Vayeshev 2024 - Lernprotokoll Chevruse mit Alexander Baran

בראשית ל"ז:א'

(א)   {פרשת וישב}  וַיֵּ֣שֶׁב יַעֲקֹ֔ב בְּאֶ֖רֶץ מְגוּרֵ֣י אָבִ֑יו בְּאֶ֖רֶץ כְּנָֽעַן׃

Eerez Knaan oder Eretz Plishtim?

Antwort: Eretz Knaan.

Aber es steht vorher:

בראשית ל"ה:כ"ז

כז) וַיָּבֹ֤א יַעֲקֹב֙ אֶל־יִצְחָ֣ק אָבִ֔יו מַמְרֵ֖א קִרְיַ֣ת הָֽאַרְבַּ֑ע הִ֣וא חֶבְר֔וֹן אֲשֶׁר־גָּֽר־שָׁ֥ם אַבְרָהָ֖ם וְיִצְחָֽק׃

Plishtim war eine Notlösung.

 

Lekach Tov sagt: Knaanim haben das Land bebaut, Städte und Brunnen und bearbeiten die Felder und pflanzen Haine. Heisst: Ihr Land!

לקח טוב בראשית ל"ז:א'

בארץ כנען – שעדיין לא נכבשה הארץ לפניהם אלא כנענים היו עובדים האדמה. ובונים הערים. ובונים הבתים. ונוטעים הכרמים. וחוצבים הבארות. שנאמר ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת ובורות חצובים אשר לא חצבת וגו' (דברים ו':י"א).

Steht in Devorim 6,11: Häuser voller guter Dinge die Du nicht angefüllt hast, Brunnen die Du nicht gegraben hast...

 

Ramba´n sagt: Während Eisov in seinem eigenen Lande weilt und es beherrscht und Könige hervorbringt, lebt Yaakoiv als Fremder in Knaan, und daher trifft die Prophezeihung des Bris HaBeitorim nur auf Yaakov zu!

רמב"ן בראשית ל"ז:א'

(א)   טעם וישב יעקב בארץ מגורי אביו – כי אמר שאלופי עשו ישבו בארץ אחוזתם, כלומר הארץ שלקחו להם לאחוזת עולם; אבל יעקב ישב גר כאביו בארץ לא להם אלא לכנען. והכונה, להגיד כי הם בוחרים לגור בארץ הנבחרת, ושנתקיים בהם כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם (בראשית ט"ו:י"ג), ולא בעשו, כי ביעקב לבדו יקרא לו זרע.

Damit ist klar, wer der Erbe Avrohoms ist!

 

בראשית ל"ז:ב'

(ב)   אֵ֣לֶּה׀ תֹּלְד֣וֹת יַעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף בֶּן־שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֨ה רֹעֶ֤ה אֶת־אֶחָיו֙ בַּצֹּ֔אן וְה֣וּא נַ֗עַר אֶת־בְּנֵ֥י בִלְהָ֛ה וְאֶת־בְּנֵ֥י זִלְפָּ֖ה נְשֵׁ֣י אָבִ֑יו וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־דִּבָּתָ֥ם רָעָ֖ה אֶל־אֲבִיהֶֽם׃

Und dies sind die Nachkommen Yaakoivs: Joisef war 17 Jahre alt, und er beaufsichtigte seine Brüder bei den Schafen (Bezüglich der Schafhut), und er war ein Jüngling, zusammen mit den Söhnen Bilhas und Silpas, seines Vaters Frauen; Und Joisef kolportierte ihrem Vater Verleumdungen bezüglich seiner Brüder.

 

Fragen:

1)      Die Nachkommen Yaakovs – Josef : Hat er keine weiteren Kinder? Wieso steht hier nur Josef?

2)      17 Jahre alt. Wieso nicht 15? 13? 21?

3)      Er hütet „es“ seine Brüder? Mit seinen Brüdern?

4)      Roieh es Ochiv Bezoin. Müsste heisen „Es Ha Zoin“ – Er hütet mit ihne das Vieh. Aber BeZoin: Beim Vieh. Er hütet sie beim vieh? Er hütet mit ihnen beim Vieh? Er hütet sie beim Vieh?

5)      Ve hu Naar – Er ist 17, warum muss man das nochmals sagen?

6)      ...seines Vaters Frauen – auch das wissen wir schon! Wieso muss das betont werden?

7)      Und er bringt Loschoin Haro über die Brüder zum Vater. Über welche Brüder?

 

Antworten:

1)      Josef war der Erstgeborene der geliebten Rochel. Der Wichtigste für Yaakov.

a.       Die Söhne Leahs fühlten sich als die wichtigsten, die Söhne der Ersten Frau.

Mit denen hat Joisef Probleme.

Die Söhne der „Nebenfrauen“ sind weniger wichtig, und dort ist Joisef in einer besseren Position

b.       Joisef ist für die Weiterführung des Volkes in die Zukunft der Schlüssel. An ihm hängt alles und um ihn dreht sich alles inkl. Ganz Golus Mizrayim und Yetzias Mitzrayim, weil steht im Midrash: Kirias Yam Suf war in Joisefs Verdienst, und ohne seine Gebeine wäre es nicht passiert.

c.       Es ist hier auch ein weiterer Tiefenstrom im Text: Moschiach ben Joisef. Am Ende der Tage.

d.       Alexander: Das geschieht parallel nochmals mit Moisheh und Aharoin: Ele toildois Moische .. Benei Aharoin.. und kein Wort über Moishe´s Kinder.

e.      Raschi:

רש"י בראשית ל"ז:ב

ומדרש הגדה דורש הכתוב: אלה תולדות יעקב ביוסף, מפני כמה דברים: אחת, שכל עצמו של

יעקב לא עבד אצל לבן אלא ברחל, ושהיה זיו איקונין של יוסף דומה לו, וכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף: זה נשטם וזה נשטם, זה אחיו מבקש להורגו וזה אחיו מבקשין להורגו, וכן הרבה בבראשית רבא (בראשית רבה פ"ד:ו').

Raschi sagt, Joisef war der Sohn der geliebten Rochel, für die er eigentlich gearbeitet hat, 14 Jahre. Und er war physiognomisch dem Yaakov sehr ähnlich, und sein Leben verlief sehr parallel zu Yaakov´s Leben. Der war gehasst, und der war gehasst, jenen wollte sein Bruder ermorden, und jenen wollten seine Brüder ermorden, und so weiter, sehr viele Parallelen, siehe Midrasch Rabba, 84:6.

בראשית רבה פ"ד:ו'

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף, לֹא הָיָה צָרִיךְ קְרָא לְמֵימַר כֵּן אֶלָּא אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב, רְאוּבֵן. אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר יוֹסֵף, אֶלָּא שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֵירַע לָזֶה אֵירַע לָזֶה, מַה זֶּה נוֹלַד מָהוּל, אַף זֶה נוֹלַד מָהוּל. מַה זֶּה אִמּוֹ עֲקָרָה, אַף זֶה אִמּוֹ עֲקָרָה. מַה זֶּה אִמּוֹ יָלְדָה שְׁנַיִם, אַף זֶה אִמּוֹ יָלְדָה שְׁנַיִם. מַה זֶּה בְּכוֹר, אַף זֶה בְּכוֹר. מַה זֶּה נִתְקַשָּׁה אִמּוֹ בַּלֵּדָה, אַף זֶה נִתְקַשָּׁה אִמּוֹ בִּשְׁעַת לֵדָה. מַה זֶּה אָחִיו שׂוֹנֵא אוֹתוֹ, אַף זֶה אֶחָיו שׂוֹנְאִים אוֹתוֹ. מַה זֶּה אָחִיו בִּקֵּשׁ לְהָרְגוֹ, אַף זֶה בִּקְּשׁוּ אֶחָיו לְהָרְגוֹ. מַה זֶּה רוֹעֶה, אַף זֶה רוֹעֶה. זֶה נִשְׂטַם, וְזֶה נִשְׂטַם. זֶה נִגְנַב שְׁתֵּי פְּעָמִים, וְזֶה נִגְנַב שְׁתֵּי פְּעָמִים. זֶה נִתְבָּרֵךְ בְּעשֶׁר, וְזֶה נִתְבָּרֵךְ בְּעשֶׁר. זֶה יָצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ, וְזֶה יָצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ. זֶה נָשָׂא אִשָּׁה מִחוּצָה לָאָרֶץ, וְזֶה נָשָׂא אִשָּׁה מִחוּצָה לָאָרֶץ. זֶה הוֹלִיד בָּנִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וְזֶה הוֹלִיד בָּנִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ. זֶה לִוּוּהוּ מַלְאָכִים, וְזֶה לִוּוּהוּ מַלְאָכִים. זֶה נִתְגַּדֵּל עַל יְדֵי חֲלוֹם, וְזֶה נִתְגַּדֵּל עַל יְדֵי חֲלוֹם. זֶה נִתְבָּרֵךְ בֵּית חָמִיו בִּשְׁבִילוֹ, וְזֶה נִתְבָּרֵךְ בֵּית חָמִיו בִּשְׁבִילוֹ. זֶה יָרַד לְמִצְרַיִם, וְזֶה יָרַד לְמִצְרַיִם. זֶה כִּלָּה אֶת הָרָעָב, וְזֶה כִּלָּה אֶת הָרָעָב. זֶה מַשְׁבִּיעַ, וְזֶה מַשְׁבִּיעַ. זֶה מְצַוֶּה, וְזֶה מְצַוֶּה. זֶה מֵת בְּמִצְרַיִם, וְזֶה מֵת בְּמִצְרַיִם. זֶה נֶחְנַט, וְזֶה נֶחְנַט. זֶה הֶעֱלוּ עַצְמוֹתָיו, וְזֶה הֶעֱלוּ עַצְמוֹתָיו.

 

Ramban auf den Posuk:

רמב"ן בראשית ל"ז:ב'

ב) אלה תולדות יעקב – ואלה של תולדות יעקב,

Dies sind von den Nachkommen Yaakovs:

אלה ישוביהם וגלגוליהם עד שבאו לכלל ישוב.

Das sind ihre Aufenthaltsorte und ihre Generationen bis sie schliesslich zur Besiedelung Eretz Yisroels gelangten.

 סבה ראשונה יוסף בן שבע עשרה שנה וגו', על ידי זה נתגלגלו וירדו, זהו ישוב פשוטו של מקרא להיות דבור על אפניו. לשון רבינו שלמה.

Der ursprüngliche Auslöser ihrer Reisen ist Joisef, als er 17 Jahre alt war. Deshalb wurden sie nach Mitzrayim verschlagen, und das war ihr Siedlungsgrund vom einfachen Textverständnis her. Gemäss Raschi. 

 ואין לשון ל'תולדות' שיהיה על הישוב. 

Aber das Wort Toildois, Generationen, kann sich unmöglich auf Siedlungsbewegungen und –Verhältnisse beziehen.

ור' אברהם אמר: אלה המאורעות שאירעו לו, והקורות שבאו עליו, כטעם מה ילד יום (משלי כ"ז:א').

Und Rabbi Abraham (Ibn Esra) sagte: Dies sind die Ereignisse, die ihm zugestossen sind (sich ihm ereignet haben) und die Umstände, die ihm begegeneten, gemäss Mischlei 27:1 – Was wird der Tag noch bringen? (man weiss es nicht).

 ואין אדם מוליד קורותיו, רק לימים מיוחס שיולידום. ואולי יאמר אלה תולדות הימים של יעקב.

Und nun ist es aber so, dass der Mensch nicht die Dinge hervorbringt, die ihm geschehen. Nur die Tage können Ereignisse hervorbringen.

(Anm.: Ramban macht hier eine sehr wichtige Unterscheidung in meisterhaft kurzer Sprache: Es gibt das Konzept von Belohnung und Strafe, das in der Torah absolut zentral ist. Der Mensch muss sich verantworten für seine Taten und seine Wahl. Wie kann dann hier gesagt werden, dass der Mensch die Dinge nicht hervorbringt, die ihm geschehen?

Durch seine Wahl und Handlungen  verursacht der Mensch in Schamajim dauernd Urteile darüber, was ihm als Lohn oder Strafe zusteht. Ein Teil dieser Geseires betrifft schon sein diesseitiges Leben. Diese Geseires werden aber nicht dem Menschen zur Ausführung übertragen, sondern die Engel verursachen mittels der uns geläufigen Naturabläufe, dass die für die Geseire notwendigen Ereignisse zur Blüte gelangen, und das ist dann, was der Tag eben gebiert. Der Tag bringt die Ereignisse hervor, die Der Allmächtige dem Menschen aufgrund seines Ratschlusses – und teilweise, manchmal, anhand des Menschen Verhaltens in früherer Zeit -  zukommen lassen will.)

Und vielleicht hat er gemeint zu sagen: Dies sind die Generationen der Tage des Yaakoiv.

והנכון בעיני: כי אלה תולדות יעקב, יוסף ואחיו אשר יזכור, ואחז הכתוב דרך קצרה בשמותם שכבר הזכירם למעלה.

Und das Rechte in meinen Augen:

„dies sind die Generationen Yaakoivs, Joisef“ und seine Brüder, welche später im Text in Erinnerung gerufen werden. Und der Text ist ein Kurztext, da ihre Namen schon in vorigen Parashiois erwähnt wurden.

 אבל אמר אלה תולדות יעקב, יוסף ואחיו אשר אירע להם ככה.

Der Text sollte so gelesen werden: Dies sind die Generationen Yaakoivs, Joisef und seine Brüder, denen so-und-so geschehen ist.

 ואיפשר גם כן שירמוז אלה את כל הנזכרים בספר הזה בשבעים נפש, כי כאשר הזכיר באלה תולדות עשו (בראשית ל"ו:א') בנים ובני בנים מלכים ואלופים כל אשר היו בהם עד זמן התורה, כן ימנה בתולדות יעקב בניו ובני בניו וכל זרעו, רק יזכיר בהם הפרטים במולדתם.

Auch möglich ist es, dass der Text mit „diese“, „Eleh“ alle 70 Seelen und ihre Generationen von Yaakoiv bis zu Matan Toire einschliesst, genau wie Eisovs Generationen in kompakter Form erwähnt wurden. Nur wird hier der Text zu jedem Namen die ganz ausführlichen Ereignisse, die der Person zustiessen, ausbreiten, bis zum Moment, in dem die heilige Toire gegeben wurde am Berg Sinai.

 

2)      Warum DAVKA 17 Jahre? Warum nicht 13, oder 18, oder 16?

Eine Idee:

Eventuell etwas mit Gematira? 1 und 7. 1 ist HaShem. 7 ist Schabbes, eine volle Woche. Alle Schwotim sind geboren worden, Yisroel ist also vollständig, so wie die Woche Schabbos vervollständigt, so haben die Schwotim den Joisef vervollständigt.  

1+7 = 8: HaSchem verursacht nun den Beginn eines neuen „Wochenzyklus“. Es geschieht jetzt ein Bruch in der Geschichte, ein Kapitel kommt zu Ende, es beginnt jetzt ein neues Kapitel, Jeridas le Mitzrayim.

(Am Ende dieses neuen Zyklus: Moscheh war 80 Jahre alt, und HaSchem sagte ihm, er solle Bnei Yisroel nun aus Mitzrayim führen.

Und beim Auszug: Am 17. Tag des Nissan lagerten sie vor Baal Zephoin, dem einzigen noch verbliebenen Götzen. Und dies war der Auslöser dafür, dass Pharao sich täuschte und sagte: Ha! Den Baal Zephoin konnte ihr G0tt nicht besiegen! Daher werde ich Erfolg haben wenn ich sie jetzt verfolge, und werde sie vernichten und meines Volkes Reichtümer, die sie mitgenommen haben, zurückbringen. Und in der Folge geschieht dann die Spaltung des Schilfmeers, und das Ende Ägyptens als Weltmacht).

 

Generell zum Thema 17, Jugendlich und der Kleinste:

 

Abarbanel:

אברבנאל בראשית ל"ז:ב'

וספר הכתוב משלמות יוסף בשכלו ומדותיו באמרו יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן

Und die Toire eröffnet uns, wie gross Joisefs Intellekt und Wesenszüge waren, sagend: Joisef war 17 Jahre alt, und er beaufsichtigte seine Brüder beim Vieh.

 ר"ל שהוא היה כ"כ נבון ומשכיל בכל דבר שגם בהנהגת הצאן והצריך אליהם היה הוא הרועה מדריך

Will heissen: Er war sosehr vernünftig, intelligent, gebildet und geschickt in allen Dingen, dass er auch bezüglich der Schafhut und der Schafe Bedürfnisse der Ausbildner seiner Brüder war.

ומנהיג ומלמד את אחיו כי לא נאמר כאן היה רועה להיותו רועה צאן כי גם שאר אחיו לא היו רועי צאן בעצמם אבל היו מנהיגים את הרועים אשר תחת ידיהם

Und er leitete seine Brüder an und lehrte sie, denn es steht weder geschrieben, dass er die Schafe hütete, noch dass die Brüder persönlich die Schafe hüteten, sondern sie standen den Schafhütern (ihres Vaters) vor, die ihnen unterstanden,

 ויוסף עם היותו קטון השני' בן י"ז שנה היה מטוב שכלו ובזכות הבנתו שהוא היה רועה כלומר מנהיג ומלמד את אחיו בעניני הצאן

Und Joisef, obwohl erst 17 Jahre alt, leitete seine Brüder Kraft seiner Intelligenz und im Verdienste seines Verständnisses in allen Belangen der Schafhut an und führte sie.  

כי אע"פ שהוא לא היה הולך עם הצאן היה מבין ויודע בדברים הצריכים אליהם יותר מכל אחיו ויהיה רועה מלשון מנהיג ומלמד ומדריך

Denn obwohl er persönlich nie mit den Schafen ging, wusste er und verstand deren Bedürfnisse und der Notwendigkeiten bei der Schafhut besser als seine Brüder; und er war deren Aufseher im Sinne von Manager, Lehrer und Anführer.

 כמו רועה ישראל האזינה אני ארעה את צאני גם ספר משלמות מדותיו שלא היה מתגאה בשכלו בדעתו

Wie „der Hüter Yisroels, höre, ich werde meine Herde führen, hüten“- das zeugt auch von der Vollkommenheit seiner Wesenszüge und seiner Bescheidenheit, denn er verlor sich nie in Stolz über seine Intelligenz und sein Wissen.

 כי הוא היה נער ר"ל משרת את בני בלהה ואת בני זלפה שהם הפחותים מכל אחיו

Denn er war ein Jüngling, will sagen er bediente die Söhne Bilhas und Silpas, die doch die weniger wichtigen (untergeordneten) aller Brüder waren.

 כי לא די שהיה משרת את הגדולים בני לאה הגברת אבל גם אצל בני השפחות היה משתדל ומשרת ולא היה מזלזל בכבודם ולא היו בעיניו כבני שפחות

Denn nicht genug dass er die Söhne der Herrin Leah bediente, sondern auch gegenüber den Söhnen der Nebenfrauen bemühte er sich und bediente sie und brachte ihnen nie Verachtung entgegen, und sie waren in seinen Augen nicht wie unwichtige Söhne von Nebenfrauen.

 אלא כאלו היו נשי אביו כן היה מכבדם ומשרת אותם והיה אם כן בדעתו מנהיג את הגדולים מדריכם ומיעצם במה שיעשו

Sondern, genau als ob sie gleichwertige Frauen seines Vaters wären, so ehrte er sie und bediente sie, und in Bezug auf die grossen Söhne – er führte und beriet sie was zu tun sei,

 ובהשתדלותו משרת גם את הפחותים שבהם

Und er bemühte sich, auch die weniger wichtigen gleich zu bedienen.

 והתבאר אם כן מזה כמה מעלות טובות היו ביוסף

Und es zeigt sich hier, wie viele gute Wesenszüge Joisef doch besass:

 התבונה וההשתדלו' והענו' והשפלות

Weisheit und Eifer und Demut und Demütigung

וכלם באמת נמשכות משלמות השכל ולכן היתה הגאוה משיג עצמי לחסרי הדעת כי הנה היודע מהות האדם ותכליתו וערכו במציאו' וחסרונו במעשיו לא יתגאה והותרו במה שפירשתי בזה השאלה הג' והד'.

Und sie alle sind wahrhaftig aus der Vollkommenheit des Intellekts geschöpft.

sUnd daher: Hätte der Stolz mich überwältigt gegenüber den Unwissenden? Denn siehe, wer das Wesen des Menschen kennt, seine Bestimmung und seinen Wert in seiner Existenz und seinen Mangel in seinen Handlungen, wird nicht stolz sein auf das, was ich in dieser Frage 3 und 4 erklärt habe.

 

מלבי"ם בראשית ל"ז:ב'

יוסף בן שבע עשרה שנה היה רעה את אחיו בצאן, שהגם שהיה בן שבע עשרה והוא הצעיר בבית אביו, היה מנהיג את אחיו ומלמדם בעניני רעית הצאן [וכפי' הרי"א] כי היה מבין בזה יותר מאחיו,

Joisef war 17 Jahre alt als er seine Brüder beim Viehüten hütete – Dass, obwohl er nur siebzehn und der Jüngste der Brüder war, leitete er seine Brüder biem Viehüten an, und lehrte sie die Viehhut, denn er verstand mehr davon als sie.

או שר"ל שהיה רועה ומנהיג בעת שהיו אחיו עוסקים ברעית הצאן היה מוכיח אותם ביראת ה' ורעה אותם דעה והשכל,

Oder es bedeutet, dass er die Brüder gehütet und angeleitet hat in bezüglich Iras Schamaim und sie Jüdischkeit und Torah gelehrt hat während sie die Schafe hüteten.

 והגם שזה יתראה כאלו היה בו מדת הגאוה, ראינוהו שהיה עניו ביותר,

Und auch wenn es danach hätte aussehen können, dass er stolz war, sieht man doch wie demütig er war, denn

 עד שהוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה שהיה משרת אותם,

gegenüber den Söhnen Bilhas und Silpas war er Jüngling, er bediente sie

 הגם שהם היו בני השפחות והפחותים מאחיו,

auch wenn sie die Söhne der weniger wichtigen Nebenfrauen waren.

 ויבא יוסף את דבתם רעה, שלפי שבני יעקב מן האמהות היו חושבים את בני השפחות כעבדים מצד אמותם, ודברו עליהם דבה לקראם עבדים, ובני השפחות גם הם נדברו רע על בני האמהות, וכמ"ש חז"ל הביא יוסף דבת שני הצדדים מה שדברו רעה

Und Joisef kolportierte Verleumdungen: Er hörte von den Söhnen der Herrin über die Söhne der Nebenfrauen, dass diese Sklaven seinen. Und er hörte von den Söhnen der Nebenfrauen, dass sie schlecht über die Söhne der Herrin sprachen. Und daher überbrachte er die Worte beider Parteien an seinen Vater.

 

 

אור החיים בראשית ל"ז:ב'

בן שבע עשרה – טעם שהוצרך לספור שני יוסף, נתכוין להודיע אומרם ז"ל במסכת ברכות (נה:) לעולם יצפה אדם לחלום טוב עד כ"ב שנה וכו', ואם כן אם לא היה מודיע הכתוב בן י"ז שנה לא היינו יודעים זה.

עוד ירצה על דרך אומרם בגמ' (קידושין כט:) האי דעדיפנא מחבראי דנסיבנא בשיתסר וכו', הרי כי בשיתסר לא יתגבר החומר ויצר הרע על האדם כמו בשיבסר, והוא מה שהוצרך הכתוב להודיע כי יוסף היה בן שבע עשרה שנה כי באמצעות הגעת הזמן היה בו צד תגבורת אנושית להתגרות באחיו ולהביא דבתם רעה וגו', ועיין בסמוך.

היה רועה וגו' – קשה היה לו לומר היה רועה הצאן את אחיו, כי לא לאחיו היה רועה. עוד צריך לדעת הכוונה באומרו והוא נער וגו'. ורז"ל (בראשית רבה פ"ד) אמרו היה עושה מעשה נערות ולדבריהם למה את בני בלהה, ופרש"י והיה רגיל את בני בלהה, והוא פי' רחוק. עוד צריך לדעת אומרו נשי אביו. מי לא ידע כי הם נשי אביו, עוד צל"ד אומר ויבא יוסף את דבתם וגו' מה היא דבתם רעה ועל מי סמך עליו הכתוב להבין את הדברים, ולא בא הכתוב לסתום אלא לפרש.

אכן כוונת הכתוב הוא על זה הדרך היה רועה את אחיו בענין הצאן פי' בדרך אכילת צאן, ואומרו והוא נער פי' מזמן היותו נער והוא מתגורר ומתחבר עם בני בלהה. ואומרו נשי אביו פירוש לחושבם בגדר נשי אביו באין הפרש ממנו אליהם, ובזה לא קשה שקורא אותו נער והוא בן י"ז שנה כי חוזר אל זמן הקודם, וממוצא דבר אתה למד מאומרו רועה את אחיו בדין הצאן הא למדת שנחשדו אצלו בפרט זה ומאומרו את בני בלהה וגו' נשי אביו הא למדת כי הוא היה חושב כן ולא זולתו, ומעתה כשאמר הכתוב ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם הוא על פרטים הנרמזים בסמוך, והוא שאמרו ז"ל (שם) ברוח קדשם שאמר עליהם שהיו אוכלים אבר מן החי והוא הנרמז בצאן, וגם אומרם שהיו מזלזלים בבני השפחות הוא הנרמז באומרו נשי אביו כי לא מחשבותיו מחשבותם ומזה יצא להם לזלזל בהם. ואולי כי גם מטעם זה יצא חשד עריות כשיהיו נחשבים בעיניהם כשפחות ולא במדרגת נשים וחשב יוסף כי כוונתם של האחים כדעת הרמב"ם (הלכות עבדים פ"ט) בדין הבא על שפחתו סתם שהולד עבד עד שיפרש בפירוש שבא עליה לשם אישות, ומעתה כשאחיו מזלזלים בבני השפחות גילו דעתם כי מן הסתם הולד עבד והשפחות אין להם משפט אשת אב אלא כמפותת אביו ואנוסתו שהיו מותרות להם להזקק להם וחשדם שישכבו האנשים עמהם ואין רע לסברתם, ולסברת יוסף איפסקא הלכה כדעת הרי"ף (פ"ב דיבמות) שהבועל סתם עשאה בת חורין והולד כשר ודין נשי אביו להם, ועל פרט זה גם כן נתכוין באומרו דבתם רעה, ונענש יוסף על הדבר איך יחשוב בצדיקים שיטעו בדבר שהלא גם לדעת הרמב"ם יודה באדם צדיק כיעקב כי מן הסתם לשם אישות בעל. ועוד שבפי' אתמר (תרגום יוב"ע ויצא ל ד) כשנתנום רחל ולאה כדי שיהיו בחזקת משוחררים נתנום ומן הסתם ידעו השבטים בדבר.

וטעם שמצינו השבטים שהיו יחד בעצה אחת במכירת יוסף ובכללם היו גם בני השפחות. אולי שגם בהם דבר פרט איסור אבר מן החי. או אפשר שנשאו פנים לששה בני הגבירה והסכימו לעצתם במכירתו הגם שהיה לבם שלם עמו.

 

6)      Und er bringt Loschoin Horo über die Brüder zum Vater. Über welche brüder?

Bereischis Rabba:

בראשית רבה מחולק לפסוקים בראשית ל"ז:ב'

[ז] יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וגו' – וְאַתְּ אָמַר וְהוּא נַעַר, אֶלָּא שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה נַעֲרוּת, מְמַשְׁמֵשׁ בְּעֵינָיו, מְתַלֶּה בַּעֲקֵבוֹ, מְתַקֵּן בְּשַׂעֲרוֹ.

Joisef war 17 Jahre alt usw. – Und Du sagst „und er war ein Jüngling“ – heiss, er machte Narrischkeiten („maase naarus), was Jungs so tun in dem Alter: Schminkt sich die Augen, poliert die Schuhe, frisiert sich das Haar.

 הָיָה רוֹעֶה, וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה, מָה אָמַר, רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר חֲשׁוּדִים הֵן בָּנֶיךָ עַל אֵבָר מִן הֶחָי.

Und er beaufsichtigte- überwachte sie, er kolportierte Verleumdungen. Was sagte er?

Rabbi Meir und Rabbi Jehudo und Rabbi Schimoin.

Rabbi Meir sagt: Er verdächtigte sie, Fleisch von noch lebenden Tieren zu essen (Ever min Ha Chai, schwer verboten).

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר תּוֹלִין הֵן עֵינֵיהֶן בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מְזַלְזְלִין בִּבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת וְקוֹרִין לָהֶם עֲבָדִים.

Rabbi Schimon sagt: Sie schauten den Frauen des Landes nach. Rabbi Jehudo sagt: Sie reden schlecht, verachtend, mit den Söhnen der Mägde (Bilha und Silpa) und nennen sie Sklaven.

 רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר עַל תְּלָתֵיהוֹן לָקָה, פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט לַה' (משלי ט"ז:י"א),

Rabbi Jehudo der Sohn Simons sagt: alle drei Dinge hat er behauptet, „Die Waagen und Gewichte des Ewigen sind gerecht.. (Mischlei 17,11).

 אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה אָמַרְתָּ חֲשׁוּדִים בָּנֶיךָ עַל אֵבָר מִן הַחַי, חַיֶּיךָ אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַקַּלְקָלָה אֵינָם אֶלָּא שׁוֹחֲטִים וְאוֹכְלִים, וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים (בראשית ל"ז:ל"א).

Sagte ihm der Heilige, gelobt sei Er: Du behauptest, „Deine Söhne sind verdächtig des Ever Min Ha Chai“!? Bei Deinem Leben,

sogar als sie etwas verdorben handelten, schächteten sie das Kleinvieh, um es zu essen! (Rav M. Mosbacher im Namen des Netziv: Es ist hier angedeutet, dass Zweifel existieren, ob es ihnen erlaubt war während der langen Tage der Schafhut auch mal eines der Schafe aufzuessen, da diese ja ihrem Vater gehörten, und nicht ihnen).

Joisefs Strafe: Sie schächteten einen Ziegenbock und tränkten sein Kleid in dessen Blute, (um es ihrem Vater Yaakov zu präsentieren – damit dieser daraus schliesse, sein Sohn sei von wilden Tieren zerrissen worden).

אַתָּה אָמַרְתָּ מְזַלְזְלִים הֵם בִּבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת וְקוֹרִין עֲבָדִים, לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף (תהלים ק"ה:י"ז).

Du behauptest, sie verachteten die Söhne der Mägde und nannten sie Sklaven?! „Als Sklave wurde Joisef verkauft“ (Tehillim, 105:17).

 אַתָּה אָמַרְתָּ תּוֹלִין עֵינֵיהֶם בִּבְנוֹת הָאָרֶץ, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מְגָרֶה בְּךָ אֶת הַדֹּב, וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדוֹנָיו וגו' (בראשית ל"ט:ז').

Du behauptest, sie hätten den Töchtern des Landes nachgeschaut?! Bei Deinem Leben, dass ich in Dir den Bären wecken werde – und seines Meisters Frau usw... (wollte ihn verführen), (Bereischis 39:7).

 

Joisefs Lebensprogramm, in einem Satz (Rav Ari Kahn):

בראשית ל"ז:ט"ז

(טז) וַיֹּ֕אמֶר אֶת־אַחַ֖י אָנֹכִ֣י מְבַקֵּ֑שׁ הַגִּֽידָה־נָּ֣א לִ֔י אֵיפֹ֖ה הֵ֥ם רֹעִֽים׃

Und er antwortete: Nach meinen Brüdern verlangt es mir, bitte sage mir doch, wo hüten sie?

Er sucht seine Brüder, sein ganzes Leben lang. Soweit der Rav.

 

Wir versuchen, das Leben und die Position Joisefs, etwas näher zu verstehen:

 

Hierarchie der Geburten

Leah

Ruven

Shimon

Levi

Yehudo

Bilha

Dan

Naftoli

Silpa

Gad

Asher

Leah

Issachar

Sevulun

Dina

Rochel

Joisef

Binjomin

 

Joisef ist sehr viel jünger als die Söhne aller Nebenfrauen! Mindestens 4 – 8 Jahre liegen da dazwischen.

Nun kann es gut sein, dass die älteren Söhne nicht glücklich waren über Joisefs Stellung als Hüter der Kinder der Nebenfrauen.

 

Schaut man, wie seine Stellung war in der Familie:

Die Söhne sind alle vor ihm geboren worden, und sie sehen natürlich das Ringen zwischen Lea und Rochel, und zumindest Leahs Söhne leiden sicher mit ihrer Mutter mit.

Und dann kommt endlich Joisef, und er ist der Älteste der Rochel, jener, für die Yaakoiv eigentlich gedient hat.

Man stellt sich jetzt vor, wie das ging:

Der Brüder Sicht

Grosses Hallo, wie ähnlich sieht er doch seinem Tate, und Joisefchen hier, Joisefchen da, und oh, er sagt Mama, und Papa, und hier, er geht, und und und...

Und die Grossen schauen da zu, machen vielleicht Anfangs sogar mit. Aber sie merken sehr schnell, wo der Zug hinfährt, wo der Hase läuft:

Joisef wird der „Ben Sekunim“, der kleine Sohn auf den sich der alte Vater stützt, der ihm am nächsten ist, der ihm die Dinge vom Boden aufliest, das Wasser bring, die Schuhe bindet, der ihm vorliest usw...

Und der auch vom Vater am Meisten lernt!

Und er ist der Schlauste von allen, er lernt schnell und genau, bald ist er allen anderen überlegen.

Er leitet sie an, wie man die Schafhüter anweist, wie und wo man Ställe baut, füttern, scheren, bewachen... Und sie müssen es sich gefallen lassen, denn er ist wirklich schlauer als sie, er weiss es wirklich besser, und der Tate hat gesagt, dass man auf ihn hören soll.

Und so wird er zum Aussenseiter in der Familie.

Die Brüder beginnen zu fürchten, dass er sie alle ausbooten wird, und sie, ähnlich Eisovs, schlussendlich aus der Familie verdrängen wird.

Und dann kommen diese Träume, die sogar den Vater alarmieren!

Und daher kommt dann ihr Plan, ihn zu beseitigen. Er ist in ihren Augen eine Gefahr für den Aufbau des Volkes Yisroel. Ein Spaltpilz.

Joisefs Sicht

Aus seiner Sicht ist das natürlich alles vollkommen absurd!

Sein Verlangen ist, war und bleibt die ganze Familie zu einen!

Er sieht die Brüche zwischen den Söhnen der verschiedenen Frauen, die Hierarchischen Strukturen, die Fliehkrafte innerhalb der Familie. Die problematischen Gewaltausbrüche Schimons und Levis. Reuvens Führungsschwäche. Jehudos Dominanz. Und er versucht mit aller Kraft, diesen entgegenzuwirken, oder sie auszugleichen. Er geht zum Vater und beklagt sich. Er sieht in seinem jugendlichen Eifer auch Dinge, die nicht geschehen sind. Obwohl er sicher sehr weit entwickelt ist, hat er bezüglich der Familienstrukturen halt die Blinden Flecken der Betroffenheit. Und das belastet seine Rechnung in Schamayim durchaus, siehe Midrasch oben.

Aber unter dem Strich – will er drei Dinge:

 

1)      Rozoin HaSchem machen, und daher

2)      Aufgrund seiner Träume mit Hilfe seiner Brüder die bestmögliche Golus in Mitzrayim überstehen

3)      alle seine geliebten Brüder und Eltern als ein einig Völklein glücklich zusammenleben sehen.

 

Wo sieht man das am deutlichsten?

An dem, was nach Yaakoivs Tod geschieht:

בראשית נ':כ"ג

(טו) וַיִּרְא֤וּ אֲחֵֽי־יוֹסֵף֙ כִּי־מֵ֣ת אֲבִיהֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ ל֥וּ יִשְׂטְמֵ֖נוּ יוֹסֵ֑ף וְהָשֵׁ֤ב יָשִׁיב֙ לָ֔נוּ אֵ֚ת כׇּל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר גָּמַ֖לְנוּ אֹתֽוֹ׃

Und Joisefs Brüder wahren gewahr, dass ihr Vater dahingegangen war, und sie sagten unter sich: Nun wird es sein dass Joisef uns böse ist, und sich an uns rächen wird für all das Böse, das wir ihm angetan haben.

(טז) וַיְצַוּ֕וּ אֶל־יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר אָבִ֣יךָ צִוָּ֔ה לִפְנֵ֥י מוֹת֖וֹ לֵאמֹֽר׃

Und sie kamen und trugen dem Joisef vor: Dein Vater bestimmte vor seinem Tode, sagend:

(יז) כֹּֽה־תֹאמְר֣וּ לְיוֹסֵ֗ף אָ֣נָּ֡א שָׂ֣א נָ֠א פֶּ֣שַׁע אַחֶ֤יךָ וְחַטָּאתָם֙ כִּי־רָעָ֣ה גְמָל֔וּךָ וְעַתָּה֙ שָׂ֣א נָ֔א לְפֶ֥שַׁע עַבְדֵ֖י אֱלֹהֵ֣י אָבִ֑יךָ וַיֵּ֥בְךְּ יוֹסֵ֖ף בְּדַבְּרָ֥ם אֵלָֽיו׃

So berichtet dem Joisef, Bitte, vergib doch deiner Brüder Vergehen, denn Böses haben Sie dir angetan, und nun, vergib doch die Vergehen der Diener deines Vaters Gottes!

Und Joisef weinte, als sie so mit ihm sprachen.

(יח) וַיֵּלְכוּ֙ גַּם־אֶחָ֔יו וַֽיִּפְּל֖וּ לְפָנָ֑יו וַיֹּ֣אמְר֔וּ הִנֶּ֥נּֽוּ לְךָ֖ לַעֲבָדִֽים׃

Und auch gingen seine Brüder noch, und warfen sich vor ihm nieder und sagten: Hier! Wir wollen deine Sklaven sein!

(יט) וַיֹּ֧אמֶר אֲלֵהֶ֛ם יוֹסֵ֖ף אַל־תִּירָ֑אוּ כִּ֛י הֲתַ֥חַת אֱלֹהִ֖ים אָֽנִי׃

Und Joisef sprach zu ihnen: Fürchtet euch nicht, denn bin ich nicht unter G0ttes Macht?

(כ) וְאַתֶּ֕ם חֲשַׁבְתֶּ֥ם עָלַ֖י רָעָ֑ה אֱלֹהִים֙ חֲשָׁבָ֣הּ לְטֹבָ֔ה לְמַ֗עַן עֲשֹׂ֛ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה לְהַחֲיֹ֥ת עַם־רָֽב׃

Und während ihr mit mir Böses vorgehabt, G0tt plante Gutes, auf dass bis auf den heutigen Tag viel Volk gerettet werde.

(כא) {שביעי} וְעַתָּה֙ אַל־תִּירָ֔אוּ אָנֹכִ֛י אֲכַלְכֵּ֥ל אֶתְכֶ֖ם וְאֶֽת־טַפְּכֶ֑ם וַיְנַחֵ֣ם אוֹתָ֔ם וַיְדַבֵּ֖ר עַל־לִבָּֽם׃

Und nun, fürchtet euch nicht, ich werde euch ernähren (erhalten), und eure Kinder – und er tröstete sie und redete ihnen zu Herzen.

(כב) וַיֵּ֤שֶׁב יוֹסֵף֙ בְּמִצְרַ֔יִם ה֖וּא וּבֵ֣ית אָבִ֑יו וַיְחִ֣י יוֹסֵ֔ף מֵאָ֥ה וָעֶ֖שֶׂר שָׁנִֽים׃

Und Joisef lebte in Ägypten, er und seines Vaters Haus, und Joisef lebte 110 Jahre.

 

Nach dem Tode Yaakoivs verdächtigen die Brüder Joisef des Rachedurstes, und erniedrigen sich vor ihm. Was tut er? Er weint bitterlich ob der Erkenntnis, dass selbst seine liebsten Brüder ihn nicht kennen, und auch dass sie HaSchem´s Führung offenbar noch nicht so sehen können wie er.

Man muss sich das bildlich vorstellen.

Die 11 Brüder ersuchen um Audienz, werden vorgeladen. Hier stehen die Brüder nun bei der Audienz, werfen sich vor Joisef, dem „furchtbaren Vizekönig“ zu Boden, flehen um Barmherzigket des grossen Vitzekönigs. Und er steht dort und weint, tränenüberströmten Gesichts, und kann sich nicht halten vor Kummer des Unverstandenen, und auch weint er für sie, dass sie offenbar noch nicht die Madreige haben, zu verstehen, dass alles was da geschehen war, von HaSchem kommt.

Und es kann auch sein, dass er weint, weil er das schwere Los von Benei Yisroel nach seinem Hinschied vorhersieht.

Dies könnte man schliessen aus den Psukim, die unmittelbar folgen, wo er seine Brüder einschwört darauf, seine Gebeine aus Mitzrayim mit nach Eretz Yisroel zu nehmen und dort zu begraben.

 

Es ist eine durchaus paradoxe Situation.

Joisef ist in diesem Moment der zweitmächtigste Mensch der Welt. Es gibt heute keinen Vergleich dazu, denn er hatte absolute Macht. Niemand konnte ihm irgend etwas antun, egal was er tat oder liess. Viel extremer als selbst die heutigen Diktatoren. Vor Joisef wären sie Diktatörchen, Toren in Wahrheit.

Man muss sich nur vorstellen, dass ein Augenzwinkern des Vizekönigs ein Todesurteil für den Betroffenen sein konnte!

 

Und er - redet seinen vor Terror schlotternden Brüdern dann sanftmütig ins Gewissen! Was denkt Ihr nur über mich? Ich bin doch – genau  wie Ihr – ein Sohn unseres TATE in Schamajim!

„V´jedaber al Libam“ Er hat ihnen sanft zu Herzen geredet, er hat sie beruhigt, er, der eigentlich durch diesen Vorgang hätte zu tiefst verletzt sein können, dass ihn seine Brüder nach allem was war immer noch nicht verstanden hatten!

Aber so etwas – sich beleidigt fühlen, weil seine Brüder die Hand des Ewigen nicht erkennen können, und ihn niedriger Beweggründe verdächtigen - kommt Joisef HaZaddik niemals in den Sinn.

Und so bleibt Joisef eine sehr einsame Figur in der Familie. Er ist weit abgehoben von seinen Brüdern:

Ruchnesdik als Geistiger Gigant, der so nahe zu HaSchem ist, dass ihm viele der uns normalen Regungen vollkommen fremd und fern sind. Der nur von Liebe zu Ha Schem und von Liebe zu seiner Familie, und auch zu allen Geschöpfen, getrieben wird.

Im Weltlichen, zuerst als Lieblingssohn, und dann als Vizekönig des mächstigsten Weltreichs seiner Zeit, mit allen dazu gehörigen Formalitäten und den der Würde des Amtes geschuldeten sozialen, rechtlichen, militärischen und finanziellen Hürden.

Um so grösser müssen wir ihn sehen. Vielleicht können wir da besser verstehen, wieso er als einer der ganz Wenigen Zaddik genannt wird. Joisef HaZadik wusste felsenfest, wo er hingehört, und wem er Rechenschaft schuldig ist: Seinem Schöpfer, seinem TATE, und nur IHM. Und er wusste auch felsenfest, dass „Ein Oid Milvadoi – Es gibt nichts ausser IHM“. Nur seine Brüder bezweifelten das.

Und Joisef lebte in Ägypten ...

Und vielleicht deshalb wird Joisef in diesem letzten Satz zu dem Thema noch vor seinem Vater genannt, was doch ungewöhnlich ist. Es wird hier angedeutet, dass Joisef sogar noch grösser war als sein Vater Yaakoiv, und dass er es war, der die Familie einte.

Wenigstens seine letzten Jahre scheint er in Frieden im Kreise seiner Brüder gelebt haben zu können.

Dazu Malbim:

מלבי"ם בראשית נ':כ"ב

(כב) וישב יוסף – מספר ששלום יוסף התמיד כל ימי חייו, אם שלום מלכותו כי ישב במצרים, אם שלום משפחתו כי ישב הוא ובית אביו, והיה אהבה ואחוה ביניהם, אם שלום גופו שחיה מאה ועשר שנים, וזה יקרה מעט לרוזני ארץ שיתמיד בממשלתו שמונים שנה, אם שלום בניו, כי,

כג) וירא יוסף לאפרים בני שלשים – בנים של שלשים שהם ארבעה דורות, שעד כאן רחמי האב על הבן, כמ"ש פוקד עון אבות על רבעים, וכן מצד מנשה ראה דור שלישי, כי בני מכיר יולדו ונתגדלו על ברכי יוסף, ואגב מודיע שאפרים והוא הצעיר היה לו ד' דורות, בעוד שלמנשה לא היה רק ג' כברכת יעקב ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו:

 

 

בראשית ל"ז:ג'

(ג)    וְיִשְׂרָאֵ֗ל אָהַ֤ב אֶת־יוֹסֵף֙ מִכׇּל־בָּנָ֔יו כִּֽי־בֶן־זְקֻנִ֥ים ה֖וּא ל֑וֹ וְעָ֥שָׂה ל֖וֹ כְּתֹ֥נֶת פַּסִּֽים׃

Fragen: Warum Yisroel?

Denn er war Bein Sekunim?

Binjomin ist der Einzige, der in Eretz Yisroel geboren wurde, und der jüngste. Warum nicht er?

Warum dieses spezielle Kleid?

 

Warum Yisroel?

Yisroel kommt nur in Zusammenhängen mit den grossen geschichtlichen Ereignissen, mit ganz Yisroel und der ganzen Geschichte vor. Dort wo persönlich menschliche Erlebnisse und tägliche Verhaltensweisen beschrieben werden, verwendet die Schrift Yaakoiv.

ר' בחיי בראשית ל"ז:ג'

(ד)   וישראל אהב את יוסף – מעת שקרא הקב"ה את שמו ישראל ינהגו הכתובים המנהג הזה לקרותו פעם יעקב ופעם ישראל, להורות כי מה שקראו ישראל מוסף על יעקב.

Vom Moment an, an dem HKBH seinen Namen zu Yisroel änderte, verwendet die Schrift einmal Yaakoiv und einmal Yisroel, uns zu lehren dass das Erwähnen des Namens Yisroel zusätzlich zu Yaakoiv erfolgte. (Der Name Yisroel ergänzt, ist höherwertig, als Yaakoiv).

 וכן בסמוך ויאמר ישראל אל יוסף, ובתחלת הפרשה וישב יעקב, וכן בסוף הפרשה ויקרע יעקב שמלותיו.

Und so stehen „und Yisroel sagte zu Joisef“, und anfangs der Paraschah „und es wohnte Yaakoiv“, und genauso am Ende der Paraschah „und Yaakoiv zerriss seine Kleider“.

 

Das Kleid

 

ועשה לו כתנת פסים – בגד מעולה היה, כענין שכתוב (שמות כ"ח:ד') וכתונת תשבץ, ועליו נתקנאו אחיו.

Und er machte ihm ein Kleid mit Streifen - ein hervorragendes Kleid war das, wie in Schemois 28:4 steht: Und ein verzierter Überwurf. Und auf dieses Kleid waren die Brüder eifersüchtig.

 ומזה דרשו רז"ל לעולם אל ישנה אדם את בנו בין הבנים.

Und von hier lernen unsere Weisen, gesegnet sollen sie sein: Bevorzuge niemals ein Kind über die anderen.

 והכתונת הזה היה תחלת הסבות, ועליו נתגלגלו הדברים בשעבוד גופותם במצרים, וכן לאחר זמן עשרה הרוגי מלכות, כי כן הגוף כתונת הנפש.

Und dieses Kleid war der urspüngliche Auslöser und Grund, und desentwegen entwickelten sich die Dinge der körperlichen Sklaverei in Ägypten, und genauso nach langer Zeit bei den zehn ermordeten der Römischen

Herrschaft (Zehn der grössten Zaddikim ihrer Zeit wurden von den Römern aufs Grausamste zu Tode gefoltert), denn der Körper ist ja der Überwurf der Seele.

  ולשון פסים אמרו במדרש על שם שהיתה גדולה ומכסה שתי פסות ידיו.

Und „Passim – Streifen, Bänder“ wurde es genannt, weil das Kleid gross war und die die beiden Handgelenke bedeckte.

 ד"א פסים על שהטילו פייס ביניהם באיזו מיתה ימיתוהו בארבע מיתות ב"ד, שנאמר ויתנכלו אותו להמיתו.

Eine weitere Ansicht: „Passim“ weil die Brüder sich einigen mussten (Phayeiss beineihem, פייס ביניהם) auf eine der vier durch das Gericht wählbaren Todesarten der Todesstrafe. Wie steht: und sie verschworen sich gegen ihn, ihn zu töten.

 כיון שמכרוהו הטילו פייס ביניהם מי יוליך הכתונת לאביהם נפל הפייס על יהודה, זהו שאמר לו הכר נא, ולכך נאמר לו (בראשית ל"ח:כ"ה) הכר נא למי החותמת.

Und nachdem sie ihn verkauft hatten, musste man sich einigen, wer das blutige Kleid dem Vater vorlege. Es kam eine Einigung zustande, dass dies dem Yehudo zufalle. Und weil er seinem Vater sagte: „hier, bitte, erkenne wessen Überwurf dies ist“, legte ihm Tamar seinen Siegelring vor mit den Worten: Hier, bitte, erkenne wessen Siegelring dies ist.

 וכשאמר לו הכתונת בנך פסקו חייו של יעקב, לכך פסקו חיי בניו מן העולם, זה ער ואונן שנאמר (ירמיהו ל"ב:י"ח) ומשלם עון אבות אל חיק בניהם אחריהם.

Und weil er seinem Vater sagte: „Deines Sohnes Überwurf“ endete Yaakoivs Leben (er viel in tiefe Depression, was gleichzusetzen ist mit einem Zustand des Todes). Daher endeten des Yehudos Söhne Leben, des Eir und Oinon, wie geschrieben steht (Yirmiyahu, 32:18): Und er verrechnet die Sünde der Väter im Schosse derer Söhne.

  ד"א פסים כנגד ד' צרות שאירעו לו. פוטיפר, סוחרים, ישמעאלים, מדינים.

Eine weitere Interpretation: Die Streifen zeigen: Vier Leiden die ihm geschahen: Potiphar, Sklavenhändler, Yischmaelim und Midionim.

דבר אחר כתונת פסים, שמסר לו סוד כ"ב אותיות ע"כ. והכוונה בזה שהלבישו ידיעת החכמה בשם כ"ב אותיות כמו שלמד מפי שם ועבר, והבן זה.

Eine weitere Interpretation:

Der gestreifte Überwurf steht für die Vermittlung des Wissens über die Geheimnisse des Heiligen Namens der 22 Buchstaben. Und die Symbolik dabei ist, dass er ihn in die Weisheit der 22 Buchstaben gekleidet hat, wie diese von Schem und Eber an ihn (Yaakoiv) weitergegeben wurden.

 

Malbim:

מלבי"ם בראשית ל"ז:ג'

עשה לו כתנת פסים, כי יתר הבנים שהיו תמיד בשדה עם הצאן לבשו כדרך הרועים, אבל הוא שעמד בבית לפני אביו היה צריך ללבוש בגדי כבוד לכבוד אביו, וכמ"ש במד' בעשו כשעמד לשמש לפני אביו לבש בגדים יקרים לכבוד אביו, שזה מחביבת מצות כבוד, ולכוונה זו עשה לו הכתנת הזאת.

Er hat ihm ein gestreiftes (prächtiges, königliches) Kleid gemacht, denn die anderen Brüder waren wie Hirten gekleidet, entsprechend ihrer Arbeit auf den Feldern mit den Tieren. Aber er, der dauernd vor dem Vater (dem König der Familie) diente, musste entsprechend gekleidet sein, um dem Vater auch die Ehre zu erweisen.

Dies sehen wir schon bei Eisov, der jedes Mal, wenn er den Vater bediente, die Jagdkleidung ablegte, und spezielle, des Vaters würdige, schöne Kleidung anlegte. Dies aus Liebe zu und Ehre für die Mitzva den Vater zu ehren. Und deshalb machte er ihm diesen Überwurf.

Ben Skunim

Er war Erstgeborener Rochels. Der geliebten Frau.

רש"י בראשית ל"ז:ג' Raschi.

ג) בן זקונים – שנולד לו לעת זקנתו.

Der Sohn des Alters: Dass er ihm im Alter geboren wurde.

ואונקלוס תרגם: בר חכים הוא ליה – כל מה שלמד משם ועבר מסר לו.

דבר אחר: שהיה זיו איקונין שלו דומה לו.

Und Unkelus der Ger sagt: Sohn der Weisheit ist er ihm – alles, was Yaakoiv von Schem und Eber lernte, hat er dem Joisef weitergelehrt.

 

Abarbanel sagt unter Anderem, dass Joisef je nach Situation verschiedene Rollen spielte, was auf hohe intelligenz hinweist.

Mit den Jüngeren Brüdern war er „flinker Diener“ mit den Älteren Naar, Narr, jugendlich, und mit Vater war er der Ben Sekunim, der verständige Junge.

Während es gut sein kann, dass Joisef selbst diese verschiedenen Verhaltensweisen als natürlich empfand, sah sein Vater darin eine ausserordentliche Intelligenz, die Menschen und Situationen intuitiv erfasst, und dann entsprechende Midois, Eigenschaften seines Wesens, Wesenszüge, einsetzt, um sich passend zur  Situation zu geben und zu handeln.

Von Seiten der Brüder muss das sehr manipulativ empfunden worden sein.  

Aber später, mit den Midianim, den Yischmaelim, Potiphar, Pharao, hat er immer andere Rollen gespielt!

Damit er das tun kann, ohne sich selbst zu verlieren, muss er eine sehr starke und tiefe Verbindung mit HaSchem und seiner wirklichen Neschume haben.

Sonst wird er einfach zu einem Narren!

 

אברבנאל בראשית ל"ז:ג'

ג) וישראל אהב את יוסף מכל בניו וגו' עד וילכו אחיו לרעות. בא הכתוב הזה להודיע שהיתה אהבת יעקב ליוסף מפני חכמתו ושלמותו לא מפני שהוא בנו. לפי שאהבה אשר היא מהאב לבנים היא מפאת הדמיון ולכן תמצא בב"ח שאין להם שכל. ואם היתה אהבת יעקב אל יוסף מהצד שהוא בנו היה ראוי שיאהב את שאר בניו יותר ממנו כי האהבה היא כפי הדבר האהוב' ולכן בהכרח לאהוב י"א בני' מלאהוב בן אחד לבדו. אבל הוא ע"ה אהב את יוסף מכל בניו וזה מורה שהית' אהבתו אותו אהבה אמתית אהבה שהיא תלויה בדבר שלמו' חכמה והשכל והיא אהבת הטוב במה שהוא טוב.

ואמרו כי בן זקונים הוא לו ענינו שבעבור שלמעלה שבח הכתוב את יוסף שהיה משתדל זריז ומהיר במלאכתו משרת את בני בלהה ואת בני זלפה כדרך הנערי' והיה אפשר שיחשב לו זה בטבע יצירתו ומזגו ולא מפאת שכלו לבחירת המעלה אשר היא כפי הבחירה והשכל לכן העיד הכתוב שלא היה כן כי לא היה יוסף בכל המקומו' ובכל הזמנים נער מהיר וזריז במעשיו כי הוא היה פועל ההפכים כפי המקומות ר"ל בהיותו עם אחיו הבחורים היה נער ובהיותו אצל אביו הזקן היה בן זקונים הוא לו בשובה ונחת ומתינות כמנהג הזקנים וזה טעם כי בן זקונים הוא לו ר"ל עם בני בלהה ובני זלפה היה נער ובערכו וישיבתו אצל אביו היה בן זקונים ולפי שהיו פעולותיו משוערות כפי הזמן והמקומות נראה שהיה חכם בכל מעשיו ולכן אהב אותו אביו מכל בניו. ואם לזה כיון אונקלוס במה שתרגם ארי בר חכים הוא ליה שמצא בו אביו טעם זקנים לא טעם נערים שבנינם סתירה לרתיחת טבעם ומעוט התבוננותם בדרכי השכל היטיב לראות בפי' הפסוק הזה באמת. והכלל שלא היה יוסף לבניי עצל כבד הפעלות גם לא היה אדומיי מהיר המעשים בלתי מיושב כי השקט לא יוכל אבל היה שלם השכל פועל בבחירה כפי התבונ' פעם המהירות ופעם ההתישבות וכן בשאר המדות ולכן אהבו אביו אהבת המעלה והטוב ועשה לו כתונת פסים כי למה שהכיר בו היותו גדול הערך מאחיו רצה שיהיה כן מלבושו בערך אל מלבושי אחיו בגדי קדש לכבוד ולתפארת וכבר הזהירו חז"ל על מלבושי החכמים שיהיו נקיים וטובים. ואמרו תלמיד חכם שנמצא רבב בבגדו חייב מיתה. ואמרו אסור לתלמיד חכם לילך במנעלים מטולאים וזולת זה הרבה. ולזה רצה יעקב אבינו שיהיה לסימן ואות לבוש מעלתו בגדי משי לא זולתו מהאחים כי היו המלבושים בימים ההם נערכים כפי מעלת האיש וכמו שהיה במצרים שאין עבד לובש בגדי שרים ולכן הלביש פרעה ליוסף בגדי שש והנה א"כ כתונת פסים היא לאות שלמותו והותרו בזה השאלה הו' והז' והח'.