Lernprotokoll Schemini - Wann und wie genau wurde eigentlich der Mischkan eingeweiht?

 

Schemini 2025 lernprotokoll

 

א{ פרשת שמיני}  וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֔י קָרָ֣א מֹשֶׁ֔ה לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו וּלְזִקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃

Und es war am 8. Tag, als Moische den Aharoin und seine Söhne und die Ältesten Yisroels rief.

Es ist völlig unklar, wie dieser 8. Tag gezählt wird:

8. Tag nach Beginn Moisches, den Mischkan aufzustellen (Also: 1. Nissan)?

8.Tag nach Beginn der Chanukas Ha Bayis (wo die 12 Stämme ihre Gaben und Geschenke zum Mischkan brachten), also 8. Nissan?

 

Es ist unklar, ob HaSchem schon im Mischkan war, und Moische hereingerufen wurde, dann alle Opfer erklärt, und dann erst die Koihanim aktiv wurden?

Oder wurde Moische am 1. Nissan in den Mischkan gerufen, nachdem HaSchem die Schechinah dort installiert hatte, und nun, später, zum Anlass der Einsetzung der Koihanim, wird nochmals eine Versammlung einberufen? Wann wäre die dann?

 

Wenn man von Pekudei bis Schemini liest, gibt es eigentlich nur noch eine Variante:

Es wird hier das am Ende von Pekudei in Schemois 40:31-35 beschriebene Ereignis  in grossem Detail ausgebreitet, und alles beschriebene geschieht am 1. Nissan. Siehe auch unten, Seder Oilom Rabba.

 

Was bleibt ist die Diskussion, wann dann die Paraschiois Vayikra, Teizoveh und Schemini gelehrt wurden?

 

Hier gibt es wieder zwei Meinungen:

1)    Die Mehrheit, basierend auf Mechilta de Rabbi Yischmael und Sifra (Toiras Koihanim): Der Mischkan wurde nach Cheis Ho Eigel gelehrt, und die drei Parsches unmittelbar vor dem ersten Aufbau durch Moische, also am 23 Adar.

a.      Es folgt daraus, dass der Mischkan eine vorübergehende Lösung war, um 40 Jahre in der Wüste nicht ohne HaSchem zu sein, aber eigentlich hätte man direkt nach Jeruschalayim gehen und den Tempel aus Stein auf Fels bauen sollen, und nicht aus Holz und Stoff auf Sand.

2)    Ramban: Der Mischkan wurde auf Har Sinai vor dem Cheis Ho Eigel gelehrt, und die drei Parsches am 1. Nissan, nachdem Moische den Mischkan endgültig gestellt hatte.

a.      Es folgt daraus, dass der Mischkan von Anfang an so geplant war, und dass daher seine perfekte Fertigstellung und der Einzug der Schechinah die schlussendliche Befreiung aus der Sklaverei darstellt, und kein weiterer Tempelbau nötig wäre.

 

 Seder Oilom Rabba:

סדר עולם רבה ז':_

וידבר ה' אל משה לאמר, ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד, ושמת שם וגו', והבאת את השלחן וגו' (שמות מ':א'-ד').

Und HaSchem sprach zu Moische, sagend: Im Ersten Monat, am Ersten des Monats, richte den Mischkan, das Zelt der Zusammenkunft, auf, und stelle dort ein usw..., und bringe hinein den Tisch usw.. (Schemois 40:1-4).

 

התחילו ז' ימי המלואים בכ"ג באדר, ובאחד בניסן שלמו. כל ז' ימי המלואים היה משה מעמיד את משכן בכל בקר ובקר ומקריב עליו קרבנות ומפרקו, ובשמיני העמידו ולא פרקו. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אף בשמיני העמידו ופירקו.

Es begannen die 7 Tage der Einweihung am 23Adar, und sie endeten am 1. Nissan. Alle 7 Tage der Einweihung stellte Moische den Mischkan auf, jeden Morgen in Folge, und brachte darauf die Korbanois dar, und zerlegte den Mischkan wieder, und am Achten Tage stellte er ihn auf und zerlegte ihn nicht mehr. Rabbi Yoissi sagt im Namen Rabbi Yehudos, Auch am Achten stellte er ihn auf und zerlegte ihn.

 

ואכל אהרן ובניו את בשר האיל ואת הלחם אשר בסל (שמות כ"ט:ל"ב), ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים וגו' ויעש אהרן ובניו וגו' (ויקרא ח':ל"ה-ל"ו), ויהי ביום השמיני וגו' (ויקרא ט':א') –

Und Aharoin und seine Söhne assen das Fleisch des Ziegenbocks und das Brot, das im Korb lag (Schemois 29:32), und sie sassen am Eingang zum Zelt der Zusammenkunft Tag und Nacht, für 7 Tage usw. Und Aharoin und seine Söhne taten also usw (Vayikra 8:35-36), und es war am Achten Tage usw (Vayikra 9:1) –

 

אחר ז' ימי המלואים, ואחד בשבת היה, וראש חדש ניסן היה, ובו ביום עמדו אהרן ובניו ורחצו את ידיהם ואת רגליהם מן הכיור, ועבדו את כל העבודות, והסדירום על הסדר.

ובו ביום התחילו הנשיאים להקריב, שנאמר: ויהי המקריב ביום הראשון (במדבר ז':י"ב) – ראשון למעשה בראשית, ראשון לנשיאים, ראשון לשכון שכינה בישראל, שנאמר: ושכנתי בתוך בני ישראל (שמות כ"ט:מ"ה), ראשון לאיסור במה, ראשון לכהונה, ראשון לברכה, ראשון לעבודה, ראשון לחדשים, ראשון לשחיטת צפון, ראשון לאכילת קדשים, ראשון לירידת האש, שנאמר: ותצא אש וגו' (ויקרא ט':כ"ד).

Nach den 7 Tagen der Einweihung, und es war der Erste nach Schabbat (Sonntag), und es war Roisch Choidesch Nissan (Neumond des Nissan), und an eben diesem Tage standen Aharoin und seine Söhne und wuschen sich ihre Hände und ihre Füsse vom Becken (das heilige Kupferbecken zwischen dem Heiligtum und der Asara, dem Vorhof), und sie vollführten die gesamten Arbeiten und sie gründeten sie (die Arbeiten) in ihrer Ordnung.

(Anm: Arbeit ist die Arbeit im Tempel, das darbringen der Korbanois, alle heiligen Handlungen im Mischkan).

בו ביום הקריבו ישראל תמידין נדרים ונדבות חטאות ואשמות בכורות ומעשרות. ועל אותו יום הוא אומר:

An ebendiesem Tage brachten nahe Yisroel die Ständigen, die Nedorim, die Gelöbnisse, die SündSühne und die ÜbertretungsSühne, die ErstlingsNäherung und die Abgaben. Und auf eben diesen Tag sagt er:

 

 עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו (שיר השירים ד':ט"ז):

Nordwind, Erwache, und Südwind komm! Wehet über meinen Garten, lasst strömen seine Düfte. Lass meinen Geliebten in seinen Garten kommen und essen seine köstlichen Früchte.

 עורי צפון – זו עולה הנשחטת בצפון, ובואי תימן – אלו שלמים הנשחטין בדרום, הפיחי גני – זה אהל מועד, יזלו בשמיו – זה קטורת הסמים, יבא דודי לגנו (שיר השירים ד':ט"ז) – זו השכינה, ויאכל פרי מגדיו (שיר השירים ד':ט"ז) – אלו הקרבנות,

Nordwind erwache – dies die Hebe, die im Norden geschlachtet wird, und Südwind komm – dies sind die FriedensNäherungen, die im Süden geschlachtet werden, wehe über meinen Garten – dies ist das Stiftszelt, lasst strömen seine Düfte – dies ist das Räucherwerk der Gewürze, lass meinen Geliebten in seinen Garten kommen (Hohelied 4:16) – dies ist die Schechina, und lass ihn seine köstlichen Früchte essen (Hohelied 4:16) – dies sind die Korbanois (die Heben, die Näherungen).

 

 באתי לגני אחתי כלה (שיר השירים ה':א') – זה יום שמיני, אריתי מורי עם בשמי (שיר השירים ה':א') – זו קטורת ולבונה והמנחות, אכלתי יערי עם דבשי (שיר השירים ה':א') – אלו איברי העולה ואימורי קדשי קדשים, שתיתי ייני עם חלבי (שיר השירים ה':א') – אלו הנסכים ואימורי קדשים קלים, אכלו רעים (שיר השירים ה':א') – זה משה ואהרן, שתו ושכרו דודים (שיר השירים ה':א') – זו כנסת ישראל.

In meinen Garten kam ich, meine Schwester, meine Braut (Hohelied 5:1) – an diesem  achten Tage, sammelte ich meine Myrrhe mit meinen Gewürzen (Hohelied 5:1) – dies ist das Räucherwerk, der Weihrauch und die Speiseopfer, Meine Wabe und Honig ass ich (Hohelied 5:1) – dies sind die Glieder der Hebe und die geheiligten Teile der höchsten Heiligtümer, Getrunken hab ich meinen Wein mit meiner Milch (Hohelied 5:1) – dies sind die Trank-Heben und die geheiligten Teile der geringeren Heiligtümer, esst, Freunde (Hohelied 5:1) – dies sind Mose und Aaron, trinkt und werdet trunken, Geliebte (Hohelied 5:1) – dies ist die Gemeinde Israels.

 

בו ביום נמצאת אלישבע בת עמינדב יתרה על ישראל ארבע שמחות ואבל אחד: יבמה מלך, ובעלה כהן גדול, אחיה נשיא, ובניה סגני כהונה, ואבלה בשני בניה נדב ואביהוא. ויש אומרים אף בן בנה משוח מלחמה זה פינחס.

An ebendiesem Tage erlangte Elischewa Bas Aminodov vier erhebende Freuden und ein Leid: Ihr Schwager war König, Ihr Mann Hohepriester, ihr Bruder Fürst, und ihre Söhne eingesetzte Priester, und sie trauerte um ihre beiden Söhne Nadav und Avihu. Und einige sagen: Auch ihr Enkel ein Gesalbter des Krieges, dies ist Pinchas.

בשני בניסן שרף אלעזר הכהן פרת חטאת, והזו כל ישראל ושנו.

בארבעה עשר בו שחטו ישראל את פסחיהם, ויום השבת היה.

Am Zweiten Nissan verbrannte Elasar der Koihen die Rote Kuh, und ganz Yisroel wurde besprengt und gereinigt.

Am 14. Nissan, an diesem Tage schlachteten Yisroel die PesachHeben, und dies war Schabbos.

 Sifra:

 

ספרא ויקרא ויקרא ט':1/1

(א) [שְׁמִינִי פָּרָשָׁה א]

[א]

"וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא" – זֶה אֶחָד מִן הַכְּתוּבִים הַצְּרִיכִים לִדְרֹשׁ.

כָּן אָמַר "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי", וּלְהַלָּן נֶאֱמַר "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי".

אֵינִי יוֹדֵעַ אִם שְׁלִישִׁי לַמִּנְיָן, אִם שְׁלִישִׁי לַשַּׁבָּת, אִם שְׁלִישִׁי לְרֹאשׁ חֹדֶשׁ.

כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד יי לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי" (שמות י"ט:י"א), "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר" (שמות י"ט:ט"ז), הֱוֵי שְׁלִישִׁי לָרְבִיעִי, לְשֵׁם שִׁשָּׁה בַּחֹדֶשׁ.

כָּן נֶאֱמַר "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי", אֵינִי יוֹדֵעַ אִם שְׁמִינִי לַמִּנְיָן, אִם לְרֹאשׁ חֹדֶשׁ.

כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם" (ויקרא ח':ל"ג), "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי", הֱוֵי אוֹמֵר שְׁמִינִי לַמִּנְיָן, וְלֹא שְׁמִינִי לְרֹאשׁ חֹדֶשׁ.

אוֹתוֹ הַיּוֹם נָטַל עֶשֶׂר עֲטָרוֹת: רִאשׁוֹן למַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, רִאשׁוֹן לַנְּשִׂיאִים, רִאשׁוֹן לַכְּהֻנָּה, רִאשׁוֹן לָעֲבוֹדָה, רִאשׁוֹן לִירִידַת הָאֵשׁ, רִאשׁוֹן לְאִסּוּר הַבָּמוֹת, רִאשׁוֹן לִשְׁכֹּן שְׁכִינָה בְּיִשְׂרָאֵל, רִאשׁוֹן לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, רִאשׁוֹן לְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים.

 

Ramban

ויקרא ח':א'

(א) {רביעי}  וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

(ב) קַ֤ח אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֣יו אִתּ֔וֹ וְאֵת֙ הַבְּגָדִ֔ים וְאֵ֖ת שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֑ה וְאֵ֣ת׀ פַּ֣ר הַֽחַטָּ֗את וְאֵת֙ שְׁנֵ֣י הָֽאֵילִ֔ים וְאֵ֖ת סַ֥ל הַמַּצּֽוֹת׃

 

רמב"ן ויקרא ח':2/1

(ב) קח את אהרן – פרשה זו נאמרה שבעת ימים קודם הקמת המשכן שאין מוקדם ומאוחר בתורה. לשון רבינו שלמה.

ולמה נהפוך דברי אלהים חיים, ועוד כי צוה בפרשת ביום החדש הראשון (שמות מ':ב') בכל הקמת המשכן ובלבישת אהרן ובניו ומשיחת כולם, וסיפר שם במעשה שעשה משה כל ענין ההקמה, ולא הזכיר באהרן ובניו דבר עד המקום הזה. ואיך הפריש ענין אחד בשתי פרשיות ואיחר המוקדם?

אבל הנכון שנאמר כי נצטוה בהקמת המשכן בכ"ג באדר, והקים אותו, וכאשר עמד המשכן על מעמדו, מיד קרא לו השם שהוא יושב הכרובים וצוה אותו על מעשה הקרבנות כל הפרשיות האלה שמתחלת ויקרא עד כאן, כי רצה ללמדו מעשה כל הקרבנות ומשפטיהם קודם שיקריב מהם כלל, כי יש בקרבנות המלואים חטאת ועולה ושלמים, ולא יודעו כל דיניהם רק מן הפרשיות האלה שהקדים לו. ואחר כן, אמר לו: קח את אהרן ואת בניו אתו – לזרז אותו בשעת מעשה במה שאמר לו מתחלה: וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי וגו' (שמות כ"ט:א'). והוסיף לו בכאן: ואת כל העדה הקהל אל פתח אהל מועד (ויקרא ח':ג') – שיעשה במעמד כלם, שידעו כי השם בחר באהרן ובזרעו.

ועל דרך הישר: משה נצטוה במלאכת המשכן קודם למעשה העגל, וכשנתרצה לו הקב"ה והבטיחו שישרה שכינתו בתוכם ידע מעצמו שמצות המשכן במקומה עומדת וצוה לישראל עליה, כמו שפרשתי בסדר ויקהל (רמב"ן שמות ל"ה:א'). ואחרי שהשלימו המלאכה נאמרה לו פרשת ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד (שמות מ':ב'), ושם נאמר: והקרבת את אהרן ואת בניו וגו' (שמות מ':י"ב), והנה ידע שגם אהרן ובניו במעלתם ובחיבתם לפני המקום. ועכשו חזר וזרזן ביום ראשון של מלואים בשעת מעשה. והנה כל הפרשיות כסדרן, אלא שהקדים: ויכס הענן את אהל מועד (שמות מ':ל"ד), שהוא ביום שמיני למלואים כדעת רבותינו (ספרא ויקרא ט':א'), לסדר כל ענין הקמת המשכן, כי כן דרך הכתובים בכל מקום להשלים הענין אשר התחיל בו.

 

Es sieht so aus, dass Moische am 23. Adar angefangen hat mit dem Prozess, den Mischkan jeden Tag aufzustellen und abzubauen.

Der Perimeter, die Asarah, blieb stehen, und dort sassen die Koihanim, Tag und Nacht.

Sie assen die vorgeschriebenen Koidesch Kodoschim dort.

Am 8. Tag wurde dann der Tempeldienst den Koihanim übergeben, und hier spielt jetzt die Parascha Schemini.

Das war der erste Tag der 12 Einweihungstage der Fürsten, gemäss Bamidbar (7.12).

Das ist Schitas Raschi, Or HaChayim basierend auf Sifra, sowie Seder Oilom.

 

Man muss zurück zu Tzav gehen:

ויקרא ח':א'

(א) {רביעי}  וַיְדַבֵּ֥ר ה" אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

(ב) קַ֤ח אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֣יו אִתּ֔וֹ וְאֵת֙ הַבְּגָדִ֔ים וְאֵ֖ת שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֑ה וְאֵ֣ת׀ פַּ֣ר הַֽחַטָּ֗את וְאֵת֙ שְׁנֵ֣י הָֽאֵילִ֔ים וְאֵ֖ת סַ֥ל הַמַּצּֽוֹת׃

 

Or HaChayim ist ganz in Linie mit Raschi: Die ganzen Anweisungen zu den Korbanois geschahen vor dem ersten Aufbau des Mischkan durch Moische.

 

Er verteidigt weiter da den Koirach, und gibt Gründe an, weshalb Moische betonen musste, dass HaSchem ihm befohlen hat, die Koihanim zu Toiveln.

Dies folgt der Meinung des Ibn Esra, in Bamidbar 16-1, dass Koirach den Aufstand nach dem Cheis Ha Egel gemacht hat.

Ramban ist da total dagegen, er sagt, Koirach hat am Sinai in seinem Herzen den Aufstand beschlossen, aber Moische war am Sinai viel zu stark. Daher wartete Koirach auf Gelegenheit, die dann auch kam nach dem Cheis ha Meraglim, wo so viele Menschen starben.

Siehe Ramban auf Bamidbar (16:1)

Heisst: Gemäss der Mehrheitsmeinung hat Moische die ganzen Paraschiois bis Schemini vor dem ersten Aufbau gelehrt. Dann folgt der Aufbau und die Einsetzung der Koihanim, Nadav und Avihu werden Niftor, 12 Tage Einweihung durch die Fürsten/Stämme mit den Wagen und Darbringungen der Chanukas haMisbeach  und unmittelbar danach Koirachs Aufstand.

 

Es bleibt noch die letzte Frage: Wenn es so ist, dass die Koihanim in der Asara sassen, während Moische auf- und abbaute, weshalb steht dann bei Nadav und Avihu, dass Aharoin und seine verbleibenden Söhne den Mischkan nicht verlassen dürfen? Wie lange nicht? Ihre 7 Tage waren doch um?

Antwort kommt von Midrasch Aggadah Buber:

ויקרא י':ז'

(ז) וּמִפֶּ֩תַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד לֹ֤א תֵֽצְאוּ֙ פֶּן־תָּמֻ֔תוּ כִּי־שֶׁ֛מֶן מִשְׁחַ֥ת יְהֹוָ֖ה עֲלֵיכֶ֑ם וַֽיַּעֲשׂ֖וּ כִּדְבַ֥ר מֹשֶֽׁה׃

 

מדרש אגדה (בובר) ויקרא י':7/1

(ז) ומפתח אהל מועד – יכול אפילו (בשעת) [בלא שעת] עבודה, תלמוד לומר ומן המקדש לא יצא, [ולא יחלל] אימתי מחלל יציאתו בשעת עבודה, הא אינו מדבר אלא בשעת עבודה.

 

Sie mussten im Mischkan bleiben, bis der Tagesdienst fertig war, und bis die beiden Toten begraben waren. Danach konnten sie nach Hause gehen.