Yisroi, oder der wichtigste Vertrag der Welt

Ibn Esra und Raschi halten aber nicht so, sondern verorten verschiedene Ereignisse in dieser Parsche sehr viel später im zeitlichen Ablauf. „Ein Achoir ve Kedem be Toire“, es gibt kein Vorher und Nachher in der Toire.

Das Resultat aus dieser Machloikes ist die grosse Frage am Ende des Buches: Waren wir nun erfolgreich, oder eben nicht? Sollen wir tanzen oder Schive sitzen, Chass ve Scholoim?

Ist der Mischkan, mit allen Insignien und der Schechina, die Geula und Erlösung, oder ist es ein zeitlich begrenzter Kompromiss?

Ich möchte mich hier jedoch auf eine andere Frage konzentrieren:

Warum muss Moische bis zur Gabe der ersten Tafeln 3 mal, manche sagen 4 mal auf den Berg steigen und wieder runter?

Und wie hoch ist er überhaupt, der Berg?

Und wo?

Ich tendiere in der Frage, wann Yisroi genau kam, und wie lange er blieb, eher in Richtung Ramban und Malbim, die halten dass er vor Matan toire oder ganz kurz danach kam, und dann ging, als die Kinder Yisroels gen Eretz Yisroel aufbrachen.

Dies v.A. auch, weil es die Frage, wie es sein kann, dass man ein Gerichtssystem installiert, bevor das Gesetzbuch bekannt wird, löst. Das Gesetzbuch wurde soeben gegeben, und Moische sitzt und lehrt es Tag und Nacht (Mechilta de Rabbi Yischmoel).

Es ist auch umstritten, wie oft Moische auf den Berg und wieder hinunter gegangen ist, bis zu den 10 Dingen- Aussprüchen (Asseres Ha Dibrois, oder bekannter: Die Zehn Gebote).

Mir war sehr lange Jahre überhaupt nicht klar, warum Moische so oft hin und hergehen musste.

Er nahm doch erhebliche körperliche Mühen auf sich, denn die mit dem oben beschriebenen Auf- und Abstieg verbundenen Mühen sind ja gerade den Berglern unter uns wohl vertraut.

Und ... am Sinai gab es keine Schweizer Wanderwege. Ausser der Eibischte hätte kurzfristig einige Helvetier eingeflogen.

Die Wichtigkeit, warum Moische so oft pendeln musste, wurde mir erst klar anlässlich eines wunderbaren Schiurs von Chayim Grünfeld zu Rabbi Joisef Albo´s Seifer Ha Ikorim.

Dort wird klar, warum dieser Teil des Seifer Schemois so zentral ist:

Es gab und gibt auf der Welt immer viele Menschen, die behaupten wollen:

A) Es gibt keinen G0tt, Chass Ve Scholoim.

B) Wenn schon, ist die Torah doch nicht die einzige G0ttesbotschaft, hier, es gibt doch noch ....

C) Die Torah ist von Menschenhand geschrieben, und daher sind auch alle anderen von Menschen geschriebenen Lehren ebenbürtig.

Zu diesem Zwecke hat Der Ewige, gelobt sei ER und gelobt SEIN NAME, glasklar hingestellt, was Sache ist.

Die drei Ikorim (Drei Grundsätze, ohne die die heilige Toire fallen würde, und an die man eisern zu glauben hat) sind laut Joisef Albo:

HaSchem echod. Es gibt nur einen Schöpferg0tt, ER hat alles, was existiert, erschaffen, und er ist EINS.

Toiro min HaSchamayim. Die Toire wurde uns direkt von G0tt gegeben, und ist unveränderbar.

Sachar Ve Oinesch. Lohn und Strafe in dieser und der kommenden Welt sind unvermeidbar und werden gemäss der Toire bemessen, aufgrund der Lebensführung jedes einzelnen Menschen.

Alle drei wurden am Berg Sinai installiert.

Und zwar wie folgt:

Mosche wurde zuerst von HaSchem bestellt, um durch ihn SEINE Zeichen und Wunder von Yetzias Mitzrayim zu verwirklichen. Da wurden Sachar Ve Oinesch öffentlich zelebriert.

Dann brachte ER, auch durch Mosche und Aharoin und Miryam, das Volk in Rekordzeit zum Berg Sinai.

Womit ER klar machte, wie lieb und teuer ihm SEIN Volk ist, aber auch, wie einzigartig Moische.

Hier nun wird Moische offiziell als Vermittler und überbringer der heiligen Toire von beiden Seiten autorisiert und bestätigt, mit Königlichem Siegel, Unterschrift und Gegenzeichnung durch das gesamte Volk Yisroel, jeden Einzelnen.

Sechs Millionen Menschen sind Zeugen des direkten Gesprächs von G0tt mit Moische, und sie erleben das direkte Gespräch mit G0tt am eigenen gesamten Wesen.

Und daraufhin autorisieren sie Moische ganz offiziell als ihren Vertreter und Propheten.

Und dazu muss Moische eben mehrmals hin- und her pendeln zwischen HaSchem und Am Yisroel. Dies auch als Lehrstück, wie Verträge zu schliessen sind.

Damit wird auf Immer und Ewig festehalten und demonstriert, dass es keinen zweiten solchen Vorgang in der Menschheitsgeschichte gegeben hat noch geben wird, bis zum Moschiach.

Zusammenfassend,

die ganzen grossen Mühen Moisches:

Jede Aliya auf den Berg war zwischen 500 bis 1000 m Höhendifferenz, und bis zu 10km Fussmarsch. Je nach Annahme, welcher von fünf möglichen Bergen nun der Choirew sei.

Auf jeden Fall war der körperliche und Geistige Aufwand Moisches beträchtlich. Und Gratis.

Vier aliyois, bis zu den 10 Dingen:

1. Aliya: kein Ruf, er geht hoch und wird dann gerufen. Dies gem. OrHaChayim weil Ruf vom Dornbusch noch wirksam ist. Erstes Angebot: Am Segulo

2. Aliya: Die Kinder Yisroels haben das Angebot begeistert angenommen. Moische kehrt zurück zu Ha Schem und richtet das aus. Und nun wird es ernst: HaSchem gibt genaue Anweisungen für die „konstituierende Sitzung des Bundes“. Und er gibt Moische die Garantie, dass er mit diesem Ereignis zum ewigen und einzigen Propheten der Torah werden wird.

3. Aliya: Die Aufstiegsordnung auf den Berg wird gegeben. Wer wie hoch.

4. Unklar, ob Moische und Aharoin überhaupt jetzt hochsteigen, oder ob das nachher, in Mischpotim, nach der Gabe der Zehn Aussprüche und der wichtigsten Mitzwes geschieht, wo sie dann auf dem Berg speisen.

Yisroi kommt, sieht und empfiehlt eine Lehr- und Gerichtsordnung.

Yisroi hört und kommt – weil er erkennt, wo Recht und Ordnung sind, nämlich im Himmel, bei HaSchem, und bei Benei Yisroel durch die heilige Toire.

Was hat er gehört? Die Spaltung des Schilfmeers, die Vernichtung der Mitzrischen Armee, und den Sieg gegen Amolek.

Es gibt nun eine sehr grosse Diskussion zwischen unseren Weisen.

Eine Gruppe hält, dass Yisroi lange vor dem Empfang der Torah und der Steintafeln eintraf, und dann alles mitgemacht hatte und nach Matan Toire nach Hause ging.

Malbim und Ramban halten, dass er kurz vor oder nach Matan Toire, am Berg, zu Benei Yisroel dazugestossen ist.

Wieder andere halten, dass Yisroi erst nach dem Bau des Stiftszeltes (Mischkan Ho Eidus) eintraf, und auch bald wieder ging.

In der Parsche wird nun beschrieben, wie Moische auf Anraten und unter Mithilfe von Yisroi das Lehr- und Gerichtssystem installiert, das tausende Jahre unser Gemeindeleben und das ganze Volk bestimmt.

Frage: Warum nimmt Moische keine Rücksprache bei HaSchem? – Vielleicht Tehillim, השמים שמים לה" והארץ לבני אדם

Mechilta der Rabbi Schimon ben Yoichay sagt: HaSchem Yisborach wollte dem Yisroi Ehre erweisen und ihm In den Augen der Kinder Yisroels Gross werden lassen (vielleicht auch als Lohn für seine Tschuve und alles, was er für Moische getan hatte, und den Fakt dass er übergetreten war zu HaSchem).

Und Yisroi machte seinen Vorschlag auch nur unter Bedingungen, nämlich dass HaSchem zustimmt.

מכילתא דרשב"י שמות שמות י"ח:י"ז

(יז) "ויאמר חתן משה אליו לא טוב הדבר אשר אתה עושה" חביב הוא יתרו, שניתן לו מקום להתגדר בו - זה מנוי זקנים.

והלא מנוי זקנים היה דבר הגון לפני הקדוש ברוך הוא, ומפני מה לא צוהו הקדוש ברוך הוא למשה תחלה?

אלא כדי ליתן גדולה ליתרו בעיני משה וכל בני ישראל, לומר גדול היה יתרו, שהסכים הקדוש ברוך הוא על דבריו

אף יתרו לא אמרה אלא על תנאי, שאם יסכים הקדוש ברוך הוא על דבריו; שנאמר "אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלקים".

שמות י"ח:כ"ה

(כה) וַיִּבְחַ֨ר מֹשֶׁ֤ה אַנְשֵׁי⁠־חַ֙יִל֙ מִכׇּל⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֛ם רָאשִׁ֖ים עַל⁠־הָעָ֑ם שָׂרֵ֤י אֲלָפִים֙ שָׂרֵ֣י מֵא֔וֹת שָׂרֵ֥י חֲמִשִּׁ֖ים וְשָׂרֵ֥י עֲשָׂרֹֽת׃

600000 militärfähige Männer.

Plus ältere, vielleicht 800000.

Von 800 000 ein zehntel:

80 000

8 000

800

88 800

Mosche hat so viele Männer ausgelesen als Richter.

Vieviel Zeit braucht er dafür?

Wie hat er gewählt?

Ibn Esra:

Er konnte nicht in ihre Herzen sehen, denn das kann nur HKBH. Also wählte er bekannte Zaddikim, die Stammesfürsten, Familienvorsteher usw., die berühmt waren für ihre finanzielle unabhängkigkeit, ihre Gerechtikeit und guten Midois (Eigenschaften).

אבן עזרא פירוש שני שמות י"ח:כ"ה

(כה) ויבחר אנשי חיל מכל ישראל – שהיה דבר ברור. ולא הזכיר: יראי אלהים (שמות י"ח:כ"א), כי הוא לבדו ידע לבב האדם. ומשה אמר כי בחר אנשים חכמים (דברים א':ט"ו), כי יוכל לדעת זה, רק יש חכם שאיננו ירא שמים. והזכיר: ידועים (דברים א':ט"ו), שהם למראה העין. ולא הזכירם עתה, כי אחז דרך קצרה.

דברים א':ט"ו

(טו) וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם.

Alexander:

Diese Ältesten, dieser Sanhedrin, wird verbrennen, und zwar hier:

במדבר י"א:א'

א) וַיְהִ֤י הָעָם֙ כְּמִתְאֹ֣נְנִ֔ים רַ֖ע בְּאׇזְנֵ֣י יי” וַיִּשְׁמַ֤ע יי” וַיִּ֣חַר אַפּ֔וֹ וַתִּבְעַר⁠־בָּם֙ אֵ֣שׁ ייי” וַתֹּ֖אכַל בִּקְצֵ֥ה הַֽמַּחֲנֶֽה׃

Und das Volk beklagte sich in den Ohren HaSchems, und HaSchem hörte, und sein Zorn entbrannte, und er entzündete gegen Sie ein Feuer, das am Rande des Lagers verzehrte.

(ב) וַיִּצְעַ֥ק הָעָ֖ם אֶל⁠־מֹשֶׁ֑ה וַיִּתְפַּלֵּ֤ל מֹשֶׁה֙ אֶל⁠־ייי” וַתִּשְׁקַ֖ע הָאֵֽשׁ׃

Und das Volk schrie zu Moische und Moische betete zu HaSchem und das Feuer erlosch.

רש"י במדבר י"א:ט"ז

טז) אספה לי – הרי תשובה לתלונתך,

Sammle mir – nun, dies ist die Antwort auf Deine Klage

שאמרת: לא אוכל אנכי לבדי (במדבר י"א:י"ד).

Da du gesagt hast: Ich kann das alleine nicht...(Bemidbar 11:14)

והזקנים הראשונים היכן היו? והלא אף במצרים ישיבה עמהם, שנאמר: לך ואספת את זקני ישראל (שמות ג':ט"ז),

Und wo waren die ersten Ältesten? Waren denn nicht in Mitzrayim schon die Ältesten mit Moische, wie geschrieben steht: Geh, sammle die Älstesten Yisroels (Schemois 3:16)?

אלא באש תבערה מתו. וראויין היו לכך מסיני:

Sondern, diese starben im Feuer am Ort „Brennendes Feuer“. Und sie waren dafür bestimmt vom Sinai her:

ויחזו את האלהים (שמות כ"ד:י"א) – שנהגו קלת ראש כנושך פתו ומדבר אל המלך, וזהו: ויאכלו וישתו (שמות כ"ד:י"א). ולא רצה הקב"ה ליתן אֵֽבֶל במתן תורה, ופרע להן כאן.

שמות כ"ד:י"א

(יא) וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ.

Diese Ältesten waren auf dem Har Sinai und haben im Angesicht HaSchems die heiligste Mahlzeit aller Zeiten gegessen, und jetzt beklagen sie sich über HaSchem und Moische, nachdem sie die Toire bekommen haben?!?

Daraufhin verbrennen sie, und nun verlässt sich HaSchem nicht mehr auf Moische, sondern kommt höchstselbst, den Sanhedrin zu konstituieren.

Aber auch dieser Sanhedrin ist noch nicht reif genug für Eretz Yisroel.

Es geschieht dann das Cheis HaMeraglim, und dann 40 Jahre in der Wüste.

Sieht man genau, was Ibn Esra oben sagt: Nur HaSchem Yisborach sieht in die Herzen der Menschen, nur ER kann den grossen Plan machen. Und mit dem: Der Mensch muss das Seinige tun, Moische musste nach bestem Wissen jetzt wählen.

Die Menschen, die aus Mitzrayim heraufkamen, waren von Jahrzehnten der extremen Sklaverei gezeichnet und geprägt. Es ist daher schon sehr erstaunlich, dass sie am Berg Sinai diese hohe Stufe der Prophetie überhaupt erlangen konnten, wenn eben auch nicht permanent.

Aber Moische musste mit dieser Generation arbeiten.

Und HaSchem hat dann in der nächsten Generation Menschen aufgestellt, die eben schon mit Toire und Mitzvois aufwuchsen, die ganz und gar in dieser neu gegründeten Tradition aufgingen.

Es braucht dann also noch 2 Generationen – 40 Jahre – lernen in der Wüste, bis die heilige Toire wirklich im Volk verankert ist!

Und damit haben wir eine Antwort mehr auf unsere Frage in der vorherigen Parsche.

Wie dort schon geschrieben, waren die 40 Jahre schon bei der Schöpfung eingeplant!

Yisroi geht heim, seine Familie zu HaSchem bringen

שמות י"ח:כ"ז

(כז) וַיְשַׁלַּ֥ח מֹשֶׁ֖ה אֶת⁠־חֹתְנ֑וֹ וַיֵּ֥לֶךְ ל֖וֹ אֶל⁠־אַרְצֽוֹ׃

Malbim sagt, Yisroi ist vor Masan Toire gekommen, und danach wieder gegangen.

מלבי"ם שמות י"ח:כ"ז

(כז) וישלח משה – למ"ד קודם מ"ת בא יתרו כפי פשטות הכתובים וסדרם, ישב שם יתרו שנה תמימה, כי בעת שרצה לכנס לא"י אז ויאמר משה לחובב וגו' נוסעים אנחנו אל המקום וכו' לכה אתנו וכו' (במדבר י':כ"ט), ובעת ההיא עשה כדבר יתרו במנוי השופטים ויתרו לא רצה ללכת אתם וישלח משה את חותנו:

Die Mechilte sagt klar, dass Yisrois Kinder in Eretz Yisroel angesiedelt haben und Toire treu lernten und praktizierten.

Yisroi hat gesagt: Hier, zwischen Moische und Aharoin, die sind wie Sonne und Mond, ist mein Lichtlein nutzlos. Ich gehe zurück, und bringe meine Familie und Umgebung zur Toire, dort bin ich am besten wirksam.

מכילתא דרבי ישמעאל שמות שמות י"ח:כ"ז

(כז) וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ – רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שִׁלְּחוֹ בִּכְבוֹדוֹ שֶׁלָּעוֹלָם. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: נָתַן לוֹ מַתָּנוֹת רַבּוֹת, שֶׁמִּתּוֹךְ תְּשׁוּבָה שֶׁנָּתַן לוֹ אַתָּה לָמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ!⁠" (במדבר י':ל"א) אָמַר לוֹ: "אַתָּה נָתַתָּ לָנוּ עֵצָה טוֹבָה וְעֵצָה יָפָה, וְהַמָּקוֹם הוֹדָה לִדְבָרֶיךָ, "אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ!⁠" אָמַר לוֹ: "כְּלוּם הַנֵּר מַהְנֶה אֶלָּא בְמָקוֹם הַחֹשֶׁךְ? וְכִי מָה הַנֵּר מַהְנֶה בֵּין חַמָּה וּלְבָנָה? אַתָּה חַמָּה, וְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְבָנָה, מָה יַעֲשֶׂה הַנֵּר בֵּינֵיכֶם? אֶלָּא הֲרֵינִי הוֹלֵךְ לְאַרְצִי, וַאֲגַיֵּר לְכָל בְּנֵי מְדִינָתִי, וַאֲבִיאֵם לְתַלְמוּד תּוֹרָה וַאֲקָרְבֵם תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה.⁠" יָכֹל שֶׁהָלַךְ וְלֹא עָשָׂה? תִּלְמֹד לוֹמַר: "וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים" (שופטים א':ט"ז). וְאוֹמֵר: "וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב אֶת הָעָם" (שופטים א':ט"ז). וְאֵין 'עַם' אֶלָּא חָכְמַה, שֶּׁנֶּאֱמַר: "אָמְנָם כִּי אַתֶּם עָם, וְעִמָּכֶם תָּמוּת חָכְמָה" (איוב י"ב:כ'). אַל תִּקְרֵי "תָּמוּת" אֶלָּא 'תוּמַת'! כָּל זְמַן שֶׁחָכָם מִתְקַיֵּם, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת; מֵת חָכָם, אָבְדָה חָכְמָתוֹ עִמּוֹ. וְכֵן מָצִינוּ, מִשֶּׁמֵּת רַבִּי נָתָן, אָבְדָה חָכְמָתוֹ עִמּוֹ. הָלְכוּ וְיָשְׁבוּ לָהֶם אֵצֶל יוֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ. וְכִי יוֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ הָיוּ? וַהֲלֹא תַּלְמִידֵי יַעְבֵּץ הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמִשְׁפְּחוֹת סֹפְרִים יֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ, תִּרְעָתִים, שִׁמְעָתִים, שׂוּכָתִים, הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחַמַּת אֲבִי בֵית רֵכָב" (דברי הימים א ב':נ"ה). "תִּרְעָתִים", שֶׁהָיוּ מַתְרִיעִים וְנֶעֱנִים; "שִׁמְעָתִים", שֶׁשָּׁמְעוּ קוֹל תְּרוּעַת תּוֹרָה בְּסִינַי; "שׂוּכָתִים", עַל שׁוּם שֶׁיָּשְׁבוּ בְּסֻכּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַנֵּשֶׁב בָּאֳהָלִים, וַנִּשְׁמַע וַנַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ" (ירמיהו ל"ה:י').

מכילתא דרבי ישמעאל שמות שמות י"ח:כ"ז

מַעֲשֶׂה בְאֶחָד, שֶׁהִקְרִיב קָרְבָּן מִבְּנֵי שׁוֹתֵה מַיִם, וְיָצָאת בַּת קוֹל מִקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וְאָמְרָה: "מִי שֶׁקִּבֵּל קָרְבְּנוֹתֵיהֶם בַּמִּדְבָּר, הוּא יְקַבֵּל קָרְבְּנוֹתֵיהֶם בְּשָׁעָה זוֹ.⁠" רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: גָּדוֹל הַבְּרִית שֶׁנִּכְרְתָה עִם יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב, מֵהַבְּרִית שֶׁנִּכְרְתָה עִם דָּוִד, שֶׁהַבְּרִית שֶׁנִּכְרְתָה עִם דָּוִד, לֹא נִכְרְתָה אֶלָּא עַל תְּנַי, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי" (תהלים קל"ב:י"ב), וְאִם לָאו, "וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם" (תהלים פ"ט:ל"ג), אֲבָל הַבְּרִית שֶׁנִּכְרְתָה עִם יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב, לֹא נִכְרְתָה עִמּוֹ עַל תְּנַי, שֶׁנֶּאֱמַר: "לָכֵן, כֹּה אָמַר י"י צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: לֹא יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב עֹמֵד לְפָנַי כָּל הַיָּמִים" (ירמיהו ל"ה:י"ט).

שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים נִתְּנוּ עַל תְּנַי: אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד.

חוּץ מִסֵּפֶר תּוֹרָה וּבְרִיתוֹ שֶׁלְּאַהֲרֹן, שֶׁלֹּא נִתְּנוּ עַל תְּנַי.

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְנַיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם, וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם. וְחָרָה אַף י"י בָּכֶם" (דברים י"א:י"ז).

וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ מְנַיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: "הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה בֹנֶה, אִם תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשֶׂה, וְשָׁמַרְתָּ אֶת כָּל מִצְוֹתַי לָלֶכֶת בָּהֶם, וַהֲקִמֹתִי אֶת דְּבָרִי אִתָּךְ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל דָּוִד אָבִיךָ" (מלכים א ו':י"ב).

וְאִם לָאו, "וְהַבַּיִת הַזֶּה יִהְיֶה עֶלְיוֹן, כָּל עֹבֵר עָלָיו יִשֹּׁם וְשָׁרָק" (מלכים א ט':י').

וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: "אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם" (תהלים קל"ב:י"ב),

וְאִם לָאו, "וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם" (תהלים פ"ט:ל"ג).

וּמְנַיִן לְסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁלֹּא נִתַּן עַל תְּנַי? שֶׁנֶּאֱמַר: "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה" (דברים ל"ג:ד'). וּמְנַיִן לִבְרִיתוֹ שֶׁלְּאַהֲרֹן, שֶׁלֹּא נִתַּן עַל תְּנַי? שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא" (במדבר י"ח:י"ט). וְאוֹמֵר: "וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם" (במדבר כ"ה:י"ג).

וּמְנַיִן לִבְנֵי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב, שֶׁהֵם מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁלְּיִתְרוֹ?

שֶׁנֶּאֱמַר: "הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחַמַּת אֲבִי בֵית רֵכָב" (דברי הימים א ב':נ"ה). הֵם בִּקְּשׁוּ אֶת הָרַב, וְיַעְבֵּץ בִּקֵּשׁ חָכְמַה, שֶּׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: אִם בָּרֵךְ תְּבָרְכֵנִי, וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי, וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי, וְעָשִׂיתָ מֵּרָעָה לְבִלְתִּי עָצְבִּי. וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל" (דברי הימים א א':ד').

"אִם בָּרֵךְ תְּבָרְכֵנִי", בְּתַלְמוּד תּוֹרָה; "וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי", בַּתַּלְמִידִים; "וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי", שֶׁלֹּא אַשְׁכַּח אֶת מִשְׁנָתִי; "וְעָשִׂיתָ מֵּרָעָה", שֶׁתַּעֲשֶׂה לִי רֵעִים כְּמוֹתִי; "לְבִלְתִּי עָצְבִּי", שֶׁלֹּא יַעֲצִיבֵנִי יֵצֶר הָרָע מִלַּעֲסֹק בַּתּוֹרָה; "וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל.⁠" מְלַמֵּד שֶׁנָּתַן לוֹ מַה שֶּׁשָּׁאַל, וְלָהֶם נָתַן מַה שֶּׁשָּׁאֲלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "רָשׁ וְאִישׁ תְּכָכִים נִפְגָּשׁוּ, מֵאִיר עֵינֵי שְׁנֵיהֶם י"י" (משלי כ"ט:י"ג). וְאוֹמֵר: "עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ, עֹשֵׂה כֻלָּם י"י" (משלי כ"ב:ב'). הָא כֵיצַד? תַּלְמִיד שֶׁשִּׁמֵּשׁ אֶת הָרַב, וְהָרַב רוֹצֶה לְהַשְׁנוֹתוֹ, "מֵאִיר עֵינֵי שְׁנֵיהֶם י"י", זֶה קוֹנֶה חַיֵּי עוֹלָם, וְזֶה קוֹנֶה חַיֵּי עוֹלָם. אֲבָל תַּלְמִיד שֶׁשִּׁמֵּשׁ אֶת הָרַב, וְהָרַב אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׁנוֹתוֹ, "עֹשֵׂה כֻלָּם י"י", מִי שֶׁעָשָׂה זֶה חָכָם, סוֹף יַעֲשֵׂהוּ טִפֵּשׁ, וּמִי שֶׁעָשָׂה לָזֶה טִפֵּשׁ, סוֹף יַעֲשֵׂהוּ חָכָם!

כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה מוֹצֵא בְּנוֹתְנֵי צְדָקָה. כֵּיצַד? עָנִי שֶׁפָּשַׁט יָדוֹ לְבַעַל הַבַּיִת, וּבַעַל הַבַּיִת רוֹצֶה לִתֵּן לוֹ, "מֵאִיר עֵינֵי שְׁנֵיהֶם י"י", אֲבָל עָנִי שֶׁפָּשַׁט יָדוֹ לְבַעַל הַבַּיִת, וְאֵין בַּעַל הַבַּיִת רוֹצֶה לִתֵּן לוֹ, "עֹשֵׂה כֻלָּם י"י": מִי שֶׁהֶעֱנִי זֶה, סוֹף שֶׁיַּעֲשִׁירֶנּוּ, וּמִי שֶׁהֶעֱשִׁיר זֶה, סוֹף שֶׁיַּעֲנִי אוֹתוֹ. רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: "הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: אִם בָּרֵךְ תְּבָרְכֵנִי, וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי, וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי, וְעָשִׂיתָ מֵּרָעָה לְבִלְתִּי עָצְבִּי. וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל" (דברי הימים א א':ד'). "אִם בָּרֵךְ תְּבָרְכֵנִי", בְּפִרְיָה וְרִבְיָה; "וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי", בְּבָנִים וּבְבָנוֹת; "וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי", בַּמַּשָּׂא וּבַמַּתָּן; "וְעָשִׂיתָ מֵּרָעָה", חַיִּים שֶׁנָּתַתָּ לִי, לֹא יִהְיֶה בָּהֶם לֹא חֹלִי מֵעַיִם, וְלֹא מֵחוֹשׁ עֵינַיִם, וְלֹא מֵחוֹשׁ הָרֹאשׁ; "לְבִלְתִּי עָצְבִּי", הָא אִם אֵין אַתָּה עוֹשֶׂה לִי כֵן, הֲרֵינִי יוֹרֵד כְּבֶן סִיסַי לַשְּׁאוֹל. "וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל", נָתַן לוֹ מַה שֶּׁשָּׁאַל.

רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא נֶאֶמְרוּ כָּל שִׁעוּרִים הַלָּלוּ, אֶלָּא בְשָׁנָה שְׁנִיָּה, בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ מֹשֶׁה, לְהַעֲמִיד טַכְּסֵיוֹטֵיסִין עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם" (במדבר ב':ב').

(סיום) חַסְלַת מַסֶּכְתָּא דַעֲמָלֵק.

Ankunft am Berg Sinai, erste Aliya

Wo war der denn nun, der Berg? Und wie hoch?

Es ist sehr interessant zu fragen, wo war denn nun der Har Sinai?

Dazu gibt es eine eher Noitzrische, und eine Yischmaelische Tradition. Ich schreibe das extra so, weil der eine Berg unten an der Halbinsel Sinai steht, und von einer Noitzrischen Königin Katherina relativ willkürlich ausgewählt wurde, der Andere jedoch nahe der Küste des roten Meeres in Saudi Arabien.

Saudi Arabien

Und die lokalen Araber und Beduinen in der Gegend in Saudi Arabien haben starke Traditionen, meinen genau zu wissen wo der Chorew ist, der Berg heisst auch Jabel Moussa (offiziel Jabel Lawz). Im Osten des Berges befindet sich auf 1400m höhe eine grosse zwar hügelige, aber doch relativ flache Ebene 1x2 km, mit einem Gräberfeld, in dem ev. Die 3000 begraben liegen, die beim Cheis Ho Eigel umkamen, und Altarruinen, sogar noch Ruinen von 12 Säulen.. Es gibt weitere zahlreiche detaillierte Hinweise in dem umliegenden Gelände auf die im Mikra beschriebenen Orte. So zum Beispiel eine Höhle, die ideal gewesen wäre für Eliyahu. In der Mitte des Feldes befindet sich ein Doppelhügel, ca. 20 bis 30m hoch.

https://opentopomap.org/#map=14/28.63983/35.35426

Der Berg ist 2580 m hoch, der Höchste des gesamten Gebirges, was eher dagegen spricht dass dies der Choirev sei, da wir ja die Tradition haben, dass er eben nicht der Höchste war. Angesichts des Gräberfeldes, und einiger anderer Details, kann es aber sein, dass einer der niedrigeren drei Bergspitzen zwischen dem höchsten Gipfel und der Hochebene, die für ein Lager für Benei Yisroel geeignet gewesen wäre, der Berg ist.

Die vorgelagerten Bergspitzen sind alle ungefähr 2400 m hoch, also auch beachtlich.

Weiter vorne, unmittelbar angrenzend an die grosse Ebene sind weitere 3 Spitzen, amphiteaterähnlich angeordnet, von 1700m Höhe, also akustisch ideal um von dort zu sprechen.

Halbinsel Sinai

https://opentopomap.org/#map=14/28.55407/33.97814

Der Berg im Sinai ist 2285 m hoch. Es gibt benachbart zwei höhere Gipfel, 2300 und 2600m. Das Tal, in dem Benei Ysroel lagern konnten, ist zwischen 1500 und 1680 m ü. M.

Es ist wesentlich enger und recht ungeeignet für ein grosses Machane. Es hat eine unangenehme Neigung, und ist höchstens 200m breit.

Mosche stieg also wahlweise 500 bis 1000m, ohne Weg! Das Gelände im Sinai ist extrem. Es ist sehr steil und felsig, mit grossen Zügen von Felswänden und Runsen. Man muss seinen Weg schon gut kennen, um dort ungeschädigt hoch- und vor Allem auch herunterzusteigen, v.A. mit zwei je ca. 80 kg schweren Steintafeln in den Händen.

Auf der Arabischen Halbinsel ist das Gebirge zwar höher, aber praktisch ohne Felswände, also etwas weniger herausfordernd, und man kann seinen Weg etwas besser finden.

Aber für beide gilt:

Keine Schweizer Wanderwege..

Wann war HaSchem am Berg?

Alexander: Der Chossen wartet doch immer auf die Kalle. Und im Possuk in Beschalach,

שמות י"ז:ו'

(ו) הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם ׀ עַֽל⁠־הַצּוּר֮ בְּחֹרֵב֒ וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר וְיָצְא֥וּ מִמֶּ֛נּוּ מַ֖יִם וְשָׁתָ֣ה הָעָ֑ם וַיַּ֤עַשׂ כֵּן֙ מֹשֶׁ֔ה לְעֵינֵ֖י זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

Es heisst hier, die Schechino hat am Choirev auf dem Felsen geruht!

Seit dann wartet HaSchem auf die Braut!

Steht im Ramban, dass die Anan schon 6 Tage vorher auf den Berg herunterkam.

Weiterhin fragt OrHaChayim auf den ersten Posuk:

א) {רביעי} בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י לְצֵ֥את בְּנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה בָּ֖אוּ מִדְבַּ֥ר סִינָֽי׃

Warum hat es 3 Monate gedauert, bis wir am Berg Sinai endlich ankamen? Hat nicht HaSchem sogar für Elieser, Avrohoms Knecht, den Weg zusammengefaltet, um Rivka schneller zu Yitzchock zu bringen?

Antwortet er: Die Kalle, die Kinder Yisroels, waren einfach noch nicht bereit. Sie mussten nach der langen Sklaverei und dem Aufsaugen der ganzen Tume in Mitzrayim erst den Reinigungsprozess des Sov durchlaufen, um auch bereit zu sein, die heilige Toire zu empfangen und mit HaSchem zu kommunizieren. Daher auch בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה , an ebendiesem Tage – dem Tag, an dem sie von der Tume gereinigt waren, sofort.

Warum stieg Moische ohne Befehl/ Einladung hoch?

שמות י"ט:ג'

(ג) וּמֹשֶׁ֥ה עָלָ֖ה אֶל⁠־הָאֱלֹהִ֑ים וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֤יו יי” מִן⁠־הָהָ֣ר לֵאמֹ֔ר כֹּ֤ה תֹאמַר֙ לְבֵ֣ית יַעֲקֹ֔ב וְתַגֵּ֖יד לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

Alexander:Hier steht Vayikra normal geschrieben, in Sefer Vayikra ist aber das Alef klein. Kann sein dass hier kam Initiative von Mosche, und dort von HaSchem? Und dort mach Moische dann „Aufstand“.

Ist er aufgestiegen ohne einen Ruf oder Befehl? Und: Zur Gesetzgebenden Kraft. Raschi und Ibn Esra: Textfluss. OrHaChayim und Ramban: Befehl nicht nötig, vom Dornbusch her (OrHaChayim).	Und Mosche ist zu Eloikim hochgestiegen
Aber dann ruft ihn der Gnädige, Allgütige!	Und HaSchem hat ihn vom Berge her gerufen, sagend
Sprich sanft zu den Frauen	So sprich zum Hause Yaakoivs,
und streng zu den Männern.	Und sage den Kindern Yisroels

Raschi, Ibn Esra

Raschi interessiert sich nur für den zweiten Teil des Posuk, so wie oben kommentiert.

Ibn Esra ist konsequent in seinem Approach dass Zeit im Text flexibel gehandhabt wird.

Heisst: Moische ist sicher nicht ohne Befehl hochgestiegen, und der wird im Textfluss einfach angenehm platziert.

אבן עזרא פירוש שני שמות י"ט:ג'

(ג) ומשה – הזכיר למעלה נגד ההר (שמות י"ט:ב'), והנה הטעם: ומשה עלה אל הר האלהים.

וטעם ויקרא אליו י"י – וכבר קרא אליו השם, כי בלא רשות לא עלה.

והזכיר מן ההר – כי לא עלה למעלה מן ההר, כי שם דבר השם עמו. ואל יקשה עליך בעבור שאמר אחרי כן: וירד י"י על הר סיני (שמות י"ט:כ'), כי הזכיר זה כנגד כל ישראל לראותם הענן והאש, כאשר כתוב: ודבריו שמעת מתוך האש (דברים ד':ל"ו).

וטעם לאמר – כי קראו השם לומר לו:

כה תאמר לבית – והטעם: דבר כולל כל בית יעקב, אלה הנמצאים ובניהם אחריהם.

ותגד לבני ישראל – הם הזקנים, והם יגידו לכל העם. וכן כתוב: ויבא משה ויקרא לזקני העם (שמות י"ט:ז'), ואחר כן כתיב: ויענו כל העם יחדו (שמות י"ט:ח').

ומלת בית – פרשתיה (ראב"ע שמות פירוש שני א':א').

Malbim: Moische stieg geistig in Schamayim hoch.

Malbim, wahrscheinlich gestützt auf Mechilta de Rabbi Yischmael, sagt ganz anders. Er sagt, Moische hat sich geistig gelöst vom Leiblichen, und ist sozusagen eben Geistig schon hochgestiegen zum Schöpfergott, und dann hat ihn die Midas Ha Rachamim auch physisch eingeladen hochzusteigen.

Moische ist der Einzige, der jemals beschrieben wird als aktiv in Kontakt tretend und hochsteigend zu HaSchem. Zu allen andern Propheten ist immer die G0ttlichkeit niedergeschwebt, oder hat sich auf sie gesenkt.

Daher mussten auch alle Propheten im Schlaf oder in Visionen ihre Prophetie erhalten, anders als Moische, der in Konversation im Wachzustand mit G0tt gesprochen hat wie mit einer Person, ohne Visionen.

Aber es bleibt die Frage: Warum Eloikim?

Siehe nach Malbim, OrHaChayim.

מלבי"ם שמות י"ט:ג'

ג) ומשה עלה – אחר שנשלם ההכנה מצד הזמן ומצד המקום, יספר ההכנה מצד האמצעי אשר עמד בין ה' ובינם שהוא משה שעלה אל האלהים, וכיון בזה אם כפשוטו שעלה אל ההר [כי מה שנתקשה הראב"ע, שאיך יתכן שתחלה עלה ואח"כ קרא אליו אלהים, אין זה תימה שכבר בארתי (ויקרא סי' א) שיש הבדל בפעל קרא בין אם נקשר במלת אל ובין אם נקשר בלמ"ד, שקרא שאחריו למ"ד הוא קריאה לבא, אבל קרא שאחריו אל, עומד הקרוא לפני הקורא, והקורא מזמינהו אל הדבור, וא"כ אחר שעלה אל ההר קרא אליו להזמין אותו אל הדבור], ואם עפ"י הצורה, כי כל הנביאים שנבאו באספקלריא שאינה מאירה, לא עלו אל האלהים רק האלהות ירד עליהם, כי לא התפשטו מן החומר והארציות לגמרי, כי נבואתם היתה ע"י כח המדמה שהוא כח גופני, לבד משה שהתפשט מן החומר לגמרי ועלה מן הארץ ונפרד מן הגויה, וזה רמז במ"ש שעלה אל האלהים

OrHachayim: Der Befehl war doch schon gegeben!

In Kürze: Er war doch beim brennenden Busch schon da, und zu der Zeit eröffnet ihm HaSchem, dass er und das Volk Yisroel dem „Eloikim“ an/auf diesem Berge dienen werden.

Daher, so Or HaChayim, war ein weiterer Ruf nicht nötig, Moische wusste schon dass, sobald sie bei diesem Berge ankämen, er hochsteigen müsse.

Und so führte er sich wie ein gehorsamer Diener und führte diesen Befehl geflissentlich aus.

Allerdings steht dann im Schmois Rabba noch einiges Anderes, das die Situation kompliziert:

Schmois Rabba beschreibt dann im Detail, wohin Moische aufsteigt – nämlich in Schamayim – und mit wem er dort Scharmützel auszufechten hat – nämlich mit den Malachei HaSchareis – und wie G0tt selbst diese Malachim austrickst – indem er Moische dem Avrohom ähnlich sehen lässt, und die Engel schimpft: Was macht ihr dem das Leben schwer, der euch so freundlich bewirtet hat?

אור החיים שמות י"ט:ג'

ג) ומשה עלה וגו' – צריך לדעת למה עלה משה קודם שיקרא לו ה'.

Es gilt zu wissen, warum Moische hochstieg, bevor HaSchem ihn rief?

עוד צריך לדעת לאיזה מקום עלה, אם להר היה לו לומר אל ההר בפירוש.

Des Weitern gilt es zu erfahren, wohin Moische hochstieg. Stieg er auf den Berg mamasch, hätte das geschrieben stehen sollen.

ורבותינו ז"ל אמרו (שמות רבה פכ"ח) זה הוא שאמר הכתוב (תהלים ס"ח:י"ט) עלית למרום וגו'.

Und unsere Weisen gesegneten Angedenkens sagten in Schemois Rabba 28: Dies ist was geschrieben steht in Tehillim 68:19 – Zu Höhen erhubst du dich wieder (Hirsch).... (anm: Schemois Rabba diskutiert ausführlich, wie Moische im Himmel empfangen wurde.)

ולדבריהם קשה עוד כי מצינו שאחר כך היתה הקריאה אליו מן ההר דכתיב ויקרא וגו' מן ההר ואם הוא כבר עלה לשמים מה מקום לקריאה ממקום נמוך למקום עליון.

Und gemäss ihren Worten ist es zusätzlich schwer, dass der nächste Ruf vom Berge erfolgt, und was soll er auf dem Berge, der doch niedriger ist als die himmlischen Höhen, in die er doch schon aufgestiegen war?

עוד יש לדקדק למה אמר הכתוב אל האלהים ולא אמר אל ה' כמו שגמר אומר ויקרא אליו ה' וגו'.

Und des weitern gilt zu präzisieren, warum die Schrift sagt „zum Schöpfergott (Eloikim)“ und nicht zu HaSchem, wie im zweiten Satzteil dann steht „und HaSchem rief ihn“ usw.,

אכן כוונת הכתוב היא להיות שקדם ה' ואמר למשה בסנה (לעיל ג' י"ב) בהוציאך את העם תעבדון את האלהים על ההר הזה,

Es gilt zu sagen, dass die Absicht der Schrift ist, zu betonen dass HaSchem schon früher, am Busch dem Moscheh eröffnete,

dass „wenn Du das Volk herausführst, werdet Ihr „Eloikim“ an diesem Berge dienen“.

הוא מראהו כי שם הוא מקום קבלת התורה, אשר על כן בהגיעו שמה עשה משה משפט עבד נאמן וקדם ועלה אל ההר

Er zeigte ihm, dass er hier an diesem Orte die Torah in Empfang nehmen werde, und daher, als er dann am Orte ankam, er sich führte wie ein gehorsamer Diener und sofort den Berg hinanstieg.

ולא הוצרך להזכיר ההר כיון שהזכירו בסמוך דכתיב נגד ההר ועליו חוזר אומרו ומשה עלה, ואומרו אל האלהים הוא טעם עליתו כי מה שייכות בעליה זו לזה אמר אל האלהים שקדם אצלו מהבורא תעבדון את האלהים על ההר הזה לזה אם היה מתעכב עד שיקרא ה' אליו יראה התרשלות ומיעוט חשק בדבר לזה תיכף קדם והכין עצמו ועלה, וזולת מה שקדם לו במאמר ה' תעבדון את האלהים לא היה עולה אל ההר. ובזה נתיישבו כל הדקדוקים שדקדקנו. ואין בפירוש זה סתירה לדברי רבותינו ז"ל שאמרו (שמו"ר שם) עלית למרום כי בעלייתו ההר שהוא מקום שהרכין ה' שמים עליו הנה הוא נמצא עולה לשמים.

שמות רבה כ"ח

Schemois Rabba zur Stelle

א) וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים ס"ח:י"ט): עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶׁבִי, מַהוּ עָלִיתָ, נִתְעֲלֵיתָ, נִתְגַּשַׁשְׁתָּ עִם הַמַּלְאָכִים שֶׁל מַעְלָה.

דָּבָר אַחֵר, עָלִיתָ לַמָּרוֹם, שֶׁלֹא שָׁלְטָה בְּרִיָה מִלְּמַעְלָן כְּשֵׁם שֶׁשָּׁלַט משֶׁה.

אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הַלּוּחוֹת הָיוּ אָרְכָּן שִׁשָּׁה טְפָחִים, כִּבְיָכוֹל הָיוּ בְּיַד מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם שְׁנֵי טְפָחִים וּבְיָדוֹ שֶׁל משֶׁה שְׁנֵי טְפָחִים וּשְׁנֵי טְפָחִים הָיוּ מַפְרִישִׁין בֵּין יַד לְיַד.

דָּבָר אַחֵר, עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶׁבִי, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם הַנִּכְנָס לִמְדִינָה נוֹטֵל דָּבָר שֶׁאֵין עֵין בְּנֵי הַמְדִינָה עָלָיו, וּמשֶׁה עָלָה לַמָּרוֹם וְנָטַל אֶת הַתּוֹרָה שֶׁהָיוּ הַכֹּל נוֹשְׂאִין עֵינֵיהֶם עָלֶיהָ, הֱוֵי: עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶׁבִי, יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁשָּׁבָה אוֹתָהּ נְטָלָהּ חִנָּם, תַּלְמוּד לוֹמַר (תהלים ס"ח:י"ט): לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם, בִּלְקִיחָה נִתְּנָה לוֹ. יָכוֹל יְהֵא חַיָּב לִתֵּן לוֹ דָּמִים, תַּלְמוּד לוֹמַר מַתָּנוֹת, בְּמַתָּנָה נִתְּנָה לוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּקְּשׁוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְגֹעַ בְּמשֶׁה, עָשָׂה בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְלַסְטֵירִין שֶׁל פָּנָיו שֶׁל משֶׁה דּוֹמֶה לְאַבְרָהָם, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִי אַתֶּם מִתְבַּיְשִׁין הֵימֶנּוּ לֹא זֶהוּ שֶׁיְּרַדְתֶּם אֶצְלוֹ וַאֲכַלְתֶּם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה לֹא נִתְּנָה לְךָ תּוֹרָה אֶלָּא בִּזְכוּת אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם, וְאֵין אָדָם הָאָמוּר כָּאן אֶלָּא אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע י"ד:ט"ו): הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים, הֱוֵי: וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים.

HaSchems Angebot

Und jetzt, die nächsten drei Psukim, erklärt HaSchem dem Moische, was die erste Botschaft ist, die er zu übermitteln hat:

שמות י"ט:ד'

ד) אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי לְמִצְרָ֑יִם וָאֶשָּׂ֤א אֶתְכֶם֙ עַל⁠־כַּנְפֵ֣י נְשָׁרִ֔ים וָאָבִ֥א אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽי׃

Ihr habt gesehen was ich den Mitzrern getan, und wie ich euch auf Adlerflügeln zu mir gebracht.

(ה) וְעַתָּ֗ה אִם⁠־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמְעוּ֙ בְּקֹלִ֔י וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת⁠־בְּרִיתִ֑י וִהְיִ֨יתֶם לִ֤י סְגֻלָּה֙ מִכׇּל⁠־הָ֣עַמִּ֔ים כִּי⁠־לִ֖י כׇּל⁠־הָאָֽרֶץ׃

Und jetzt, solltet ihr meiner Stimme lauschend, auf mich hören, und hütet Ihr meinen Bund so seiet ihr mir ein Kostbar Abgesondert Volk von allen anderen Völkern, denn mir gehört die ganze Welt.

(ו) וְאַתֶּ֧ם תִּהְיוּ⁠־לִ֛י מַמְלֶ֥כֶת כֹּהֲנִ֖ים וְג֣וֹי קָד֑וֹשׁ אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּ֖ר אֶל⁠־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

Und Ihr werdet mir sein – Königreich von Priestern, gesondert/speziell/heilig Volk – dies sind die Dinge die du zu den Kindern Yisroels sprechen sollst.

HaSchem macht uns, dem Volk Yisroel, ein Angebot. Er hat dieses Angebot jedoch vorgängig mit gewaltigen Taten und Tatsachen untermauert. Es besteht also nicht der Schatten eines Zweifels an seiner Fähigkeit, seine Versprechen einzuhalten, und Forderungen durchzusetzen.

Die Zweite Aliya auf den Berg, oder nicht?

Die Kinder Yisroels nehmen das Angebot an, und Moische bringt HaSchem ihre Antwort

Entsprechend begeistert antworten ihm die Ältesten und das Volk:

שמות י"ט:ז'

ז) {חמישי} וַיָּבֹ֣א מֹשֶׁ֔ה וַיִּקְרָ֖א לְזִקְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיָּ֣שֶׂם לִפְנֵיהֶ֗ם אֵ֚ת כׇּל⁠־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ יי"׃

Und Moische kam (vom Berg herunter) und rief die Älstesten des Volkes und legte ihnen diese Dinge, die HaSchem ihm geboten hatte, vor.

(ח) וַיַּעֲנ֨וּ כׇל⁠־הָעָ֤ם יַחְדָּו֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר⁠־דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה נַעֲשֶׂ֑ה וַיָּ֧שֶׁב מֹשֶׁ֛ה אֶת⁠־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל⁠־יְי"׃

Und das gesamte Volk antwortete einmütig und sie sagten: Alles was HaSchem gesagt hat, wir werden es tun! Und Moische kehrte zu HaSchem (auf den Berg?) zurück, und berichtete ihm die Worte des Volkes.

Raschi: Moische ging nicht auf den Berg, sondern nahm die Antwort dann am 3. Tage, bei der 2. Aliya auf den Berg, pro Forma mit. Er sagte sich: Der Allwissende weiss, aber ich muss der Form halber die Antwort mitbringen (Mechilta, Raschi, OrHaChayim)

רש"י שמות י"ט:ח'

(ח) וישב משה את דברי העם וגו' – ביום המחרת שהוא שלישי, שהרי בהשכמה עולה. וכי צריך היה משה להשיב? אלא בא הכתוב ללמדך דרך ארץ ממשה, שלא אמר: הואיל ויודע מי ששלחני איני צריך להשיב.

Aus der Mechilta können wir aber auch lernen, dass Moische ja auf den Berg gestiegen ist:

מכילתא דרבי ישמעאל שמות שמות י"ט:ח'

(ח) וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו – לֹא עָנוּ בַחֲנֻפָּה, וְלֹא קִבְּלוּ זֶה מִזֶּה, אֶלָּא הִשְׁווּ כֻלָּם לֵב אֶחָד וְאָמְרוּ: "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר י"י נַעֲשֶׂה!⁠" (שמות י"ט:ח')

וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל י"י – וְכִי צָרִיךְ הָיָה מֹשֶׁה לְהָשִׁיב? אֶלָּא לִמְּדָה תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ: בָּא מֹשֶׁה וְהֵשִׁיב תְּשׁוּבָה לְשׁוֹלְחוֹ, שֶׁכֵּן אָמַר מֹשֶׁה: "אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ וָעֵד, אָשִׁיב תְּשׁוּבָה לְשׁוֹלְחֵנִי.⁠"

דָּבָר אַחֵר: כְּדֵי לִתֵּן שָׁכָר לְמֹשֶׁה עַל כָּל עָלֶיהָ וַעֲלִיָּה, וְעַל כָּל יְרִידָה וִירִידָה.

Die Konstituierende Sitzung des Bris Toire

Und nun wird es ernst: HaSchem gibt genaue Anweisungen für die „konstituierende Sitzung des Bundes“. Und er gibt Moische die Garantie, dass er mit diesem Ereignis zum ewigen und einzigen Propheten der Torah werden wird.

Das Volk bereitet sich vor, HaSchem senkt sich herab auf den Berg, die Kinder Yisroels sind unter dem rauchenden Berg, und alle sehen die Präsenz HaSchems.

שמות י"ט:י'

(י) וַיֹּ֨אמֶר יי” אֶל⁠־מֹשֶׁה֙ לֵ֣ךְ אֶל⁠־הָעָ֔ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ם הַיּ֖וֹם וּמָחָ֑ר וְכִבְּס֖וּ שִׂמְלֹתָֽם׃

Und HaSchem sagte zu Moische:

Geh zum Volk (warum Volk, warum nicht Kinder Yisroels?),

und Heiligt Euch heute und morgen, (wie? --:)

und wascht euere Kleidung. Toiveln, von Tume reinwaschen.

(יא) וְהָי֥וּ נְכֹנִ֖ים לַיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י כִּ֣י׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִשִׁ֗י יֵרֵ֧ד יְהֹוָ֛ה לְעֵינֵ֥י כׇל⁠־הָעָ֖ם עַל⁠־הַ֥ר סִינָֽי׃

(יב) וְהִגְבַּלְתָּ֤ אֶת⁠־הָעָם֙ סָבִ֣יב לֵאמֹ֔ר הִשָּׁמְר֥וּ לָכֶ֛ם עֲל֥וֹת בָּהָ֖ר וּנְגֹ֣עַ בְּקָצֵ֑הוּ כׇּל⁠־הַנֹּגֵ֥עַ בָּהָ֖ר מ֥וֹת יוּמָֽת׃

(יג) לֹא⁠־תִגַּ֨ע בּ֜וֹ יָ֗ד כִּֽי⁠־סָק֤וֹל יִסָּקֵל֙ אוֹ⁠־יָרֹ֣ה יִיָּרֶ֔ה אִם⁠־בְּהֵמָ֥ה אִם⁠־אִ֖ישׁ לֹ֣א יִחְיֶ֑ה בִּמְשֹׁךְ֙ הַיֹּבֵ֔ל הֵ֖מָּה יַעֲל֥וּ בָהָֽר׃

(יד) וַיֵּ֧רֶד מֹשֶׁ֛ה מִן⁠־הָהָ֖ר אֶל⁠־הָעָ֑ם וַיְקַדֵּשׁ֙ אֶת⁠־הָעָ֔ם וַֽיְכַבְּס֖וּ שִׂמְלֹתָֽם׃

(טו) וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל⁠־הָעָ֔ם הֱי֥וּ נְכֹנִ֖ים לִשְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים אַֽל⁠־תִּגְּשׁ֖וּ אֶל⁠־אִשָּֽׁה׃

יט) וַֽיְהִי֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר הוֹלֵ֖ךְ וְחָזֵ֣ק מְאֹ֑ד מֹשֶׁ֣ה יְדַבֵּ֔ר וְהָאֱלֹהִ֖ים יַעֲנֶ֥נּוּ בְקֽוֹל׃

Und es ertönte die Stimme des Schoifor, in fortlaufendem Creschendo, sehr laut, Moische wird sprechen und der Schöpfergott wird ihm mit Stimme antworten.

Und was haben sie gesprochen?

OrHaChayim sugt: Er hot im gesungen a lidele un der Eibishter hot gespilt die Klarinett:

(Shpilshe mir a lidele in Yiddisch, soil schoin sayn s lidele kain Chiddesch,..Spil, spil, klesmerl spil..)

Vielleicht hat ihm Moische Worte von Schir und Schevach gesagt, und Ha Schem antwortete “baKoil!, heisst baKoil Schoifor, wie beReisch Posuk.

אור החיים שמות י"ט:י"ט

(יט) משה ידבר והאלהים וגו' – אולי שהיה משה מדבר לפני ה' דברי שיר ושבח כמקבל פני מלך הגדול ברוך הוא, והאלהים יעננו בקול פי' בקול האמור בסמוך שהוא קול השופר כמי שמתרצה בדבריו.

או יאמר יעננו למה שהיה מדבר לו ואומרו בקול פי' בקול גדול בעבור ישמע העם בדברו עמו כמו שכתבנו למעלה שבזה יצדיקו נבואתו. ורואני כי יש בזה תוספות הדרגה כי היה ה' עונה לדברי משה וזה יותר מעלה ממה שהיה ה' מדבר תחלה ויענהו משה. ורבותינו ז"ל אמרו (מכילתא) שיכוין על הדברות ששמעו מפי משה שהיה ה' מגביה קולו של משה וכו', וזה דרך דרש וכפטיש וגו'.

רמב"ן שמות י"ט:י"ט

(יט) משה ידבר והאלהים יעננו בקול – אמרו במכילתא (מכילתא דרבי ישמעאל שמות י"ט:י"ט): שזה בשעת מתן תורה, שהיה משה משמיע הדברות לישראל, כמו שכתב רבינו שלמה.

ועל דרך הפשט לא ידבר בזה עדיין, אבל ירד השם הנכבד אל ההר ביום השלישי, והוציא משה את העם מן המחנה לקראת הכבוד הנראה להם, ויתיצבו הם בתחתית ההר (שמות י"ט:י"ז),

ומשה עלה למעלה קרוב לראש ההר ששם הכבוד מחיצה לעצמו ומדבר עם ישראל להורותם מה יעשו, וישראל שומעים קול האלהים שעונה אותו ויצונו, והם לא יבינו מה יאמר לו, ויצוה אותו בצואות האמורות אחרי כן בפרשה: רד העד בעם וגו' (שמות י"ט:כ"א),

לך רד ועלית אתה ואהרן עמך וגו' (שמות י"ט:כ"ד).

והיה זה קודם מתן תורה וגם בשעת הדברות, כי משה לא עלה אל ראש ההר אל הערפל אשר שם האלהים רק לאחר מתן תורה.

וכן אמר: אנכי עומד בין י"י וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר י"י כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר (דברים ה':ה'), כאשר עליתי אני.

ויש מפרשים כי ישראל יראים מאד מקול השופר שהולך וחזק מאד, ומשה היה אומר תחלה כונו דעתכם כי עתה תשמעו קול בענין כך, ומיד האלהים יעננו באותו קול.

Dritte Aliya: Aharon ist mit eingeladen, und Mosche erhält eine rätselhafte Ermahnung

שמות י"ט:כ'

(כ) {ששי} וַיֵּ֧רֶד יְהֹוָ֛ה עַל⁠־הַ֥ר סִינַ֖י אֶל⁠־רֹ֣אשׁ הָהָ֑ר וַיִּקְרָ֨א יְהֹוָ֧ה לְמֹשֶׁ֛ה אֶל⁠־רֹ֥אשׁ הָהָ֖ר וַיַּ֥עַל מֹשֶֽׁה:

כא) וַיֹּ֤אמֶר יי” אֶל⁠־מֹשֶׁ֔ה רֵ֖ד הָעֵ֣ד בָּעָ֑ם פֶּן⁠־יֶהֶרְס֤וּ אֶל⁠־יי” לִרְא֔וֹת וְנָפַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ רָֽב׃

(כב) וְגַ֧ם הַכֹּהֲנִ֛ים הַנִּגָּשִׁ֥ים אֶל⁠־יְהֹוָ֖ה יִתְקַדָּ֑שׁוּ פֶּן⁠־יִפְרֹ֥ץ בָּהֶ֖ם יְי"׃

(כג) וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל⁠־ייי” לֹא⁠־יוּכַ֣ל הָעָ֔ם לַעֲלֹ֖ת אֶל⁠־הַ֣ר סִינָ֑י כִּֽי⁠־אַתָּ֞ה הַעֵדֹ֤תָה בָּ֙נוּ֙ לֵאמֹ֔ר הַגְבֵּ֥ל אֶת⁠־הָהָ֖ר וְקִדַּשְׁתּֽוֹ׃

Welch unglaubliche Treue! Nur der Ausspruch Moisches reicht, und es käme niemandem im Traume in den Sinn, dessen Anweisungen zu missachten!

(כד) וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֤יו יי” לֶךְ⁠־רֵ֔ד וְעָלִ֥יתָ אַתָּ֖ה וְאַהֲרֹ֣ן עִמָּ֑ךְ וְהַכֹּהֲנִ֣ים וְהָעָ֗ם אַל⁠־יֶֽהֶרְס֛וּ לַעֲלֹ֥ת אֶל⁠־יְהֹוָ֖ה פֶּן⁠־יִפְרׇץ⁠־בָּֽם׃

(כה) וַיֵּ֥רֶד מֹשֶׁ֖ה אֶל⁠־הָעָ֑ם וַיֹּ֖אמֶר אֲלֵהֶֽם׃

Es steht nicht, dass sie beide hochstiegen! Was nun?!

Gemäss Mechilta gibt HaSchem nun eine Ordnung für drei verschiedene Gedorim auf dem Berg:

Zuunterst ist das Volk.

Darüber sind die Erstgeborenen, die Koihanim.

Noch höher sind die Ältesten.

Und Aharoin geht mit Moische noch höher.

Vierte Aliya: Die Zehn Aussprüche: Der Bund wird eröffnet.

Laut Ibn Esra steigen Moische und Aharoin zusammen auf den Berg, und sofort gibt HaSchem die Zehn Aussprüche.

Gemäss Ibn Esra sind nur die ersten zwei Aussprüche direkt gesagt.

Laut Raschi-Malbi´m und Mechilta steht Moische unten, ist also nicht auf den Berg hoch.

Und Mosche wird offiziell zum Stellvertreter und Mediator zwischen HaSchem und den Kindern Yisroels.

Was ist also jetzt hier vorgegangen. Warum musste Moische vier mal 700 Meter hoch und wieder runter rennen?

Rav Joisef Albo S.Z.L. gibt uns da eine Antwort.

Es gab und gibt auf der Welt immer viele Menschen, die behaupten wollen:

D) Es gibt keinen G0tt

E) Wenn schon, ist die Torah doch nicht die einzige G0ttesbotschaft, hier, es gibt doch noch ....

F) Die Torah ist von Menschenhand geschrieben, und daher sind auch alle anderen von Menschen geschriebenen Lehren ebenbürtig.

Zu diesem Zwecke hat Der Ewige, gelobt sei ER und gelobt SEIN NAME, glasklar hingestellt, was Sache ist:

Mosche wurde zuerst von HaSchem bestellt, um durch ihn SEINE Zeichen und Wunder von Yetzias Mitzrayim zu verwirklichen.

Dann brachte ER, auch durch Mosche und Aharoin und Miryam, das Volk in Rekordzeit zum Berg Sinai.

Hier nun wird Moische offiziell als Vermittler und überbringer der heiligen Toire von beiden Seiten autorisiert und bestätigt. Sechs Millionen Menschen sind Zeugen des direkten Gesprächs von G0tt mit Moische, und sie erleben das direkte Gespräch mit G0tt am eigenen gesamten Wesen.

Damit wird auf Immer und Ewig festehalten und demonstriert, dass es keinen zweiten solchen Vorgang in der Menschheitsgeschichte gegeben hat noch geben wird, bis zum Moschiach.

Gemäss Ibn Esra sind nur die ersten zwei Aussprüche direkt an Am Yisroel gerichtet.

שמות כ':ב'

(ב) אָֽנֹכִ֖י֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִֽ֑ים׃ לֹֽ֣א⁠־יִהְיֶֽ֥ה⁠־לְךָ֛֩ אֱלֹהִ֥֨ים אֲחֵרִ֖֜ים עַל⁠־פָּנָֽ֗י׃

(ג) לֹֽ֣א⁠־תַֽעֲשֶׂ֨ה⁠־לְךָ֥֣ פֶ֣֙סֶל֙ ׀ וְכׇל⁠־תְּמוּנָ֔֡ה אֲשֶׁ֤֣ר בַּשָּׁמַ֣֙יִם֙ ׀ מִמַּ֔֡עַל וַֽאֲשֶׁ֥ר֩ בָּאָ֖֨רֶץ מִתָּ֑֜חַת וַאֲשֶׁ֥ר בַּמַּ֖֣יִם׀ מִתַּ֥֣חַת לָאָֽ֗רֶץ׃

(ד) לֹֽא⁠־תִשְׁתַּחֲוֶ֥֣ה לָהֶ֖ם֮ וְלֹ֣א תׇעׇבְדֵ֑ם֒ כִּ֣י אָֽנֹכִ֞י יי” אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵ֠ד עֲוֺ֨ן אָבֹ֧ת עַל⁠־בָּנִ֛ים עַל⁠־שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל⁠־רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽ֑י׃

(ה) וְעֹ֥֤שֶׂה חֶ֖֙סֶד֙ לַאֲלָפִ֑֔ים לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃

(ו) לֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת⁠־שֵֽׁם⁠־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לַשָּׁ֑וְא כִּ֣י לֹ֤א יְנַקֶּה֙ ייי” אֵ֛ת אֲשֶׁר⁠־יִשָּׂ֥א אֶת⁠־שְׁמ֖וֹ לַשָּֽׁוְא׃

Mischpotim, Der Bund wird besiegelt

Der Bund wird erst besiegelt, nachdem ein grosser Teil der Mitzves gegeben wurde, und Moische das vierte Mal vom Berge herunterkommt.

Er bringt ihnen nun diese Mitzves, sie nehmen alles an, und er baut einen Altar, macht Korbanois, spritzt Blut auf das Volk, und besiegelt so den Vertrag, den Bris.

Dann gehen Moische, Aharoin, seine Söhne und die Ältesten auf den Berg, und halten diese singuläre Mahlzeit vor HaSchem, auf dem Berge.

Es ist wohl die erste und wichtigste Seudos Mitzve. Nur leider hat sie dann später noch schwerwiegende Folgen.

Aber das sind dann schon wieder eigene Schiurim.

Ramban ordnet die Zeitachse

שמות כ"ד:א'

א) וְאֶל⁠־מֹשֶׁ֨ה אָמַ֜ר עֲלֵ֣ה אֶל⁠־יְהֹוָ֗ה אַתָּה֙ וְאַהֲרֹן֙ נָדָ֣ב וַאֲבִיה֔וּא וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם מֵרָחֹֽק׃

(ב) וְנִגַּ֨שׁ מֹשֶׁ֤ה לְבַדּוֹ֙ אֶל⁠־ייי” וְהֵ֖ם לֹ֣א יִגָּ֑שׁוּ וְהָעָ֕ם לֹ֥א יַעֲל֖וּ עִמּֽוֹ׃

(ג) וַיָּבֹ֣א מֹשֶׁ֗ה וַיְסַפֵּ֤ר לָעָם֙ אֵ֚ת כׇּל⁠־דִּבְרֵ֣י ייי” וְאֵ֖ת כׇּל⁠־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים וַיַּ֨עַן כׇּל⁠־הָעָ֜ם ק֤וֹל אֶחָד֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כׇּל⁠־הַדְּבָרִ֛ים אֲשֶׁר⁠־דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה נַעֲשֶֽׂה׃

רמב"ן שמות כ"ד:א'

ואל משה אמר וגו' –

פרשה זו קודם עשרת הדברות בארבעה בסיון נאמרה לו.

לשון רבינו שלמה.

ויאמר י"י אל משה עלה אלי ההרה והיה שם (שמות כ"ד:י"ב) – לאחר מתן תורה נאמר לו כן,

גם אלו דבריו ז"ל.

ואין הפרשיות באות כסדרן ולא כמשמען כלל.

ועוד כתוב: ויבא משה ויספר לעם את כל דברי י"י ואת כל המשפטים (שמות כ"ד:ג'), שהם המשפטים האלה הכתובים למעלה, שאמר בהם: ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (שמות כ"א:א'),

כי איננו נכון שיהיה על המשפטים שנצטוו בני נח ושנאמרו להם במרה שכבר שמעו וידעו אותם.

ולא יאמר 'ויספר' אלא בחדשות אשר יגיד.

וכבר היטיב לראות ר' אברהם(אבן עזרא?) שפירש

הענין כסדרו,⁠

ואמר כי עד הנה ספר הברית.

והנה הפרשיות כולן באות כהוגן,

שאחר מתן תורה מיד בו ביום אמר השם אל משה:

כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם (שמות כ':י"ח),

והתחיל לחזור ולהזהיר על עבודה זרה:

לא תעשון אתי וגו' (שמות כ':י"ט),

וצוה אותו: ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (שמות כ"א:א'),

וכל המצות הבאות אחרי כן, והשלים באזהרת עבודה זרה שימצאו בארץ ובעובדיה (שמות כ"ג:ל'-ל"ג),

ואמר לו אחרי צוותך זה להם:

עלה אל י"י אתה ואהרן.

והזכירה הפרשה כי משה עשה כמצות השם ובא אל המחנה:

ויספר לעם את כל דברי י"י (שמות כ"ד:ג') כאשר צוה אותו: כה תאמר אל בני ישראל וגו' (שמות כ':י"ח),

ואת כל המשפטים כאשר צוהו: ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (שמות כ"א:א'),

וקבלו הכל בשמחה ואמרו:

כל אשר דבר י"י נעשה (שמות כ"ד:ג'). והטעם, כל הדברים האלה אשר דבר לך השם נעשה, כי מאמינים אנחנו בדבריך, כמו שסיפר במשנה תורה: ואת תדבר אלינו את כל אשר יאמר י"י אלהינו אלינו ושמענו ועשינו (דברים ה':כ"ג).

ואז (כתבם משה (שמות כ"ד:ד') על ספר, והנה משה כתב בספר)

[אמר השם למשה שמעתי את קול דברי העם הזה אשר דברו אליך הטיבו אשר דברו (דברים ה':כ"ד)

כי קבלו הכל בשמחה,

לך אמור להם שובו לכם לאהליכם (דברים ה':כ"ו),

והנה שבו לאהליהם ועשו שמחה משתה ויום טוב ביום קבלת התורה.

ומשה כתב ביום ההוא בספר הברית]⁠ כל מה שנצטוה חוקים ומשפטים ותורות,

[ולקח הספר ההוא להיות בידו עד למחרת,

כי לא היה באותו היום כדי לבנות המזבח, ושתים עשרה מצבה, ולעשות עולות ושלמים, וכל המעשים הרבים ההם (שמות כ"ד:ד'-ה'), ועוד שטוב ונכון הוא להמתין להם הברית עד למחר ולתת להם עצה ומתון בדבר לדעת הישכם אוהבים לעשות כן בכל לבבם ובכל נפשם.]⁠

והשכים בבקר ממחרת היום ההוא לכרות להם ברית על הכל,

[וכל ישראל השכימו לרגליו, וחזרו למקום שעמדו בקבלם את עשרת הדברים ושם]⁠ (ו)⁠בנה המזבח, וזבח הזבחים, ונתן חצי הדם על מזבח י"י וחצי הדם שם באגנות, ולקח הספר שכתב מאמש וקראו באזניהם, וקבלו עליהם עוד לבא בברית עמו, ואמרו: כל אשר דבר י"י נעשה ונשמע (שמות כ"ד:ז') אליך, ככל אשר תצוה מאתו ית', ואז זרק עליהם חצי הדם, כי זאת אות הברית לבא השנים בחלקים שוים.

ואחרי שהשלים מעשיו עמהם הוצרך למלאות דבר השם שאמר לו: עלה אל י"י אתה ואהרן וגו', והוא שאמר: ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא וגו' (שמות כ"ד:ט'). [ואמר לו השם פעם שנית: עלה אלי ההרה והיה שם (שמות כ"ד:י"ב) – הודיעו שיתעכב שם ימים בקבלת הלוחות והתורה.]⁠

ועשה עוד מה שצוה: ונגש משה לבדו אל י"י (שמות כ"ד:ב'), והוא שאמר: ויבא משה בתוך הענן וגו' (שמות כ"ד:י"ח). והנה מעשה הברית ביום המחרת למתן תורה, ובו היתה העליה שעלה משה אל ההר (שמות כ"ד:ט"ו), וממנה נתעכב שם ארבעים יום. והוא שפירש הכתוב: ויקרא אל משה ביום השביעי וגו' (שמות כ"ד:ט"ז), ונאמר: ויבא משה בתוך הענן וכו' (שמות כ"ד:י"ח). וכל זה מתוקן ומבואר.

וראיתי במכילתא (מכילתא דרבי ישמעאל שמות י"ט:י') שנחלקו בדבר, יש שאמרו שהיה קודם מתן תורה בחמישי, ואמר להם הרי אתם קשורים תפוסין וענובין, מחר בואו וקבלו עליכם את כל המצות. ורבי יוסי בר' יהודה אמר בו ביום נעשו כל המעשים, כלומר בו ביום לאחר מתן תורה נעשו המעשים של סיפור העם וכתיבת ספר הברית, הכל כמו שפירשנו. ולזה שומעין שאמר כהלכה.

וטעם ואל משה אמר – בעבור שהיו עד כאן המצות והמשפטים אל בני ישראל, אמר עתה שהיה זה המאמר אל משה שהיא מצוה שיעשנה הוא בעצמו, כי צוה אותו אחר שתשים לפניהם המצות והמשפטים ותכרות עמהם הברית עלה אתה אלי, ולכך עשה המצוה הראשונה בששי, והשכים בשביעי בבקר וכרת עליה הברית, ואחר כן עלה אל ההר ההוא והנקראים, על הדרך אשר נצטוו.

וטעם עלה אל י"י – על דרך הפשט יזכיר שם במקום הכנוי, כמו: נשי למך (בראשית ד':כ"ג), ואת יפתח ואת שמואל (שמואל א י"ב:י"א), וכן: והאר פניך על מקדשך השמם למען י"י (דניאל ט':י"ז). אבל בתלמוד (בבלי סנהדרין ל"ח:) שאלו: עלה אלי מיבעי ליה, ובכאן אמרו: זה מטטרון ששמו כשם רבו. כלומר ואל משה אמר השם הנזכר בתחלת הענין, ויאמר י"י אל משה: עלה אל מטטרון שנקרא בשמי י"י. והטעם, עלה אל מקום הכבוד אשר שם המלאך הגדול, והכונה כי משה יבא בתוך הענן אשר שם כבוד י"י ולא יבא אל השם המיוחד, כי לא יראנו האדם וחי (שמות ל"ג:כ').

ואין כונת רבותינו כלל במה שכתב רבינו שלמה למעלה (רש"י שמות כ"ג:כ"א), גם במסכת סנהדרין (רש"י סנהדרין ל"ח:) הפך הרב הענין. וכבר הזכרתי (רמב"ן שמות י"ב:י"ב) כונתם בשם הזה, וכל דבריהם אמת, אלא שדברו בהגדה ההיא כמסתיר פנים, כי רב אדית לא גלה למין ההוא השואל ענין מטטרון הגדול וסודו, וחלילה, אבל הזכיר לו כי על מלאך מורה דרך בעולם התחתון הכתוב הזה מדבר, ולפיכך אמר לו דאפילו בפרונקא לא קבילניה, דכתיב: אם אין פניך הולכים (שמות ל"ג:ט"ו), שאנו לא קבלנו שליח בלתי השם הנכבד וכבר פירשתי (רמב"ן שמות כ':ב'-ד') סוד הפנים וכל הענין בביאור למשכילים בו במתן התורה.

(ב) ונגש משה לבדו אל י"י – גם זה על דעת ר' אברהם שם במקום כנוי, שהיה ראוי שיאמר אחר עלה אל י"י (שמות כ"ד:א'), ונגשת לבדך, אבל מנהג הלשון כן כאשר הזכרתי (רמב"ן שמות כ"ד:א'). וכן: וי"י המטיר על סדום ועל עמורה מאת י"י (בראשית י"ט:כ"ד) – והטעם מאתו, ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני חותן משה (במדבר י':כ"ט) – הטעם חותנו. וכן: וישלח י"י את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל (שמואל א י"ב:י"א). וכן: אז יקהל שלמה את זקני ישראל ואת כל ראשי המטות אל המלך שלמה (מלכים א ח':א').

והנכון בעיני בכאן כי הדבור הזה היה גם לאהרן, שגם הוא שמע כאשר קול השם אומר למשה: עלה אל י"י אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל והשתחויתם מרחוק (שמות כ"ד:א'), ואם כן היה צריך להזכיר הנגש בשם, ואם ידבר אליו לנכח גם כן היה צריך לבאר ונגשת אתה משה אל י"י, ולא יספיק הכנוי בו, ולפיכך אמר: ונגש משה לבדו והם לא יגשו, וזה טעם לבדו – למעט גם אהרן הנכלל עמו בדבור.

ויתכן שיהיה רמז לדבור המתעלה שיצוה לאמר למשה שיגש אל י"י. והמשכיל יבין.

(ג) ויבא משה ויספר לעם – היה משה בעת הדבור הנזכר כולו במקום אשר נגש בו אל הערפל אשר שם האלהים (שמות כ':י"ז), ועתה בא אל מקום רחוק משם שהיו בו העם בשעת מתן תורה, וספר להם כל מה שנצטוה, ושמעו בקולו. ולא אמר בכאן 'וירד', כי כלם בתחתית ההר היו, לא בראשו ששם כבוד השם, אלא שמשה היה קרוב אל מקום הערפל, והם עמדו מרחוק בשעת הדברות, כאשר פרשתי (רמב"ן שמות י"ט:י"ט).

וכאשר נפרד משה ממקומו והחל לבא אל העם קרבו אליו כל ראשי שבטיהם וזקניהם (דברים ה':י"ט) אל מקום מעמד הכהנים הנגשים אל י"י (שמות י"ט:כ"ב), ואמרו לו: ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדולה הזאת אם יוספים (דברים ה':כ"א), קרב אתה ושמע וכו' (דברים ה':כ"ג), כי היו סבורים שידבר להם השם הנכבד כל המצות כאשר דבר להם עשרת הדברים, ומשה בא עמהם אל מקום העם וסיפר לכולם את כל דברי י"י, [כי רצון הקב"ה כך הוא שילמדם שאר התורה על ידי משה, והם שמחו וקבלו כל הדברים אשר דבר י"י נעשה ונשמע אליך במצותיו, ואז נתן להם רשות שובו לכם לאהליכם (דברים ה':כ"ו), כאשר פרשתי למעלה (רמב"ן שמות כ"ד:א'). ועל דעת רבותינו שאומרים לזכות: הקדימו נעשה לנשמע, טעמו שאמרו הנה מעתה אנחנו מקבלים לעשות ולקיים כל מה שיצוה, יאמר מה שירצה ויגזור מה שיחפוץ, כי נעשה הכל מיד בשמענו אותו בין ממנו ית' בין מפיך אתה, הכל מקובל עלינו בין קל בין חמור, העמק שאלה או הגבה למעלה.⁠]⁠ (והם אמרו נעשה כל דברי י"י אשר צונו בעשרת הדברות, ונשמע לקולך לכל אשר צוית או תצוה בשמו ית'. וכאשר חזר משה אחרי כן ועלה אל קצה ההר עם הזקנים (שמות כ"ד:ט') כאשר צוה אותו אלהים, אז אמר לו השם פעם אחרת: עלה אלי ההרה והיה שם (שמות כ"ד:י"ב), ובעת הזאת הודיעו: שמעתי את קול דברי העם הזה אשר דברו אליך הטיבו אשר דברו (דברים ה':כ"ד), וצוהו: לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה והחקים והמשפטים אשר תלמדם (דברים ה':כ"ו-כ"ז). וזהו שאמר בכאן: ואתנה לך את לחות האבן והתורה והמצוה (שמות כ"ד:י"ב), כי לך לבדך אתן את התורה והמצוה שתלמדם, ועשו אותה כאשר נדרו לעשות.)

RYBA - TORAH - MITZVOT

Yisroi - Lernprotokoll mit Alexander Baran - der wichtigste Vertrag der Welt