Ki Sovoi

The power of saying Omein (Amen)

דברים כ"ו:א'

(א) {פרשת כי תבוא} וְהָיָה֙ כִּֽי־תָב֣וֹא אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָ֑ה וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֥בְתָּ בָּֽהּ׃

דברים רבה (וילנא) ז

(א) הֲלָכָה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה מַהוּ שֶׁיְהֵא מֻתָּר לוֹ לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר הַכֹּהֲנִים, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה לֹא יַעֲנֶה אָמֵן אַחַר הַכֹּהֲנִים מִפְּנֵי הַטֵּרוּף, וְלִמְדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ וְאִם הָיָה יָכוֹל לַעֲנוֹת שֶׁלֹא תִּטָּרֵף דַּעְתּוֹ, יַעֲנֶה, לָמָּה מִפְּנֵי שֶׁאֵין גָּדוֹל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר מֵאָמֵן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹנִין.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמֵן הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ שְׁלשָׁה אַסְפְּלִיָּאוֹת: שְׁבוּעָה, וְקַבָּלָה, וַאֲמָנָה. שְׁבוּעָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה':כ"א-כ"ב): וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן וגו' וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן. קַבָּלָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ"ז:ט"ז-כ"ו): וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן. אֲמָנָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א א':ל"ו): וַיַּעַן בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אָמֵן כֵּן יֹאמַר ה'.

דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי יוּדָן כָּל מִי שֶׁעוֹנֶה אָמֵן בָּעוֹלָם הַזֶּה זוֹכֶה לַעֲנוֹת אָמֵן לֶעָתִיד לָבוֹא.

דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כָּל מִי שֶׁנִּכְנַס לְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, זוֹכֶה לִכָּנֵס לְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת לֶעָתִיד לָבוֹא, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ"ד:ה'): אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְּלוּךָ סֶלָה.

דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי יוּדָן כָּל מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ בְּקוֹל שֶׁל תּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, זוֹכֶה לִשְׁמֹעַ בְּאוֹתוֹ קוֹל שֶׁכָּתוּב בּוֹ (ירמיהו ל"ג:י"א): קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה וגו'. אָמַר לָהֶם משֶׁה לְיִשְׂרָאֵל הוֹאִיל וְכָל מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ לְדִבְרֵי תוֹרָה כָּךְ הוּא מִתְרוֹמֵם בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת, הֱווּ זְהִירִים לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תוֹרָה, מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁכָּתוּב בָּעִנְיָן (דברים כ"ח:א'): וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ.

**Halacha**: A person from Israel who passes before the Ark, what is the ruling; is it permitted for them to say "Amen" after the priests? Thus the Sages taught: Someone who passes before the Ark should not say "Amen" after the priests, lest it cause confusion. The Sages taught us: But if he is able to respond without being confused, he should respond. And why? Because there is nothing greater before the Holy One, blessed be He, than the "Amen" that Israel responds.

Rabbi Yehuda bar Simon said: This "Amen" has three meanings: oath, acceptance, and faith. Oath, where do we learn it from? As it is written: "The priest administered an oath... and the woman said, Amen, Amen" (Numbers 5:21-22). Acceptance, where does it come from? As it is written: "And the entire people shall say Amen" (Deuteronomy 27:16). Faith, where do we learn it from? As it is written: "Benaiah, son of Jehoiada, answered the king and said: Amen; so may the Lord [God of my lord the king] say" (1 Kings 1:36).

Another meaning: Whoever says "Amen" in this world has the privilege of saying "Amen" in the world to come. Alternatively, Rabbi Yehoshua ben Levi said: Anyone who enters synagogues and study halls in this world will have the privilege of entering synagogues and study halls in the world to come. Where is this derived from? As it is written: "Happy are those who dwell in Your house; they will praise You forever, Selah" (Psalm 84:5).

Another meaning: Rabbi Yudan said: Anyone who hears the sound of the Torah in this world will have the privilege of hearing the sound written about: "The sound of gladness and the sound of joy, the sound of a bridegroom and the sound of a bride..." (Jeremiah 33:11). Moses said to Israel: "Since anyone who hears something of the Torah is elevated in two worlds, be vigilant to hear something of the Torah. Where is this derived from? From what is written about this matter: 'It shall come to pass, if you listen to the voice of the Lord your God.'"

Bikkurim – First fruits and Temple stories

דברים כ"ו:א'

(א) {פרשת כי תבוא} וְהָיָה֙ כִּֽי־תָב֣וֹא אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ יְ־הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָ֑ה וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֥בְתָּ בָּֽהּ׃

"And it shall be, when you come into the land that HaShem your God has given you as an inheritance, and you have possessed it and dwell therein."

(ב) וְלָקַחְתָּ֞ מֵרֵאשִׁ֣ית׀ כׇּל־פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁ֨ר תָּבִ֧יא מֵֽאַרְצְךָ֛ אֲשֶׁ֨ר יְ־הֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לָ֖ךְ וְשַׂמְתָּ֣ בַטֶּ֑נֶא וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְ־הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃

"And you shall take from the first fruits of the land, which you shall bring from your land that HaShem your God has given you, and you shall put them in a basket and go to the place that HaShem your God will choose to cause His Name to dwell there."

(ג) (ג) וּבָאתָ֙ אֶל־הַכֹּהֵ֔ן אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו הִגַּ֤דְתִּי הַיּוֹם֙ לַי־הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כִּי־בָ֙אתִי֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְ־הֹוָ֛ה לַאֲבֹתֵ֖ינוּ לָ֥תֶת לָֽנוּ׃

"And you shall come to the Kohen in those days and say to him: I declare today to HaShem your God that I have come into the land that HaShem swore to our fathers to give us."

Ramban on Posuk 2

רמב"ן דברים כ"ו:ב'

(ד) טעם ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך – שתקח מראשית כל הפרי אשר תביא אל הבית מארצך אשר י"י אלהיך נותן לך.

"The meaning of the words 'And you shall take from the first fruits of the land, which you shall bring from your land' – that you shall take from the first fruit that you bring into your house from your land, which HaShem your God gives you."

יצוה שיפריש הפרי בשדה, ויקרא עליו שם, ויביאנו לביתו, וישים אותו בכלי ראוי להוליכו לבית הבחירה. ולא נתן הכתוב שיעור בהם, אלא אפילו גרגיר אחד מכל המין ההוא פוטר כל השדה, כדין התרומה, שחטה אחת מן התורה פוטרת את הכרי. אבל חכמים צוו בשניהם להפריש אחד מששים. [כך מפורש בירושלמי (ירושלמי ביכורים ג':א').]

"He commands to set apart the fruit while still in the field and to designate it as 'first fruits.' Afterward, he shall bring it into his house and place it in a designated vessel to bring it to the Temple. And the Scripture does not specify a minimum amount; rather, even a single grain per type exempts the entire field (meaning: the fruits of that field are now permitted for consumption). This is like the laws of Terumah (Temple offering), where a single grain of wheat is sufficient to exempt an entire pile of grain, according to the Scriptural text. However, our Sages have established a minimum amount for both at one-sixtieth (as stated in the Yerushalmi, Bikkurim 3:1)."

והלכת אל המקום אשר יבחר י"י אלהיך – כפי פשוטו: יזהיר שלא תקריב בכורים באחד משעריך משנבחר הבית, כי כמו שהזהיר בשחוטי חוץ בקרבנות, כן יזהיר בבכורים. אבל חובת הבכורים לאחר שכבשו וחלקו מיד, כדברי רבינו שלמה (רש"י דברים כ"ו:א').

"And you shall go to the place that HaShem your God will choose – As it is written: A warning not to bring the *Bikkurim* in one of your gates once the Temple stands, for just as with the local slaughtering of offerings, so too with the first fruits (*Bikkurim*), a warning is given. However, the obligation to bring *Bikkurim* applies immediately after the land is conquered and divided, according to Rashi. (Deuteronomy 26:1)"

ובסיפרי (ספרי דברים כ"ו:ב'): והלכת אל המקום אשר יבחר י"י אלהיך לשכן שמו שם – זה שילה ובית עולמים. ושמא יאמרו כי הבמות אסורות בשני הזמנים האלו, אבל גם בנב וגבעון יקריבו בכורים, אבל בבמת יחיד אינן קרבין, דמזבח כתיב. ואולי ממה שכתוב: ראשית בכורי אדמתך תביא בית י"י אלהיך (שמות כ"ג:י"ט) – לא קרבו באהל ומשכן אלא בשילה שהיה שם בית אבנים ובבית העולמים.

"And in Sifrei (Sifrei Devarim 26:2): 'And you shall go to the place that HaShem your God will choose to cause His Name to dwell there' – this refers to Shiloh and the Temple. And if they thought that at that time altars were forbidden in the land, during those periods, they also brought first fruits (Bikkurim) in Nob and Gibeon, but not on private altars, for it is written 'on THE altar.' And perhaps from what is written (Exodus 23:19): 'The first of the Bikkurim of your land you shall bring to the House of HaShem your God' – they did not bring them in the Tent or in the Tabernacle (Mishkan), but in Shiloh, where a stone house stood, and in the Temple."

Clarification: What was built in Shiloh, and what was the difference compared to the desert, Nob, and Gibeon?In Shiloh, a more permanent structure was established compared to the portable Tabernacle (Mishkan) used in the desert. According to Jewish tradition and sources like the Talmud (e.g., Zevachim 112b), the sanctuary in Shiloh was a "stone house" with walls made of stone, but it still had a tent-like covering (curtains) rather than a solid roof, distinguishing it from the later Temple in Jerusalem. This structure is referred to as a Beit Mikdash

יהושע י"ח:א'

(א) וַיִּקָּ֨הֲל֜וּ כׇּל־עֲדַ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ שִׁלֹ֔ה וַיַּשְׁכִּ֥ינוּ שָׁ֖ם אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהָאָ֥רֶץ נִכְבְּשָׁ֖ה לִפְנֵיהֶֽם׃

And the entire congregation of the Children of Israel gathered in Shiloh, and they established there the Tent of Meeting, and the land was subdued/conquered before them."

Radak:

רד"ק יהושע י"ח:א'

(א) ויקהלו כל עדת בני ישראל שילה וישכינו שם את אהל מועד – זה היה אחר י"ד שנה משבאו לארץ, שבע שכבשו ושבע שחלקו. וי"ד שנים אלו היה אהל מועד בגלגל, ואחר כך השכינוהו בשילה, ואז נאסרו הבמות כל זמן שהיה בשילה.

"And the entire congregation of the Children of Israel gathered in Shiloh, and they established there the Tent of Meeting – This was after 14 years since their entry into the land, seven years of conquest and seven years of division. During these 14 years, the Tent of Meeting was in Gilgal, and afterward, they established it in Shiloh, and with that, local altars were prohibited as long as the Mishkan was in Shiloh."

ואמרו רז"ל כי עשו בית של אבנים מלמטה והיריעות מלמעלה, כמו שאמר דוד: וארון אלהים יושב בתוך היריעה (שמואל ב ז':ב'), כלומר שעדין לא היה אלא בתוך היריעה. ועוד ראו זה מן הכתוב שאמר: ותביאהו בית י"י שילה (שמואל א א':כ"ד) – אלמא בית הוה, וכתיב: ויטש משכן שילה אהל שיכן באדם (תהלים ע"ח:ס') – אלמא אהל היה. הא כיצד? מלמד שלא היה שם תקרה, אלא בית אבנים מלמטה ויריעות מלמעלה. והיה שם בשילה שפ"ט שנה עד שהגלו פלשתים את הארון, ועליו נאמר: ויטש משכן שילה אהל שיכן באדם (תהלים ע"ח:ס‘).

"And our Sages of blessed memory said that a stone building was constructed as a foundation, and upon it, the (silver) bases were set up (and upon them the Mishkan was erected). And furthermore, we see this from the Scripture: 'And they brought him to the House of HaShem in Shiloh' (1 Samuel 1:14) – thus, it is a house. And it is written: 'He abandoned the dwelling at Shiloh, the tent that He had established as His presence among humanity' (Rav Hirsch, Psalms 78:60) – thus, it was a tent. And how so? It teaches us that there was no roof, but rather a stone building below and the beams above. And it stood in Shiloh for 389 years until the Philistines captured the Aron (the Ark), and concerning this, it is written: 'He abandoned the dwelling at Shiloh, the tent that He had established as His presence among humanity' (Rav Hirsch, Psalms 78:60)."

דברים כ"ו:ג'

(ב) וּבָאתָ֙ אֶל־הַכֹּהֵ֔ן אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו הִגַּ֤דְתִּי הַיּוֹם֙ לַי־הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כִּי־בָ֙אתִי֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְ־הֹוָ֛ה לַאֲבֹתֵ֖ינוּ לָ֥תֶת לָֽנוּ׃

"And you shall come to the Kohen in those days and say to him: I declare today to HaShem your God that I have come into the land that HaShem swore to our fathers to give us."

ר' בחיי דברים כ"ו:ג' Rabbeinu Bachiye

(ג) הגדתי היום לה' אלהיך – היה ראוי שיאמר לה' אלהינו ושלא יוציא עצמו מכלל אמונת האלהות, אבל אילו אמר כן לא היתה אמונתו מתבררת אצלנו ולא היינו יודעים כוונתו למי הוא קורא ה', ומי הוא שמקבל עליו אלהותו, אבל עתה בבואו לפני הכהן (הגדול) שהוא מיוחד לעבודת אלהי ישראל וידע אותו, כשהוא אומר לה' אלהיך נסתלק הספק מאצלנו ונתברר אמונתו הטובה, כי הוא מעיד על עצמו כי אלהי הכהן הוא אלהיו שבשבילו בא אל הארץ.

"I declare today to HaShem your God – actually, it should say HaShem our God, so that he does not exclude himself from the general confession of faith; however, had he formulated it this way, his Emunah (his faith) would not be fully clarified to us, and we would not be able to discern whom he meant when he said HaShem, and who now takes on HIS divinity. But now, since he comes before the Kohen (the High Priest), who is indeed unique to the service of HaSchem, G0d of Yisroel, und knows him, when he sais to HaShem your G0d, all doubt is erased from us and his true good intention becomes clear, for he testifies on himself that the Cohens G0d is the one G0d for whom he came to this land."

מדרש תנאים דברים כ"ו:ג'

לה' אלה' מיכן אמ' אין מחילין שם שמים על היחיד:

מעשה ברבן גמליאל שהיה בא בספינה והיו תלמידיו עמו ועמד עליהן סער גדול בים אמ' לו רבי התפלל עלינו אמר אלהינו רחם עלינו אמ' לו רבי כדאי אתה שיחול שם שמים עליך אמר אלהי רחם עלינו:

"It could be that from here comes the difference in the wording (nussach) regarding the prayer for healing (Refuah). However, there are several places in the Tefillah where one refers to oneself in the singular. Alexander: But there, one is alone with HaShem, and not, as in this case, where one explicitly appears in public."

דברים כ"ח:י'

(י) וְרָאוּ֙ כׇּל־עַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץ כִּ֛י שֵׁ֥ם יְ־הֹוָ֖ה נִקְרָ֣א עָלֶ֑יךָ וְיָֽרְא֖וּ מִמֶּֽךָּ׃

Text recited in the Pesach Haggadah

"Our Sages bring in the Haggadah this text, which every Jew says in the Temple when bringing the first fruits. And these first fruits are inseparably connected with Pesach, where it is precisely stated, the Omer, the 49 days until Shavuot, and then here the Bikkurim."

דברים כ"ו:ה'

(ג) וְעָנִ֨יתָ וְאָמַרְתָּ֜ לִפְנֵ֣י׀ יְ־הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אֲרַמִּי֙ אֹבֵ֣ד אָבִ֔י וַיֵּ֣רֶד מִצְרַ֔יְמָה וַיָּ֥גׇר שָׁ֖ם בִּמְתֵ֣י מְעָ֑ט וַֽיְהִי־שָׁ֕ם לְג֥וֹי גָּד֖וֹל עָצ֥וּם וָרָֽב׃

"Rav S.R. Hirsch: But you begin and say before the presence of God, your God: An Aramean, close to perishing, was my father, and he went down to Egypt, took up residence there as a stranger with a small number, and there he became a great nation, strong and numerous."

Raschi:

Lovons Yoim HaDin

רש"י דברים כ"ו:ה'

(ה) וענית – לשון הרמת קול "And you answer – this refers to raising the voice."

ארמי אובד אבי – מזכיר חסדי המקום

"An Aramean, close to perishing – reminds us of the grace of the PLACE (God). – Close to perishing, but not perished, rather saved by HaShem."

ארמי אבד אבי – לבן בקש לעקור את הכל כשרדף אחרי יעקב. ובשביל שחישב לעשות, חשב לו המקום כאילו עשה, שאומות העולם חושב להם הקב"ה מחשבה כמעשה.

An Aramean, close to perishing – Laban wanted to uproot everything when he pursued Yaakov. And because he intended to do so, the PLACE (God) reckoned it to him as a completed act. Just as HaShem reckons the intentions of the nations of the world as completed deeds.

Remarkably: Rashi does not mention the physical, concrete rescue of Yaakov and all his family and possessions. He mentions the reckoning of punishment for the next world.

The stopping itself is not yet described as grace.Perhaps Rashi wants to tell us that the concrete rescue in this world does not yet constitute grace, but rather a necessity for fulfilling the destiny.

Only the punishment in the next world, even for unexecuted wickedness, is the grace.

On Yom HaDin, Laban might otherwise come and say: But I didn’t do it! I let them go unharmed. HaShem and His court say to him: But you wanted to do it, and you still want to in your heart. Therefore, it is reckoned to you as if you had carried it out."

וירד מצרימה – ועוד אחרים באו עלינו לכלותינו, שאחרי זאת ירד יעקב למצרים.

במתי מעט – שבעים נפש.

"Then he went down to Egypt – And others came with the intent to destroy us, for Yaakov went to Egypt afterward". See Sifrei, much more extensively: Yaakov knew what awaited him, yet he did not go to settle there permanently.
Very few – 70 souls.

(ו) וַיָּרֵ֧עוּ אֹתָ֛נוּ הַמִּצְרִ֖ים וַיְעַנּ֑וּנוּ וַיִּתְּנ֥וּ עָלֵ֖ינוּ עֲבֹדָ֥ה קָשָֽׁה׃

And the Egyptians feared us, and they oppressed us and imposed slave labor upon us

OrHaChayim: Drasch

The Evil Inclinations nature

אור החיים דברים כ"ו:ו'

ואומרו וירעו אותנו המצרים וגו' – פירוש שבאמצעות יסודות האדם גרמו גם לנפש להרשיע כמותם, והוא אומרו וירעו אותנו פירוש עשו אותנו רעים כמותם כי המזג כשיסריח ימשוך אליו רצון הנפש

Scripture writes 'vaYir'u' regarding the Egyptians – it needs to be explained: Due to basic human nature, the Egyptians also corrupted our souls and caused us to become guilty, and this is the meaning of 'vaYir'u' us. They caused us to become evil/bad like them, for the environment, when it stinks, affects the will of the life force (the lowest part of the soul).

ואומרו ויענונו זה אפיסת כח הלוחם כנגד היצה"ר, צא ולמד ממעשה רב עמרם חסידא (קידושין פ"א.) שלא היה בו כח להתעצם כנגד המחטיא עד שקרא נורא בי עמרם וכו'.

And what is written, 'and they oppressed us, enslaved us,' means: The annulment of the strength to fight against the evil inclination (through their sorcery combined with licentious practices). Learn from the incident with Rav Amram Chasida (Kiddushin 81a), who had no strength to resist the tempter of sin until the terrible thing happened to the house of Amram

Kidduschin 81a describes the power of the Evil inclination:

Übersetzung aus der englischen Übersetzung von AlHaTorah.org.

הָנָךְ שְׁבוּיָיתָא דַּאֲתַאי לִנְהַרְדְּעָא אַסְּקִינְהוּ לְבֵי רַב עַמְרָם חֲסִידָא אַשְׁקוּלוּ דַּרְגָּא מִקַּמַּיְיהוּ בַּהֲדֵי דְּקָא חָלְפָה חֲדָא מִנַּיְיהוּ נְפַל נְהוֹרָא בְּאִיפּוּמָּא שַׁקְלֵיהּ רַב עַמְרָם לְדַרְגָּא דְּלָא הֲווֹ יָכְלִין בֵּי עַשְׂרָה לְמִדְלְיֵיא דַּלְיֵיא לְחוֹדֵיהּ סָלֵיק וְאָזֵיל.

§ The Gemara relates: Those captive women who were brought to Neharde’a, where they were redeemed, were brought up to the house of Rav Amram the Pious. They removed the ladder from before them to prevent men from climbing up after them to the attic where they were to sleep. When one of them passed by the entrance to the upper chamber, it was as though a light shone in the aperture due to her great beauty. Out of his desire for her, Rav Amram grabbed a ladder that ten men together could not lift, lifted it on his own and began climbing.

(12) כִּי מְטָא לְפַלְגָא דרגא אִיפְּשַׁח רְמָא קָלָא נוּרָא בֵּי עַמְרָם אֲתוֹ רַבָּנַן אֲמַרוּ לֵיהּ כַּסֵּיפְתִּינַן אֲמַר לְהוּ מוּטָב תִּיכַּסְפוּ בֵּי עַמְרָם בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא תִּיכַּסְפוּ מִינֵּיהּ לְעָלְמָא דְּאָתֵי אַשְׁבְּעֵיהּ דְּיִנְפַּק מִינֵּיהּ נְפַק מִינֵּיהּ כִּי עַמּוּדָא דְנוּרָא אֲמַר לֵיהּ חֲזִי דְּאַתְּ נוּרָא וַאֲנָא בִּישְׂרָא וַאֲנָא עֲדִיפְנָא מִינָּךְ.

When he was halfway up the ladder, he strengthened his legs against the sides of the ladder to stop himself from climbing further, raised his voice, and cried out: There is a fire in the house of Amram. Upon hearing this, the Sages came and found him in that position. They said to him: You have embarrassed us, since everyone sees what you had intended to do. Rav Amram said to them: It is better that you be shamed in Amram’s house in this world, and not be ashamed of him in the World-to-Come. He took an oath that his evil inclination should emerge from him, and an apparition similar to a pillar of fire emerged from him. He said to his evil inclination: See, as you are fire and I am mere flesh, and yet, I am still superior to you, as I was able to overcome you.

אור החיים דברים כ"ו:ו'

ואומרו ויתנו עלינו עבודה קשה פירוש שלא נהג היצר בדרך זה בעתים מרוחקים אלא תמיד בכל שעה ובכל רגע מתגבר על האדם ולזו יקרא עבודה קשה, עוד נתכוון על פי דבריהם ז"ל (שם ל:) שאמרו בכל יום מתחדש היצר על האדם בתגבורת חדש וכנגד זה אמר עבודה קשה כל אלה הדברים יאמר עבד ישראל לפני הבורא להתנצל על מנחה קטנה.

And they said: ‘And they imposed hard labor upon us’ – the meaning is that the Yetzer (evil inclination) does not act in this way only at distant moments, but constantly, at every hour and every moment, gaining the upper hand over a person. Therefore, this is called ‘hard labor.’ Furthermore, they (the Sages) intended, based on their words (in the Talmud or Midrash), that the Yetzer is renewed against a person every day with new strength. Against this, ‘hard labor’ is said. All these things the servant of Israel says before the Creator to justify a small offering.

(ז) וַנִּצְעַ֕ק אֶל־יְ־הֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתֵ֑ינוּ וַיִּשְׁמַ֤ע יְ־הֹוָה֙ אֶת־קֹלֵ֔נוּ וַיַּ֧רְא אֶת־עׇנְיֵ֛נוּ וְאֶת־עֲמָלֵ֖נוּ וְאֶֽת־לַחֲצֵֽנוּ׃

And we cried out to HaShem, the God of our fathers, and HaShem heard our voices, and He saw our suffering, our slave labor, and our oppression

אור החיים דברים כ"ו:ז'

(ז) ואומרו ונצעק אל ה' כאן רמז שצריך האדם להתפלל לה' בכל יום שיצילהו מיצר הרע, והוא אומרו ונצעק אל ה' וגו', ואומרו וישמע ה' את קולנו וגו' פירוש הגם שה' הוא שברא יצר הרע לבחון האדם בעבודת בוראו אף על פי כן כשצועקים אליו שומע קולם מטעם שראה את הרשום שהוא ענינו ועמלנו ולחצנו,

And what is written, 'and we cried out to HaShem,' is an indication that a person must pray to HaShem every day to save him from the evil inclination. And what is written, 'and we cried out to HaShem, etc.,' and further, 'and HaShem heard our voices, etc.,' is to be understood in the sense that it is HaShem who created the evil inclination to test a person in his practice of faith toward his Creator. Nevertheless, when we cry out to Him, He will hear our voices. This happens because He has seen our suffering, our toil, and our oppression.

העוני הוא אפיסת כח הלוחם שאין כח בנו המספיק להלחם בו לגרשו ממנו,

The suffering is the annulment of the strength of the one who fights, so that no strength remains in us that would be exercised to fight against it (the evil inclination) and to drive it away from us.

העמל הוא שאנו צריכין לעמול במלחמתו,

The toil is that we must exert ourselves in the struggle against it [the evil inclination]

הלחץ הוא הדחק שדוחק היצר את האדם לחטוא בעל כרחו,

The oppression is the urge with which the inclination drives the person to sin against their will.

ולג' סיבות שמע ה' את קולנו, עוד ירצה ענינו זה העניות הנסבך עם לומדי תורה כאומרם ז"ל (מדרש תהלים ה') שאמרה תורה מפני מה בני עניים, והגם שימצא בן תורה שאין שבט עוני עליו אף על פי כן יתנהג במדת עוני כאומרם (משנה אבות ו) כך היא דרכה של תורה וגו', ואת עמלינו על דרך אומרם (ברכות י"ז.) אשרי מי שעמלו בתורה וגו', ומה גם בדורות האחרונים שרב עמלה להוציא לאור משפט א' והלכה אחת, ואת לחצנו כי כל הנסמך לתורה רבו לוחציו ועיני כל אליו ישברו.

"And for three reasons, the Eternal heard our voice: Furthermore, our matter pertains to the poverty intertwined with Torah scholars, as our Sages, of blessed memory, said (Midrash Tehillim 5): 'The Torah said: Why are my children poor?' And even if there is a Torah scholar who does not suffer under the yoke of poverty, he will nonetheless conduct himself with the virtue of poverty, as it is said (Mishnah Avot 6): 'Such is the way of the Torah…' And regarding our toil, according to what they said (Berachot 17a): 'Happy is the one whose toil is in the Torah…' And even more so in the later generations, where the effort is great to bring forth a single judgment or one halacha. And regarding our oppression, for everyone who relies on the Torah has many oppressors, and the eyes of all are fixed on him, that he may break."

(ח) וַיּוֹצִאֵ֤נוּ יְ־הֹוָה֙ מִמִּצְרַ֔יִם בְּיָ֤ד חֲזָקָה֙ וּבִזְרֹ֣עַ נְטוּיָ֔ה וּבְמֹרָ֖א גָּדֹ֑ל וּבְאֹת֖וֹת וּבְמֹפְתִֽים׃

And HaShem brought us out of Egypt with a strong hand and an outstretched arm, with great awe, and with signs and wonders.

(ט) וַיְבִאֵ֖נוּ אֶל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּתֶּן־לָ֙נוּ֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃

And He brought us to this place and gave us this land, a land flowing with milk and honey.

אל המקום הזה – בית המקדשTo this place – the Temple.

As is evident in many places, the Temple service is the most important reason for the life of the Children of Israel in the Land of Israel

ויתן לנו את הארץ – כמשמעו. And the Land – as written

"Why is the Korban Pesach only briefly alluded to in the Haggadah?

The Sages decided that Yetzias Mitzrayim (the Exodus from Egypt) also gives us hope for the future, that the Temple will be rebuilt, and we will then celebrate Pesach with the Korban again.
The question remains why the Korban is not also recited, in the sense of what we say daily: Nishalma Parim Sefateinu (May our lips compensate for the offerings).

Answer from Rav Chaim Grünfeld, Zurich:
'The task of the Haggadah is to help us properly fulfill the mitzvah of Sippur Yetziat Mitzrayim (recounting the Exodus) and the mitzvah of Hallel.
Since the mitzvah of Sippur is only relevant on this evening, and indeed continuously until one falls asleep, one must not engage in studying other parts of the Torah!!!
To study the laws of the Korban Pesach to fulfill Nishalma Parim Sefateinu would need to be done on Erev Pesach, during the time of the offering – not during the meal.
Therefore, it is indeed a well-known custom of many to recite the Seder Korban Pesach between Mincha and Ma’ariv in the Machzor, and according to the Sephardic custom, Hallel is recited after Ma’ariv as a remembrance of the Hallel said during the offering.
As a remembrance of the 'eating' of the Korban Pesach, which took place during the Seder, we have several well-known reminders: first, we eat two k’zeitim of matzah – one for the blessing and one as a remembrance of the matzah eaten with the Korban Pesach. The Afikoman – as a remembrance of the Korban Pesach itself.
Furthermore, on the first day of Pesach, we read the laws of the Korban Pesach in the Torah, so the requirement of Nishalma should be fulfilled.
Kol Tuv'"

When will evil be taken from this world?

I think in this Parsha I have found a central flaw in my currently still wounded Jewish identity.
It is written:

דברים כ"ח:ט'

(ט) יְקִֽימְךָ֨ יְ־הֹוָ֥ה לוֹ֙ לְעַ֣ם קָד֔וֹשׁ כַּאֲשֶׁ֖ר נִֽשְׁבַּֽע־לָ֑ךְ כִּ֣י תִשְׁמֹ֗ר אֶת־מִצְוֺת֙ יְ־הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְהָלַכְתָּ֖ בִּדְרָכָֽיו׃

(י) וְרָאוּ֙ כׇּל־עַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץ כִּ֛י שֵׁ֥ם יְ־הֹוָ֖ה נִקְרָ֣א עָלֶ֑יךָ וְיָֽרְא֖וּ מִמֶּֽךָ׃

"Deuteronomy 28:9-10
(9) HaShem will establish you as a holy people for Himself, as He has sworn to you, if you keep the commandments of HaShem your God and walk in His ways.
(10) All the peoples of the earth will see that you are called by the Name of HaShem, and they will fear you.

No word is mentioned of the love of the nations of this planet toward us Jews. The term used is FEAR:
They will FEAR you. And if they do not, then it is a curse upon us.
And this is our deepest and most terrible curse that we have received: WE LONG SO MUCH FOR A LOVE THAT IS NOT OURS TO HAVE:
We must be loved by HaShem and by no one else."

לקח טוב דברים כ"ח:י'

(י) פס': וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך – מי שהוא עבד לשר משרי המלך אינו בחשיבות כמו מי שהוא עבדו של מלך כי מי שהוא עבדו של מלך אפילו השרים יראים מפניו כי עבד מלך מלך. ודרשו רז"ל כי שם ה' נקרא עליך ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפלין שבראש שנרשם בהם השי"ן רומזת לשכינה. שהיא מקפת וממלאת לכל העולם ומשפעת כח לארבע חיות שבמרכבה. והרצועה כמין דל"ת רמז לארבע רוחות העולם המתנהגים על ידי השכינה ועל כן הרצועות יורדות ומתפשטות למטה:

(נצי"ב דברים כ"ח:י'

(י) וראו כל עמי וגו': קאי על אותם האנשים שיהיו קדושים לה', שיהיו נראים לאומות העולם במעלת הרוממות, עד שיבינו בעצמם שאין המה בערכך ויראו ממעלתך.

ר' דוד צבי הופמן דברים כ"ח:ט'

וראו וגו' – זאת היא הברכה הרביעית. כל האומות יכירו מתוך הצלחתם של ישראל, שהשי"ת שהוא אל עליון מחבב אותם ומגין עליהם; הם ייראו להתקיף עם כזה, וממילא ישבו ישראל בשקט ובטחה, איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו, כמו שנתקיים הדבר בימי שלמה המלך. במצב זה של שלוה ואושר, מכובד ויראוי בעיני כל העמים, הגיעו ישראל לשיא עצמתם המדינית וכבודם. אחרי כן ממשיך הכתוב בשאר הברכות.

Rabbi David Zwi Hoffmann (1840s) says very aptly:
V’ra’u v’go’ – This is the fourth blessing. All the nations will recognize through Israel’s success that the Holy One, blessed be He, the supreme God, loves and protects them; they will fear to attack such a people, and consequently, the Israelites will live in peace and security, each under his vine and each under his fig tree, as was fulfilled in the days of King Solomon. In this state of peace and happiness, honored and feared in the eyes of all nations, the Israelites reached the pinnacle of their political strength and honor. Thereafter, the text continues with the remaining blessings.

And the fact that today the entire world is frothing in a state of screaming panic and hatred shows us that we are very close to the final victory over evil.
It is completely losing control because so many Jews are returning to their roots and beginning to learn who they truly are.
For: As soon as enough of us learn deeply enough and turn to HaShem, our Father, the evil will be taken from this world.

ר' בחיי דברים כ"ח:י'

(י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך – מי שהוא עבד לשר אחד משרי המלך אין מעלתו גדולה כל כך כאלו היה עבדו של מלך, כי עבדו של מלך אפילו השרים והסגנים אשר למלך יראים מפניו לאימת המלך, מאחר שהעבד ההוא נקרא בשם המלך אדוניהם, וזה ענין הכתוב הזה ובאורו, יאמר וראו כל עמי הארץ שהם חלק הכוכבים והמזלות, כי שם ה' שהוא האדון עליהם ועל השרים שלהם, נקרא על ישראל, ושישראל הם מיוחדים לחלק האדון, אז ויראו ממך, בודאי ייראו ממוראן של ישראל. ודרשו רז"ל כי שם ה' נקרא, רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפלין שבראש.

ויש לך להתעורר בכאן כי נרשם בכאן אות שי"ן שהיא הלכה למשה מסיני, והוא כאלו אמר וראו כל עמי הארץ כי שי"ן עליך ויראו ממך. ועוד חלוף השם הגדול בא"ת ב"ש עולה במספר שי"ן, והוא שי"ן רבתי של שיר השירים. ועוד כי שלש מאות ימים של הנחת תפלין הם בשנה, יצאו שבתות וימים טובים שהן ס"ה ימים.

ואם תשכיל עוד בטעם שי"ן של תפלין תמצא השי"ן רמז לשכינה ולנשמת האדם, ושי"ן של ארבע בתים ירמוז לשכינה המקפת והממלאת לכל העולם וחוץ לעולם ומשפעת כח בארבע חיות המרכבה, והרצועה שיש בה כמין דל"ת רמז לארבע רוחות העולם המתנהגים על ידי השכינה, ומעלה ומטה גם כן, ועל כן הרצועות מחוברות ומתפשטות והולכות למטה, ונתבאר בזה כי כל השפע בא לעליונים ולתחתונים מאת השכינה, ומאין בא השפע אל השכינה, מן החכמה והבינה, צא ולמד שהוא כן מתוך יצירת האדם שנוצר בחכמה מופלאה כי אות שי"ן רשום באפיו אשר שני הנקבים מכוונים כנגד המוח שהוא מקום החכמה והבינה, וענין האבר הזה החתום באות שי"ן שהוא בית קבול ילמד דעת את העם כי כן השכינה מקבלת שפע, וכן תמצא הנשמה שהיא מקפת את כל הגוף שהיא בתוכו וחוצה לו, וכחה ואורה מתפשטים בארבעה חללים שבמוח, שני חללים ראשונים יש בהם כח הציור, חלל אמצעי יש בו כח המחשבה, חלל אחרון יש בו כח השמירה והזכרון, והשגנו מכל זה כי שי"ן שבארבעה בתים הוא רמז לשכינה וד' חיות הקדש, ורמז גם כן לנשמה וארבעה חללים שבמוח, והבן זה.

RYBA - TORAH - MITZVOT

Ki Savoi - People, Land, G0d - and how to overcome evil