עפר , Drosche Vayeize
Kohanim, Leviim, Moreinu Rabeinu, Kvod Ha Rabanim, Kvod Ha Kahal Ha
Kadoisch
Meine lieben Briderlech im Staube!
Was bewegt uns Juden?
Ruach Haschem.
Wir haben soeben, und werden wieder, sagen ומקיים אמונתו לישני עפר Umekaiem emunosoi lischenei
afar.
Und es steht in Tehillim, im ersten Borchi Nafschi
תהלים
ק"ג:י"ד
(יד) כִּי־ה֭וּא יָדַ֣ע יִצְרֵ֑נוּ זָ֝כ֗וּר
כִּי־עָפָ֥ר אֲנָֽחְנוּ1.0
Und in Bereischis, bei der Schöpfungsgeschichte:
י"י
אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר
מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ
חַיָּה וַיִּיצֶר תהלים ק"ג:י"ד
(יד) כִּי־ה֭וּא יָדַ֣ע יִצְרֵ֑נוּ זָ֝כ֗וּר
כִּי־עָפָ֥ר אֲנָֽחְנוּ׃
11
Und der Doir HaMobul baute seinen Turm aus חֵמָ֔ר, Cheimor, was der Rada“K
beschreibt als - טיט מגבל עפר ומים
Lehm aus OFOR, Staub, und Wasser. Genau die
Materialien, aus denen der Mensch selbst geformt wurde.
Dies im Unterschied zu חֹֽמֶר, das der Rada“K beschreibt als
Mörtel aus Sand und gebranntem Kalk!
|
בראשית י"א:ג' וְהַ֣חֵמָ֔ר הָיָ֥ה לָהֶ֖ם
לַחֹֽמֶר׃ |
אבן עזרא פירוש ראשון בראשית
י"א:ג' והחמר – תחת טיט. ופירושו
כמשמעו בלשון ישמעאל. אבן עזרא פירוש שני בראשית
י"א:ג' והחמר – היא החומר מדבק,
ויקרא בלשון קדר: חומר, והוא נמצא בארץ ישראל. רד"ק בראשית י"א:ג' והחמר היה להם לחמר – החמר
הוא טיט מגבל עפר ומים,
וחֹמר הוא המגבל מסיד ומחול במים, ושם לא היו להם אבנים שיהיו שורפים לסיד, והיה
להם לבנינם החמר במקום החֹמר. |
Avrohom sagt vor dem Eibischten: 9a בראשית י"ח:כ"ז
וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר
הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי
עָפָר וָאֵפֶר
Ich habe, bis vor Kurzem, gemeint ich verstünde diese Psukim zumindest
etwas. Da habe ich mich leider getäuscht. Ich habe etwas sehr, sehr verkürzt
verstanden. Fast nichts. Etwas, aber eben fast nichts. Nachdem ich nun etwas
nachgesucht habe, allerdings nur in Psukim und Parshanut, hoffe ich, ein
weiteres Staubkorn zu unserem Verständnis beitragen zu können.
Aber von Vorne:
Es steht in der Parsche:
בראשית י"ג:ט"ז
2
(טז) וְשַׂמְתִּ֥י אֶֽת־זַרְעֲךָ֖ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ
אֲשֶׁ֣ר׀ אִם־יוּכַ֣ל אִ֗ישׁ לִמְנוֹת֙
[ Hirsch:]אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ
גַּֽם־זַרְעֲךָ֖ יִמָּנֶֽה׃
Und in unserer Parsche:
בראשית כ"ח:י"ד
(יד) וְהָיָ֤ה זַרְעֲךָ֙ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ
וּפָרַצְתָּ֛ יָ֥מָּה וָקֵ֖דְמָה וְצָפֹ֣נָה וָנֶ֑גְבָּה וְנִבְרְכ֥וּ בְךָ֛ כׇּל־מִשְׁפְּחֹ֥ת
הָאֲדָמָ֖ה וּבְזַרְעֶֽךָ׃
(טו) וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ
וּשְׁמַרְתִּ֙יךָ֙ בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־תֵּלֵ֔ךְ וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ אֶל־הָאֲדָמָ֖ה הַזֹּ֑את
כִּ֚י לֹ֣א אֶֽעֱזׇבְךָ֔ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אִם־עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתִּי לָֽךְ׃
Afar, Avak, Chol – drei Begriffe, die nur auf den ersten Blick einfach zu
verstehen sind.
Aber: Was ist Staub, stam, Staub in der Welt, was sind seine Eigenschaften?
Was ist der Unterschied im Text zwischen Afar und Avak, und was ist Chol,
Sand? Denn feinster Sand wird zu Staub... Also: wo ist denn da die Grenze?
Wo kommt der Staub her?
Wir haben oben schon gesehen, wo Afar das erste mal erwähnt wird, und weil
er so früh erwähnt ist, muss er ausserordentlich wichtig sein. Er ist, wie
Wasser, ein ewiger Grundstoff der Schöfpung, der Briye. Das bestätigen uns
Malbim (כו) , Hirsch14 und Ramban eindrücklich, siehe Quellen.
Der Erdstaub, der organische natürlich vorkommende Teil, ist die hauchdünne
Schicht, auf und von der wir leben. Sie ist max. 1 bis 2m, aber meist nur
einige 10 cm dick. Und in ihr finden wir die Elemente, ohne die unsere Gene
nicht gebaut werden könnten. Und zwar fast ausschliesslich dort.. mit wenigen
Ausnahmen, wo man dann einige Meter oder einige zehn Meter in die Tiefe graben
kann, und Phosphat und Nitrat findet, heisst Dünger.
Sparen wir uns das noch kurz auf, und überlegen erst etwas selbst, was Staub
für uns bedeutet, und was seine ersichtlichen und mit unseren beschränkten
Mitteln erforschbaren Eigenschaften sind.
Staub ist Erde ohne jede Feuchtigkeit. Und Staub ist feinster Stein,
gemahlen zu Staub. Es gibt Sand, Steine, Felsen, Erde, Pollen, organische
Massen wie Holz, Mehl, Knochen. Es gibt Edelsteine und Metalle, die von der
Natur oder von Menschenhand zu Staub zermahlen wurden.
Aber das ist noch nicht genug.
Es gibt Sand, Steine, Felsen, Humus, Blütenstaub, Organische Massen wie
Holz, Mehl, Knochen.
Staub sind kleinste kristalline oder organische Teilchen, die so leicht
sind, dass sie bis zu einigen Stunden, Tagen, Wochen in der Luft verweilen
können, bevor sie sich irgendwo absetzen.
Heisst: Staub ist überall, weltweit, sogar im Wasser, in jedem Fluss, See, Meer, in jedem
Wasserhahn, in jedem Getriebe, zwischen Buchseiten, im Innern dichter Gefässe,
überall.
Er ist absolut zahllos. Unmöglich, alle Staubpartikel auf der Erde zu
zählen.
Man tritt ihn mit Füssen. Eikev. Yaakov (Ferse).
Es erscheint uns, dass die Mehrheit des Staubes auf der Erde liegt. Er ist
also irgendwie niedrig, wertlos, ehrlos.
Ausserdem verschmutzt er unsere Wohnungen und Autos, und klebt überall
fest.
Aber er liegt auch am Seegrund, wenn wir baden gehen versinken unsere Füsse
mitunter in feinstem Schlamme, schon irgendwie unangenehm, schleimig fühlt es
sich an. Dort wachsen dann staubgrosse Algen, Plankton genannt.
Goldsucher durchwühlen Flüsse nach Goldstaub, andere Rohstoffproduzenten
suchen eine Vielzahl spezifischer Stäube. Wir bauen Häuser basiert auf
Kalkstaub und Sandstaub, genannt Putz, Mörtel, Ton, Keramik. Wir essen aus
Porzellantellern, hergestellt aus Alumo-Silikatstäuben, Glasiert mit
Silizium-Kalium-Natrium Glasuren, die aus Staub bestehen.
Dieselmotoren stossen den gefürchteten Feinstaub aus.
Und: Ohne Staub kein Regen! Ein grossteil der Regentropfen kondensiert an
Staubteilchen!
In Bergwerken fürchtet man den Kohlestaub, der explodieren und sog.
Schlagewetter erzeugen kann.
In Mühlen und Sägen sind Mehlstaub und Holzstaub aus dem selben Grund sehr
gefürchtet.
Wehe in einer Schreinerei schneidet jemand Aluminium! Es folgt eine durch
Aluminiumstaub mit Holszstaub reagierende Explosion, die die ganze Schreinerei
in Flammen aufgehen lässt.
Aus Sand-, Diamant- und Zirkoniastaub werden hochwertige Schneid- und Schleifmittel
erzeugt, ohne die wir keinen Stahl, Beton, Strassenbelag so schön exackt
schnitten, keine polierten Oberflächen hätten, und die unsere Messer schleifen
– oder, wenn der Staub unkonntrolliert herumliegt, eben abstumpfen. Und alle
bewegten Teile von Geräten werden durch den Staub langsam aber sicher zerstört
(Yalkut Shimoni auf unseren Posuk) 2].
Der Sand am Meeresstrand bricht die Wellen, bis sie kraftlos in ihm
versiegen, und mögen sie auch noch so hoch und gewaltig daherkommen. [ 15]
Dann gibt es noch den riesigen Bereich der Pigmente für Farben und Lacke.
Farben und Lacke benötigen zwei bis drei Grundbestandteile: Ein Bindemittel,
einen Füllstoff und ein Farbpigment. Das Bindemittel fixiert das Pigment und
den Füllstoff auf dem zu färbenden Gegenstand. Das Pigment verleiht ihm seine
Farbe. Pigmente sind feinste Staubteilchen aus speziellen und sehr spezifischen
Materialien, die nur bestimmte Teile des Lichtspektrums der Sonne reflektieren
und so unsere Welt einfärben. Ohne sie gäbe es nur Schwarz, Grau und Weiß.
Diese Pigmente sind also in unserem Leben allgegenwärtig. Sie können aus
Metallen (Gold, Silber, Kupfer, Aluminium) oder aus Mineralien (Eisenoxid -
schwarz oder rötlich-braun oder rot, Kupferoxid - grün, Arsenoxid - gelb,
Bleioxid gelb... oder kombinierte, komplizierte Mineralien wie Türkis,
Amethyst, Lapislazuli, Pyrit, bleihaltige Gelbtöne,...) oder aus organischen
Substanzen, synthetisch oder auf pflanzlicher Basis hergestellt werden.
Im Frühjahr und Sommer sehen wir den Blütenstaub auf dem Wasser des Sees
schwimmen. Ohne den Blütenstaub gäbe es keinen Weizen, also auch kein Brot,
kein Gras und viel weniger Blumen. Obwohl das u.U. nicht unter den Staub geht,
den die Toire hier beabsichtigt.
Aber es geht noch viel weiter: Kosmischer Staub ist, gemäss dem Stand des
momentanen Irrtums der Ursprung aller Sterne! Durch das Kollabieren von
Staubwolken gigantischen Ausmasses sollen die Sterne entstanden sein...
So weit so gut, ein kleines Panoptikum ohne Anspruch auf Vollständigkeit.
Staub ist wie Wasser, er dringt nahezu in alles ein, inklusive Lungen,
Ohren, Augen, Geräte, Nahrungsmittel, Scharniere.
Man kann ihn nicht wirklich treten, denn die vom Fuss erzeugte Zugluft
reicht, um ihn aufzuwirbeln.
Es ist auch überhaupt nicht klar, ob wirklich die Mehrheit der
Staubpartikel auf dem Boden zu finden ist, oder in der Luft. Oder im Wasser,
oder überhaupt ausserhalb der Erde.
Richtig trockener Staub verteilt sich sehr, sehr fein und weit.
Mit Wasser lässt er sich binden Dann wird er zu feinstem Sand oder auch,
bei korrekter Chemie, eben zu Lehm.
Er verbreitet Viren, Bakterien und Pilze. Er befruchtet Gräser und Bäume. Er schützt viele Tiere vor Ungeziefer (Pferde, Elefanten, Esel, Löwen,..)
Er düngt den Regenwald und auch unsere Wälder (Sahara-Staub). Er scheint für
nichts nützlich zu sein, und ist doch so sehr wichtig, ja unentbehrlich!
Und zuletzt, bevor wir die Toire Quellen angehen, noch ein gewaltiges
Moschel:
Wie entsteht Regen?
Wir alle wissen: Wasser verdampft und steigt auf in der Luft, bis in grosse
Höhen, wo es Wolken macht und dann abregnet. Einfach, oder?
Nur, dass es eben nicht so einfach ist: Das in der Luft als Dampf gelöste
Wasser will nämlich nicht so einfach zu Tröpfchen werden.
Gemäss neueren Forschungen (2008, https://www.forschung-frankfurt.uni-frankfurt.de/36050682/forschung-frankfurt-ausgabe-3-2008-wie-in-wolken-der-regen-entsteht-kristallisationskeime-als-schlussel.pdf ) muss das Wasser an
Staubpartikeln zu Eis re-sublimieren.
Und diese Staubpartikel sind ausserordentlich selten (1 bis 12 pro m3), und
haben eine spezielle Kristallstruktur. Sie sind also sehr unterschiedlich von
allen anderen Staubpartikeln, die 1000 bis 10000 mal häufiger vorkommen.
Was heisst das nun?
Toire ist Wasser. Das Wasser in Schamayim kondensiert am Staub: Die Toire
kommt durch den Jid. Und ohne dieses Wasser vom Himmel gibt es kein Leben, es
ist der Segen, der über die ganze Welt verteilt wird. Und es fällt dort, wo der
Eibischter es haben will!
Was sagt uns nun die heilige Toire? Was sind die wichtigen
Charakteristiken, aus denen wir ablernen, was in diesen Psukim gemeint ist?
Staub ist ewig. Mischlei , Malbim (כו) , aber auch Bereshis, und Hirsch zu unseren Paraschiot:
(כה) בְּטֶ֣רֶם
הָרִ֣ים הׇטְבָּ֑עוּ לִפְנֵ֖י גְבָע֣וֹת חוֹלָֽלְתִּי׃
(כו) עַד־לֹ֣א עָ֭שָׂה אֶ֣רֶץ וְחוּצ֑וֹת וְ֝רֹ֗אשׁ עַפְר֥וֹת תֵּבֵֽל׃
שאז לא היו עדיין הרים וגבעות רק יסוד העפר היה מכוסה ביסוד המים, עד לא עשה ארץ וחוצות
– שעדיין לא נתגלתה היבשה, ולא
נראו ראש עפרות תבל שיהיה ראוי לישוב,
)ואז אמר אלהים יהי רקיע בתוך המים שבארתי
בפי' מע"ב כי ע"י הרקיע ששם ה' בטבע האדים שיעלו למקום הסגריר ששם הרקיע המבדיל בין מים למים, עלו
המים האדיים שהיו מעורבים עם יסוד האויר אל הרקיע(
Und im Maase bereischis:
וַיִּיצֶר י"י אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח
בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה. בראשית ב׳:ז׳
Sagt Raschi: Der Ewige, gelobt sei Er und sein Name, hat Staub von allen
Himmelsrichtungen und von allen Weltgegenden genommen, um den Odom so zu
erschaffen, dass er die ganze Welt beinhaltet.
Und die zwei Judim bei Vayizer zeigen, dass der Odom als Einziger eben zwei
Welten beinhaltet: Oilom HaSe, und Oilom HaBo. Siehe dazu auch wieder Hirsch zu
בראשית ל"ב:כ"ה, zum Thema Jetzer Tov und Ra, und Physische und Geistige
Welten.
Heisst: Staub ist allgegenwärtig, in der gesamten Briye. Er ist in dieser
Hinsicht wie Wasser.
Und für Hirsch [14] hat der Staub
mindestens zwei unterschiedliche Qualitäten:
Als Afar ist er der Grundbaustein des Lebens selbst und enthält die
lebensspendenden Elemente und Kräfte, die für die Existenz dieser Welt
notwendig sind.
Als Avak ist er das schwere, blendende, zermahlende Element, das die Sinne
abstumpft, uns desorientiert und uns langsam macht, den Bösen Trieb zu
bekämpfen, siehe auch Malbi"m in seinem Vorwort zu Derech Chaim.
Staub Ist zahllos, oder nach [Hirsch: – nicht bestimmbar,
soll nicht gezählt werden: Avrohoms Broche Ber13,16
Staub ist niedrig: Yiov, Yecheskel, Tehillim, Neviim, sehr viele Orte.
Staub ist schwer, er behindert den Menschen bei seinem Ringen mit dem
Yetzer. Tehillim 103, 14 [1.0], Hirsch [14],
Staub ist formlos, und daher auch kein Götze: Eigel Sahav[ שמות ל"ב:כ']
Staub ist Grundstoff des Lebens, siehe Bereischis verschiedene Stellen.
Staub hat keine Wurzeln, er ist schwer, wird nur von Wasser und Luft
bewegt.[1.0], Hirsch [14],
Staub braucht Wasser, um, zusammengeklebt, zu Lehm und zu etwas formbarem
zu werden. Yalkut Shimoini auf Breischis 13,16 2]
Wenn wir jetzt die Psukim genau lesen.
|
|
|
|
|
Ordnet alle Jiden unter die Kategorie Staub, und definiert damit dessen
Eigenschaften für alle Jiden als verbindlich, für alle Zeit. |
Und dein Same (Deine Nachkommen) wird sein wie der
Staub der Erde. Der Medrasch Yalkut 2] sagt hier auch: Man wird sie nicht zählen können
(sollen, nach [Hirsch:). |
יד) וְהָיָ֤ה זַרְעֲךָ֙ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ |
|
Der Malbim [9a] zeigt auf, dass Yehoshua genau in dieser
Reihenfolge vorging beim Kibush HoOretz. Aber weiter gefasst heisst das, dass wir in Golus in alle vier
Windrichtungen über die ganze Erde zerstreut werden, genau wie Staub überall
auf der Erde vorkommt (Yalkut Shimoini) |
Und Du wirst Dich ausdehnen Meerwärts (Westen),
Ostwärts, Nordwärts und Südwärts. |
וּפָרַצְתָּ֛ יָ֥מָּה וָקֵ֖דְמָה וְצָפֹ֣נָה וָנֶ֑גְבָּה |
|
Dies ist ein ausserordentlich tiefgründiger und furchteinflössender Satz.
Er nimmt auch Bezug auf die Broche für Avrohom Veihi Brocho, Siehe weiter
unten. Er sagt, in Kombination mit dieser Broche: Du und Deine Nachkommen werden
für alle Menschen der Erde die überlebenswichtige Broche sein. Dies, weil nach Rashi und Medrasch die Welt nur für Bnei Avrohom, und
wegen der Yerusha der Broche auf Yaakov, für Yisroel überhaupt existiert. Heisst, gäbe es kein Yisroel, gäbe es für die Welt keinen Grund,
existieren zu dürfen. Daher hätten alle Völker der Erde ein grösseres
Problem.... Aber auch weiter gefasst sehen wir, dass wir die Einzigen sind, die dem
Enosch mit Toire und Mitzves einen Input geben, der ihm den Weg zu Tikkun
Oilom weist. [6] Ohne die Toire kein Tikkun, ohne Tikkun kein
Kiyum. Siehe dazu auch den Mahara“l in den Vorworten zu Gevurois Haschem und
zu Derech Chaim. Und auf der niedrigsten Ebene der Parnosse und Gaschmius sehen wir, dass
ohne die Jiden keines der Königtümer länger hätte existieren können. Wir sehen heute, dass praktisch in allen wirtschafts- und
Technologiefeldern, und sowieso in der Gesundheitsindustrie, ohne jüdischen
Beitrag nichts geht. |
Und alle Völkerfamilien werden durch Dich gesegnet
sein, und durch Deine Nachkommen. |
וְנִבְרְכ֥וּ בְךָ֛ כׇּל־מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָ֖ה
וּבְזַרְעֶֽךָ׃ |
|
Raschi: Fürchte Dich nicht vor Eisav oder Lovon. Dies ist die Garantie, dass wir Jiden bei allem Schweren, das wir
durchmachen, immer von HaSchem Yitbarach begleitet und behütet werden, sowohl
als Volk als auch jeder persönlich. |
Und Siehe, ich bin mit Dir (Gem. Übersetzung
Unkelus: Ich trage Dich weiter, ich bewege Dich) Ruach Ha Schem trägt Israel, die Staub gleich sind. Und: Auch Sterne entstehen aus Staub! |
טו) וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ |
|
. (RadaK: Nach Charan, und wieder
zurück nach E. Israel). Weiter gefasst, etwas interpretiert: In der Galut,
und in E. Israel. Und dies für alle Zeit, bis zum Ende der Zeit. |
Und ich werde Dich behüten, wohin Du auch gehst |
וּשְׁמַרְתִּ֙יךָ֙ בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־תֵּלֵ֔ך |
|
Das Versprechen, dass nach dem Golus Am Isroel wieder in E. Isroel
heimisch werde. |
Und ich werde Dich wieder zurückbringen auf diesen Flecken Erde
(E.Israel). |
וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ אֶל־הָאֲדָמָ֖ה הַזֹּ֑את |
|
nicht geistig, nicht körperlich
und auch nicht mit Parnosse, s. Midrasch Rabba. |
Denn ich werde Dich nicht verlassen |
כִּ֚י לֹ֣א אֶֽעֱזׇבְךָ֔ |
|
Da das Versprechen oben an alle Folgegenerationen gegeben wird, heisst
dies auf Ewig, so lange Am Isroel existiert. Und da die Welt ohne Am Isroel
keinen Sinn ergibt: Ewig. |
Bis dass ich, was ich zu Dir gesprochen habe, auch
erfüllt. |
עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אִם־עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתִּי
לָֽךְ׃ |
|
|
|
|
|
Gem. Hirsch: Es kann nicht sein, dass hier die schiere Zahl gemeint ist.
Denn Israel ist ein sehr kleines Volk, mit überschaubarer Anzahl an Menschen.
Also muss gemeint sein: Man soll sie nicht zählen (Staub ist kaum mess- und
zählbar, er ist formlos, kaum zu fassen*), die Anzahl ist nicht ein
Kriterium, es ist das geistige Gewicht, und das ist nicht zählbar. Kabbalistisch und im Midrasch wird darauf hingewiesen, dass Bnei Isroel
anfällig sind auf den Bösen Blick, und dass, wenn man genaue Zahlen nennt,
der Ankläger einen Ansatzpunkt hat, um uns vor dem himmlischen Gericht an
einzelnen Sünden und Sündern festzumachen, und böse Geseires zu verursachen. |
Und ich werde deine Nachkommenschaft wie den Staub
der Erde einsetzen, könnte ein Mensch den Staub erfassen (zählen), könnte er
auch deine Nachkommen zählen. |
בראשית י"ג:ט"ז (טז) וְשַׂמְתִּ֥י
אֶֽת־זַרְעֲךָ֖ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֣ר׀ אִם־יוּכַ֣ל אִ֗ישׁ לִמְנוֹת֙ אֶת־עֲפַ֣ר
הָאָ֔רֶץ גַּֽם־זַרְעֲךָ֖ יִמָּנֶֽה׃ ( |
|
Und weiter zu diesem Staub: Wie der Staub der Erde Grundstoff ist für den
Bau der Welt, und insbes. Des Menschen, so werdet Ihr Grundstoff sein für den
Tikkun und die Vollendung der Menschheit, und damit der Welt als Ganzes. Siehe hierzu auch wieder Malbi“m, Mahara“l-Vorwort zu Gevurois HaShem. |
|
|
|
*Anm: Auch heute ist das Mass, mit dem Feinstaub in der
Luft bestimmt wird, MirkroGRAMM. Heisst: die einzelnen Teilchen sind so
schlecht fassbar, dass man auf ein summarisches Gewicht ausweicht, also die
Teilchen nicht zählt. Das ist genau was Hirsch und der Midrasch im Gleichnis
sagen: Das geistige Gewicht zählt, nicht die einzelnen Körper. |
|
|
Zu Vehieh brocho sagt der Malbim: Die Broche ist für den Zadik, der Zadik
bringt die Fülle und Broche auf diese Welt, und dadurch ist er selbst die
Broche für die ganze Welt.
Yedidia Brauner hat mir einen
schönen Gedanken Jesse Elders, eines Psychologen gesagt: Der Mensch Jid soll
sich dauernd Gedanken machen darüber, dass er selbst die Broche ist, und auf
welchem Weg er eine Broche sein kann, für alle in seiner Welt befindlichen.
Und so möchte ich folgende Gedanken vorschlagen, die die wichtigsten Punkte
hier zusammenfassen:
Bnei Isroel sind wie der Staub der Erde ewig, und unsere Zerstreuung unter
den Goyim ist notwendig, um die Broche überhallhin zu tragen, weil wir leider
es bis jetzt nicht geschafft haben, wie die Sterne zu strahlen, und damit die
Nacht dieser unwissenden Welt zu erleuchten. Sind wir als Volk einmal in der
Lage, dies zu tun, wird die Galut unnötig, da dann die Goyim von selbst zu uns
kommen und sich belehren lassen wollen werden.
Ein kleiner Beigedanke: Sterne sind riesige Sonnen, die dadurch entstehen,
dass Staub und-oder Wasserstoff unter unvorstellbaren Kräften zusammengepresst
wird, sich auf millionen bis milliarden Grad erhitzt, und dann eine
Kernreaktion startet und verbrennt. Vielleicht
geht es mit uns Jiden ähnlich, wir brauchen den Druck der Antisemiten um
anzufangen, zu strahlen.
Wir SIND der Afar, der die Menschheit zu Menschen macht. Siehe Avrohom, וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה׃
DU wirst die Broche sein für alle Menschen.
Und deshalb sagt G!tt bezüglich Sdom: Werde ich denn
vor Avrohom verschweigen... usw. Und
wagt auch Avrohom, bei G!tt um Gnade für Sdom zu bitten: וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא
הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר
Als der, den Du vor den 4 Königen gerettet hast, so dass
er dort nicht zu Staub zertreten wurde, als der, den Du aus dem Ofen des Nimrod
gerettet hast, so dass er nicht zu Asche wurde (Raschi), und als der, der durch
alle Zeiten Dein Sein und Deine heilige Torah bezeugen und leben wird, wage
ich, Dich zu bitten ....
Und am Ende der Tage werden wir bleiben, und alle
andern Malchies werden fallen, genau wie der Sand am Meeresrand bleibt, und die
Wellen versiegen, genau wie die Stahlrösser Esavs verrosten und verderben
werden, und wir bleiben.
Und dies ist unsere Verantwortung: Torah und Mitzvot
zu leben, mit all unserer Kraft, all unserem Sein, all unserem Hab und Gut. Tun
wir das als Volk, erstrahlen wir wie die Sterne am Himmel, wie der Staub, der
zu Sternen wurde.
Tun wir es nicht, sind wir wie der Staub unter den
Füssen, zwischen den Zähnen, in den Getrieben Esavs und Yischmaels.
So oder so wird irgendwann unsere Aufgabe erfüllt
werden.
Was ist der Bezug zu der jetzigen Situation?
Heute müssen alle Menschen Position beziehen, für oder
gegen HaSchem. Für oder gegen SEINE Gebote, wie der Mensch zu leben habe, damit
er als Mensch gelten könne, und damit er seinen Zweck, die Schöpfung zu
vollenden, erfülle. Zu Güte, Würde, Respekt. Niemand auf der Welt wird sagen
können „ich habe nichts gewusst, ich habe nichts getan, ich habe keine Meinung,
ich kann nichts tun“.
Es wird absolut eklatant sichtbar, wohin die
Missachtung und Leugnung HaSchems, oder die willkürliche Interpretation seiner
Toire zugunsten eigener Gelüste führt. Jeder kann es vollkommen klar sehen, auf
sehr vielen Ebenen.
Für uns, Bnei Isroel:
Ich lese und höre momentan sehr viele Geschichten von
Jiden, die aus dem 7. Oktober gerettet wurden, und die jetzt im Krieg für uns
kämpfen.
Was ist den Menschen, die sehr, sehr weit von Toire
und Mitzves gelebt haben, im Moment der grössten Not geblieben?
Schma Israel....
Sefer Tehillim.
Rabbi Meir Baal Ha Nes.
Andere Zadikim.
Wie konnten in ihren Bunkern eingeschlossene ihre
Retter identifizieren? Schema Israel...
Hunderttausende Soldaten legen das erste Mal in ihrem
Leben Zizis an, legen Tefillin, sie und ihre Frauen kaufen Tehillim, sagen
Tehillim.
In der Armee heissen Zizis „Magen Efod“, Brustpanzer,
Herzpanzer. Hunderttausende haben zum ersten Mal in ihrem Leben Tallis Koton
angelegt, und sind damit in den Krieg gezogen.
Es gibt eine Geschichte von einem Soldat, der ein
kleines Taschensefer Tehillim bei sich hatte, er trug es an einer ungepanzerten
Stelle seines Körpers. Eine Gewehrkugel traf das Sefer, und blieb darin
stecken. Sie hat ihn nichtmal gekratzt. Jetzt muss man wissen, dass heutige
Gewehrkugeln ein kleines Sefer mit Leichtigkeit durchschlagen können.
Aber eben nicht ein Sefer Tehillim.
Und solche Geschichten gibt es sehr viele.
Hunderte, vielleicht auch Tausende wurden al pi nes
gerettet, nur durch den Schem. Kompaniekommandanten rufen Ihre Kompanie zum
Schma zusammen, bevor sie in den Einsatz gehen.
Menschen lernen im Panzer Shas.
Am ersten Tag Chanukka haben sich hunderte Terroristen
ergeben, und Hamas beginnt zu fallen...
Und Andererseits sehen wir Esav und Ishmael sich in
Lügen und Betrug verirren, weil sie eben Anti-Shemi, gegen G!tt sind.
Mögen wir die Kraft finden, jeder Einzelne und alle
zusammen, zu Tschuve, Tfille und Maasim toivim, und so soiche sein zum Licht
der Geula.
|
|
וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר
עָשׂוּ וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם
וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. |
|
מלבי"ם ביאור הענין
תהלים ק"ג:י"ד יד) כי – מבאר מפני שמכיר
ויודע סבת מהירת התנועה ההכרחיות אל החטא, כי הוא ידע יצרנו – שיצר הלב מניע את הנפש
הפך מדרכי ה', וה' יודע, א. כח היצר שתנועתו חזקה
מאד ושולט על כחות הנפשיות, ב. יודע עצלות התנועה העצמיית
של הנפש, מפני כי עפר אנחנו – והעפר מכביד על הנפש וקשה לה להניע אותו, ר"ל שנקל מאד אל הנפש
לחטוא, מפני שיצר הרע כחו רב ותנועותיו וציוריו ממהרות קודם לציורי הנפש אל הטוב,
וקשה לה לעשות מעשים טובים שהיא תנועתה העצמיית כי כבד עליה העפר והחומר העכור. |
תהלים ק"ג:י"ד (יד) כִּי־ה֭וּא
יָדַ֣ע יִצְרֵ֑נוּ זָ֝כ֗וּר כִּי־עָפָ֥ר אֲנָֽחְנוּ׃ |
|
רש"י בראשית כ"ח:ט"ו (טו) אנכי עמך – לפי שירא מעשו ומלבן. עד אשר אם עשיתי – אם משמש
בלשון כי. ומדרש אגדה: אמר לו: אשר
אשר שני פעמים, כביכול דבר קשה, אשריי ואשריך כשאעשה לך הדברים האלה. דברתי לך – לצרכך ועליך,
מה שהבטחתי לאברהם על זרעו, לך הבטחתי ולא לעשו, שלא אמרתי לו: כי יצחק יקרא לך זרע,
אלא: כי ביצחק (בראשית כ"א:י"ב), ולא כל יצחק. וכן כל 'לי', ו'לך', ו'להם',
ו'לו' הסמוכין לדיבור, משמשין לשון 'על' ומתורגמין: על. וזה יורה, שהרי עם יעקב לא
דיבר קודם לכן. |
1a בראשית
כ"ח:ט"ו (טו) וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ וּשְׁמַרְתִּ֙יךָ֙
בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־תֵּלֵ֔ךְ וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ אֶל־הָאֲדָמָ֖ה הַזֹּ֑את כִּ֚י לֹ֣א אֶֽעֱזׇבְךָ֔
עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אִם־עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתִּי לָֽךְ׃ |
|
מדרש רבה בראשית כ"ח:ט"ו (טו) [ו] וְהִנֵּה
אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ – רַבָּנָן אָמְרֵי עַל הַכֹּל
הֱשִׁיבוֹ וְעַל הַפַּרְנָסָה לֹא הֱשִׁיבוֹ. (כ) אִם יִהְיֶה
אֱלֹהִים עִמָּדִי – אָמַר לוֹ הִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ. וּשְׁמָרַנִּי בַּדֶּרֶךְ
הַזֶּה – שֶׁנֶּאֱמַר: וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ. (כא) וְשַׁבְתִּי
בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי – וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת. וְעַל הַפַּרְנָסָה
לֹא הֱשִׁיבוֹ, אָמַר רַבִּי אִיסֵי אַף עַל הַפַּרְנָסָה הֱשִׁיבוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר:
כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ, וְאֵין עֲזִיבָה אֶלָּא פַּרְנָסָה, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר
(תהלים ל"ז:כ"ה): וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וגו'. |
|
|
ר' בחיי בראשית כ"ח:ט"ו (טו) והנה אנכי עמך – תרגם אונקלוס והא מימרי
בסעדך. ומה שכתוב במשה (שמות
ג':י"ב) כי אהיה עמך תרגם ארי יהא מימרי עמך. והטעם כי מדרגתו של יעקב באל שדי
לא בשם המיוחד, וכיון שהזכיר למעלה השם המיוחד והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' ע"כ
הוצרך לתרגם בסעדך כענין שאמר היה לך לעזרני. אבל במשה התנבא בשם המיוחד הוצרך לתרגם
מימרי עמך. ואם תקשה ותאמר הרי שתרגם ביעקב (בראשית מ"ו:ד') אנכי ארד עמך אנא
איחות עמך, יש להשיב כי ענין מוכרח היה לתרגם כן הן בלשון איחות שלא אמר אתגלי, הן
בלשון עמך שלא אמר בסעדך, כדי לרמוז על מה שאמר גלו למצרים שכינה עמהם. |
Chasal: die Quellen diskutieren, v.A. Midrasch Yalkut Shimoni.
|
(טז) וְשַׂמְתִּ֥י
אֶֽת־זַרְעֲךָ֖ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֣ר׀ אִם־יוּכַ֣ל אִ֗ישׁ לִמְנוֹת֙ אֶת־עֲפַ֣ר
הָאָ֔רֶץ גַּֽם־זַרְעֲךָ֖ יִמָּנֶֽה׃ (יז) ק֚וּם הִתְהַלֵּ֣ךְ
בָּאָ֔רֶץ לְאׇרְכָּ֖הּ וּלְרׇחְבָּ֑הּ כִּ֥י לְךָ֖ אֶתְּנֶֽנָּה׃ |
ילקוט שמעוני בראשית י"ג:ט"ז (טז) וְשַׂמְתִּי
אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ – מַה הָאָרֶץ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, כָּךְ
בָּנֶיךָ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. וּמַה עֲפַר הָאָרֶץ אֵין מִתְבָּרֵךְ אֶלָּא בְּמַיִם,
כָּךְ בָּנֶיךָ אֵין מִתְבָּרְכִין אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלָה לְמַיִם
וּמַה עֲפַר הָאָרֶץ מְכַלֶּה כְּלֵי מַתָּכוֹת, כָּךְ יִשְׂרָאֵל הָעַכּוּ"ם
בְּטֵלִים וְהֵם קַיָּמִים. וּמַה עֲפַר הָאָרֶץ עָשׂוּי דַּיִשׁ כָּךְ בָּנֶיךָ
עֲשׂוּיִין דַּיִשׁ לְמַלְכֻיּוֹת, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב, "וְשַׂמְתִּיהָ בְּיַד
מוֹגַיךְ", אִלִּין דִּמְמִיגִין לְךָ וַאֲפִלּוּ כֵּן לְטוֹבָתָךְ מְקַשְׁקְשִׁין
לְךָ מִן חוֹבֵיךְ כֶּהַאִיךְ דְאַתְּ אַמְרֵתְ, (תהלים ס"ה:י"א)
"בִּרְבִיבִים תְּמוֹגֲגֶנָה צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ". (ישעיהו שם) "אֲשֶׁר
אָמְרוּ לְנַפְשֵׁךְ שְׁחִי וְנַעֲבוֹרָה", מָה הָיוּ עוֹשִׂים, מַרְבִּיצִין
אוֹתָן בְּפַלְטְרָאוֹת וּמַעֲבִירִין וְרָדִין עֲלֵיהֶן וְהָא סִימָן טָב מַה פַּלְטְיָא
זוֹ מְכַלָּה אֶת הָעוֹבְרִים וְאֶת הַשָּׁבִים וְהִיא קַיֶּמֶת כָּךְ בָּנַיךְ מְכַלִּים
אֶת הָעַכּוּ"ם וְהֵן קַיָּמִין. |
|
בראשית י"ב: |
|
|
3(ב) וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל |
ילקוט שמעוני בראשית י"ב:א-ב (א-ב) {יא}
אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אַרְבָּעָה דְבָרִים מְקָרְעִין גְּזַר דִּינוֹ שֶׁל אָדָם.... וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף שִׁנּוּי
מָקוֹם. דִּכְתִיב: וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ, וַהֲדַר: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי
גָּדוֹל. וְאִידָךְ, הַהוּא זְכוּתָא דְאַרְעָא יִשְׂרָאֵל דְּאַהַנְיָא לֵהּ. דָּבָר אַחֵר: לְמָה הַדָּבָר
דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁנִּכְנַס לִמְדִינָה, וְרָאָה בָּחוּר נָאֶה מַסִּיק בַּקָּמִין
בַּמֶּרְחָץ. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: בּוֹא עִמִּי, וַאֲנִי נוֹתֶנְךָ בַּפָּלָטִין
שֶׁלִּי. הָלַךְ עִמּוֹ, וַעֲשָׂאוֹ פָּקוֹסְטוֹר, אָמְרוּ בְּנֵי פָּלָטִין: אֶתְמוֹל
מַסִּיק בַּקָּמִין, וְעַכְשָׁו פָּקוֹסְטוֹר, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
בּוֹא אַחֲרַי, וַאֲנִי עוֹשֶׂה
אוֹתְךָ כֹּהֵן גָּדוֹל כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן. שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל,
וּכְתִיב: "וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו", וּכְתִיב: "אַתָּה כֹהֵן
לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק". |
|
4וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ כמנפצ 260 |
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר
אוֹמֵר: חָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת נִכְפְּלוּ, וְכֻלָּן לְשׁוֹן גְּאֻלָּה. כ״כ, שֶׁנִּגְאַל אָבִינוּ
אַבְרָהָם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ. מ״מ, בּוֹ נִגְאַל אָבִינוּ
יִצְחָק מִיַּד פְּלִשְׁתִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד״. נ״נ, בּוֹ נִגְאַל אָבִינוּ יַעֲקֹב מִיַּד עֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי״. פ״פ, בּוֹ נִגְאֲלוּ
יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״פָּקֹד פָּקַדְתִּי״. צ״צ, בּוֹ עָתִיד הַקָּדוֹשׁ
בָּרוּךְ הוּא לִגְאֹל לְיִשְׂרָאֵל בְּסוֹף מַלְכוּת רְבִיעִית, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו
יִצְמָח״. וְכֻלָּן נִמְסְרוּ לְאָבִינוּ
אַבְרָהָם, וּמְסָרָן לְיִצְחָק, וְיִצְחָק לְיַעֲקֹב, וְיַעֲקֹב לְיוֹסֵף, וְיוֹסֵף לְאֶחָיו, שֶׁאָמַר לָהֶם: ״פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם״. וְאָשֵׁר בֶּן יַעֲקֹב
מָסַר סוֹד גְּאֻלָּה לְסֶרַח בִּתּוֹ. וּכְשֶׁבָּאוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל
זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְעָשׂוּ אוֹתוֹת לְעֵינֵיהֶם, הָלְכוּ זִקְנֵי
יִשְׂרָאֵל אֵצֶל סֶרַח בַּת אָשֵׁר, אָמְרוּ לָהּ: בָּא אָדָם אֶחָד וְעָשָׂה אוֹתוֹת לְעֵינֵינוּ כָּךְ וָכָךְ. אָמְרָה לָהֶם: אֵין בָּאוֹתוֹת הַלָּלוּ מַמָּשׁ. אָמְרוּ לָהּ: וַהֲלוֹא אָמַר ׳פָּקֹד פָּקַדְתִּי
אֶתְכֶם׳. אָמְרָה לָהֶם: הוּא הָאִישׁ, לִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל בָּא. שֶׁכָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵאַבָּא: פ״פ. מִיָּד ״וַיַּאֲמֵן
הָעָם״. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל – אָמַר לוֹ: אוֹתָהּ אֻמָּה שֶׁכָּתוּב בָּהּ: ״כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל״, אֲנִי מַעֲמִיד מִמְּךָ. ׳אֶתֶּנְךָ׳, ׳אֲשִׂימְךָ׳ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא ׳וְאֶעֶשְׂךָ׳, מִשֶּׁאֲנִי בּוֹרֵא אוֹתְךָ
בְּרִיָּה חֲדָשָׁה אַתְּ פָּרֶה וְרָבֶה. שָׁלשׁ גְּדֻלּוֹת
וְאַרְבַּע בְּרָכוֹת כְּתִיב כָּאן. בִּשְּׂרוֹ, שֶׁהֵם שְׁלשָׁה אָבוֹת
וְאַרְבַּע אִמָּהוֹת. לְפִי שֶׁהַדֶּרֶךְ גּוֹרֶמֶת
לִשְׁלשָׁה דְבָרִים: מְמַעֶטֶת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וּמְמַעֶטֶת הַיְצִיאָה, וּמְמַעֶטֶת אֶת הַשֵּׁם. מְמַעֶטֶת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל. מְמַעֶטֶת אֶת הַיְצִיאָה, וַאֲבָרֶכְךָ. וּמְמַעֶטֶת אֶת הַשֵּׁם, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ. לְפֻם דְּאָמְרִי אֱנָשֵׁי: מִבַּיִת לְבַיִת, חָלוּק, מֵאֲתַר לַאֲתַר, נֶפֶשׁ, בְּרַם אַתְּ, לֹא נֶפֶשׁ אַתְּ חָסֵר וְלֹא מָמוֹן. וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ, שֶׁיָּצָא לוֹ מוֹנִיטוֹן בָּעוֹלָם. אַרְבָּעָה הֵן
שֶׁיָּצָא לָהֶם מוֹנִיטוֹן בָּעוֹלָם. אַבְרָהָם, וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי
גָּדוֹל. וּמַהוּ מוֹנִיטוֹן שֶׁלּוֹ, זָקֵן וּזְקֵנָה מִכָּאן, בָּחוּר וּבְתוּלָה מִכָּאן. |
|
5וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ |
ילקוט שמעוני בראשית י"ב:א-ב אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: וְאֶעֶשְׂךָ
לְגוֹי גָּדוֹל – זֶה שֶׁאוֹמְרִים 'אֱלֹהֵי אַבְרָהָם'. וַאֲבָרֶכְכָה, זֶה שֶׁאוֹמְרִים
'אֱלֹהֵי יִצְחָק'. וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ, זֶה שֶׁאוֹמְרִים 'אֱלֹהֵי יַעֲקֹב'. יָכוֹל
יְהוּ חוֹתְמִין בְּכֻלָּן, תַּלְמוּד לוֹמַר: וֶהְיֵה בְּרָכָה, בְּךָ חוֹתְמִין,
וְאֵין חוֹתְמִין בְּכֻלָּן. |
|
ו 6ֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה׃ |
רש"י בראשית י"ב:א-ב והיה ברכה – הברכות נתונות בידך. עד עכשיו היו
בידי, ברכתי לנח ואדם, ומעכשיו אתה מברך את אשר תחפוץ, בראשית רבא (בראשית
רבה ל"ט:י"א). מדרש רבה בראשית י"ב:ב' וֶהְיֵה בְּרָכָה, קְרִי
בֵיהּ בְּרֵכָה, מַה בְּרֵכָה זוֹ מְטַהֶרֶת אֶת הַטְּמֵאִים, אַף אַתְּ מְקָרֵב
רְחוֹקִים וּמְטַהֲרָם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה
כְּבָר כָּתוּב וַאֲבָרֶכְכָה, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר וֶהְיֵה בְּרָכָה, אֶלָּא אָמַר
לוֹ עַד כָּאן הָיִיתִי זָקוּק
לְבָרֵךְ אֶת עוֹלָמִי, מִכָּאן וָאֵילָךְ הֲרֵי הַבְּרָכוֹת מְסוּרוֹת לָךְ, לְמַאן
דְּחָזֵי לְךָ לִמְבָרְכָא בָּרֵיךְ. |
|
7ג) וַאֲבָֽרְכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר
|
מדרש תנחומא בראשית י"ב:ג' (ג) דָּבָר
אַחֵר: וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶךָ – אָמַר לוֹ: עָתִיד אֲנִי לְהַעֲמִיד מִבְּנֵי בָנֶיךָ
שֵׁבֶט שֶׁמְּבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל, זֶהוּ שֵׁבֶט לֵוִי. אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ
שֶׁל עוֹלָם, וּמִי מְבָרֵךְ לְאוֹתוֹ שֵׁבֶט? אָמַר לוֹ: מִשֶּׁהֵן מְבָרְכִין לְיִשְׂרָאֵל
אֲנִי מְבָרֵךְ לְאוֹתוֹ שֵׁבֶט, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל עַל בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם (במדבר ו':כ"ז). אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ
הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּעוֹלָם הַזֶּה שֵׁבֶט לֵוִי מְבָרֵךְ אֶתְכֶם, וְלֶעָתִיד
לָבֹא אֲנִי בִּכְבוֹדִי אֲבָרֵךְ אֶתְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: יְבָרְכֶךָ י"י נְוֵה
צֶדֶק הַר הַקֹּדֶשׁ (ירמיהו ל"א:כ"ב). לקח טוב בראשית י"ב:ג' (ג) ואברכה
מברכיך ומקללך אאור ונברכו בך – הגשמים בזכותך והטללים בזכותך. כל משפחות האדמה ובזרעך.
יעקב בירך את פרעה שנאמר ויברך יעקב את פרעה (בראשית מ"ז:י'). וכתיב נחשתי ויברכני
ה' בגללך (שם ל':כ"ז). ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף (שם ל"ט:ה'). דניאל
לנבוכדנאצר גילה הסוד. מרדכי הציל את אחשורוש. דכתיב ותגד אסתר למלך בשם מרדכי (אסתר
ב':כ"ב). הוי וזרעך. ועד היום הזה ישראל אין
להם שדות וכרמים. והם מתפללים בכל יום. ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה. הוי אומר
ובזרעך. |
|
8וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת
הָאֲדָמָֽה׃ |
(ג)רש"י ונברכו בך – יש אגדות רבות, וזה פשוטו: אדם אומר לבנו: תהא כאברם. וכן כל ונברכו בך שבמקרא, וזה מוכיח: בך יברך ישראל לאמר ישימך אלהיםטו כאפרים וכמנשה (בראשית מ״ח:כ׳). לקח טוב בראשית י"ב:ג' (ג) ואברכה
מברכיך ומקללך אאור ונברכו בך – הגשמים בזכותך והטללים בזכותך. כל משפחות האדמה ובזרעך.
יעקב בירך את פרעה שנאמר ויברך יעקב את פרעה (בראשית מ"ז:י'). וכתיב נחשתי ויברכני
ה' בגללך (שם ל':כ"ז). ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף (שם ל"ט:ה'). דניאל
לנבוכדנאצר גילה הסוד. מרדכי הציל את אחשורוש. דכתיב ותגד אסתר למלך בשם מרדכי (אסתר
ב':כ"ב). הוי וזרעך. מדרש רבה בראשית י"ב:ג' (ג) [יב] וַאֲבָרְכָה
מְבָרֲכֶיךָ – אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה הֶחְמִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ
שֶׁל צַדִּיק יוֹתֵר מִכְּבוֹדוֹ, בִּכְבוֹדוֹ כְּתִיב (שמואל א ב':ל'): כִּי מְכַבְּדַי
אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלוּ, עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וּבִכְבוֹדוֹ שֶׁל צַדִּיק כְּתִיב
וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר, אֲנָא. תַּנְיָא אֵלּוּ בְּרָכוֹת
שֶׁאָדָם שׁוֹחֶה בָּהֶם, בְּאָבוֹת תְּחִלָּה וָסוֹף, מוֹדִים תְּחִלָּה וָסוֹף,
וְהַשּׁוֹחֶה עַל כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה מְלַמְּדִין אוֹתוֹ שֶׁלֹא לָשׁוּחַ. רַבִּי
יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר, כֹּהֵן גָּדוֹל
תְּחִלַּת כָּל בְּרָכָה שׁוֹחֶה, וְהַמֶּלֶךְ בִּתְחִלַּת כָּל בְּרָכָה וְסוֹף
כָּל בְּרָכָה שׁוֹחֶה. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר,
הַמֶּלֶךְ מִשֶּׁהָיָה כּוֹרֵעַ לֹא הָיָה נִזְקָף עַד שֶׁהָיָה גּוֹמֵר כָּל תְּפִלָּתוֹ,
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א ח':נ"ד): וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל
אֶל ה' אֵת כָּל הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הַזֹּאת קָם מִלִּפְנֵי מִזְבַּח ה' מִכְּרֹעַ
עַל בִּרְכָּיו וְכַפָּיו פְּרֻשׂוֹת הַשָּׁמָיִם. וְאֵיזוֹ כְּרִיעָה וְאֵיזוֹ בְּרִיכָה,
רַבִּי חִיָּא רַבָּה הֶרְאָה כְּרִיעָה לִפְנֵי רַבִּי וְנִפְסַח וְנִתְרַפֵּא.
וּבַר סִיסִי הֶרְאָה בְּרִיכָה לִפְנֵי רַבִּי וְנִפְסַח וְלֹא נִתְרַפֵּא. וְנִבְרְכוּ
בְךָ, הַגְּשָׁמִים בִּזְכוּתְךָ, הַטְּלָלִים בִּזְכוּתְךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב
(אסתר ב':כ"ב): וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדְּכָי וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה
וגו'. זֶה מָהוּל וְזֶה עָרֵל, וְחָס עָלָיו, אֶתְמְהָא, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי
נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר (תהלים קי"ט:ק'): מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן
כִּי פִקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי, אָמַר, יַעֲקֹב בֵּרַךְ אֶת פַּרְעֹה, שֶׁנֶּאֱמַר
(בראשית מ"ז:ז'): וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה, יוֹסֵף גִּלָּה לוֹ, דָּנִיֵּאל
גִּלָּה לִנְבוּכַדְנֶצַר, אַף אֲנִי כֵן וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה. וְרַבִּי
נְחֶמְיָה אָמַר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ וְנִבְרְכוּ
בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ, אִין תֵּימַר דְּלֶהֱוֵי עַתִּירִין,
הֲרֵי עַתִּירִין אִנּוּן מִינָן, אֶלָּא לִשְׁאֵלָה, כְּשֶׁהֵן נִכְנָסִים לְצָרָה
הֵם נִשְׁאָלִים לָנוּ וְאָנוּ מְגַלִּין לָהֶם. |
|
9aבראשית כ"ח:י"ד (יד) וְהָיָ֤ה
זַרְעֲךָ֙ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וּפָרַצְתָּ֛ יָ֥מָּה וָקֵ֖דְמָה וְצָפֹ֣נָה וָנֶ֑גְבָּה
וְנִבְרְכ֥וּ בְךָ֛ כׇּל־מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָ֖ה וּבְזַרְעֶֽךָ׃ (טו) וְהִנֵּ֨ה
אָנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ וּשְׁמַרְתִּ֙יךָ֙ בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־תֵּלֵ֔ךְ וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ אֶל־הָאֲדָמָ֖ה
הַזֹּ֑את כִּ֚י לֹ֣א אֶֽעֱזׇבְךָ֔ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אִם־עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתִּי
לָֽךְ׃ |
(מלבי"ם מלבי"ם
בראשית כ"ח:י"ד (יד) והיה
– בכ"מ הסמיך ברכת הזרע אל ברכת הארץ, כי שניהם מצרנים ותנאיים זל"ז, שהנטיעה
הטובה לא תצלח לעשות פרי קודש רק בארץ נבחרת, ואחר שיהיו זרעך רבים כעפר הארץ, ותפרוץ
להתפשט על כל הארץ ימה וקדמה, כי כן היה בכבוש יהושע שתחלה כבשו בצד הדרומי כלו ממזרח
למערב, והיה ימה וקדמה, ואח"כ התפשטו גם בצד הצפוני והיה צפונה ונגבה, ואז,
ונברכו בך כל משפחות האדמה, שהיא הברכה שנאמר לאברהם בפעם ראשונה (למעלה י"ב:ג'). .(טו) והנה – וע״כ אין לך לירא, לא פן תפסיד דבר מאושר הנפש, כי הנה אנכי עמך בחו״ל
כמו בא״י, ולא שתירא מעשו ומלבן, כי ושמרתיך בכל אשר תלך,וגם
והשבתיך אל האדמה, בשרו שישוב אל א״י, כי לא אעזבך עד שאעשה כל אשר דברתי בשבילך (שדבור שאחריו למ״ד פי׳
בשבילו), שכל היעודים שיעדתי לאברהם וליצחק
הכל היה בשבילך, ואני מוכרח לקיים היעודים האלה, וא״כ לא אוכל לעזוב אותך שאז יתבטלו היעודים וזה א״א. |
|
רד"ק בראשית כ"ח:י"ד (יד) והיה
– ופרצת – אתה וזרעך. ונברכו בך – בעבורך ובעבור
זרעך יהיו כל המשפחות נברכות, כי מי שיעשה מצות האל ומכירו כי הוא לבדו אדון העולם
הוא קיום העולם ובעבורו העולם עומד. (טו) והנה
– אף על פי שאתה בורח אל תפחד. כי אנכי אהיה עמך ושמרתיך
בכל אשר תלך – בלכתך ובשובך. כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי
– אם כן לא יעזבנו לעולם, כי ההבטחה לו כל ימיו ולזרעו אחריו. אשר אם – כפל ענין לחזק
הדבר, כי די באשר או באם. |
|
|
|
|
|
10משלי ח':כ"ב (כב) יְֽהֹוָ֗ה
קָ֭נָנִי רֵאשִׁ֣ית דַּרְכּ֑וֹ קֶ֖דֶם מִפְעָלָ֣יו מֵאָֽז׃ (כג) מֵ֭עוֹלָם
נִסַּ֥כְתִּי מֵרֹ֗אשׁ מִקַּדְמֵי־אָֽרֶץ׃ (כד) בְּאֵין־תְּהֹמ֥וֹת
חוֹלָ֑לְתִּי בְּאֵ֥ין מַ֝עְיָנ֗וֹת נִכְבַּדֵּי־מָֽיִם׃ (כה) בְּטֶ֣רֶם
הָרִ֣ים הׇטְבָּ֑עוּ לִפְנֵ֖י גְבָע֣וֹת חוֹלָֽלְתִּי׃ (כו) עַד־לֹ֣א
עָ֭שָׂה אֶ֣רֶץ וְחוּצ֑וֹת וְ֝רֹ֗אשׁ עַפְר֥וֹת תֵּבֵֽל׃ (כז) בַּהֲכִינ֣וֹ
שָׁ֭מַיִם שָׁ֣ם אָ֑נִי בְּחֻ֥קוֹ ח֝֗וּג עַל־פְּנֵ֥י תְהֽוֹם׃ (כח) בְּאַמְּצ֣וֹ
שְׁחָקִ֣ים מִמָּ֑עַל בַּ֝עֲז֗וֹז עִינ֥וֹת תְּהֽוֹם׃ (כט) בְּשׂ֘וּמ֤וֹ
לַיָּ֨ם׀ חֻקּ֗וֹ וּ֭מַיִם לֹ֣א יַֽעַבְרוּ־פִ֑יו בְּ֝חוּק֗וֹ מ֣וֹסְדֵי אָֽרֶץ׃ |
Primal matter ist Staub, Wasser, Luft, Feuer. מלבי"ם ביאור הענין משלי ח':כ"ב (כב) ה' קנני ראשית דרכו – החכמה היא צורת כל העולמות, כולם
נעשו ונתכנו נמדדו והוכנו לפי חקי החכמה, ובה ועל ידה וכמדתה וכתבניתה נצטיירו ונשתכללו
כל העולמות מראש ועד סוף, ועת דרך ה' דרכו הראשון להוציא הבריאה מן האפס, שזה מכונה
בשם דרך, כי ראשית התגלות הרצון הקדום היה במה שהאציל אצילות קדוש ונורא שבו גלה
הדרכים שבם ינהג את העולם בחסד וגבורה ובמדותיו הקדושים רחום וחנון ארך אפים ותפארת,
היתה החכמה ראשית דרכו, שדרכי הנהגתו אשר נאצלו באצילות הראשון הנעלם כולם נוסדו
כפי חקי החכמה, והיא היתה ראשית להם וכתרגומו בראשית בחוכמתא, ואחרי גילוי דרכיו
ומדותיו אז התחיל לפעול מפעליו, שאז נולד הבן הבכור לו שהוא עולם הכסא וההנהגה שיסד
בקדשו איך ינהג הנהגת העולמות ואלהים ישב על כסא קדשו, גם מפעליו אלה נעשו ע"פ
חקי החכמה, שההנהגה הכללית הם כפי קצב החכמה, והיא היתה קדם מפעליו, מאז שהוחל המפעל
והעסק. (כג) מעולם נסכתי – אח"ז נולדו האורות הצחצחים שהיא
עולם המלאכים שהם מוכנים לעשות שליחות ההנהגה ולהניע את המערכת גבורי כח עושי דברו,
שאז נקרא שם עולם, והוא האור הראשון שנברא קודם לשמים וארץ שהוא אור השכלים הנבדלים,
גם הם נוצרו ע"פ חקי החכמה אשר יתפשטו בכל עולם ועולם כפי הנהגת העולם ההוא,
ועז"א מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ – בהעולם שנוצר קודם לעולם העשיה שהארץ כאחת
מהם, גם שם נסכתי להיות מושל ולהנהיג ע"פ דרכי החכמה. (כד) באין – אח"ז יצאה הארץ מרחם התהו, ואז היו הארבע
יסודות מעורבים יחד בחומר ההיולי, ולא נפרדו עדיין התהומות לבדנה ואז באין תהומות
חוללתי – כבר נוצרה שם החכמה ותרחף על פני התהו בכנפיה וברוח אלהים, וגם אחרי נבררו
התהומות באין מעינות נכבדי מים – שתחלה היו התהומות מעורבים עם יסוד האויר, כמ"ש
בפי' מע"ב, ואז נטתה החכמה עליהם קו ומשקולת. (כה-כז) בטרם הרים הטבעו – שאז לא היו עדיין הרים וגבעות רק יסוד העפר היה מכוסה ביסוד
המים, עד לא עשה ארץ וחוצות – שעדיין לא נתגלתה היבשה, ולא נראו ראש עפרות
תבל שיהיה ראוי לישוב, ואז אמר אלהים יהי רקיע בתוך המים שבארתי בפי' מע"ב כי
ע"י הרקיע ששם ה' בטבע האדים שיעלו למקום הסגריר ששם הרקיע המבדיל בין מים למים, עלו המים האדיים שהיו
מעורבים עם יסוד האויר אל הרקיע, ושם נפרשו מן יסוד האויר כפי חקי הטבע בירידת
הגשמים, וכמו שהתבאר בפי' איוב סי' כ"ז במ"ש צורר מים בעביו ולא נבקע ענן
תחתם חק חג על פני מים. שחק הזה שחק ה' על פני מים שיעמדו ברקיע שהוא נעשה כחוג ועגולה
על פני תהום לקבל מי התהום בעבים, הוא גלה את פני היבשה ועל ידו נקוו מי התהומות
לתוך הים, וז"ש בהכינו שמים שם אני – שמה שהכין את הרקיע שנקרא שמים כמ"ש
ויקרא אלהים לרקיע שמים זה היה ע"י חקי החכמה כמ"ש (איוב כ"ח כ"ו)
בעשותו למטר חק ודרך לחזיז קולות אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה וכמו שפירשתי שם,
בחקו חוג על פני התהום שהוא חוג הרקיע שסובב כמחוגה סביב התהום שכסה אז את כדור הארץ. (כח) באמצו שחקים ממעל – השחקים יציינו תמיד את ענין הפלאיי
אשר הוא מלמעלה לטבע המערכת שנמשך אחרי השמים שלנו, כי ענין זה מהתגלות היבשה היה
נגד הטבע הראשונה שהטבע שהארץ תהיה מכוסה במים, רק ה' אמץ את השחקים שמשם תצא ההנהגה
הפלאית ועל ידם עזוז עינות תהום – והופרש האויר מן המים היסודיים. (כט) בשומו – וע"כ
שם לים חוקו ומים לא יעברו פיו – שעי"כ נקוו המים אל מקום אחד, וכמ"ש תהום
כלבוש כסיתו וכו' גבול שמת וכו' כעש"פ שם, וכן (איוב ל"ח:ח') ויסך בדלתים
ים ואומר עד פה תבא ולא תוסיף, בחוקו מוסדי ארץ – שם חקקו והקבעו מוסדי ארץ שתהיה
ראוי לישוב, וכ"ז נעשו ע"פ חקי החכמה העליונה. |
|
(יד) כִּי־ה֭וּא יָדַ֣ע יִצְרֵ֑נוּ זָ֝כ֗וּר
כִּי־עָפָ֥ר אֲנָֽחְנוּ׃ 11בראשית ב':ה' (ה) וְכֹ֣ל׀
שִׂ֣יחַ הַשָּׂדֶ֗ה טֶ֚רֶם יִֽהְיֶ֣ה בָאָ֔רֶץ וְכׇל־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה טֶ֣רֶם יִצְמָ֑ח
כִּי֩ לֹ֨א הִמְטִ֜יר יְהֹוָ֤ה אֱלֹהִים֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וְאָדָ֣ם אַ֔יִן לַֽעֲבֹ֖ד
אֶת־הָֽאֲדָמָֽה׃ (ו) וְאֵ֖ד יַֽעֲלֶ֣ה מִן־הָאָ֑רֶץ וְהִשְׁקָ֖ה
אֶֽת־כׇּל־פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה׃ (ז) וַיִּ֩יצֶר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים אֶת־הָֽאָדָ֗ם
עָפָר֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה וַיִּפַּ֥ח בְּאַפָּ֖יו נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים וַֽיְהִ֥י הָֽאָדָ֖ם
לְנֶ֥פֶשׁ חַיָּֽה׃ (ח) וַיִּטַּ֞ע
יְהֹוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים גַּן־בְּעֵ֖דֶן מִקֶּ֑דֶם וַיָּ֣שֶׂם שָׁ֔ם אֶת־הָֽאָדָ֖ם אֲשֶׁ֥ר
יָצָֽר׃ |
רש"י בראשית ב':ה' (ה) טרם יהיה
בארץ – כל טרם שבמקרא לשון 'עד לא' הוא, ואינו לשון 'קדם', ואינו נפעל לומר הטרים,
כאשר תאמר הקדים. וזה מוכיח, ועוד אחר: כי טרם תיראון (שמות ט':ל') – עדיין לא תיראון.
ואף זה תפרש: וכל שיח השדה עדיין לא היה בארץ, כשנגמרה בריית עולם בששי קודם שנברא
אדם, וכל עשב השדה – עדיין לא צמח. ובשלישי שכתוב: תוצא הארץ (בראשית א':י"ב)
– על פתח קרקע עמדו עד יום ששי. כי לא המטיר – ומה טעם לא
המטיר? לפי שאדם אין לעבוד, ואין מכיר בטובתן של גשמים. וכשבא אדם וידע שצורך הם
לעולם, התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים. י"י אלהים – י"י
– הוא שמו, אלהים – שהוא שליט ושופט על הכל. וכן פירוש זה בכל מקום לפי פשוטו: י"י
שהוא אלהים. (ו) ואד יעלה
– לעניין ברייתו של אדם, העלה התהום והשקה עננים לשרות העפר, ונברא אדם, כגבל זה
שנותן מים ואחר כך לש את העיסה. אף כאן: והשקה, ואחר כך: וייצר (בראשית ב':ז'). (ז) וייצר
– שתי יצירות: יצירה לעולם הזה, יצירה לתחיית המתים. אבל בבהמה שאינה עומדת לדין,
לא נכתב ביצירתה שתי יו"דין (בראשית ב':י"ט). עפר מן האדמה – צבר את עפרו
מכל האדמה, מארבע רוחות, שכל מקום שימות שם תהא קולטתו לקבורה. דבר אחר: נטל עפר שלו ממקום
שנאמר בו: מזבח אדמה תעשה לי (שמות כ':כ'), הלואי תהיה לו כפרה ויוכל לעמוד. ויפח באפיו – עשאו מן התחתונים
ומן העליונים, גוף מן התחתונים, ונשמה מן העליונים. לפי שיום ראשון נבראו שמים וארץ,
בשני ברא רקיע לעליונים, בשלישי: ותראה היבשה (בראשית א':ט') בתחתונים, ברביעי: מאורות
בעליונים, בחמישי: ישרצו המים (בראשית א':כ') בתחתונים, הוזקק ששי לבראות בו בעליונים
ובתחתונים. ואם לאו, יש קנאה במעשה בראשית, שיהו אילו רבים על אילו בריית יום. לנפש חיה – אף בהמה וחיה
נקראו נפש חיה, אך זו של אדם חיה שבכולם, שנתוסף בו דעה ודבור. |
|
12aבראשית ל"ב:י"ג (יג) וְאַתָּ֣ה אָמַ֔רְתָּ הֵיטֵ֥ב
אֵיטִ֖יב עִמָּ֑ךְ וְשַׂמְתִּ֤י
אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב׃ |
מדרש אגדה (בובר) בראשית
כ"ח:י"ד (יד) והיה זרעך
כעפר הארץ וג' – באברהם דנפיש זכותיה כתיב כעפר הארץ. בזמן שישראל עושין רצונו של
מקום נמשלו ככוכבים שאין היד שולטת בהם בינוניים, כחול הים למשש בו רשעים, כעפר הארץ
שהכל דשים בו. ופרצת ימה וגו' – נתן לו
הקב"ה תחומין בלא מצרים. ונברכו בך כל משפחות האדמה
ובזרעך – שאין העולם מתקיים וגשמים וטללים לברכה אין יורדין אלא בזכות ישראל. |
|
רד"ק בראשית י"ג:ט"ז (טז) ושמתי
את זרעך כעפר הארץ – על דרך הפלגה, וכן: כחול, ככוכבי השמים. ובדרש: המשילם לעפר והמשילם
לכוכבי השמים, בזמן שאין עושין רצונו של מקום יהיו כעפר לדוש, ובזמן שעושין רצונו
של מקום, ככוכבים לרום. |
|
|
ר' בחיי בראשית כ"ח:י"ד (יד) והיה זרעך
כעפר הארץ – ע"ד הפשט הבטיח הש"י ליעקב בכתוב הזה על רבוי זרעו כעפר. והיה
יכול לומר ככוכבי השמים אבל יכלול כונה אחרת מלבד הרבוי, והוא שלשון עפר הוא כולל
השפלות והמעלה. השפלות שיהיה זרעו בגלות בין האומות שפלים כעפר ומדרך כף רגל, והמעלה
שיעלו לבסוף על כל האומות ויתגברו באחרונה, כעפר הזה שהוא מדרך לכל והוא מתאבק ועולה
באחרונה על הדורכים אותו, וכענין שאמר הנביא (ישעיהו י"ד) והיו שובים לשוביהם
ורדו בנוגשיהם. וע"ז המשיל הכתוב זרע יעקב לעפר. וכן אומר הנביא בשפלותן של
ישראל (ישעיהו כ"ו) יגיענה עד עפר. א"ר יוחנן ומשם עתידים להגאל שנאמר
(ישעיהו נ"ב) התנערי מעפר. כן אמרו בפ' ראוהו ב"ד. ובמדרש שה"ש והארץ
לעולם עומדת אלו ישראל שנאמר (מלאכי ג) ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ.
ומפני כן סמך לו מיד ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. |
|
|
( 13טז) וְשַׂמְתִּ֥י אֶֽת־זַרְעֲךָ֖ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֣ר׀ אִם־יוּכַ֣ל אִ֗ישׁ לִמְנוֹת֙ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ גַּֽם־זַרְעֲךָ֖ יִמָּנֶֽה׃(יז) ק֚וּם הִתְהַלֵּ֣ךְ בָּאָ֔רֶץ לְאׇרְכָּ֖הּ וּלְרׇחְבָּ֑הּ כִּ֥י לְךָ֖ אֶתְּנֶֽנָּה׃(יח) וַיֶּאֱהַ֣ל אַבְרָ֗ם וַיָּבֹ֛א וַיֵּ֛שֶׁב בְּאֵלֹנֵ֥י מַמְרֵ֖א אֲשֶׁ֣ר בְּחֶבְר֑וֹן וַיִּֽבֶן־שָׁ֥ם מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהֹוָֽה׃ |
ילקוט שמעוני בראשית י"ג:ט"ז (טז) וְשַׂמְתִּי
אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ – מַה הָאָרֶץ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, כָּךְ
בָּנֶיךָ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. וּמַה עֲפַר הָאָרֶץ אֵין מִתְבָּרֵךְ אֶלָּא
בְּמַיִם, כָּךְ בָּנֶיךָ אֵין מִתְבָּרְכִין אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלָה
לְמַיִם וּמַה עֲפַר הָאָרֶץ מְכַלֶּה כְּלֵי מַתָּכוֹת, כָּךְ יִשְׂרָאֵל הָעַכּוּ"ם
בְּטֵלִים וְהֵם קַיָּמִים. וּמַה עֲפַר הָאָרֶץ עָשׂוּי דַּיִשׁ כָּךְ בָּנֶיךָ
עֲשׂוּיִין דַּיִשׁ לְמַלְכֻיּוֹת, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב, "וְשַׂמְתִּיהָ בְּיַד
מוֹגַיךְ", אִלִּין דִּמְמִיגִין לְךָ וַאֲפִלּוּ כֵּן לְטוֹבָתָךְ מְקַשְׁקְשִׁין
לְךָ מִן חוֹבֵיךְ כֶּהַאִיךְ דְאַתְּ אַמְרֵתְ, (תהלים ס"ה:י"א)
"בִּרְבִיבִים תְּמוֹגֲגֶנָה צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ". (ישעיהו שם) "אֲשֶׁר
אָמְרוּ לְנַפְשֵׁךְ שְׁחִי וְנַעֲבוֹרָה", מָה הָיוּ עוֹשִׂים, מַרְבִּיצִין
אוֹתָן בְּפַלְטְרָאוֹת וּמַעֲבִירִין וְרָדִין עֲלֵיהֶן וְהָא סִימָן טָב מַה פַּלְטְיָא
זוֹ מְכַלָּה אֶת הָעוֹבְרִים
וְאֶת הַשָּׁבִים וְהִיא קַיֶּמֶת כָּךְ בָּנַיךְ מְכַלִּים אֶת הָעַכּוּ"ם
וְהֵן קַיָּמִין. Hirsch: |
|
(בראשית ל"ב:כ"ה 14 (כה) וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת
הַשָּֽׁחַר׃ |
Da er bereits alles Seiene und all die Seinigen über
den Fluss gebracht hatte, so erklärt sich das Alleinzurückbleiben nur, wie
die Weisen lehren: נשתייר על פכים קטנים dass, nachdem er bereits
alles hinüber gebracht hatte, er noch einmal zurückkehrte, um nachzusehen, ob
er nichts vergessen. Und hieran knüpfen sie das ומכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם וכל כך
למחלפי שאין פושטין ידיחן בגזל
(Chulin 91la): dass der Gerechte auch in dem kleinsten Werte rechtlich
erworbenen Vermögens ein Heiligtum erblickt, das er weder vergeuden, noch
nutzlos umkommen lassen dürfe. für dessen Verwendung er Rechenschaft zu geben
habe. Eine Million hat für ihn den Wert einer Stecknadel, wenn es gilt, se
fir gottgefällge Zwecke zu verausgaben, eine Stecknadel den Wert einer
Million, Wenn sie nutz- und zwecklos umkommen soll. Das geringste erworbene
Gut ist dem, der פושט
ידו בגזל, der nichts
gewaltsam, sondern nur das sein eigen nennt, was seinem redlichen Bemühen zu
erwerben gelungen, ein Denkmal der ihm fürsorgenden Allmacht und Güte, das
Kleinste ein Produkt redlichen Schweisses und |
|
15בראשית ל"ב:י"ג (יג) וְאַתָּ֣ה
אָמַ֔רְתָּ הֵיטֵ֥ב אֵיטִ֖יב עִמָּ֑ךְ וְשַׂמְתִּ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם
אֲשֶׁ֥ר לֹא־יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב׃ |
מדרש אגדה (בובר) בראשית
כ"ב:י"ז וכחול אשר על שפת הים –
מה החול גדר לים ובכל עת שהוא
סוער הים כשהוא בא לחול הגלים הם נשברים, כך ישראל כל מה שאומות העולם מגביהין עצמם
על ישראל ולבסוף הם נשברים לפניהם, וכן אתה מוצא בפרעה ובסיסרא ובבבל ובהמן
וביונים, וכן עתידים בני אדום לנפול לפניהם, שנאמר ונתתי את נקמתי באדום |
16תהלים י"ח:מ"ג
(א) לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד י"י לְדָוִד
אֲשֶׁר דִּבֶּר לַי"י אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל י"י
אוֹתוֹ מִכַּף כׇּל אֹיְבָיו וּמִיַּד שָׁאוּל. (ב
) וַיֹּאמַר
אֶרְחׇמְךָ י"י חִזְקִי. (ג) י"י סַלְעִי וּמְצוּדָתִי וּמְפַלְטִי אֵלִי
צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי. (ד) מְהֻלָּל אֶקְרָא
י"י וּמִן אֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ. (ה) אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וְנַחֲלֵי בְלִיַּעַל
יְבַעֲתוּנִי. (ו) חֶבְלֵי שְׁאוֹל סְבָבוּנִי קִדְּמוּנִי מוֹקְשֵׁי מָוֶת. (ז) בַּצַּר
לִי אֶקְרָא י"י וְאֶל אֱלֹהַי אֲשַׁוֵּעַ יִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי וְשַׁוְעָתִי
לְפָנָיו תָּבוֹא בְאׇזְנָיו. (ח) וַתִּגְעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וּמוֹסְדֵי הָרִים
יִרְגָּזוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כִּי חָרָה לוֹ. (ט) עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ וְאֵשׁ מִפִּיו
תֹּאכֵל גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ. (י) וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד וַעֲרָפֶל תַּחַת
רַגְלָיו. (יא) וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ. (יב)
יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ חֶשְׁכַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים. (יג)
מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ עָבָיו עָבְרוּ בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ. (יד) וַיַּרְעֵם בַּשָּׁמַיִם
י"י וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קֹלוֹ בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ. (טו) וַיִּשְׁלַח חִצָּיו
וַיְפִיצֵם וּבְרָקִים רָב וַיְהֻמֵּם. (טז) וַיֵּרָאוּ אֲפִיקֵי מַיִם וַיִּגָּלוּ
מוֹסְדוֹת תֵּבֵל מִגַּעֲרָתְךָ י"י מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפֶּךָ. (יז) יִשְׁלַח
מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי יַמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים. (יח) יַצִּילֵנִי מֵאֹיְבִי עָז
וּמִשֹּׂנְאַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי. (יט) יְקַדְּמוּנִי בְיוֹם אֵידִי וַיְהִי י"י
לְמִשְׁעָן לִי. (כ) וַיּוֹצִיאֵנִי לַמֶּרְחָב יְחַלְּצֵנִי כִּי חָפֵץ בִּי. (כא)
יִגְמְלֵנִי י"י כְּצִדְקִי כְּבֹר יָדַי יָשִׁיב לִי. (כב) כִּי שָׁמַרְתִּי
דַּרְכֵי י"י וְלֹא רָשַׁעְתִּי מֵאֱלֹהָי. (כג) כִּי כׇל מִשְׁפָּטָיו לְנֶגְדִּי
וְחֻקֹּתָיו לֹא אָסִיר מֶנִּי. (כד) וָאֱהִי תָמִים עִמּוֹ וָאֶשְׁתַּמֵּר מֵעֲוֺנִי.
(כה) וַיָּשֶׁב י"י לִי כְצִדְקִי כְּבֹר יָדַי לְנֶגֶד עֵינָיו. (כו) עִם חָסִיד
תִּתְחַסָּד עִם גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם. (כז) עִם נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם עִקֵּשׁ
תִּתְפַּתָּל. (כח) כִּי אַתָּה עַם עָנִי תוֹשִׁיעַ וְעֵינַיִם רָמוֹת תַּשְׁפִּיל.
(כט) כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי י"י אֱלֹהַי יַגִּיהַּ חׇשְׁכִּי. (ל) כִּי בְךָ
אָרֻץ גְּדוּד וּבֵאלֹהַי אֲדַלֶּג שׁוּר. (לא) הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת י"י
צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ. (לב) כִּי מִי אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי י"י
וּמִי צוּר זוּלָתִי אֱלֹהֵינוּ. (לג) הָאֵל הַמְאַזְּרֵנִי חָיִל וַיִּתֵּן תָּמִים
דַּרְכִּי. (לד) מְשַׁוֶּה רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמֹתַי יַעֲמִידֵנִי. (לה)
מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה וְנִחֲתָה קֶשֶׁת נְחוּשָׁה זְרוֹעֹתָי. (לו) וַתִּתֶּן
לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי. (לז) תַּרְחִיב
צַעֲדִי תַחְתָּי וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי. (לח) אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם
וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם. (לט) אֶמְחָצֵם וְלֹא יֻכְלוּ קוּם יִפְּלוּ תַּחַת
רַגְלָי. (מ) וַתְּאַזְּרֵנִי חַיִל לַמִּלְחָמָה תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתָּי. (מא)
וְאֹיְבַי נָתַתָּה לִּי עֹרֶף וּמְשַׂנְאַי אַצְמִיתֵם. (מב) יְשַׁוְּעוּ וְאֵין מוֹשִׁיעַ
עַל י"י וְלֹא עָנָם. (מג)
וְאֶשְׁחָקֵם כְּעָפָר עַל פְּנֵי רוּחַ כְּטִיט חוּצוֹת אֲרִיקֵם. (מד) תְּפַלְּטֵנִי
מֵרִיבֵי עָם תְּשִׂימֵנִי לְרֹאשׁ גּוֹיִם עַם לֹא יָדַעְתִּי יַעַבְדוּנִי. (מה)
לְשֵׁמַע אֹזֶן יִשָּׁמְעוּ לִי בְּנֵי נֵכָר יְכַחֲשׁוּ לִי. (מו) בְּנֵי נֵכָר יִבֹּלוּ
וְיַחְרְגוּ מִמִּסְגְּרוֹתֵיהֶם. (מז) חַי י"י וּבָרוּךְ צוּרִי וְיָרוּם אֱלוֹהֵי
יִשְׁעִי. (מח) הָאֵל הַנּוֹתֵן נְקָמוֹת לִי וַיַּדְבֵּר עַמִּים תַּחְתָּי. (מט)
מְפַלְּטִי מֵאֹיְבָי אַף מִן קָמַי תְּרוֹמְמֵנִי מֵאִישׁ חָמָס תַּצִּילֵנִי. (נ)
עַל כֵּן אוֹדְךָ בַגּוֹיִם י"י וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּרָה. (נא) מַגְדִּל יְשׁוּעוֹת
מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם.
No comments:
Post a Comment