵ֖ל גְּנָבָֽתַם׃

Bei wem deine Götzen gefunden werden, der soll nicht leben bleiben—

Und Midrasch Rabba:

בראשית רבה מחולק לפסוקים בראשית ל"א:ל"ב

(לב) [ט] עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה – וַהֲוָה כֵּן: כִּשְׁגָגָה הַיּוֹצְאָה מִלִפְנֵי הַשַּׁלִּיט (קהלת י':ה'), וַתִּגְנֹב רָחֵל (בראשית ל"א:י"ט), וַתָּמָת רָחֵל (בראשית ל"ה:י"ט).

Nun wurden die Götzen zwar nicht gefunden, aber trotzdem hat der Ausspruch des Zaddik im Himmel solches Gewicht, dass dieser Schwur bei Rochel zum verfrühten Ableben führte. Siehe Koheles, 10:5.