Le Chayim, zum Leben!
Letzthin war ich
anlässlich einer Bar Mitzwa an einem Kidusch. Nichts Neues, ein sehr kovediger
Kidusch, sehr viele gute Jiden kamen, um zu gratulieren und eben Kidusch zu
machen, den Segen über Wein und Brot.
Wie immer, man
macht oder hört Kidusch, nimmt etwas Kleines, steht in der Warteschlange, man
schwatzt, man gratuliert und segnet und geht dann etwas mehr zu sich nehmen.
Und da stehen wir
nun und .. kauen .. und plötzlich – beim Kauen – hat mich dieser eher
tragikomische Gedanke gepackt. Was sähe eine Kuh hier?
Eine Kuh sähe
hier eine Herde Menschen kollektiv kauen, genau wie sie und ihresgleichen. Sie
fragte sich sofort: Wo ist der Chef? Denn Kühe haben immer eine Chefin, die
ihnen vormacht, was gerade zu tun sei. Wenn sie frisst, fressen alle. Wenn sie
liegt und wiederkäut, tun es ihr alle nach. Und zum Stall folgen sie ihr alle.
Aber da ist kein
Chef in Sicht! Denn unser Chef.. ist unsichtbar. Er Sitzt überall, im Himmel,
auf der Erde, bei den Mäusen und bei den Läusen genau so wie bei den heiligen
Chachomim.
Und mir kommt der
Posuk in Kohelet in den Sinn, den wir jeden Morgen beten:
(כִּי
מִקְרֶה בְנֵי
הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה
וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם כְּמוֹת זֶה
כֵּן מוֹת זֶה וְרוּחַ
אֶחָד לַכֹּל וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן כִּי הַכֹּל הָבֶל.
Denn dem Menschen
und dem Vieh geschieht ein und das Selbe, wie der Eine stirbt, so stirbt der
Andere, und ein Geist für alles, und es gibt keinen Unterschied zwischen
Mensch und Vieh, denn alles ist nichtig.
Und wirklich, bei Allem und Jedem hat uns der Eibischte Essen und Kidusch
verordnet. Von Geburt (Schalom Socher) bis Levaje (Dort allerdings nur zu
Hause).
Aber warum eigentlich? Was fehlt in diesem Bild? Was ist anders als bei den
Kühen, den Löwen, den Mäusen und Läusen?
Richtig! Der Kidusch! Die Broches!
Wir sagen Broches. Und das tun die Tiere nicht. Wir segnen den Schöpfer der
Welt, der uns so gemacht hat, dass wir essen müssen, und der uns auch das Essen
gibt!
Und was tut die Broche? Warum essen wir denn dauernd?
Dafür brauchen wir einige Psukim, in denen genauer eingegangen wird auf den
Zusammenhang zwischen Essen, Blut und Kedusche-Heiligkeit (eigentlich wörtlich:
Absonderung, Erhebung).
Wir lernen in der Anatomie und Physiologie des Menschen, dass alles, was
wir essen erst mal im Magen landet, biochemisch zerlegt wird, und dann durch
den Darm in einem weiteren biochemisch-physikalischen Prozess ins Blut gelangt.
Via Blut werden dann die Nährstoffe im ganzen Körper verteilt, allerdings erst
NACHDEM sie durchs Herz gegangen sind.
Das heisst, das zentrale Medium in diesem Prozess ist das Blut. Und seine
Pumpe, das Herz, in dem zu jeder Zeit sehr viel Blut konzentriert ist.
Nun wird in unseren Psukim, und zwar im Ganzen in 14 Psukim, der Zusammenhang
zwischen Nahrung, Blut und der Verbindung mit dem Ewigen, gelobt sei Er und
gelobt sein Name, direkt aufgezeigt. Indirekt, über die Anweisungen was wie, wo
und wann zu essen sei, sind es sehr viel mehr.
Das allein zeigt schon die Wichtigkeit des Essens, dessen wie und was,
wann, wo gegessen wird.
In Kürze: Der Ramban hat verschiedene längere Erklärungen über das Blut.
Seine wichtigste Aussage: Die Psukim sagen Blut und Nefesch (der Teil der
Neschama, der Seele, der mit dieser körperlichen Welt verbunden ist) sind auf
eine Art und Weise verschränkt und verbunden, die wir nicht verstehen können. Und
das sagt uns Rabbi Mosche Ben Nachman, einer unserer ganz grossen Gelehrten und
Mekubalim.
In den Psukim steht, Blut ist Nefesch, Nefesch ist im Blut. Das Wort Odom
selbst אָדָ֗ם: O- Dom beinhaltet Blut. Das Alef könnte stehen für Elioin,
oder auch Kel, oder Elokim. Also: Der Gesetztes-Aspekt, der strenge Schöpfer
der die Natur nach genauen Gesetzen erschafft und führt, aber auch Der Erhöhte,
die höheren Sphären.
Dom: Blut.
Auch im Wort Adomo – Erde ist Dom, Blut enthalten. Wie
das geht, wissen wir nicht genau.
Und: HaShem hat Nischmas Chayim in seine Nase
geblasen.
Also schon im Schöpfungsprozess selbst sehen wir Blut
auftauchen, in Zusammenhang mit Neschomo, dem von der körperlichen Welt
weitgehend getrennten Teil des Menschen, der eben mit der nicht-körperlichen höheren
Welt verbunden ist und dort lebt.
Und nun, in den verschiedenen Psukim über Kaschrut,
also die Praxis des heiligen Essens, taucht das Blut sehr prominent auf, und es
wird uns erklärt: Das Blut ist unser Bindeglied zur Neschama! Nefesch ist ein
Teil der Neschama, eben derjenige, der diese sozusagen „im Körper verankert“.
Ein kurzer Einschub, ohne den wir nicht auskommen: Was
heisst eigentlich Kodoisch, Heilig? Raschi, und viele weitere Poiskim, sagen
klar: Abgetrennt, abgesondert. Wovon? Abgesondert von den Naturgesetzen,
darüberstehend, ausserhalb stehend, nicht abhängig davon.
Weiter sagt der Posuk: Seid heilig, denn ich bin
heilig, euer Allmächtiger gnädiger G!tt.
Und wie schaffen wir es, heilig zu sein? Wir lernen,
wir tun Mitzvot, befolgen SEINE Gesetze, tun Gutes, helfen einander.
Und was hat das mit Essen und Blut zu tun?
ALLES!
Erstens Ein Toire bli Kemach, es gibt keine Toire ohne
Mehl, ohne Essen. Denn ohne Essen... ist alles aus.
In Vayikra 20, 25-26 steht der Zusammenhang zwischen
Kaschrut, Tum´a und Tahara ganz klar im Posuk geschrieben. Es wird zuerst
nochmals zusammengefasst, was alles vorher sehr ausführlich beschrieben wurde,
und dass wir Koscher von Treif, Tamei von Tahor trennen sollen, und
Ausschliesslich koscher essen. Zudem wird festgestellt: Al teschaketzu es
Nafschoiseichem. Nun ist Scheketz ein sehr starker Ausdruck. Es heisst
Verabscheuungswürdig, abscheulich, ekelhaft. So stark ist also die Abstossung
der höheren Sphären für einen Jid, der nicht koscher isst, er wird abscheulich,
eklig, unerträglich!
Und im nächsten Posuk steht, mit einem Wow, also „und“
verbunden: Ihr sollt heilig sein, denn Ich bin heilig, Euer G!tt der
Allmächtige.
Wenn ich ein wenig zu interpretieren wagen darf bzgl.
Heiligkeit: Macht euch geistig nicht abhängig von der Natur! Lasst euch nicht
täuschen, die Natur funktioniert zwar streng gesetzmässig, aber Ihr, Ihr seid
nur zu einem bestimmten Teil da eingebunden, und je mehr Ihr es fertigbringt,
Kodoisch- abgesondert, ausserhalb – zu funktionieren, desto weniger Macht hat
die Natur über euch.
Nun ist das fürwahr einer der gefährlichsten Gedanken
der Geschichte, der buchstäblich für zig millionen Jiden, und auch Andere,
tödlich war und ist.
Es ist nicht an uns, zu bestimmen, wie weit wir
erfolgreich sind mit dieser Absonderung. Auch ist Absonderung eben nicht
Rückzug oder Ablehnung des Körperlichen dieser Welt. Wir sind heute kaum mehr
fähig, die Geistigen Wahrheiten und die Geistige Welt so wahrzunehmen, wie
unsere Altvordern.
Wir haben viele, viele Aggadot, Geschichten, im
Talmud, im Midrasch, über heilige Männer und Frauen, die wirklich sehr weit
ausserhalb der Naturgesetze operierten. Aber alle, ausnahmslos alle, assen. Und
sie assen koscher, und waren extrem pedantisch dabei!
Und sie alle führten ein nach aussen sichtbar
„normales, heiliges Leben“. Sie hatten Familien, Häuser, Besitztümer. Sie
handelten und wandelten in Mitten der Gesellschaft ihrer Generation, und nur zu
oft waren sie es, die den Herrschenden als Schauopfer dienten und aufs grausamste
ermordet wurden. Und noch während ihrer
Ermordung zeigten sie, dass sie eben Heilig, abgesondert von den Naturgesetzen,
waren.
Es steht weiter in vielen Psukim, dass die Weisheit
und die Fähigkeit zu Handwerk und Planung vom Herzen ausgeht,
der Mensch mit dem Herzen „denkt“. Das ist so direkt
und offensichtlich, dass es keine Kommentare dazu gibt!
Zu diesem Thema zwei beispielhafte Psukim:
in Shemois 28,3: שמות כ"ח:ג'
ג) וְאַתָּ֗ה
תְּדַבֵּר֙ אֶל־כׇּל־חַכְמֵי־לֵ֔ב אֲשֶׁ֥ר מִלֵּאתִ֖יו ר֣וּחַ חׇכְמָ֑ה וְעָשׂ֞וּ
Und Du, sprich zu allen herzens-Weisen, welche ich mit
dem Odem der Weisheit erfüllt habe, dass sie fertigen....
In Shemois, 35, 35: שמות ל"ה:ל"ה
לה) מִלֵּ֨א אֹתָ֜ם חׇכְמַת־לֵ֗ב
לַעֲשׂוֹת֮ כׇּל־מְלֶ֣אכֶת חָרָ֣שׁ ׀ וְחֹשֵׁב֒ וְרֹקֵ֞ם בַּתְּכֵ֣לֶת וּבָֽאַרְגָּמָ֗ן
בְּתוֹלַ֧עַת הַשָּׁנִ֛י וּבַשֵּׁ֖שׁ וְאֹרֵ֑ג עֹשֵׂי֙ כׇּל־מְלָאכָ֔ה וְחֹשְׁבֵ֖י
מַחֲשָׁבֹֽת׃
Er hat sie mit Weisheit des Herzens erfüllt, alle
Arbeiten auszuführen: des Graveurs, des Planers-Designers, des Stickers in
blau, purpur, Tcheiles und Leinen, des Webers, aller, die irgend ein
Kunsthandwerk ausführen, und jener die Entwürfe entwerfen.
Es wird klar, dass die Fähigkeit zu komplexem,
vernetztem und kreativem Denken vom Herzen ausgeht.
Und jetzt verstehen wir das vielleicht besser. Es ist
ein höheres Denken, eine höhere Art des Verstehens, die das, was der Kopf an
Zusammenhängen und Verbindungen liefert „ins richtige Licht rückt“, Intuition
auf Latino-Deutsch ist vielleicht ein Teil dieses höheren Denkens, aber sicher
nicht alles..
Was schliessen wir daraus?
Alles, was wir essen, geht ins Blut, durch das Herz
und dann in den Körper. Nehmen wir Dinge auf, die NICHT koscher sind,
„vergiften“ wir unsere Seele, und trennen sie ab von den höheren Welten. Wir
werden dann taub, unfähig zu höherem Verständnis, wir nähern uns der tierischen
Natur zu sehr, die ganz und gar nur in der Natur lebt und von dieser abzuhängen
glaubt und folglich auch beherrscht wird. Wir verlieren unser Mitgefühl, und
unsere Verbindung zu G!tt. Wir können HaShem Yitbarach nicht mehr richtig sehen
und fühlen!
Wir verlieren dann die Perspektive, den richtigen
Blick auf unsere Aufgabe und unser Wesen.
Unsere Aufgabe ist es, das Bindeglied zwischen Erde
und Himmel zu sein, und so die Schöpfung EINS werden zu lassen (siehe Mahara´l,
Gvurois HaShem auf die Haggadah).
Und das geht eben via Blut.
Die Kabbalisten sagen, jedes Tier, dessen Blut auf dem
Altar geopfert wird, bekommt ein „Upgrade“ und wird als Mensch wieder geboren. Vielleicht
deshalb war in der Wüste auch verboten, Fleisch einfach so zu essen, ohne sein
Blut auf dem Altar darzubringen! Und das ist eigentlich die Wurzel der Sünde
mit den Slowim, den Wachteln, wo Bnei Isroel sich beklagten, sie wollten
„Fleisch essen“. Sie wollten Fleisch essen, ohne ein Opfer bringen zu müssen!
Und nun nähern wir uns etwas dieser Frage, warum wir
bei jeder Gelegenheit eine Seudas Mitzva, eine „befohlene Mahlzeit“, davka eine
glückliche Mahlzeit, machen.
Dazu noch ein paar Psukim aus sefer Schmois, Parshe
Mishpotim (siehe auch: „eine Mahlzeit mit G!tt, die singulär wichtigste
Mahlzeit aller Zeiten“):
Als Mosche, Aharon, Nadav, Avihu und die 70 Ältesten
zusammen auf den Berg gingen, steht in Schmois, 24, 11: ... und sie schauten
G!tt den König und assen und tranken. Und einen Posuk später wundern sie sich
selbst: Wir schauten G!tt, assen und tranken, und wir sind immer noch am Leben!
Der Ramban sagt dazu: Sie assen – das Fleisch der
Opfer, die Moshe auf dem Altar vorher darbrachte. Und tranken: Sie feierten,
sie waren fröhlich und freuten sich! Der Kli Yakar allerdings erwähnt dann
später, gestützt auf Midrasch, dass Nadav und Avihu für dieses Essen und
Schauen gestorben sind bei Acharei Mois. Es ist also nicht wirklich klar, wie
gut das war.
Es ist also eine Pflicht, sich im Angesicht unseres
TATE zu freuen – und zu essen, und zu trinken, ohne dabei leichtsinnig und grob
zu werden! Und natürlich wird eben vor dem Essen Kidusch gemacht, und nach dem
Essen gebenscht. Und das ist der ganze Sinn des Essens und Trinkens.
Wir sind Menschen, und durch uns wird die sonst
profane und sinnlose Natur ganz, und mit Licht, Freude und Sinn gefüllt!
Das Essen und Trinken, richtig gemacht, ist also wenn
nicht die Essenz, so doch ein sehr, sehr wichtiger Teil unserer Aufgabe auf
dieser Welt! Es soll uns Freude machen, und dadurch die Welt mit Freude füllen!
Denkt man noch etwas tiefer darüber nach, was es braucht, bis ein Mensch eine
Mahlzeit hat, wird man gewahr, dass wirklich die ganze Natur, die ganze
Schöpfung, nur für uns gemacht wurde!
Und deshalb essen wir bei jeder Gelegenheit eine
Freudenmahlzeit, und für alles, was in den Mund hereingeht, geht ein
Segensspruch aus dem Mund hinaus.
Le Chayim!
Quellen:
|
רמב"ן
ויקרא י"ז:ב' (ב-ו) אל אהרן ואל בניו ואל
כל בני ישראל – בעבור היות הפרשה אזהרה להקריב כל הקרבנות באהל מועד, יזהיר הכהנים
שהם המקריבים הקרבן שלא יקריבום בחוץ, ויזהיר גם ישראל שיביאום להם שם ולא יקריבו
אותם בחוץ על ידי עצמם. והנכון
בפרשה מה שהזכירו רבותינו (בבלי חולין ט"ז:): שאסר בשר תאוה לישראל במדבר, ולא
יאכלו רק שלמים שיעשו על מזבח י"י. ולכך אמר שכל מי שישחוט משלשת מיני הבהמות
אשר מהן יבאו כל הקרבנות, שהם שור וכשב ועז, שיביאום כולם אל פתח אהל מועד, ויעשו
אותם זבחי שלמים להקריב החלב והדם על מזבח י"י, ואז יאכל הוא הבשר כמשפט. ואמר
שאם ישחטם במקום אחר יהיה חייב כרת. והקרוב בלשון הכתוב כי מתחלה חייב כרת בכל שוחט
בחוץ אפילו החולין, והוא האסור בבשר התאוה, ונתן הטעם בעבור שיקדישום לי"י ויזרוק
הכהן הדם על מזבח י"י, ויקטיר עליו החלב (ויקרא י"ז:ו'). ואחרי כן הזהיר
שלא יעשה מזבח לי"י בחוץ ויקטיר עליו השלמים הנזכרים, או עולה כענין הנעשה במוקדשין
בשעת היתר הבמות, רק בפתח אהל מועד יעלה אותם לשם. והנה ריקן כל השחיטות בחולין ובמוקדשין
להיות כולן בפנים ובמוקדשין. ולכך
אמר במשנה תורה: ועברתם את הירדן וישבתם בארץ וגו' והיה המקום אשר יבחר י"י
שמה תביאו עולותיכם וזבחיכם (דברים י"ב:י'-י"א), ואמר: השמר לך פן תעלה
עולותיך בכל מקום אשר תראה כי אם במקום וגו' (דברים י"ב:י"ג-י"ד)
– להיות איסור שחוטי חוץ במוקדשין עומד במקומו בשעת בית הבחירה, אבל התיר אותו בחולין.
זהו שאמר: רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר וגו' (דברים י"ב:ט"ו) – לומר
שלא תתנהג בארץ המניעה הנאמרת כאן, שלא ישחוט חולין כלל, ושיעשה מכל זבחו שלמים על
מזבח י"י. ופירש שם הטעם: כי ירחיב י"י אלהיך את גבולך וגו' (דברים י"ב:כ')
– לומר כי היה האיסור מתחלה בהיותם במדבר שיקל עליהם להביא כל זבחיהם אל פתח אהל
מועד, אבל אחרי שירחיב גבולם יאכלו בשר תאוה וישחטו בשעריהם, אך לא המוקדשין. וזה
טעם מה שהזכיר בכאן: אשר ישחט במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה (ויקרא י"ז:ג')
– יזכיר גם השוחטים חוץ למחנה שיהיו חייבים להביא אותם אל פתח אהל מועד, כי אף על
פי שיתיר בשר תאוה אחרי שירחיב השם גבולם מפני שאינם במקום המקדש, לא יתיר כן במדבר
אפילו חוץ למחנה, לפי שאינם רחוקים מן המזבח כאשר יהיו בארץ שירחיב השם גבולם כי
אז יתיר להם בשר תאוה. וזהו
דעתו של רבי ישמעאל (בבלי חולין ט"ז:) בפרשיות הללו, ומיכאן אמר דמעיקרא איתסר
להו בשר תאוה והוא הנאות בכתוב על דרך הפשט. וזהו מאמרם בהגדה (דברים רבה ד':ו'):
רבנין אמרין הרבה דברים אסר אותם הקב"ה וחזר והתירן במקום אחר, תדע לך אסר הקב"ה
לשחוט ולאכול לישראל עד שיביאנו פתח אהל מועד, מנין, שנאמר: ואל פתח אהל מועד (ויקרא
י"ז:ד'). מה כתוב שם, דם יחשב לאיש ההוא וגו' (ויקרא י"ז:ד'), וכאן חזר
והתירן להם, שנאמר: בכל אות נפשך תאכל בשר (דברים י"ב:כ'), מנין, ממה שקראו
בענין: כי ירחיב י"י אלהיך (דברים י"ב:כ'). ומה
שכתב רבינו שלמה (רש"י ויקרא י"ז:ג'): במוקדשין הכתוב מדבר וכו', הוא
מדרשו של האומר (בבלי חולין י"ז.) בשר תאוה לא איתסר כלל. ועל דעתו נשנית הבריתא
שבתורת כהנים (ספרא ויקרא י"ז:ב'). אבל דרך ישוב המקראות על אופניהם ודרך חכמים
בהגדות וברוב המקומות כמו שפירשנו. (ד) וטעם דם יחשב – ממעשה
בראשית (בראשית א':כ"ט-ל') יאמר הנה בכל בעלי חיים זולתי אדם עשיתי דמם כמים
ולחומם כגללים, כמו שאמר: כירק עשב נתתי לכם את כל (בראשית ט':ג'), אבל אם ישחט מחוץ
למחנה יחשב כשופך דמים. (ז) לשעירם – לשדים. וכן
הוא אומר: ושעירים ירקדו שם (ישעיהו י"ג:כ"א). לשון רבינו שלמה מתורת כהנים
(ספרא ויקרא י"ז:ז'). ואמר
ר' אברהם: שנקראו השדים כן בעבור שישתער הגוף הרואה אותן. והקרוב
בעבור שיראום המשוגעים בדמות שעירים. ומלת: עוד תורה שכן היו ישראל עושין במצרים. אשר
הם זונים – כי כל מבקש אותם ומאמין בהם הוא זונה מתחת אלהיו, שיחשוב כי יש מי שייטיב
או ירע חוץ מהשם הנכבד והנורא. וכבר
רמז ר' אברהם במלת: עוד האמת כאשר כתבתי למעלה (רמב"ן ויקרא ט"ז:ח'), וכן
שם השעירים יתברר לך משם. ויקראו: שדים, בעבור שמשכנם במקום שדוד כגון המדבר, ועיקר
מציאותם בקצוות, כגון פאת צפון החרב מפני הקור. ודע כי כאשר הבריאה מתחלה במעשה בראשית
בגוף האדם ובכל בעלי הנפש והצמחים והמתכות מארבע יסודות, ונתחברו ארבעתם בכח אלהי
להיות מהן גוף גס מורגש לכל חמשת ההרגשות, לעביו ולגסותו, כך היתה יצירה משתי יסודות
מן האש והאויר, והיה מהן גוף איננו מורגש ולא מושג לאחת מן ההרגשות, כאשר נפש הבהמה
איננה מושגת להרגשות לדקותה, והגוף הזה הוא רוחני, יטוס לדקותו וקלותו באש ובאויר.
וכאשר ההרכבה בכל דבר סבת ההויה וההפסד במורכבים מארבע יסודות, כך היא במורכבים האלו
בשני היסודות, כי בהתחברותם יהיה בעל גוף חי, ובהפרדם יהיה כמת. ולכך
אמרו רבותינו (בבלי חגיגה ט"ז.): ששה דברים נאמרו בשדים, שלשה כמלאכי השרת ושלשה
כבני אדם. שלשה כמלאכי השרת: יש להם כנפים כמלאכי השרת, וטסין כמלאכי השרת, ויודעין מה
שעתיד להיות כמלאכי השרת. יודעין סלקא דעתך, אלא שומעין מה שעתיד להיות. שלשה כבני
אדם: אוכלין ושותין כבני אדם, פרין ורבין כבני אדם, ומתין כבני אדם. וסבת המיתה
– פירוד החיבור, היא הסבה בכל המורכבים. וסבת הטיסה – בקלות יסודותיו, כאשר נראה
גם בעוף, כי מפני שגברו עליו האש והאויר, והיסודות האחרים בו מעטים, הוא טס ופורח,
וכל שכן אלו שאין בהן מן היסודות הכבדין כלום, שטיסתן גדולה, יעופו ולא ייגעו. וענין
האכילה – ללחוך מן המים והאש הריחות והליחות, כענין האש שתלחוך המים אשר בתעלה (מלכים
א י"ח:ל"ח), והוא ענין ההקטרות שיעשו בעלי נגרומנסיא לשדים וסבתה היובש
אשר תיבש האש אשר באויר בגופם וצריך להחזירה, כאשר היא האכילה באדם לצורך מה שהוא
נתך ממנו. וענין מה שאמרו: שומעין מה שעתיד להיות, כי בטיסתן באויר השמים יקבלו העתידות
משרי המזלות השוכנים באויר, והם נגידי התלי, ומשם יגידו גם בעלי הכנפים בעתידות כאשר
הוא מנוסה בנחשים וכאשר אפרש במקומו (רמב"ן דברים י"ח:ט') בע"ה יתברך.
ואלו ואלו אינם יודעים במה שעתיד להיות לימים רבים ולעתים רחוקות, רק
יודיעו בעתיד להיות בקרוב, כי ידענו בנסיונותם שיקבלו מן השדים בנגזר לבא. ולכך תרגם
אנקלוס: לשדים לא אלוה (דברים ל"ב:י"ז) – לשדין דלית בהון צרוך. יאמר שאין
בהם שום צורך, כי לא ימנעו הנזק העתיד, ולא יעשו שום תועלת, וגם לא יודיעו ברחוק
שישתמר ממנו האדם בדעתו. והוא לשון הכתוב גם כן: לא אלוה – כאילו אמר: לא כח וממשלה,
כי אלהים לשון: אילות וכח אל הם, ויאמר שאין בשדים אילות ושום כח, ולכך אין צורך
בהם כי לא ירעו וגם היטב אין אותם. (יא) כי נפש הבשר בדם היא
ואני נתתיו לכם על המזבח וגו' – המשמע מן הכתוב הזה שיאמר שיאסור לנו הדם מפני שנתנו
לנו להיות על המזבח לכפר על נפשותינו, והוא חלק השם, כטעם החלב. ואם נקשה למה אסר
דם החיה והעוף אשר לא יקרב, נדחה את השואל לאמר לו שרצה להרחיקנו מכל דם שלא נשגה
בו, אף על פי שלא עשה כן בחלב כי ניכר הוא. והרב
כתב במורה הנבוכים (רמב"ם מו"נ ג':מ"ו): כי היו הכשדים מואסים הדם
ויחשבוהו להם לטומאה, אבל יאכלו ממנו הרוצים להתחבר לשדים, ולהנבא מהם העתידות, והתורה
תכוין לעולם להרוס בניני סכלותם בהפוך מחשבותיהם, ולכך אסרה הדם באכילה ובחרה בו
להטהר בהזאות, ולזרקו על המזבח לכפרה. ולכך אמר: ונתתי פני בנפש האוכלת את הדם (ויקרא
י"ז:י'), כמו שאמר בנותן מזרעו למולך (ויקרא כ':ה') – שהוא מביא למין ממיני
עבודה זרה, כי לא נאמר כן במצוה אחרת. ואלה
הדברים מיושבים, אבל לשון הכתובים לא יורו כן, שהם יאמרו תמיד בטעם האיסור: כי נפש
כל בשר דמו בנפשו (ויקרא י"ז:י"ד), כי נפש הבשר בדם היא (ויקרא י"ז:י"א),
והחזיר במשנה תורה: רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש ולא תאכל הנפש עם הבשר
(דברים י"ב:כ"ג). והראוי
שנפרש בטעם איסורו: כי השם ברא כל הנבראים התחתונים לצורך האדם, כי הוא לבדו בהם
מכיר את בוראו, ואף על פי כן לא התיר להם בתחלה באכילה רק הצומח, לא בעלי הנפש, כאשר
בא בפרשת בראשית, שנאמר: הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע וגו' (בראשית א':כ"ט).
וכאשר היה במבול שנצולו בזכותו של נח והקריב מהן קרבן, והיה לרצון לו, התיר להם השחיטה,
כמו שאמר: כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכם את כל (בראשית ט':ג')
– כי חיותם בעבור האדם. והנה התיר גופם אשר הוא חי בעבור האדם שיהיה להנאתו ולצרכו
של אדם, ושתהיה הנפש שבהם לכפרה לאדם בקרבים לפניו יתברך, לא שיאכלוהו, כי אין ראוי
לבעל נפש שיאכל נפש, כי הנפשות כולן לאל, הנה כנפש האדם וכנפש הבהמה לו הנה, ומקרה
אחד להן, כמות זה כן מות זה, ורוח אחד לכל (קהלת ג':י"ט). ועל הדרך שיראוהו
חוקרי היונים מן השכל הפועל התנוצץ זיו וזוהר צח מאד ובהיר, וממנו
יצא ניצוץ נפש הבהמה, והנה היא נפש גמורה בצד מן הפנים, ולכך יש בה דעת לברוח מן
הנזק וללכת אחרי הנאות לה, והיכר ברגילים ואהבה להם כאהבת הכלבים לבעליהן, והיכר
מופלא באנשי דת בעליהן, וכן ליונים דעת והיכרה. ומן
הידוע עוד, כי הנאכל ישוב בגוף האוכל והיו לבשר אחד, ואם יאכל אדם נפש כל בשר והוא
יתחבר בדמו והיו לאחדים בלב, תהיה עובי וגסות בנפש האדם, ותשוב קרוב לטבע הנפש הבהמית
אשר בנאכל, כי הדם לא יצטרך עכול כשאר הנאכלים שישתנו בעכולים ויתלה בו נפש האדם
בדם בהמה, והכתוב אמר: מי יודע רוח האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה
לארץ (קהלת ג':כ"א). ולכך אמר: כי נפש כל בשר בדם היא (ויקרא י"ז:י"ד),
כי לכל בשר באדם ובבהמה נפש בדם, ואין ראוי לערב הנפש הנכרתת בנפש הקיימת, אבל תהיה
לה כפרה על המזבח לרצון לה לפני י"י. וזה טעם: על כן אמרתי לבני ישראל (ויקרא
י"ז:י"ב) – בעבור שהדם הוא הנפש, ואין ראוי שתאכל הנפש את הנפש. ואני חמלתי
על נפש האדם ונתתיו להם על המזבח שתהיה נפש הבהמה מכפרת על נפשו. ושנו
בסיפרי (ספרי דברים י"ב:כ"ג): רק חזק לבלתי אכול הדם (דברים י"ב:כ"ג)
– רבי יהודה אומר מגיד שהיו שטופין בדם וכו'. כי הדם הוא הנפש – להגיד מה גרם, ולא
תאכל הנפש עם הבשר – זה אבר מן החי. זה רמז וראיה למה שפרשנו. ולכך צוה עוד לכסות
כל דם בחיה ובעוף כי לא יתקרב דמם על המזבח, כי גם בעופות לא יקרב מהם רק שני מינין
בלבד, וגם הם אינן נשחטין. אבל בבהמות רוב המצויים נשחטים לשם הנכבד ודמם לכפר, ואין
ראוי לכסותו. ולא חשש לכסות דם החולין בבהמה כי אין חולין במדבר, וגם אחרי כן על
הרוב יצוה. |
Und es fertigte HaShem, der Allmächtige Herrscher, den Menschen an, Staub
von der Erde, und er blies in seine Nase die lebendige Seele, und der Mensch
wurde zum lebenden Wesen. |
Hashem, God, formed the man12 from the dust of the ground and
blew in his nostrils a breath of life and the man became a living being. |
בראשית ב':ז' (ז) וַיִּ֩יצֶר֩
יְהֹוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים אֶת־הָֽאָדָ֗ם עָפָר֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה וַיִּפַּ֥ח בְּאַפָּ֖יו
נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים וַֽיְהִ֥י הָֽאָדָ֖ם לְנֶ֥פֶשׁ חַיָּֽה׃ |
|
Und alles Blut, Ihr sollt es nicht essen, in all Euren Siedlungen, den
Vögeln und dem Vieh. |
(26) You
shall not eat any blood, whether it is of bird or of animal, in any of your
dwellings. |
ויקרא ז':כ"ו (כו) וְכׇל־דָּם֙
לֹ֣א תֹאכְל֔וּ בְּכֹ֖ל מוֹשְׁבֹתֵיכֶ֑ם לָע֖וֹף וְלַבְּהֵמָֽה׃ |
|
|
Jede Wesenheit, die jegliches Blut isst, wird von ihrem Volke ausgemerzt. |
(27) Whoever
it is who eats any blood, that soul shall be cut off from his people." |
ויקרא ז':כ"ז כׇּל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל
כׇּל דָּם וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ. |
|
|
Denn die Wesenheit des Fleisches, im Blute ist sie, und ich habe sie euch
zum Altare gegeben, zu Sühnen eure Wesenheit, denn das Blut, die Wesenheit
sühnt es. |
11) For
the life of the flesh is in the blood; and I have given it to you on the
altar to make atonement for your souls, for it is the blood that makes
atonement by reason
of the life. |
ויקרא י"ז:י"א (יא) כִּ֣י
נֶ֣פֶשׁ הַבָּשָׂר֮ בַּדָּ֣ם הִוא֒ וַאֲנִ֞י נְתַתִּ֤יו לָכֶם֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ
לְכַפֵּ֖ר עַל־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם כִּֽי־הַדָּ֥ם ה֖וּא בַּנֶּ֥פֶשׁ יְכַפֵּֽר׃ |
|
|
Denn die Wesenheit jeden Fleisches, ihr Blut ist in ihrem Wesen, und sage
den Söhnen Yisraels, das Blut allen Fleisches esset nicht, denn das Wesen
allen Fleisches, sein Blut ist es, wer immer es ist, wird ausgemerzt. |
Vayikra 17:14 (14) For the life of all flesh, its blood is
with its life. Therefore I said to the Children of Israel, 'You shall not eat
the blood of any kind of flesh; for the life of all flesh is its blood.
Whoever eats it shall be cut off.' |
(יד) כִּֽי־נֶ֣פֶשׁ
כׇּל־בָּשָׂ֗ר דָּמ֣וֹ בְנַפְשׁוֹ֮ הוּא֒ וָֽאֹמַר֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל דַּ֥ם כׇּל־בָּשָׂ֖ר
לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ כִּ֣י נֶ֤פֶשׁ כׇּל־בָּשָׂר֙ דָּמ֣וֹ הִ֔וא כׇּל־אֹכְלָ֖יו יִכָּרֵֽת׃ |
|
|
Seid nur stark, kein Blut zu essen, denn das Blut, es ist das Wesen, und
das Wesen soll nicht gegessen werden mit dem Fleische. Esset es nicht, zur Erde giesst es wie Wasser. Du sollst es nicht essen, damit es zu Deinem Guten gedeihe, und zum Guten
Deiner Kinder nach Dir wenn Du das Rechte tust in HaShems Augen. Und Du sollst das Fleisch und das Blut aufgehen lassen auf dem Altar
HaShems, Deines G!ttes, und das Blut der Dankopfer giesse auf HaShems, Deines
G!ttes Altar, und das Fleisch iss. |
23) Only be sure
that you don't eat the blood, for the blood is the life; and you shall not
eat the life with the flesh.(24) You shall not eat it; you shall pour it
out on the earth as water.(25) You shall not eat it that it may go well
with you, and with your children after you, when you shall do that which is
right in the eyes of Hashem.(26) Only your holy things which you have
and your vows, you shall take and go to the place which Hashem shall
choose.(27) And you shall offer your burnt offerings, the flesh and the
blood, on the altar of Hashem your God; and the blood of your sacrifices
shall be poured out on the altar of Hashem your God, and you shall eat the
flesh. |
דברים י"ב:כ"ג (כג) רַ֣ק חֲזַ֗ק
לְבִלְתִּי֙ אֲכֹ֣ל הַדָּ֔ם כִּ֥י הַדָּ֖ם ה֣וּא הַנָּ֑פֶשׁ וְלֹא־תֹאכַ֥ל הַנֶּ֖פֶשׁ
עִם־הַבָּשָֽׂר׃ (כד) לֹ֖א תֹּאכְלֶ֑נּוּ
עַל־הָאָ֥רֶץ תִּשְׁפְּכֶ֖נּוּ כַּמָּֽיִם׃ (כה) לֹ֖א תֹּאכְלֶ֑נּוּ
לְמַ֨עַן יִיטַ֤ב לְךָ֙ וּלְבָנֶ֣יךָ אַחֲרֶ֔יךָ כִּֽי־תַעֲשֶׂ֥ה הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֥י
יְהֹוָֽה׃ (כו) רַ֧ק קׇֽדָשֶׁ֛יךָ
אֲשֶׁר־יִהְי֥וּ לְךָ֖ וּנְדָרֶ֑יךָ תִּשָּׂ֣א וּבָ֔אתָ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֥ר
יְהֹוָֽה׃ (כז) וְעָשִׂ֤יתָ
עֹלֹתֶ֙יךָ֙ הַבָּשָׂ֣ר וְהַדָּ֔ם עַל־מִזְבַּ֖ח יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְדַם־זְבָחֶ֗יךָ
יִשָּׁפֵךְ֙ עַל־מִזְבַּח֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְהַבָּשָׂ֖ר תֹּאכֵֽל׃ |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
(43) Macht Eure Wesenheit nicht ekelhaft mit irgend einem
Kriechenden Kriechtier (auch Insekten mit Flügeln und Beinen sind gemeint)
und macht Euch nicht unrein und werdet unrein durch sie. |
(43) You shall not
make yourselves abominable with any creeping thing that creeps, and you shall
not make yourselves unclean with them, that you should be defiled by them. |
ויקרא י"א:מ"ג מג) אַל־תְּשַׁקְּצוּ֙ אֶת־נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם
בְּכׇל־הַשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֑ץ וְלֹ֤א תִֽטַּמְּאוּ֙ בָּהֶ֔ם וְנִטְמֵתֶ֖ם בָּֽם׃ |
|
|
42) Alles was auf dem Bauch kriecht, alles was auf vieren oder mehreren
Beinen geht, für alle Kriechtiere die auf der Erde kriechen, esst sie nicht,
denn sie sind Abscheulichkeit. 44) Denn ICH bin HaShem euer G!tt und ihr, heiligt Euch denn Ich bin
Heilig, und verunreinigt nicht Eure Wesenheit mit allem Kriechtier das auf
der Erde wuselt. |
Vayikra 11:42 (42) Whatever goes on
its belly, and whatever goes on all fours, or whatever has many feet, even
all creeping things that creep on the earth, you shall not eat them, for they
are an abomination. (43) You shall not make
yourselves abominable with any creeping thing that creeps, and you shall not
make yourselves unclean with them, that you should be defiled by them. (44) For I am Hashem
your God. Sanctify yourselves therefore, and be holy; for I am holy. You
shall not defile yourselves with any kind of creeping thing that moves on the
earth. |
ויקרא י"א:מ"ב (מב) כֹּל֩
הוֹלֵ֨ךְ עַל־גָּח֜וֹן וְכֹ֣ל׀ הוֹלֵ֣ךְ עַל־אַרְבַּ֗ע עַ֚ד כׇּל־מַרְבֵּ֣ה רַגְלַ֔יִם
לְכׇל־הַשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֣ץ עַל־הָאָ֑רֶץ לֹ֥א תֹאכְל֖וּם כִּי־שֶׁ֥קֶץ הֵֽם׃ (מד) כִּ֣י אֲנִ֣י יְהֹוָה֮ אֱלֹֽהֵיכֶם֒ וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם֙
וִהְיִיתֶ֣ם קְדֹשִׁ֔ים כִּ֥י קָד֖וֹשׁ אָ֑נִי וְלֹ֤א תְטַמְּאוּ֙ אֶת־נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם
בְּכׇל־הַשֶּׁ֖רֶץ הָרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָֽרֶץ׃ |
|
|
25) Und daher: Unterscheidet zwischen dem Reinen und dem Unreinen Tier
und zwischen dem Reinen und Unreinen Geflügel und verabscheulicht nicht eure
Wesenheit mit Getier und Geflügel oder allem auf der Erde wuselnden, welche
ich Euch unterschieden habe unrein zu sein. 26) Und seiet mir Heilig, denn Heilig bin Ich, HaShem, der Euch
unterscheidet von den Völkern, Mir zu sein. |
Vayikra 20:25 25) You shall therefore
make a distinction between the clean animal and the unclean, and between the
unclean fowl and the clean. And you shall not make yourselves abominable by
animal, or by bird, or by anything with which the ground teems, which I have
separated from you as unclean for you. (26) You shall be holy
to me, for I, Hashem, am holy, and have set you apart from the peoples, that
you should be mine. |
ויקרא כ':כ"ה (כה) {מפטיר}
וְהִבְדַּלְתֶּ֞ם בֵּֽין־הַבְּהֵמָ֤ה הַטְּהֹרָה֙ לַטְּמֵאָ֔ה וּבֵין־הָע֥וֹף הַטָּמֵ֖א
לַטָּהֹ֑ר וְלֹֽא־תְשַׁקְּצ֨וּ אֶת־נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֜ם בַּבְּהֵמָ֣ה וּבָע֗וֹף וּבְכֹל֙
אֲשֶׁ֣ר תִּרְמֹ֣שׂ הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־הִבְדַּ֥לְתִּי לָכֶ֖ם לְטַמֵּֽא׃ (כו) וִהְיִ֤יתֶם
לִי֙ קְדֹשִׁ֔ים כִּ֥י קָד֖וֹשׁ אֲנִ֣י יְהֹוָ֑ה וָאַבְדִּ֥ל אֶתְכֶ֛ם מִן־הָֽעַמִּ֖ים
לִהְי֥וֹת לִֽי׃ |
No comments:
Post a Comment