עפר Drosche Vayeize
Kohanim, Leviim, Moreinu Rabeinu, Kvod Ha Rabanim, Kvod Ha Kahal Ha
Kadoisch
My dear Briderlech be
Ofor!
What moves the Jews?
Ruach Hashem.
We just said, and will
again say ומקיים
אמונתו לישני עפר Umekaiem emunosoi lischenei afar.
And it is written in Tehillim, Borchi Nafschi rishoin
תהלים
ק"ג:י"ד
(יד) כִּי־ה֭וּא יָדַ֣ע יִצְרֵ֑נוּ זָ֝כ֗וּר
כִּי־עָפָ֥ר אֲנָֽחְנוּ1.0
And in Bereischis, Brias Ho Oilom:
י"י
אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר
מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ
חַיָּה וַיִּיצֶר תהלים ק"ג:י"ד
(יד) כִּי־ה֭וּא יָדַ֣ע יִצְרֵ֑נוּ זָ֝כ֗וּר
כִּי־עָפָ֥ר אֲנָֽחְנוּ׃
11
Avrohom says before the Eibishte: 9a בראשית י"ח:כ"ז
וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר
הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי
עָפָר וָאֵפֶר
And the Doir HaMobul built his tower of חֵמָ֔ר, Cheimor, which the Rada "K describes as - טיט מגבל עפר ומים
Clay from OFOR, dust and
water. Exactly the materials from which man himself was formed.
This is in contrast to חֹֽמֶר, which the Rada "K describes as mortar made of sand and
burnt lime!
|
בראשית י"א:ג' וְהַ֣חֵמָ֔ר הָיָ֥ה לָהֶ֖ם
לַחֹֽמֶר׃ |
אבן עזרא פירוש ראשון בראשית
י"א:ג' והחמר – תחת טיט. ופירושו
כמשמעו בלשון ישמעאל. אבן עזרא פירוש שני בראשית
י"א:ג' והחמר – היא החומר מדבק,
ויקרא בלשון קדר: חומר, והוא נמצא בארץ ישראל. רד"ק בראשית י"א:ג' והחמר היה להם לחמר – החמר
הוא טיט מגבל עפר ומים,
וחֹמר הוא המגבל מסיד ומחול במים, ושם לא היו להם אבנים שיהיו שורפים לסיד, והיה
להם לבנינם החמר במקום החֹמר. |
Until recently, I thought
I understood what all this meant. At least to some degree. I have,
unfortunately, erred considerately. I have understood almost nothing. A tiny,
tiny fraction of a huge topic, hidden in plain sight. Not that this is
something uncommon. As my dear Chevruse uses to say: Confusion is our natural
state.
Therefore, after some
deliberation and study of the psukim and poiskim ha Kedoishim, I have the
audacity to propose a further grain of dust of perceived understanding to you,
in the hopes for it not to be completely beside the point.
May the King of the
Universe, blessed is He and His infinite Name, look upon it with grace.
It is written in the Parshe:
בראשית י"ג:ט"ז
2
(טז) וְשַׂמְתִּ֥י אֶֽת־זַרְעֲךָ֖ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ
אֲשֶׁ֣ר׀ אִם־יוּכַ֣ל אִ֗ישׁ לִמְנוֹת֙
[ Hirsch:]אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ
גַּֽם־זַרְעֲךָ֖ יִמָּנֶֽה׃
And in our current Parshe:
בראשית כ"ח:י"ד
(יד) וְהָיָ֤ה זַרְעֲךָ֙ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ
וּפָרַצְתָּ֛ יָ֥מָּה וָקֵ֖דְמָה וְצָפֹ֣נָה וָנֶ֑גְבָּה וְנִבְרְכ֥וּ בְךָ֛ כׇּל־מִשְׁפְּחֹ֥ת
הָאֲדָמָ֖ה וּבְזַרְעֶֽךָ׃
(טו) וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ
וּשְׁמַרְתִּ֙יךָ֙ בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־תֵּלֵ֔ךְ וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ אֶל־הָאֲדָמָ֖ה הַזֹּ֑את
כִּ֚י לֹ֣א אֶֽעֱזׇבְךָ֔ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אִם־עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתִּי לָֽךְ׃
Afar, Avak, Chol – three
terms, only at first glance being simple to grasp.
But: What, really, is
dust? Stam dust in the world, what are its properties?
What is the difference in
the text between Afar and Avak, and what is Chol, Sand? For, finest sand turns
into – dust. And where do we draw the
line for it to be named dust?
Where does dust origin
from?
Further up we have seen,
dust is mentioned for the first time very early on in Creation. Therefore, it
must play a central role in this world. It must be of utmost importance.
The truth of the matter
is, dust is like water, an eternal building block of the world itself. This is what Malbim (כו) ,
Hirsch14 and Ramban tell us.
Dust of the earth, from
the part that makes plants grow, the organic and naturally occuring part, is the
wafer-thin layer on and from which we live. It measures 1 to 2m, but mostly
only a few 10 cm (as opposed to earths diameter of some 12.742 km, meaning 12.742
000 m. Thus, the layer on and by which we live is, relative to earths diameter,
as if our skin were about as thik as a hair. And only here it is that we find
the chemical elements making up DNA, with the exception of a few regions on
earth, where we rarely find phosphates and nitrates at a few meters depth. That´s
then what we call fertilizer mining.
So, let´s embark for a
moment on a short journey through the meaning of dust to us, and what are its
properties we can, with our limited means, understand and examine.
Dust is earth without any
moisture. And dust is stone, ground to such fine particle size as to it
becoming dust. But that is not enough.
There is sand, stones,
rocks, soil, pollen, organic masses such as wood, flour, bones. There are
precious stones and metals ground to dust by nature or by design.
Dust are smallest crystalline or organic particles so
light as to linger in the air for hours, days or weeks before they settle
somewhere.
This means that dust is
everywhere, all over the world, even in water, in every river, lake, sea, in
every tap, in every gearbox, between the pages of books, inside dense
containers, everywhere.
It is absolutely
countless. It is impossible to count all the dust particles on earth.
You trample it underfoot.
Eikev Yaakov (heel).
It seems to us that the
majority of dust is on the earth. So it is somehow low, worthless,
dishonorable.
It also pollutes our
homes and cars, and sticks everywhere.
But it is also at the
bottom of the lake, when we go swimming our feet sometimes sink into the finest
mud, it feels somehow unpleasant, slimy. Dust-sized algae, called plankton,
grow there.
Gold prospectors rummage
through rivers for gold dust, other raw material producers search for a variety
of specific dusts. We build houses based on lime dust and sand dust, called
plaster, mortar, clay and ceramics. We eat from porcelain plates made from
alumino-silicate dusts, glazed with silicon-potassium-sodium glazes made from
dust.
Diesel engines emit the
dreaded particulate matter.
And: no rain without
dust! A large proportion of raindrops condense on dust particles!
In mines, people are
afraid of coal dust, which can explode and cause so-called firedamp.
In mills and saws, flour
dust and wood dust are feared for the same reason.
Woe betide anyone cutting
aluminum in a carpentry shop! The result is an explosion caused by aluminum
dust reacting with wood dust, which causes the entire joinery to go up in
flames.
Sand, diamond and
zirconia dust is used to produce high-quality cutting and abrasive materials,
without which we would not be able to cut steel, concrete or road surfaces to
such a beautiful finish, nor would we have polished surfaces, and be sharpening
our knives - or, if the dust lies around uncontrolled, simply dulling them. And
all moving parts of appliances are slowly but surely destroyed by dust (Yalkut
Shimoni on our Posuk) ) 2].
The sand on the seashore
breaks the sea´s waves until they powerlessly sink into it, no matter how high
and powerful they may be. [ 15]
Then there is the huge
realm of pigments for paints and colors. Paints and colors need two to three
basic ingredients: A binder, a filler and pigment for color. The binder fixes
the pigment and filler on the object to be colored. The pigment gives it its
color. Pigments are finest dust particles of special and very specific
materials that reflect only certain parts of the light spectrum from the sun,
thus coloring our world. Without them, there would only be black, grey and
white.
So, these pigments are
ubiquitous to our lives. They can be made of metals (gold, silver, copper,
aluminum) or they are made of minerals (Iron oxide – black or reddish-brown or
red, copper oxide – green, Arsenic oxide – yellow, lead oxide yellow… or
combined, complicated minerals like Turquoise, Amethyst, Lapis Lazuli, Pyrite, lead-containing
yellows,…) or they can be made of organic substances, synthetic or plant-based.
In spring and summer we
see pollen floating on the water of lakes. Without the pollen there would be no
wheat, therefore no bread, no grass and far fewer flowers. Although this may
not be the dust that the Toire intends here.
But it goes much further:
cosmic dust is, according to the current state of error, the origin of stars!
The collapse of dust and hydrogen clouds of gigantic proportions is said to
have created the stars...
So far so good, a small
panopticon without any claim to completeness.
Dust is like water, it
penetrates almost everything, including lungs, ears, eyes, appliances, food and
hinges.
You can't really step on
it, because the draught created by your feet is enough to stir it up.
It is also not at all
clear whether the majority of dust particles are actually found on the ground
or in the air. Or in the water, or even outside the earth.
Really dry dust spreads
very, very finely and widely.
It can be bound with
water and then becomes very fine sand or, with the right chemicals, clay.
It spreads viruses,
bacteria and fungi. It fertilizes grasses and trees. It protects many animals
from vermin (horses, elephants, donkeys, lions, etc.) It fertilizes the
rainforest and our forests (Sahara dust). It doesn't seem to be useful for
anything, and yet it is so very important, even indispensable!
And what does the heilige
Toire tell us? What are the important characteristics from which we learn what
is meant in these psukim?
Dust is eternal. Mischlei , Malbim (כו) , and Bereshis, and Hirsch to our Parashiot:
משלי:
(כה) בְּטֶ֣רֶם הָרִ֣ים הׇטְבָּ֑עוּ
לִפְנֵ֖י גְבָע֣וֹת חוֹלָֽלְתִּי׃
(כו) עַד־לֹ֣א עָ֭שָׂה אֶ֣רֶץ וְחוּצ֑וֹת וְ֝רֹ֗אשׁ עַפְר֥וֹת תֵּבֵֽל׃
שאז לא היו עדיין הרים וגבעות רק יסוד העפר היה מכוסה ביסוד המים, עד לא עשה ארץ וחוצות
– שעדיין לא נתגלתה היבשה, ולא
נראו ראש עפרות תבל שיהיה ראוי לישוב,
)ואז אמר אלהים יהי רקיע בתוך המים שבארתי
בפי' מע"ב כי ע"י הרקיע ששם ה' בטבע האדים שיעלו למקום הסגריר ששם הרקיע המבדיל בין מים למים, עלו
המים האדיים שהיו מעורבים עם יסוד האויר אל הרקיע(
And in Maase bereishis:
וַיִּיצֶר י"י אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח
בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה. בראשית ב׳:ז׳
Says Rashi: The Eternal,
blessed be He and His name, has taken dust from all directions and from all
parts of the world to create Odom in order for him to contain the whole world.
And the two Judim in
Vayizer show that Odom is the only one whose existence spans two worlds: Oilom
HaSe, and Oilom HaBo. See also Hirsch on בראשית ל "ב:כ "ה, on the subject of Yetzer Tov and Ra, and physical and
spiritual worlds.
Meaning: Dust is
omnipresent, in the entire briye. It is like water in this respect.
And, for Hirsch [14], there are at least two distinct qualities in dust:
As Afar, it is the basic
building block of life itself, containing the life-giving elements and forces
necessary for this world to exist. See also Ramba”n on bereishis.
As Avak, it is the heavy,
blinding, grinding element which dulls the senses, disorients us and makes us
slow to fight the Evil Inclination, see also Malbi”m in his foreword to Derech
Chaim. [ שמות ל"ב:כ'] .[1.0], Hirsch [14], 2]
However, in Tehillim 103,
mention is made of afar, and how it is associated with darkness and the
cravings of the body, leading a person to sin. So, according to the poiskim the
two terms are, at least to a certain degree, interchangeable.
Dust Is countless, or
according to [Hirsch:- cannot be determined, should not be counted:
Avrohoms Broche Ber13,16
Dust is low: Yiov,
Yecheskel, Tehillim, Neviim, very many places.
Dust is heavy, it hinders
man in his struggle with the yetzer. Tehillim 103, 14 [1.0], Hirsch [14],
Dust is formless, and
therefore not an idol: Eigel Sahav[ שמות ל "ב:כ']
Dust is the basic
material of life, see Bereishi's various posts.
Dust has no roots, it is
heavy, is only moved by water and air [1.0], Hirsch [14],
Dust needs water to stick
together to become clay and something malleable. Yalkut Shimoini on Breishis
13.16 2]
Let us now read the
psukim closely:
|
|
|
|
|
Categorizes all Jiden
as Dust, and thus defines its properties as binding for all Jiden, for all
time.
The Medrash Yalkut 2] also says here: It will not be possible to
count them, (according to Hirsch: It
is not allowed to count them, it does not make sense to count their numbers). |
And your seed (your descendants) will be like the dust of the earth. |
יד) וְהָיָ֤ה זַרְעֲךָ֙ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ |
|
The Malbim [9a]indicates that Yehoshua proceeded in this exact order in the Kibush
HoOretz. But more broadly, this
means that in Golus we are scattered in all four wind directions all over the
earth, just as dust is found everywhere on earth (Yalkut Shimoini) |
And you will expand Seawards (West), Eastwards, Northwards and Southwards. |
וּפָרַצְתָּ֛ יָ֥מָּה וָקֵ֖דְמָה וְצָפֹ֣נָה וָנֶ֑גְבָּה |
|
This is an
extraordinarily profound and intimidating sentence. It also refers to the
Broche for Avrohom Veihi Brocho, see below. It says, in combination
with this brocho: You and your descendants will be the brocho of survival for
all peoples on earth. This because, according
to Rashi and Medrash, the world only exists for Bnei Avrohom, and because of
the Yerusha of the Broche to Yisroel, for Yisroel. In other words, if
there were no Am Yisroel, there would be no reason for the world to exist.
Therefore, all the peoples of the world would have a bigger problem.... But even more broadly,
we see that we are the only ones who give the Enosh an input with Toire and
Mitzves, which shows him the way to Tikkun Oilom. [6]
Without the Toire there is no Tikkun, without Tikkun there is no Kiyum. See
also the Mahara "l in the prefaces to Gevurois Hashem and to Derech
Chaim. And at the lowest level
of parnosse and gaschmius, we see that without the Yidden, none of the
kingdoms of the peoples of this world could have existed for long. We see today that
practically in all economic and technological fields, and in the health
industry anyway, nothing works without Jewish contribution. |
And all the families of nations will be blessed through you and through
your descendants.
|
וְנִבְרְכ֥וּ בְךָ֛ כׇּל־מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָ֖ה
וּבְזַרְעֶֽךָ׃ |
|
Rashi: Do not be afraid
of Eisav or Lovon. This is the guarantee
that whatever hardships we Yidden go through, we will always be accompanied
and protected by HaShem Yitbarach, both as a people and each personally. This from the Targum
Unkelus: Ruach Ha Shem carries Israel, who are like dust, through the ages. And: Stars are also
made of dust! |
And, alas, I am with you. (according to targum Unkelus: I carry you, I
move you, I transport you) |
טו) וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ |
|
(RadaK: To Charan, and back to E. Israel). More broadly, somewhat
interpreted: In the galut, and in E. Israel. And this for all time, until the
end of time. |
And I will guard you, wherever you go. |
וּשְׁמַרְתִּ֙יךָ֙ בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־תֵּלֵ֔ך |
|
The promise that after
the Golus Am Isroel would return to E. Isroel will come home. |
And I will bring you
back to this patch of earth (E.Israel). |
וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ אֶל־הָאֲדָמָ֖ה הַזֹּ֑את |
|
not spiritually, not physically and also not with Parnosse, see Midrash
Rabba. |
For I will not abandon you |
כִּ֚י לֹ֣א אֶֽעֱזׇבְךָ֔ |
|
Since the promise above
is made to all subsequent generations, this means, as long as Am Isroel
exists. And since the world makes no sense without Am Isroel: Eternal,
forever. |
Until I have done what I spoke to you. |
עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אִם־עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתִּי
לָֽךְ׃ |
|
|
|
|
|
According to [Hirsch:] It cannot be that the sheer number is meant here. Because Israel is a
very small nation, with a manageable number of people. So it must mean: They
are not to be counted (dust can hardly be measured or counted, it is
formless, almost impossible to grasp*), the number is not a criterion, it is
the spiritual weight, and that cannot be counted. Kabbalistically and in
the Midrash it is pointed out that Bnei Isroel are susceptible to the evil
eye, and that if exact numbers are given, the accuser has a starting point to
pin us down to individual sins and sinners before the heavenly court, and to
bring about evil Geseires. |
And I will make your offspring alike the earths dust, could a man count
(comprehend, understand in its completeness) the dust, he would be able to
count your offspring. |
בראשית י"ג:ט"ז (טז) וְשַׂמְתִּ֥י
אֶֽת־זַרְעֲךָ֖ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֣ר׀ אִם־יוּכַ֣ל אִ֗ישׁ לִמְנוֹת֙ אֶת־עֲפַ֣ר
הָאָ֔רֶץ גַּֽם־זַרְעֲךָ֖ יִמָּנֶֽה׃ ( |
|
And further concerning this
dust: As the dust of the earth is the basic building material of the world,
and especially of man, so you will be the basic material for the Tikkun and
the completion of mankind, and thus of the world as a whole. See again Malbi"m,
Mahara"l preface to Gevurois HaShem. |
|
|
|
*Note: Even
today, the measure used to determine particulate matter in the air is
microgram. In other words, the individual particles are so difficult to grasp
that a summary weight is used, i.e. the particles are not counted. This is
exactly what Hirsch and the Midrash say in the parable: it is the spiritual
weight that counts, not the individual bodies. |
|
|
To Vehieh brocho the
malbim [6] says: The brocho is for the tzadik, the tzadik brings abundance and brocho
to this world, and thereby he himself is the brocho for the entire world.
Yedidia Brauner, a
Chabadnik, told me a beautiful thought of the Rebbe: The Reb Yid should
constantly think about the fact that he himself is the brocho, and in what way
he can be a brocho for all those in his world.
And so I would like to
suggest the following thoughts, summarizing the main points here:
Bnei Isroel, like the
dust of the earth, are eternal, and our dispersion among the Goyim is necessary
to carry the brocho to all, because unfortunately we have not yet managed to
shine like the stars, and thus illuminate the night of this ignorant world.
Once we as a people are able to do this, the galut will become unnecessary, as
the goyim will come to us of their own accord and will want to be taught.
A small side thought: According to currently accepted models, stars are
huge suns that are created by dust and/or hydrogen being compressed under
unimaginable forces, heating up to millions to billions of degrees, and then
starting a nuclear reaction and burning up.
Maybe it's the same with us Yidden, we need the pressure of the
anti-Semites to start shining.
We ARE the Afar that
makes humanity human. See Avrohom, וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה׃
YOU will be the Broche for all people.
And that is why G-d says
concerning Sdom: Will I then conceal from Avrohom... Etc. And does Avrohom also
dare to ask G!d for mercy for Sdom: וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר
אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר
As the one whom You saved from the 4 kings so that he was not trampled to
dust there, as the one whom You saved from the furnace of Nimrod so that he did
not become ashes (Rashi), and as the one who will testify and live to Your
Being and Your holy Torah throughout the ages, I dare to ask You ....
And at the end of days we will remain, and all other Malchies will fall,
just as the sand remains at the edge of the sea, and the waves dry up, just as
the steel horses of Esav will rust and perish, and we will remain.
And this is our responsibility: to live Torah and mitzvot with all our
strength, all our being, all our possessions. If we do this as a people, we
will shine like the stars in the sky, like the dust that became stars.
If we don't, we are like the dust under the feet of the Nations, between their
teeth, in the gears of Esav and Yishmael.
One way or another, our task will eventually be fulfilled.
How does this relate to the current situation?
Today, everyone must take a stand, for or against HaShem. For or against
HIS commandments on how man should live so he can be considered human, and so
he can fulfill his purpose of completing creation. To goodness, dignity,
respect. No one in the world will be able to say "I knew nothing, I did
nothing, I have no opinion, I can do nothing".
It becomes absolutely glaringly obvious where the disregard and denial of
HaShem, or the arbitrary interpretation of his toire in favor of one's own
desires, leads. Anyone can see it perfectly clearly, on many levels.
For us, Bnei Isroel:
I am currently reading and hearing a lot of stories from Yidden who were
rescued from October 7 and who are now fighting for us in the war.
What is left for the people who lived very, very far from Toire and Mitzves
at the moment of greatest need?
Shma Israel....
Sefer Tehillim.
Rabbi Meir Baal Ha Nes.
Other tzadikim.
How could those trapped in their bunkers identify their rescuers? Shema
Israel...
Hundreds of thousands of soldiers put on zizis for the first time in their
lives, put on tefillin, they and their wives buy tehillim, say tehillim.
In the army, zizis are called "Magen Efod", chest armor, heart
armor. Hundreds of thousands put on tallis koton for the first time in their
lives and went to war wearing them.
There is a story of a soldier who had a small pocket sefer tehillim with
him, he wore it on an unarmored part of his body. A rifle bullet hit the sefer
and lodged in it. It didn't even scratch him. Now you have to realize that
today's bullets can easily penetrate a small sefer.
But not a sefer tehillim.
And there are many such stories.
Hundreds, perhaps thousands, were saved al pi nes, just by the Shem.
Company commanders call their company together for the Shema before they go
into action.
People learn Shas in the tank.
On the first day of Hanukkah, hundreds of terrorists have surrendered, and
Hamas is beginning to fall....
And on the other hand, we see Esav and Ishmael straying into lies and
deceit, precisely because they are anti-Shemi, anti-God.
May we find the strength, each one and all together, to chuve, tfille and
maasim toivim, and so be to the light of the Geula.
Sources
|
|
וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר
עָשׂוּ וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם
וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. |
|
מלבי"ם ביאור הענין
תהלים ק"ג:י"ד יד) כי – מבאר מפני שמכיר
ויודע סבת מהירת התנועה ההכרחיות אל החטא, כי הוא ידע יצרנו – שיצר הלב מניע את הנפש
הפך מדרכי ה', וה' יודע, א. כח היצר שתנועתו חזקה
מאד ושולט על כחות הנפשיות, ב. יודע עצלות התנועה העצמיית
של הנפש, מפני כי עפר אנחנו – והעפר מכביד על הנפש וקשה לה להניע אותו, ר"ל שנקל מאד אל הנפש
לחטוא, מפני שיצר הרע כחו רב ותנועותיו וציוריו ממהרות קודם לציורי הנפש אל הטוב,
וקשה לה לעשות מעשים טובים שהיא תנועתה העצמיית כי כבד עליה העפר והחומר העכור. |
תהלים ק"ג:י"ד (יד) כִּי־ה֭וּא
יָדַ֣ע יִצְרֵ֑נוּ זָ֝כ֗וּר כִּי־עָפָ֥ר אֲנָֽחְנוּ׃ |
|
רש"י בראשית כ"ח:ט"ו (טו) אנכי עמך – לפי שירא מעשו ומלבן. עד אשר אם עשיתי – אם משמש
בלשון כי. ומדרש אגדה: אמר לו: אשר
אשר שני פעמים, כביכול דבר קשה, אשריי ואשריך כשאעשה לך הדברים האלה. דברתי לך – לצרכך ועליך,
מה שהבטחתי לאברהם על זרעו, לך הבטחתי ולא לעשו, שלא אמרתי לו: כי יצחק יקרא לך זרע,
אלא: כי ביצחק (בראשית כ"א:י"ב), ולא כל יצחק. וכן כל 'לי', ו'לך', ו'להם',
ו'לו' הסמוכין לדיבור, משמשין לשון 'על' ומתורגמין: על. וזה יורה, שהרי עם יעקב לא
דיבר קודם לכן. |
1a בראשית
כ"ח:ט"ו (טו) וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ וּשְׁמַרְתִּ֙יךָ֙
בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־תֵּלֵ֔ךְ וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ אֶל־הָאֲדָמָ֖ה הַזֹּ֑את כִּ֚י לֹ֣א אֶֽעֱזׇבְךָ֔
עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אִם־עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתִּי לָֽךְ׃ |
|
מדרש רבה בראשית כ"ח:ט"ו (טו) [ו] וְהִנֵּה
אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ – רַבָּנָן אָמְרֵי עַל הַכֹּל
הֱשִׁיבוֹ וְעַל הַפַּרְנָסָה לֹא הֱשִׁיבוֹ. (כ) אִם יִהְיֶה
אֱלֹהִים עִמָּדִי – אָמַר לוֹ הִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ. וּשְׁמָרַנִּי בַּדֶּרֶךְ
הַזֶּה – שֶׁנֶּאֱמַר: וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ. (כא) וְשַׁבְתִּי
בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי – וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת. וְעַל הַפַּרְנָסָה
לֹא הֱשִׁיבוֹ, אָמַר רַבִּי אִיסֵי אַף עַל הַפַּרְנָסָה הֱשִׁיבוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר:
כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ, וְאֵין עֲזִיבָה אֶלָּא פַּרְנָסָה, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר
(תהלים ל"ז:כ"ה): וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וגו'. |
|
|
ר' בחיי בראשית כ"ח:ט"ו (טו) והנה אנכי עמך – תרגם אונקלוס והא מימרי
בסעדך. ומה שכתוב במשה (שמות
ג':י"ב) כי אהיה עמך תרגם ארי יהא מימרי עמך. והטעם כי מדרגתו של יעקב באל שדי
לא בשם המיוחד, וכיון שהזכיר למעלה השם המיוחד והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' ע"כ
הוצרך לתרגם בסעדך כענין שאמר היה לך לעזרני. אבל במשה התנבא בשם המיוחד הוצרך לתרגם
מימרי עמך. ואם תקשה ותאמר הרי שתרגם ביעקב (בראשית מ"ו:ד') אנכי ארד עמך אנא
איחות עמך, יש להשיב כי ענין מוכרח היה לתרגם כן הן בלשון איחות שלא אמר אתגלי, הן
בלשון עמך שלא אמר בסעדך, כדי לרמוז על מה שאמר גלו למצרים שכינה עמהם. |
Chasal: die Quellen diskutieren, v.A. Midrasch Yalkut Shimoni.
|
(טז) וְשַׂמְתִּ֥י
אֶֽת־זַרְעֲךָ֖ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֣ר׀ אִם־יוּכַ֣ל אִ֗ישׁ לִמְנוֹת֙ אֶת־עֲפַ֣ר
הָאָ֔רֶץ גַּֽם־זַרְעֲךָ֖ יִמָּנֶֽה׃ (יז) ק֚וּם הִתְהַלֵּ֣ךְ
בָּאָ֔רֶץ לְאׇרְכָּ֖הּ וּלְרׇחְבָּ֑הּ כִּ֥י לְךָ֖ אֶתְּנֶֽנָּה׃ |
ילקוט שמעוני בראשית י"ג:ט"ז (טז) וְשַׂמְתִּי
אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ – מַה הָאָרֶץ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, כָּךְ
בָּנֶיךָ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. וּמַה עֲפַר הָאָרֶץ אֵין מִתְבָּרֵךְ אֶלָּא בְּמַיִם,
כָּךְ בָּנֶיךָ אֵין מִתְבָּרְכִין אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלָה לְמַיִם
וּמַה עֲפַר הָאָרֶץ מְכַלֶּה כְּלֵי מַתָּכוֹת, כָּךְ יִשְׂרָאֵל הָעַכּוּ"ם
בְּטֵלִים וְהֵם קַיָּמִים. וּמַה עֲפַר הָאָרֶץ עָשׂוּי דַּיִשׁ כָּךְ בָּנֶיךָ
עֲשׂוּיִין דַּיִשׁ לְמַלְכֻיּוֹת, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב, "וְשַׂמְתִּיהָ בְּיַד
מוֹגַיךְ", אִלִּין דִּמְמִיגִין לְךָ וַאֲפִלּוּ כֵּן לְטוֹבָתָךְ מְקַשְׁקְשִׁין
לְךָ מִן חוֹבֵיךְ כֶּהַאִיךְ דְאַתְּ אַמְרֵתְ, (תהלים ס"ה:י"א)
"בִּרְבִיבִים תְּמוֹגֲגֶנָה צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ". (ישעיהו שם) "אֲשֶׁר
אָמְרוּ לְנַפְשֵׁךְ שְׁחִי וְנַעֲבוֹרָה", מָה הָיוּ עוֹשִׂים, מַרְבִּיצִין
אוֹתָן בְּפַלְטְרָאוֹת וּמַעֲבִירִין וְרָדִין עֲלֵיהֶן וְהָא סִימָן טָב מַה פַּלְטְיָא
זוֹ מְכַלָּה אֶת הָעוֹבְרִים וְאֶת הַשָּׁבִים וְהִיא קַיֶּמֶת כָּךְ בָּנַיךְ מְכַלִּים
אֶת הָעַכּוּ"ם וְהֵן קַיָּמִין. |
|
בראשית י"ב: |
|
|
3(ב) וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל |
ילקוט שמעוני בראשית י"ב:א-ב (א-ב) {יא}
אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אַרְבָּעָה דְבָרִים מְקָרְעִין גְּזַר דִּינוֹ שֶׁל אָדָם.... וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף שִׁנּוּי
מָקוֹם. דִּכְתִיב: וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ, וַהֲדַר: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי
גָּדוֹל. וְאִידָךְ, הַהוּא זְכוּתָא דְאַרְעָא יִשְׂרָאֵל דְּאַהַנְיָא לֵהּ. דָּבָר אַחֵר: לְמָה הַדָּבָר
דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁנִּכְנַס לִמְדִינָה, וְרָאָה בָּחוּר נָאֶה מַסִּיק בַּקָּמִין
בַּמֶּרְחָץ. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: בּוֹא עִמִּי, וַאֲנִי נוֹתֶנְךָ בַּפָּלָטִין
שֶׁלִּי. הָלַךְ עִמּוֹ, וַעֲשָׂאוֹ פָּקוֹסְטוֹר, אָמְרוּ בְּנֵי פָּלָטִין: אֶתְמוֹל
מַסִּיק בַּקָּמִין, וְעַכְשָׁו פָּקוֹסְטוֹר, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
בּוֹא אַחֲרַי, וַאֲנִי עוֹשֶׂה
אוֹתְךָ כֹּהֵן גָּדוֹל כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן. שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל,
וּכְתִיב: "וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו", וּכְתִיב: "אַתָּה כֹהֵן
לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק". |
|
4וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ כמנפצ 260 |
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר
אוֹמֵר: חָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת נִכְפְּלוּ, וְכֻלָּן לְשׁוֹן גְּאֻלָּה. כ״כ, שֶׁנִּגְאַל אָבִינוּ
אַבְרָהָם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ. מ״מ, בּוֹ נִגְאַל אָבִינוּ
יִצְחָק מִיַּד פְּלִשְׁתִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד״. נ״נ, בּוֹ נִגְאַל אָבִינוּ יַעֲקֹב מִיַּד עֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי״. פ״פ, בּוֹ נִגְאֲלוּ
יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״פָּקֹד פָּקַדְתִּי״. צ״צ, בּוֹ עָתִיד הַקָּדוֹשׁ
בָּרוּךְ הוּא לִגְאֹל לְיִשְׂרָאֵל בְּסוֹף מַלְכוּת רְבִיעִית, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו
יִצְמָח״. וְכֻלָּן נִמְסְרוּ לְאָבִינוּ
אַבְרָהָם, וּמְסָרָן לְיִצְחָק, וְיִצְחָק לְיַעֲקֹב, וְיַעֲקֹב לְיוֹסֵף, וְיוֹסֵף לְאֶחָיו, שֶׁאָמַר לָהֶם: ״פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם״. וְאָשֵׁר בֶּן יַעֲקֹב
מָסַר סוֹד גְּאֻלָּה לְסֶרַח בִּתּוֹ. וּכְשֶׁבָּאוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל
זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְעָשׂוּ אוֹתוֹת לְעֵינֵיהֶם, הָלְכוּ זִקְנֵי
יִשְׂרָאֵל אֵצֶל סֶרַח בַּת אָשֵׁר, אָמְרוּ לָהּ: בָּא אָדָם אֶחָד וְעָשָׂה אוֹתוֹת לְעֵינֵינוּ כָּךְ וָכָךְ. אָמְרָה לָהֶם: אֵין בָּאוֹתוֹת הַלָּלוּ מַמָּשׁ. אָמְרוּ לָהּ: וַהֲלוֹא אָמַר ׳פָּקֹד פָּקַדְתִּי
אֶתְכֶם׳. אָמְרָה לָהֶם: הוּא הָאִישׁ, לִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל בָּא. שֶׁכָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵאַבָּא: פ״פ. מִיָּד ״וַיַּאֲמֵן
הָעָם״. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל – אָמַר לוֹ: אוֹתָהּ אֻמָּה שֶׁכָּתוּב בָּהּ: ״כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל״, אֲנִי מַעֲמִיד מִמְּךָ. ׳אֶתֶּנְךָ׳, ׳אֲשִׂימְךָ׳ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא ׳וְאֶעֶשְׂךָ׳, מִשֶּׁאֲנִי בּוֹרֵא אוֹתְךָ
בְּרִיָּה חֲדָשָׁה אַתְּ פָּרֶה וְרָבֶה. שָׁלשׁ גְּדֻלּוֹת
וְאַרְבַּע בְּרָכוֹת כְּתִיב כָּאן. בִּשְּׂרוֹ, שֶׁהֵם שְׁלשָׁה אָבוֹת
וְאַרְבַּע אִמָּהוֹת. לְפִי שֶׁהַדֶּרֶךְ גּוֹרֶמֶת
לִשְׁלשָׁה דְבָרִים: מְמַעֶטֶת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וּמְמַעֶטֶת הַיְצִיאָה, וּמְמַעֶטֶת אֶת הַשֵּׁם. מְמַעֶטֶת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל. מְמַעֶטֶת אֶת הַיְצִיאָה, וַאֲבָרֶכְךָ. וּמְמַעֶטֶת אֶת הַשֵּׁם, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ. לְפֻם דְּאָמְרִי אֱנָשֵׁי: מִבַּיִת לְבַיִת, חָלוּק, מֵאֲתַר לַאֲתַר, נֶפֶשׁ, בְּרַם אַתְּ, לֹא נֶפֶשׁ אַתְּ חָסֵר וְלֹא מָמוֹן. וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ, שֶׁיָּצָא לוֹ מוֹנִיטוֹן בָּעוֹלָם. אַרְבָּעָה הֵן
שֶׁיָּצָא לָהֶם מוֹנִיטוֹן בָּעוֹלָם. אַבְרָהָם, וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי
גָּדוֹל. וּמַהוּ מוֹנִיטוֹן שֶׁלּוֹ, זָקֵן וּזְקֵנָה מִכָּאן, בָּחוּר וּבְתוּלָה מִכָּאן. |
|
5וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ |
ילקוט שמעוני בראשית י"ב:א-ב אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: וְאֶעֶשְׂךָ
לְגוֹי גָּדוֹל – זֶה שֶׁאוֹמְרִים 'אֱלֹהֵי אַבְרָהָם'. וַאֲבָרֶכְכָה, זֶה שֶׁאוֹמְרִים
'אֱלֹהֵי יִצְחָק'. וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ, זֶה שֶׁאוֹמְרִים 'אֱלֹהֵי יַעֲקֹב'. יָכוֹל
יְהוּ חוֹתְמִין בְּכֻלָּן, תַּלְמוּד לוֹמַר: וֶהְיֵה בְּרָכָה, בְּךָ חוֹתְמִין,
וְאֵין חוֹתְמִין בְּכֻלָּן. |
|
ו 6ֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה׃ |
רש"י בראשית י"ב:א-ב והיה ברכה – הברכות נתונות בידך. עד עכשיו היו
בידי, ברכתי לנח ואדם, ומעכשיו אתה מברך את אשר תחפוץ, בראשית רבא (בראשית
רבה ל"ט:י"א). מדרש רבה בראשית י"ב:ב' וֶהְיֵה בְּרָכָה, קְרִי
בֵיהּ בְּרֵכָה, מַה בְּרֵכָה זוֹ מְטַהֶרֶת אֶת הַטְּמֵאִים, אַף אַתְּ מְקָרֵב
רְחוֹקִים וּמְטַהֲרָם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה
כְּבָר כָּתוּב וַאֲבָרֶכְכָה, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר וֶהְיֵה בְּרָכָה, אֶלָּא אָמַר
לוֹ עַד כָּאן הָיִיתִי זָקוּק
לְבָרֵךְ אֶת עוֹלָמִי, מִכָּאן וָאֵילָךְ הֲרֵי הַבְּרָכוֹת מְסוּרוֹת לָךְ, לְמַאן
דְּחָזֵי לְךָ לִמְבָרְכָא בָּרֵיךְ. |
|
7ג) וַאֲבָֽרְכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר
|
מדרש תנחומא בראשית י"ב:ג' (ג) דָּבָר
אַחֵר: וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶךָ – אָמַר לוֹ: עָתִיד אֲנִי לְהַעֲמִיד מִבְּנֵי בָנֶיךָ
שֵׁבֶט שֶׁמְּבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל, זֶהוּ שֵׁבֶט לֵוִי. אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ
שֶׁל עוֹלָם, וּמִי מְבָרֵךְ לְאוֹתוֹ שֵׁבֶט? אָמַר לוֹ: מִשֶּׁהֵן מְבָרְכִין לְיִשְׂרָאֵל
אֲנִי מְבָרֵךְ לְאוֹתוֹ שֵׁבֶט, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל עַל בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם (במדבר ו':כ"ז). אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ
הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּעוֹלָם הַזֶּה שֵׁבֶט לֵוִי מְבָרֵךְ אֶתְכֶם, וְלֶעָתִיד
לָבֹא אֲנִי בִּכְבוֹדִי אֲבָרֵךְ אֶתְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: יְבָרְכֶךָ י"י נְוֵה
צֶדֶק הַר הַקֹּדֶשׁ (ירמיהו ל"א:כ"ב). לקח טוב בראשית י"ב:ג' (ג) ואברכה
מברכיך ומקללך אאור ונברכו בך – הגשמים בזכותך והטללים בזכותך. כל משפחות האדמה ובזרעך.
יעקב בירך את פרעה שנאמר ויברך יעקב את פרעה (בראשית מ"ז:י'). וכתיב נחשתי ויברכני
ה' בגללך (שם ל':כ"ז). ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף (שם ל"ט:ה'). דניאל
לנבוכדנאצר גילה הסוד. מרדכי הציל את אחשורוש. דכתיב ותגד אסתר למלך בשם מרדכי (אסתר
ב':כ"ב). הוי וזרעך. ועד היום הזה ישראל אין
להם שדות וכרמים. והם מתפללים בכל יום. ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה. הוי אומר
ובזרעך. |
|
8וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת
הָאֲדָמָֽה׃ |
(ג)רש"י ונברכו בך – יש אגדות רבות, וזה פשוטו: אדם אומר לבנו: תהא כאברם. וכן כל ונברכו בך שבמקרא, וזה מוכיח: בך יברך ישראל לאמר ישימך אלהיםטו כאפרים וכמנשה (בראשית מ״ח:כ׳). לקח טוב בראשית י"ב:ג' (ג) ואברכה
מברכיך ומקללך אאור ונברכו בך – הגשמים בזכותך והטללים בזכותך. כל משפחות האדמה ובזרעך.
יעקב בירך את פרעה שנאמר ויברך יעקב את פרעה (בראשית מ"ז:י'). וכתיב נחשתי ויברכני
ה' בגללך (שם ל':כ"ז). ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף (שם ל"ט:ה'). דניאל
לנבוכדנאצר גילה הסוד. מרדכי הציל את אחשורוש. דכתיב ותגד אסתר למלך בשם מרדכי (אסתר
ב':כ"ב). הוי וזרעך. מדרש רבה בראשית י"ב:ג' (ג) [יב] וַאֲבָרְכָה
מְבָרֲכֶיךָ – אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה הֶחְמִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ
שֶׁל צַדִּיק יוֹתֵר מִכְּבוֹדוֹ, בִּכְבוֹדוֹ כְּתִיב (שמואל א ב':ל'): כִּי מְכַבְּדַי
אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלוּ, עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וּבִכְבוֹדוֹ שֶׁל צַדִּיק כְּתִיב
וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר, אֲנָא. תַּנְיָא אֵלּוּ בְּרָכוֹת
שֶׁאָדָם שׁוֹחֶה בָּהֶם, בְּאָבוֹת תְּחִלָּה וָסוֹף, מוֹדִים תְּחִלָּה וָסוֹף,
וְהַשּׁוֹחֶה עַל כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה מְלַמְּדִין אוֹתוֹ שֶׁלֹא לָשׁוּחַ. רַבִּי
יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר, כֹּהֵן גָּדוֹל
תְּחִלַּת כָּל בְּרָכָה שׁוֹחֶה, וְהַמֶּלֶךְ בִּתְחִלַּת כָּל בְּרָכָה וְסוֹף
כָּל בְּרָכָה שׁוֹחֶה. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר,
הַמֶּלֶךְ מִשֶּׁהָיָה כּוֹרֵעַ לֹא הָיָה נִזְקָף עַד שֶׁהָיָה גּוֹמֵר כָּל תְּפִלָּתוֹ,
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א ח':נ"ד): וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל
אֶל ה' אֵת כָּל הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הַזֹּאת קָם מִלִּפְנֵי מִזְבַּח ה' מִכְּרֹעַ
עַל בִּרְכָּיו וְכַפָּיו פְּרֻשׂוֹת הַשָּׁמָיִם. וְאֵיזוֹ כְּרִיעָה וְאֵיזוֹ בְּרִיכָה,
רַבִּי חִיָּא רַבָּה הֶרְאָה כְּרִיעָה לִפְנֵי רַבִּי וְנִפְסַח וְנִתְרַפֵּא.
וּבַר סִיסִי הֶרְאָה בְּרִיכָה לִפְנֵי רַבִּי וְנִפְסַח וְלֹא נִתְרַפֵּא. וְנִבְרְכוּ
בְךָ, הַגְּשָׁמִים בִּזְכוּתְךָ, הַטְּלָלִים בִּזְכוּתְךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב
(אסתר ב':כ"ב): וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדְּכָי וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה
וגו'. זֶה מָהוּל וְזֶה עָרֵל, וְחָס עָלָיו, אֶתְמְהָא, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי
נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר (תהלים קי"ט:ק'): מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן
כִּי פִקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי, אָמַר, יַעֲקֹב בֵּרַךְ אֶת פַּרְעֹה, שֶׁנֶּאֱמַר
(בראשית מ"ז:ז'): וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה, יוֹסֵף גִּלָּה לוֹ, דָּנִיֵּאל
גִּלָּה לִנְבוּכַדְנֶצַר, אַף אֲנִי כֵן וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה. וְרַבִּי
נְחֶמְיָה אָמַר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ וְנִבְרְכוּ
בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ, אִין תֵּימַר דְּלֶהֱוֵי עַתִּירִין,
הֲרֵי עַתִּירִין אִנּוּן מִינָן, אֶלָּא לִשְׁאֵלָה, כְּשֶׁהֵן נִכְנָסִים לְצָרָה
הֵם נִשְׁאָלִים לָנוּ וְאָנוּ מְגַלִּין לָהֶם. |
|
9aבראשית כ"ח:י"ד (יד) וְהָיָ֤ה
זַרְעֲךָ֙ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וּפָרַצְתָּ֛ יָ֥מָּה וָקֵ֖דְמָה וְצָפֹ֣נָה וָנֶ֑גְבָּה
וְנִבְרְכ֥וּ בְךָ֛ כׇּל־מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָ֖ה וּבְזַרְעֶֽךָ׃ (טו) וְהִנֵּ֨ה
אָנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ וּשְׁמַרְתִּ֙יךָ֙ בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־תֵּלֵ֔ךְ וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ אֶל־הָאֲדָמָ֖ה
הַזֹּ֑את כִּ֚י לֹ֣א אֶֽעֱזׇבְךָ֔ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אִם־עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתִּי
לָֽךְ׃ |
(מלבי"ם מלבי"ם
בראשית כ"ח:י"ד (יד) והיה
– בכ"מ הסמיך ברכת הזרע אל ברכת הארץ, כי שניהם מצרנים ותנאיים זל"ז, שהנטיעה
הטובה לא תצלח לעשות פרי קודש רק בארץ נבחרת, ואחר שיהיו זרעך רבים כעפר הארץ, ותפרוץ
להתפשט על כל הארץ ימה וקדמה, כי כן היה בכבוש יהושע שתחלה כבשו בצד הדרומי כלו ממזרח
למערב, והיה ימה וקדמה, ואח"כ התפשטו גם בצד הצפוני והיה צפונה ונגבה, ואז,
ונברכו בך כל משפחות האדמה, שהיא הברכה שנאמר לאברהם בפעם ראשונה (למעלה י"ב:ג'). .(טו) והנה – וע״כ אין לך לירא, לא פן תפסיד דבר מאושר הנפש, כי הנה אנכי עמך בחו״ל
כמו בא״י, ולא שתירא מעשו ומלבן, כי ושמרתיך בכל אשר תלך,וגם
והשבתיך אל האדמה, בשרו שישוב אל א״י, כי לא אעזבך עד שאעשה כל אשר דברתי בשבילך (שדבור שאחריו למ״ד פי׳
בשבילו), שכל היעודים שיעדתי לאברהם וליצחק
הכל היה בשבילך, ואני מוכרח לקיים היעודים האלה, וא״כ לא אוכל לעזוב אותך שאז יתבטלו היעודים וזה א״א. |
|
רד"ק בראשית כ"ח:י"ד (יד) והיה
– ופרצת – אתה וזרעך. ונברכו בך – בעבורך ובעבור
זרעך יהיו כל המשפחות נברכות, כי מי שיעשה מצות האל ומכירו כי הוא לבדו אדון העולם
הוא קיום העולם ובעבורו העולם עומד. (טו) והנה
– אף על פי שאתה בורח אל תפחד. כי אנכי אהיה עמך ושמרתיך
בכל אשר תלך – בלכתך ובשובך. כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי
– אם כן לא יעזבנו לעולם, כי ההבטחה לו כל ימיו ולזרעו אחריו. אשר אם – כפל ענין לחזק
הדבר, כי די באשר או באם. |
|
|
|
|
|
10משלי ח':כ"ב (כב) יְֽהֹוָ֗ה
קָ֭נָנִי רֵאשִׁ֣ית דַּרְכּ֑וֹ קֶ֖דֶם מִפְעָלָ֣יו מֵאָֽז׃ (כג) מֵ֭עוֹלָם
נִסַּ֥כְתִּי מֵרֹ֗אשׁ מִקַּדְמֵי־אָֽרֶץ׃ (כד) בְּאֵין־תְּהֹמ֥וֹת
חוֹלָ֑לְתִּי בְּאֵ֥ין מַ֝עְיָנ֗וֹת נִכְבַּדֵּי־מָֽיִם׃ (כה) בְּטֶ֣רֶם
הָרִ֣ים הׇטְבָּ֑עוּ לִפְנֵ֖י גְבָע֣וֹת חוֹלָֽלְתִּי׃ (כו) עַד־לֹ֣א
עָ֭שָׂה אֶ֣רֶץ וְחוּצ֑וֹת וְ֝רֹ֗אשׁ עַפְר֥וֹת תֵּבֵֽל׃ (כז) בַּהֲכִינ֣וֹ
שָׁ֭מַיִם שָׁ֣ם אָ֑נִי בְּחֻ֥קוֹ ח֝֗וּג עַל־פְּנֵ֥י תְהֽוֹם׃ (כח) בְּאַמְּצ֣וֹ
שְׁחָקִ֣ים מִמָּ֑עַל בַּ֝עֲז֗וֹז עִינ֥וֹת תְּהֽוֹם׃ (כט) בְּשׂ֘וּמ֤וֹ
לַיָּ֨ם׀ חֻקּ֗וֹ וּ֭מַיִם לֹ֣א יַֽעַבְרוּ־פִ֑יו בְּ֝חוּק֗וֹ מ֣וֹסְדֵי אָֽרֶץ׃ |
Primal matter ist Staub, Wasser, Luft, Feuer. מלבי"ם ביאור הענין משלי ח':כ"ב (כב) ה' קנני ראשית דרכו – החכמה היא צורת כל העולמות, כולם
נעשו ונתכנו נמדדו והוכנו לפי חקי החכמה, ובה ועל ידה וכמדתה וכתבניתה נצטיירו ונשתכללו
כל העולמות מראש ועד סוף, ועת דרך ה' דרכו הראשון להוציא הבריאה מן האפס, שזה מכונה
בשם דרך, כי ראשית התגלות הרצון הקדום היה במה שהאציל אצילות קדוש ונורא שבו גלה
הדרכים שבם ינהג את העולם בחסד וגבורה ובמדותיו הקדושים רחום וחנון ארך אפים ותפארת,
היתה החכמה ראשית דרכו, שדרכי הנהגתו אשר נאצלו באצילות הראשון הנעלם כולם נוסדו
כפי חקי החכמה, והיא היתה ראשית להם וכתרגומו בראשית בחוכמתא, ואחרי גילוי דרכיו
ומדותיו אז התחיל לפעול מפעליו, שאז נולד הבן הבכור לו שהוא עולם הכסא וההנהגה שיסד
בקדשו איך ינהג הנהגת העולמות ואלהים ישב על כסא קדשו, גם מפעליו אלה נעשו ע"פ
חקי החכמה, שההנהגה הכללית הם כפי קצב החכמה, והיא היתה קדם מפעליו, מאז שהוחל המפעל
והעסק. (כג) מעולם נסכתי – אח"ז נולדו האורות הצחצחים שהיא
עולם המלאכים שהם מוכנים לעשות שליחות ההנהגה ולהניע את המערכת גבורי כח עושי דברו,
שאז נקרא שם עולם, והוא האור הראשון שנברא קודם לשמים וארץ שהוא אור השכלים הנבדלים,
גם הם נוצרו ע"פ חקי החכמה אשר יתפשטו בכל עולם ועולם כפי הנהגת העולם ההוא,
ועז"א מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ – בהעולם שנוצר קודם לעולם העשיה שהארץ כאחת
מהם, גם שם נסכתי להיות מושל ולהנהיג ע"פ דרכי החכמה. (כד) באין – אח"ז יצאה הארץ מרחם התהו, ואז היו הארבע
יסודות מעורבים יחד בחומר ההיולי, ולא נפרדו עדיין התהומות לבדנה ואז באין תהומות
חוללתי – כבר נוצרה שם החכמה ותרחף על פני התהו בכנפיה וברוח אלהים, וגם אחרי נבררו
התהומות באין מעינות נכבדי מים – שתחלה היו התהומות מעורבים עם יסוד האויר, כמ"ש
בפי' מע"ב, ואז נטתה החכמה עליהם קו ומשקולת. (כה-כז) בטרם הרים הטבעו – שאז לא היו עדיין הרים וגבעות רק יסוד העפר היה מכוסה ביסוד
המים, עד לא עשה ארץ וחוצות – שעדיין לא נתגלתה היבשה, ולא נראו ראש עפרות
תבל שיהיה ראוי לישוב, ואז אמר אלהים יהי רקיע בתוך המים שבארתי בפי' מע"ב כי
ע"י הרקיע ששם ה' בטבע האדים שיעלו למקום הסגריר ששם הרקיע המבדיל בין מים למים, עלו המים האדיים שהיו
מעורבים עם יסוד האויר אל הרקיע, ושם נפרשו מן יסוד האויר כפי חקי הטבע בירידת
הגשמים, וכמו שהתבאר בפי' איוב סי' כ"ז במ"ש צורר מים בעביו ולא נבקע ענן
תחתם חק חג על פני מים. שחק הזה שחק ה' על פני מים שיעמדו ברקיע שהוא נעשה כחוג ועגולה
על פני תהום לקבל מי התהום בעבים, הוא גלה את פני היבשה ועל ידו נקוו מי התהומות
לתוך הים, וז"ש בהכינו שמים שם אני – שמה שהכין את הרקיע שנקרא שמים כמ"ש
ויקרא אלהים לרקיע שמים זה היה ע"י חקי החכמה כמ"ש (איוב כ"ח כ"ו)
בעשותו למטר חק ודרך לחזיז קולות אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה וכמו שפירשתי שם,
בחקו חוג על פני התהום שהוא חוג הרקיע שסובב כמחוגה סביב התהום שכסה אז את כדור הארץ. (כח) באמצו שחקים ממעל – השחקים יציינו תמיד את ענין הפלאיי
אשר הוא מלמעלה לטבע המערכת שנמשך אחרי השמים שלנו, כי ענין זה מהתגלות היבשה היה
נגד הטבע הראשונה שהטבע שהארץ תהיה מכוסה במים, רק ה' אמץ את השחקים שמשם תצא ההנהגה
הפלאית ועל ידם עזוז עינות תהום – והופרש האויר מן המים היסודיים. (כט) בשומו – וע"כ
שם לים חוקו ומים לא יעברו פיו – שעי"כ נקוו המים אל מקום אחד, וכמ"ש תהום
כלבוש כסיתו וכו' גבול שמת וכו' כעש"פ שם, וכן (איוב ל"ח:ח') ויסך בדלתים
ים ואומר עד פה תבא ולא תוסיף, בחוקו מוסדי ארץ – שם חקקו והקבעו מוסדי ארץ שתהיה
ראוי לישוב, וכ"ז נעשו ע"פ חקי החכמה העליונה. |
|
(יד) כִּי־ה֭וּא יָדַ֣ע יִצְרֵ֑נוּ זָ֝כ֗וּר
כִּי־עָפָ֥ר אֲנָֽחְנוּ׃ 11בראשית ב':ה' (ה) וְכֹ֣ל׀
שִׂ֣יחַ הַשָּׂדֶ֗ה טֶ֚רֶם יִֽהְיֶ֣ה בָאָ֔רֶץ וְכׇל־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה טֶ֣רֶם יִצְמָ֑ח
כִּי֩ לֹ֨א הִמְטִ֜יר יְהֹוָ֤ה אֱלֹהִים֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וְאָדָ֣ם אַ֔יִן לַֽעֲבֹ֖ד
אֶת־הָֽאֲדָמָֽה׃ (ו) וְאֵ֖ד יַֽעֲלֶ֣ה מִן־הָאָ֑רֶץ וְהִשְׁקָ֖ה
אֶֽת־כׇּל־פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה׃ (ז) וַיִּ֩יצֶר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים אֶת־הָֽאָדָ֗ם
עָפָר֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה וַיִּפַּ֥ח בְּאַפָּ֖יו נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים וַֽיְהִ֥י הָֽאָדָ֖ם
לְנֶ֥פֶשׁ חַיָּֽה׃ (ח) וַיִּטַּ֞ע
יְהֹוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים גַּן־בְּעֵ֖דֶן מִקֶּ֑דֶם וַיָּ֣שֶׂם שָׁ֔ם אֶת־הָֽאָדָ֖ם אֲשֶׁ֥ר
יָצָֽר׃ |
רש"י בראשית ב':ה' (ה) טרם יהיה
בארץ – כל טרם שבמקרא לשון 'עד לא' הוא, ואינו לשון 'קדם', ואינו נפעל לומר הטרים,
כאשר תאמר הקדים. וזה מוכיח, ועוד אחר: כי טרם תיראון (שמות ט':ל') – עדיין לא תיראון.
ואף זה תפרש: וכל שיח השדה עדיין לא היה בארץ, כשנגמרה בריית עולם בששי קודם שנברא
אדם, וכל עשב השדה – עדיין לא צמח. ובשלישי שכתוב: תוצא הארץ (בראשית א':י"ב)
– על פתח קרקע עמדו עד יום ששי. כי לא המטיר – ומה טעם לא
המטיר? לפי שאדם אין לעבוד, ואין מכיר בטובתן של גשמים. וכשבא אדם וידע שצורך הם
לעולם, התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים. י"י אלהים – י"י
– הוא שמו, אלהים – שהוא שליט ושופט על הכל. וכן פירוש זה בכל מקום לפי פשוטו: י"י
שהוא אלהים. (ו) ואד יעלה
– לעניין ברייתו של אדם, העלה התהום והשקה עננים לשרות העפר, ונברא אדם, כגבל זה
שנותן מים ואחר כך לש את העיסה. אף כאן: והשקה, ואחר כך: וייצר (בראשית ב':ז'). (ז) וייצר
– שתי יצירות: יצירה לעולם הזה, יצירה לתחיית המתים. אבל בבהמה שאינה עומדת לדין,
לא נכתב ביצירתה שתי יו"דין (בראשית ב':י"ט). עפר מן האדמה – צבר את עפרו
מכל האדמה, מארבע רוחות, שכל מקום שימות שם תהא קולטתו לקבורה. דבר אחר: נטל עפר שלו ממקום
שנאמר בו: מזבח אדמה תעשה לי (שמות כ':כ'), הלואי תהיה לו כפרה ויוכל לעמוד. ויפח באפיו – עשאו מן התחתונים
ומן העליונים, גוף מן התחתונים, ונשמה מן העליונים. לפי שיום ראשון נבראו שמים וארץ,
בשני ברא רקיע לעליונים, בשלישי: ותראה היבשה (בראשית א':ט') בתחתונים, ברביעי: מאורות
בעליונים, בחמישי: ישרצו המים (בראשית א':כ') בתחתונים, הוזקק ששי לבראות בו בעליונים
ובתחתונים. ואם לאו, יש קנאה במעשה בראשית, שיהו אילו רבים על אילו בריית יום. לנפש חיה – אף בהמה וחיה
נקראו נפש חיה, אך זו של אדם חיה שבכולם, שנתוסף בו דעה ודבור. |
|
12aבראשית ל"ב:י"ג (יג) וְאַתָּ֣ה אָמַ֔רְתָּ הֵיטֵ֥ב
אֵיטִ֖יב עִמָּ֑ךְ וְשַׂמְתִּ֤י
אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב׃ |
מדרש אגדה (בובר) בראשית
כ"ח:י"ד (יד) והיה זרעך
כעפר הארץ וג' – באברהם דנפיש זכותיה כתיב כעפר הארץ. בזמן שישראל עושין רצונו של
מקום נמשלו ככוכבים שאין היד שולטת בהם בינוניים, כחול הים למשש בו רשעים, כעפר הארץ
שהכל דשים בו. ופרצת ימה וגו' – נתן לו
הקב"ה תחומין בלא מצרים. ונברכו בך כל משפחות האדמה
ובזרעך – שאין העולם מתקיים וגשמים וטללים לברכה אין יורדין אלא בזכות ישראל. |
|
רד"ק בראשית י"ג:ט"ז (טז) ושמתי
את זרעך כעפר הארץ – על דרך הפלגה, וכן: כחול, ככוכבי השמים. ובדרש: המשילם לעפר והמשילם
לכוכבי השמים, בזמן שאין עושין רצונו של מקום יהיו כעפר לדוש, ובזמן שעושין רצונו
של מקום, ככוכבים לרום. |
|
|
ר' בחיי בראשית כ"ח:י"ד (יד) והיה זרעך
כעפר הארץ – ע"ד הפשט הבטיח הש"י ליעקב בכתוב הזה על רבוי זרעו כעפר. והיה
יכול לומר ככוכבי השמים אבל יכלול כונה אחרת מלבד הרבוי, והוא שלשון עפר הוא כולל
השפלות והמעלה. השפלות שיהיה זרעו בגלות בין האומות שפלים כעפר ומדרך כף רגל, והמעלה
שיעלו לבסוף על כל האומות ויתגברו באחרונה, כעפר הזה שהוא מדרך לכל והוא מתאבק ועולה
באחרונה על הדורכים אותו, וכענין שאמר הנביא (ישעיהו י"ד) והיו שובים לשוביהם
ורדו בנוגשיהם. וע"ז המשיל הכתוב זרע יעקב לעפר. וכן אומר הנביא בשפלותן של
ישראל (ישעיהו כ"ו) יגיענה עד עפר. א"ר יוחנן ומשם עתידים להגאל שנאמר
(ישעיהו נ"ב) התנערי מעפר. כן אמרו בפ' ראוהו ב"ד. ובמדרש שה"ש והארץ
לעולם עומדת אלו ישראל שנאמר (מלאכי ג) ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ.
ומפני כן סמך לו מיד ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. |
|
|
( 13טז) וְשַׂמְתִּ֥י אֶֽת־זַרְעֲךָ֖ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֣ר׀ אִם־יוּכַ֣ל אִ֗ישׁ לִמְנוֹת֙ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ גַּֽם־זַרְעֲךָ֖ יִמָּנֶֽה׃(יז) ק֚וּם הִתְהַלֵּ֣ךְ בָּאָ֔רֶץ לְאׇרְכָּ֖הּ וּלְרׇחְבָּ֑הּ כִּ֥י לְךָ֖ אֶתְּנֶֽנָּה׃(יח) וַיֶּאֱהַ֣ל אַבְרָ֗ם וַיָּבֹ֛א וַיֵּ֛שֶׁב בְּאֵלֹנֵ֥י מַמְרֵ֖א אֲשֶׁ֣ר בְּחֶבְר֑וֹן וַיִּֽבֶן־שָׁ֥ם מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהֹוָֽה׃ |
ילקוט שמעוני בראשית י"ג:ט"ז (טז) וְשַׂמְתִּי
אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ – מַה הָאָרֶץ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, כָּךְ
בָּנֶיךָ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. וּמַה עֲפַר הָאָרֶץ אֵין מִתְבָּרֵךְ אֶלָּא
בְּמַיִם, כָּךְ בָּנֶיךָ אֵין מִתְבָּרְכִין אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלָה
לְמַיִם וּמַה עֲפַר הָאָרֶץ מְכַלֶּה כְּלֵי מַתָּכוֹת, כָּךְ יִשְׂרָאֵל הָעַכּוּ"ם
בְּטֵלִים וְהֵם קַיָּמִים. וּמַה עֲפַר הָאָרֶץ עָשׂוּי דַּיִשׁ כָּךְ בָּנֶיךָ
עֲשׂוּיִין דַּיִשׁ לְמַלְכֻיּוֹת, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב, "וְשַׂמְתִּיהָ בְּיַד
מוֹגַיךְ", אִלִּין דִּמְמִיגִין לְךָ וַאֲפִלּוּ כֵּן לְטוֹבָתָךְ מְקַשְׁקְשִׁין
לְךָ מִן חוֹבֵיךְ כֶּהַאִיךְ דְאַתְּ אַמְרֵתְ, (תהלים ס"ה:י"א)
"בִּרְבִיבִים תְּמוֹגֲגֶנָה צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ". (ישעיהו שם) "אֲשֶׁר
אָמְרוּ לְנַפְשֵׁךְ שְׁחִי וְנַעֲבוֹרָה", מָה הָיוּ עוֹשִׂים, מַרְבִּיצִין
אוֹתָן בְּפַלְטְרָאוֹת וּמַעֲבִירִין וְרָדִין עֲלֵיהֶן וְהָא סִימָן טָב מַה פַּלְטְיָא
זוֹ מְכַלָּה אֶת הָעוֹבְרִים
וְאֶת הַשָּׁבִים וְהִיא קַיֶּמֶת כָּךְ בָּנַיךְ מְכַלִּים אֶת הָעַכּוּ"ם
וְהֵן קַיָּמִין. Hirsch: |
|
(בראשית ל"ב:כ"ה 14 (כה) וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת
הַשָּֽׁחַר׃ |
Da er bereits alles Seiene und all die Seinigen über
den Fluss gebracht hatte, so erklärt sich das Alleinzurückbleiben nur, wie
die Weisen lehren: נשתייר על פכים קטנים dass, nachdem er bereits
alles hinüber gebracht hatte, er noch einmal zurückkehrte, um nachzusehen, ob
er nichts vergessen. Und hieran knüpfen sie das ומכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם וכל כך
למחלפי שאין פושטין ידיחן בגזל
(Chulin 91la): dass der Gerechte auch in dem kleinsten Werte rechtlich
erworbenen Vermögens ein Heiligtum erblickt, das er weder vergeuden, noch
nutzlos umkommen lassen dürfe. für dessen Verwendung er Rechenschaft zu geben
habe. Eine Million hat für ihn den Wert einer Stecknadel, wenn es gilt, se
fir gottgefällge Zwecke zu verausgaben, eine Stecknadel den Wert einer
Million, Wenn sie nutz- und zwecklos umkommen soll. Das geringste erworbene
Gut ist dem, der פושט
ידו בגזל, der nichts
gewaltsam, sondern nur das sein eigen nennt, was seinem redlichen Bemühen zu
erwerben gelungen, ein Denkmal der ihm fürsorgenden Allmacht und Güte, das
Kleinste ein Produkt redlichen Schweisses und |
|
15בראשית ל"ב:י"ג (יג) וְאַתָּ֣ה
אָמַ֔רְתָּ הֵיטֵ֥ב אֵיטִ֖יב עִמָּ֑ךְ וְשַׂמְתִּ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם
אֲשֶׁ֥ר לֹא־יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב׃ |
מדרש אגדה (בובר) בראשית
כ"ב:י"ז וכחול אשר על שפת הים –
מה החול גדר לים ובכל עת שהוא
סוער הים כשהוא בא לחול הגלים הם נשברים, כך ישראל כל מה שאומות העולם מגביהין עצמם
על ישראל ולבסוף הם נשברים לפניהם, וכן אתה מוצא בפרעה ובסיסרא ובבבל ובהמן
וביונים, וכן עתידים בני אדום לנפול לפניהם, שנאמר ונתתי את נקמתי באדום |
16תהלים י"ח:מ"ג
(א) לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד י"י לְדָוִד
אֲשֶׁר דִּבֶּר לַי"י אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל י"י
אוֹתוֹ מִכַּף כׇּל אֹיְבָיו וּמִיַּד שָׁאוּל. (ב
) וַיֹּאמַר
אֶרְחׇמְךָ י"י חִזְקִי. (ג) י"י סַלְעִי וּמְצוּדָתִי וּמְפַלְטִי אֵלִי
צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי. (ד) מְהֻלָּל אֶקְרָא
י"י וּמִן אֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ. (ה) אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וְנַחֲלֵי בְלִיַּעַל
יְבַעֲתוּנִי. (ו) חֶבְלֵי שְׁאוֹל סְבָבוּנִי קִדְּמוּנִי מוֹקְשֵׁי מָוֶת. (ז) בַּצַּר
לִי אֶקְרָא י"י וְאֶל אֱלֹהַי אֲשַׁוֵּעַ יִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי וְשַׁוְעָתִי
לְפָנָיו תָּבוֹא בְאׇזְנָיו. (ח) וַתִּגְעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וּמוֹסְדֵי הָרִים
יִרְגָּזוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כִּי חָרָה לוֹ. (ט) עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ וְאֵשׁ מִפִּיו
תֹּאכֵל גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ. (י) וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד וַעֲרָפֶל תַּחַת
רַגְלָיו. (יא) וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ. (יב)
יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ חֶשְׁכַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים. (יג)
מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ עָבָיו עָבְרוּ בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ. (יד) וַיַּרְעֵם בַּשָּׁמַיִם
י"י וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קֹלוֹ בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ. (טו) וַיִּשְׁלַח חִצָּיו
וַיְפִיצֵם וּבְרָקִים רָב וַיְהֻמֵּם. (טז) וַיֵּרָאוּ אֲפִיקֵי מַיִם וַיִּגָּלוּ
מוֹסְדוֹת תֵּבֵל מִגַּעֲרָתְךָ י"י מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפֶּךָ. (יז) יִשְׁלַח
מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי יַמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים. (יח) יַצִּילֵנִי מֵאֹיְבִי עָז
וּמִשֹּׂנְאַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי. (יט) יְקַדְּמוּנִי בְיוֹם אֵידִי וַיְהִי י"י
לְמִשְׁעָן לִי. (כ) וַיּוֹצִיאֵנִי לַמֶּרְחָב יְחַלְּצֵנִי כִּי חָפֵץ בִּי. (כא)
יִגְמְלֵנִי י"י כְּצִדְקִי כְּבֹר יָדַי יָשִׁיב לִי. (כב) כִּי שָׁמַרְתִּי
דַּרְכֵי י"י וְלֹא רָשַׁעְתִּי מֵאֱלֹהָי. (כג) כִּי כׇל מִשְׁפָּטָיו לְנֶגְדִּי
וְחֻקֹּתָיו לֹא אָסִיר מֶנִּי. (כד) וָאֱהִי תָמִים עִמּוֹ וָאֶשְׁתַּמֵּר מֵעֲוֺנִי.
(כה) וַיָּשֶׁב י"י לִי כְצִדְקִי כְּבֹר יָדַי לְנֶגֶד עֵינָיו. (כו) עִם חָסִיד
תִּתְחַסָּד עִם גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם. (כז) עִם נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם עִקֵּשׁ
תִּתְפַּתָּל. (כח) כִּי אַתָּה עַם עָנִי תוֹשִׁיעַ וְעֵינַיִם רָמוֹת תַּשְׁפִּיל.
(כט) כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי י"י אֱלֹהַי יַגִּיהַּ חׇשְׁכִּי. (ל) כִּי בְךָ
אָרֻץ גְּדוּד וּבֵאלֹהַי אֲדַלֶּג שׁוּר. (לא) הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת י"י
צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ. (לב) כִּי מִי אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי י"י
וּמִי צוּר זוּלָתִי אֱלֹהֵינוּ. (לג) הָאֵל הַמְאַזְּרֵנִי חָיִל וַיִּתֵּן תָּמִים
דַּרְכִּי. (לד) מְשַׁוֶּה רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמֹתַי יַעֲמִידֵנִי. (לה)
מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה וְנִחֲתָה קֶשֶׁת נְחוּשָׁה זְרוֹעֹתָי. (לו) וַתִּתֶּן
לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי. (לז) תַּרְחִיב
צַעֲדִי תַחְתָּי וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי. (לח) אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם
וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם. (לט) אֶמְחָצֵם וְלֹא יֻכְלוּ קוּם יִפְּלוּ תַּחַת
רַגְלָי. (מ) וַתְּאַזְּרֵנִי חַיִל לַמִּלְחָמָה תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתָּי. (מא)
וְאֹיְבַי נָתַתָּה לִּי עֹרֶף וּמְשַׂנְאַי אַצְמִיתֵם. (מב) יְשַׁוְּעוּ וְאֵין מוֹשִׁיעַ
עַל י"י וְלֹא עָנָם. (מג)
וְאֶשְׁחָקֵם כְּעָפָר עַל פְּנֵי רוּחַ כְּטִיט חוּצוֹת אֲרִיקֵם. (מד) תְּפַלְּטֵנִי
מֵרִיבֵי עָם תְּשִׂימֵנִי לְרֹאשׁ גּוֹיִם עַם לֹא יָדַעְתִּי יַעַבְדוּנִי. (מה)
לְשֵׁמַע אֹזֶן יִשָּׁמְעוּ לִי בְּנֵי נֵכָר יְכַחֲשׁוּ לִי. (מו) בְּנֵי נֵכָר יִבֹּלוּ
וְיַחְרְגוּ מִמִּסְגְּרוֹתֵיהֶם. (מז) חַי י"י וּבָרוּךְ צוּרִי וְיָרוּם אֱלוֹהֵי
יִשְׁעִי. (מח) הָאֵל הַנּוֹתֵן נְקָמוֹת לִי וַיַּדְבֵּר עַמִּים תַּחְתָּי. (מט)
מְפַלְּטִי מֵאֹיְבָי אַף מִן קָמַי תְּרוֹמְמֵנִי מֵאִישׁ חָמָס תַּצִּילֵנִי. (נ)
עַל כֵּן אוֹדְךָ בַגּוֹיִם י"י וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּרָה. (נא) מַגְדִּל יְשׁוּעוֹת
מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם.
No comments:
Post a Comment