Vayechi 2024 Lernprotokoll mit Alexander Baran
בראשית מ"ז:כ"ח
כח) {פרשת ויחי} וַיְחִ֤י יַעֲקֹב֙ בְּאֶ֣רֶץ
מִצְרַ֔יִם שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְהִ֤י יְמֵֽי־יַעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י
חַיָּ֔יו שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וְאַרְבָּעִ֥ים
וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃
בראשית מ"ח:י"ז
(יז) {שלישי}
וַיַּ֣רְא יוֹסֵ֗ף כִּי־יָשִׁ֨ית אָבִ֧יו יַד־יְמִינ֛וֹ עַל־רֹ֥אשׁ אֶפְרַ֖יִם וַיֵּ֣רַע
בְּעֵינָ֑יו וַיִּתְמֹ֣ךְ יַד־אָבִ֗יו לְהָסִ֥יר אֹתָ֛הּ מֵעַ֥ל רֹאשׁ־אֶפְרַ֖יִם
עַל־רֹ֥אשׁ מְנַשֶּֽׁה׃
בראשית מ"ח:ז'
) וַאֲנִ֣י׀ בְּבֹאִ֣י
מִפַּדָּ֗ן מֵ֩תָה֩ עָלַ֨י רָחֵ֜ל בְּאֶ֤רֶץ
כְּנַ֙עַן֙ בַּדֶּ֔רֶךְ בְּע֥וֹד כִּבְרַת־אֶ֖רֶץ לָבֹ֣א אֶפְרָ֑תָה וָאֶקְבְּרֶ֤הָ
שָּׁם֙ בְּדֶ֣רֶךְ אֶפְרָ֔ת הִ֖וא בֵּ֥ית לָֽחֶם׃
Fragen:
Warum Yaakoiv und nicht Yisroel?
Warum 17 Jahre in Ägypten?
Warum die eigenartige Satzstellung „..Tage Yaakoivs,
..seines Lebens Tage“?
Warum 7 Jahre und 140 Jahre, was ist das für eine
Einteilung und Zählungsart?
Warum ..
וַאֲנִ֣י בְּבֹאִ֣י מִפַּדָּ֗ן
מֵ֩תָה֩ עָלַ֨י ...Meta alai?
Kinder segnen:
Wie kann Joisef es wagen, Yaakoivs, seines Vaters,
Hand verschieben zu wollen?
Warum benützen wir diesen Kindersegen bis heute, was
ist daran so speziell?
Warum 17? Warum Yaakoiv und nicht Yisroel?
Parallel zu Joisef, sie waren 17 Jahre zusammen
glücklich und haben gelernt.
Getauschte Rollen, die letzten 17 Jahre beschützt
jetzt Joisef den Tate.
Lernen tut er sicher noch von seinem Tate, und nicht
umgekehrt. Joisef ist der König dieser Welt, Yisroel ist der König der nächsten
Welt.
Yaakoiv – weil Joisef die Gaschmius von Yaakoiv
liefert.
בראשית ל"ז:ב'
ב) אֵ֣לֶּה׀ תֹּלְד֣וֹת יַעֲקֹ֗ב
יוֹסֵ֞ף בֶּן־שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֨ה רֹעֶ֤ה אֶת־אֶחָיו֙ בַּצֹּ֔אן וְה֣וּא
נַ֗עַר אֶת־בְּנֵ֥י בִלְהָ֛ה וְאֶת־בְּנֵ֥י זִלְפָּ֖ה נְשֵׁ֣י אָבִ֑יו וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף
אֶת־דִּבָּתָ֥ם רָעָ֖ה אֶל־אֲבִיהֶֽם׃
(ג) וְיִשְׂרָאֵ֗ל
אָהַ֤ב אֶת־יוֹסֵף֙ מִכׇּל־בָּנָ֔יו כִּֽי־בֶן־זְקֻנִ֥ים ה֖וּא ל֑וֹ וְעָ֥שָׂה ל֖וֹ
כְּתֹ֥נֶת פַּסִּֽים׃
אור החיים בראשית מ"ז:כ"ח
כח) ויחי יעקב – טעם קריאת
שמו יעקב אחר אשר אמר אליו ה' (ל"ה י') לא יקרא וגו'. לא יעקב יאמר עוד שמך, כבר
כתבתי בפרשת וישלח בפירוש פסוק לא יקרא וגו', כי לצד שם נפשו הקבועה בו אשר שמה יעקב
כידוע מדבריהם (ברכות ז:) שפירשו בפסוק (תהלים מו) אשר שם שמות בארץ, ולצד שעודנה באיבו
לזה לא יעקר שמה וב' שמות יקראו לו.
אלא שיש לנו לחקור זאת במה
יבחר ה' לזמנים יקרא לו יעקב ולזמנים ישראל, הן אמת כי בעדת ישראל מצינו שישתנה להם
השם כפי מעשיהם כשעושים רצונו של מקום בשם ישראל יכנה אותם ולהפך יקרא שמם יעקב וכן
הוא רמוז בדבריהם, (זהר בלק די:) וטעם זה לא יוצדק ביעקב כי ישר פעלו בתמידות.
אכן להיות שענף המושכל אשר
נתעצם יעקב להשיגו שבאמצעותו בשם ישראל יתכנה הוא בחינת קדושה עליונה ותמצא כי המין
המאושר ההוא ימאס לבחינת הדאגה והעצבון והשפלות כי ממקום השמחה והמנוחה והגדולה באה,
והיה לאות בין עיניך יום שבת למנוחה אשר צוה ה' את בני ישראל והוא לטעם נשמה יתירה
ולצד שממקום עליון באה, יצו ה' להרחיק היגון והכעס ולקרא לשבת עונג, והן הדברים עצמם
נאמרים ביעקב בהשגתו שם עליון השם יגיד כי צוה ה' אתו את הנשמה העליונה בעלת שם זה
של ישראל ומשכנה בו הוא כל זמן שאין שם עצבון וענף הנגדי קצת לשמחה ולשלימות הקדושה
והטהרה, ובהעדר כן וינפש יוצאה ממנו כיציאת נשמה יתירה של יום שבת ובאותו זמן לא יקרא
לו ישראל, כי בעלת השם הלכה לה ואינה אז ויקרא שמו יעקב, ותשוב עוד הנשמה ההיא באמצעות
הכנת והצעת המוכן כהשבת נשמה יתירה בכל שבת ושבת באמצעות הכנת יום המקודש. ובזה תלך
לבטח להשכיל טעם בכל מקום אשר בשם יעקב יתכנה הוא לסיבה אשר יארע שם דבר מבחינת העצב
והיגון.
וארשום לך קצת מהמקומות להאיר
לך וזה יצא ראשונה. תחלת דבר טוב ה' בפ' וישלח אמר אליו שמך יעקב פירוש אז יהיה שמו
יעקב לצד שהיה אז באבילות אמו כמאמרם ז"ל (ב"ר פ"ב) שאמרו כי אומרו
ויברך אותו יכוין על ברכת אבלים ולצד זה יקרא שמו יעקב, ולזה תמצא שבכל אותו פרשה קרא
ה' שמו יעקב, וגם בזמן מיתת רחל נקרא שמו יעקב דכתיב (ל"ה כ') ויצב יעקב מצבה
על קבורתה, ואחר ששלמו ימי העצב קרא ה' שמו ישראל דכתיב (שם כ"א) ויסע ישראל,
בשכון ישראל, והגם שאמר שם ויהיו בני יעקב, יש לך לדעת כי כשיהיו הבנים במדריגה פחותה
לצד מעשיהם הגם שהאב יתכנה בשם ישראל הם יתכנו בשם יעקב, ובמה שלפנינו לצד מעשה שהיה
שעשה ראובן קרא להם שם בני יעקב ומה שאמר עוד שם (כ"ז) ויבא יעקב אל יצחק אביו
לצד שהיה לפני יצחק אביו לא נהג בו הכתוב השררה והגדולה הנרמזת בשם ישראל, וכן תמצא
שאמרו במדרש תהלים ילקוט סי' תתע"ה וז"ל אילו היה אברהם קיים היאך היה יצחק
מנהיג שררה וכן כל האבות והצדיקים וכו' עד כאן. הנך רואה כי תסתלק השררה לפני אביו
ולטעם זה קרא שמו יעקב, וכן מה שקרא לו שם יעקב בפרשת וישב יודיע הכתוב כי כל זמן שהיה
יעקב אז בארץ כנען היה ביגון ואנחה ובמדריגת שם יעקב זולתי בזמנים מועטים אשר רשם הכתוב
בהם שם ישראל כאומרו (ל"ז ג') וישראל אהב וגו' אז היה שמח והוכן בלי עצב לקרות
לו שם ישראל. ותמצא כי משנמכר יוסף לא נקרא שמו ישראל זולת שלשה פעמים (מ"ג ו')
ויאמר ישראל למה הרעותם וגו', ויאמר יהודה אל ישראל אביו, (שם ח') ויאמר אליהם ישראל
אביהם, (שם י"א) וצריכין להדרש כי דבר אליהם דרך שררה לצד ההכרח שראה שלא חשו
לצערו ונשתרר עליהם ורמז כי לא ימחול להם לצד שהוא אביהם, גם שיקבלו דבריו. ומעת התבשרו
ביוסף ותחי רוח יעקב (מ"ה כ"ז) ונחה עליו רוח ה' ותיכף אמר הכתוב ויאמר ישראל,
(שם כ"ח) ויסע ישראל, ויאמר אלהים לישראל, (מ"ו) עד שנתבשר בגלות וקבל עליו
השבר חזר ליקרא יעקב זולת בעת אשר נגלה אליו יוסף לרוב השמחה הגדולה כינה ה' אותו בשם
ישראל דכתיב (שם כ"ט) ויעל לקראת ישראל אביו, ויאמר ישראל אמותה הפעם, (שם ל')
ומשם ואילך לא נקרא עוד שם ישראל כל ימי היותו בארץ מצרים עד יום שהגיע עת לכתו לעולמו.
ומה שאמר (מ"ז) וישב ישראל בארץ מצרים יכוין אל כללות בניו שיתיחס אליהם שם ישראל
כשיהיו בדרך יושר, וגדול כח הבנים מכח אביהם כי הבנים כל אשר יטיבו דרכם יקרא להם שם
ישראל להיותם רבים מה שאין כן יעקב ידקדק בקריאת שמו לרמוז בקריאתו זמן מצבו, ולא נקרא
בשם ישראל כל זמן היותו בארץ מצרים עד עת שקרבו ימיו למות אז נקרא שמו ישראל לצד תוסף
רוחם, והוא סוד הגדלת נפש אדם בעת מיתתו, (זהר ח"א ריח:) לזה אמר ויקרבו ימי ישראל,
וישתחו ישראל. וכלך לדרך זה להשכיל בכל מקום אשר יקרא לו שם הוא שמו לסיבה אשר תשכיל
שמה. ועיין בדברי הזוהר (שם ריא:) ותמצא סעד לדברינו. וכל זה הוא דרך פשט, ויש דברים
בגו כפי רוחניות הדברים והמשכיל יבין.
Warum 7 und 140 Jahre?
ויחי יעקב בארץ מצרים וגו'
– צריך לדעת למה הוצרך לומר מה שחיה בארץ מצרים. ועוד קשה לא היה צריך לומר אלא ויהי
ימי יעקב וגו' קמ"ז וגו' ואני יודע לפי החשבון כי שבע עשרה שנה חיה בארץ מצרים
למה שקדם בהודעה בפרשת ויגש דכתיב (ט') שני מגורי שלשים ומאת שנה. עוד למה הוצרך לומר
שני חייו ולא הספיק לומר ויהי ימי יעקב.
ואולי כי לצד שכל ימי יעקב
לא נח ולא שקט כי משנולד נולד שטנו ועדיין לא שקעה שמשו עמד לבן ואלה מוסיף לרע לו,
ואחריו הוקם על צערה של דינה, ועוד לו ויבא רוגז אבידת יוסף, הוא שאמר הכתוב ויחי יעקב
בארץ מצרים י"ז שנה אלו היו חייו ולא קודם, וסמך לזה אומרו ויהי ימי יעקב שני
חייו לרמוז שהן הנה היו ימיו שהיה לו בהם חיות, והוא אומרו ויהי ימי יעקב פירוש אותם
י"ז שנה שני חייו פי' שהי' לו בהם חיים. ונמשכת ימי יעקב עם מה שלמטה ממנה ימי
יעקב וגו' שבע וגו'.
עוד ירצה על דרך אומרם ז"ל
(תדא"ר פ"ה) כל מי שסוף ימיו בטובה כאלו כל ימיו בטובה, והוא טעם (איוב ח')
והיה ראשיתך וגו' ואחריתך
ישגה מאוד גם אומרו (קהלת ז') טוב אחרית דבר וגו', והוא אומרו ויחי יעקב חיים של שלוה
בארץ מצרים בזה היה בעיניו שהיו ימי יעקב שני חייו פי' שנים של חיים כל ימיו שהם ז'
שנים וגו'. וטעם אומרו ויהי לשון צער יכוין לומר שהגם שהיו ימיו בצער אף על פי כן חזרו
בעיניו להיות כולם של חיים.
ויש לנו לחקור זאת למה שינה
הכתוב סדר מספר שנותיו של יעקב מסדר הלקוח במספר שני הצדיקים שמקדים מספר גדול למספר
קטן באברהם כתיב (כ"ה ז') מאת שנה ושבעים שנה וגו', ביצחק כתיב (ל"ה כ"ח)
מאת שנה ושמנים שנה, בשרה כתיב (כ"ג א') מאה שנה ועשרים וגו'. ואולי כי הקדים
מנין המועט שהוא האחרון שבו היה בשלוה וחיים טובים.
עוד יכוין הכתוב באופן אחר
כי ימים שהיה יעקב לבו נכון ומאויו שלמים בכל חייו הם ימים שבע וארבעים שנה, והטעם
הוא כאומרם ז"ל כי את רחל אהב והיא בת זוגו אשר בחר יעקב בה ובבניה אשר תוליד
כאומרו (ל"ז ג') אהב את יוסף מכל וגו', ויש בזה גם כן סוד עתיק, והיה לך לאות
כי כל זמן שלא היה יוסף וישם שק על מתניו, ולכשתצרף מנין הימים שהיה בחברת רחל גם שנים
שהיה יוסף עמו תמצא מ"א שנים, כי עשרים שנה עשה בבית לבן צא מהם שבע עד שנשא רחל
נשארו י"ג ובהם נבלעו משני יוסף שש שנים כי כשנולד התחיל יעקב לעבוד בצאנו של
לבן דכתיב (ל"א מ"א) ושש שנים בצאנך וכשמכרוהו היה בן י"ז שנה צא מהם
ו' נשארו י"א וי"ג הרי כ"ד, וי"ז במצרים הרי מ"א, ושש שנים
שהיה יעקב בפעוטות שהם ימים שהלב שמח וריקם מיגון הרי מ"ז, והוא אומרו ויהי ימי
יעקב שני חייו שהיו לו חיים שבע שנים וארבעים, ולזה בחר להקדים פרט המועט להודיע זה.
וטעם אומרו ויהי לדרך זה,
יכוין להודיע כי לא השלים יעקב אבינו כל ימי חייו החרוצים, והוא מאמרם ז"ל (בראשית
רבה ע"ד) כי לצד שאמר לא יחיה והכרית חיי רחל נחסרו לו ימיו ממנין שני יצחק שהיו
ק"פ ל"ג שנה כמנין יחיה, לזה רמזה התורה צער חסרון שני הצדיק בתיבת ויהי.
ונשאר לתת טעם הכתוב למה ימנה
חשבון שני יעקב קודם שהגיע זמנו ליפטר כי הנך רואה כי אחר שמנה הכתוב ויהי ימי יעקב
אמר אחריו מעשה השבעת יוסף ואחר כך אמר ויהי אחרי הדברים ויאמר ליוסף וגו' ומן הראוי
לא היה להזכיר סכום ימיו עד יום מותו, ואולי כי נתכוין להודיע דבר שממנו הרגיש יעקב
שקרבו ימיו למות שמצד זה קרא לבנו ליוסף וגו' ואמר ויהי ימי יעקב שני חייו וגו' פירוש
לצד מה שקדם אליו מידיעת חיי יצחק שהיו ק"פ שנה גם שהרגיש הצדיק בשגגתו אשר שגג
בקללה לא יחיה וידע בענשו כי האבות נביאים היו ורוח הקודש לובשתם ולזה כשעשה חשבון
שני אביו והוציא מהם ל"ג חש לביאת יומו שקרב ויקרא לבנו וגו'.
ובדרך רמז יתבאר הכתוב למה
שהודיע אלהים בבחינת יוסף כי הוא המשביר והוא שזן והחיה עם רב כמאמרו (נ' כ') להחיות
עם רב, ובחינה זו תשלול היותה בעלת חוב לזולתה בבחינת ההשפעה לה, ולד שיעקב זן ופרנס
את יוסף י"ז שנה דכתיב (ל"ז ב') בן י"ז וגו' לזה שילם הבחינה הלז והשפיע
הוא ליעקב במדת תשלומי כפל כמה מדות מרובות י"ז שנה והוא שרמז ויחי יעקב בארץ
מצרים שבע עשרה שנה, וזולת זה אפשר שהיו שלמים ימיו קודם לכן אלא לשלם יוסף טובת חסד
שקבל ממנו ולזה טובי"ם השנים מהאחד כי כל אחד הטיב מספר טו"ב שנים ונכון
לשלם זה לזה. ותמצא שאמרו ז"ל (זהר וישב קפב.) כי יוסף הוא
בבחינת וא"ו מילוי וא"ו
כידוע ליודעי נסתרות לה' אלהינו.
רד"ק בראשית מ"ז:כ"ח
כח) ויחי יעקב בארץ מצרים
שבע עשרה שנה – דרשו בו כמו שהיה יוסף בחיק יעקב שבע עשרה (בראשית ל"ז:ב'), כן
היה יעקב בחיק יוסף שבע עשרה שנה.
Warum
doppelt, schnei Chayiav?
בראשית מ"ז:כ"ח
כח) {פרשת ויחי} וַיְחִ֤י
יַעֲקֹב֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְהִ֤י יְמֵֽי־יַעֲקֹב֙
שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וְאַרְבָּעִ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃
דברים ל"ג:כ"ה
כה) בַּרְזֶ֥ל וּנְחֹ֖שֶׁת
מִנְעָלֶ֑ךָ וּכְיָמֶ֖יךָ דׇּבְאֶֽךָ׃
רש"י דברים ל"ג:כ"ה
וכימיך דבאך – וכימים שהם
טובים לך, שהם ימי תחלתך ימי נעוריך, כך יהו ימי זקנותך שהם דובאים, זבים, ומתמוטטים.
Siehe oben bei den17 und 17.
נצי"ב בראשית מ"ז:כ"ח
יהי ימי יעקב שני חייו – אין
הלשון מדוקדק, והכי מיבעי 'ויהי ימי שני חיי יעקב'. אלא משמעות "ימי" כאן
חליפות הזמנים, שנשתנו הרבה על יעקב ונתהפכו מטובה לרעה ומרעה לטובה כמה פעמים. וכך
משמעות המקרא "ובימי אקרא" (תהילים קטז,ב) היינו בחליפות הזמנים עלי. ועיין
בספר דברים (לג,כה) על הפסוק "וכימיך דבאך". וסיפר הכתוב שכל חליפות הזמנים
היו ב"שני חייו" וגו', בזה המשך עברו עליו כמה חליפות מה שעובר על אנשים
אחרים רוב חליפות כאלה במשך הרבה שנים יותר מזה הסך של קמ"ז שנה. והיינו משום
שהיה בהשגחה, ונעשה פתגם ההשגחה מהרה דבר בעתו.
Ganzer Netziv
נצי"ב בראשית מ"ז:כ"ח
כח) ויחי יעקב וגו' – כל זה
מיותר, שהרי כתיב "ויהי ימי יעקב... שבע שנים וארבעים ומאת שנה", וכבר כתיב
(לעיל מז,ט) שהיה בבואו למצרים מאה ושלשים שנה. אלא הפירוש "ויחי יעקב",
שהיה חי חיים טובים ומתוקנים, מה שלא הורגל כזה בארץ ישראל.
[הרחב דבר: ומיעקב אבינו סימן לבניו שעיקר חיותם ורוב השנים יהיו
בגלות. {ועוד היה סימן שכל זמן שיחפצו להיות בגרות יחיו בטוב, כמו שכתבתי בפרשה
דברית בין הבתרים}. וכבר הראנו לדעת לעיל פרק ל' ול"א שהיה יעקב אבינו סימן
לבניו יותר מאבותינו אברהם ויצחק, והיינו שאמרו בתענית (ה,ב): יעקב אבינו לא מת
וכו', אמר ליה מקרא אני דורש "ואתה אל תירא עבדי יעקב... כי הנני מושיעך
מרחוק ואת זרעך מארץ שבים" (ירמיהו ל,י), מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים אף
הוא בחיים, והוא פלא.
והנראה, באשר ראינו שהוקשו
יעקב לזרעו לסימן הליכות עולמם, וא"כ יש לנו לומר דמה יעקב עלה ממצרים מקום
גלותו לארץ ישראל בכבוד מאד נעלה, כך יצאו ישראל מארץ שביים בימי משיח. ומזה יש
להקיש עוד, 'מה זרעו בחיים' הרגישו את כבודם לשובע רצון, כך יעקב בחיים כשהעלוהו
ממצרים ברוב כבוד היה מרגיש, כענין 'יקרא דמותא', ויעקב הרגיש ביותר כמו שהוא חי.
ועיקר סיבה זו שיהא רוב
חיותנו בגלות כבר נתבאר בפרשת לך לך (יז,ו) דהקב"ה גילה לאברהם אבינו אשר
נוצרו בניו להיות לאור גוים, וזה אי אפשר רק כשהם מפוזרים בגלות. וכן יעקב אבינו
כשבא למצרים שהיה אז עיקר הישוב שם, נתגדל בזה שמו יתברך כשראו השגחתו על יעקב וזרעו.]
ויהי ימי יעקב שני חייו –
אין הלשון מדוקדק, והכי מיבעי 'ויהי ימי שני חיי יעקב'. אלא משמעות "ימי"
כאן חליפות הזמנים, שנשתנו הרבה על יעקב ונתהפכו מטובה לרעה ומרעה לטובה כמה פעמים.
וכך משמעות המקרא "ובימי אקרא" (תהילים קטז,ב) היינו בחליפות הזמנים עלי.
ועיין בספר דברים (לג,כה) על הפסוק "וכימיך דבאך". וסיפר הכתוב שכל חליפות
הזמנים היו ב"שני חייו" וגו', בזה המשך עברו עליו כמה חליפות מה שעובר על
אנשים אחרים רוב חליפות כאלה במשך הרבה שנים יותר מזה הסך של קמ"ז שנה. והיינו
משום שהיה בהשגחה, ונעשה פתגם ההשגחה מהרה דבר בעתו.
Malbim:
Die Lebensjahre des Menschen sind nur als Leben
gezählt, wenn er dem Eibischten dient. Dies kann er nur tun mit Freude.
22 Jahre hat Yaakoiv getrauert, die Schechina war weg,
es war kein Leben!
Die 17 Jahre in Mitzrayim wiegen nun irgendwie diese
22 Jahre auf, und es wird ihm angerechnet, dass er ALLE Jahre seines Lebens
gelebt hat.
Was schliessen wir?
Zeit scheint für HKBH etwas elastisches zu sein, und
wir einfachen Juden wissen nicht, wie das funktioniert. Oder aber wir haben
noch etwas nicht verstanden, und es fehlen uns 5 Jahre.
מלבי"ם בראשית מ"ז:כ"ח
כח) ויחי יעקב – אחרית ימי
האדם ימדדו את כל ימי חייו, שגם מי שחי כל ימיו בצער וייטב לו באחריתו, ישכח כל עמלו
ויחשב לו כאלו חי כל ימיו בטובה. וז"ש ע"י שחי בארץ מצרים שבע עשרה שנה בטובה,
עי"כ ויהי ימי יעקב שני חייו, כאלו כל ימיו היו שנות חיים והצלחה, וכן איתא בתד"א
מובא בילקוט ויצא, יעקב היה בטובה כל אותן השנים שהיה במצרים, העלה עליו הכתוב כאלו
היה בטובה כל ימי חייו, וכן למ"ש למעלה (פסוק ט) שרק שנים שעובד בהם את ה' נקראים
שנות חיים, ויעקב חסרו לו ימי אבלו של יוסף, שלא חל עליו רוה"ק כמ"ש חז"ל,
והשלים שלמותו בי"ז שנים אלו עד שכל ימי יעקב היו שני חייו.
Warum 7 und 140?
טור הפירוש הקצר בראשית מ"ז:כ"ח
שבע שנים וארבעים ומאת שנה
– מנה המועט תחלה מה שלא עשה כן באברהם ויצחק בשביל שהיו ימיו מועטים ורעים הזכיר המועט
תחלה וחיה ל"ג שנה פחות מאביו משום דכתיב קללת חנם לא תבא על שקלל רחל
ואמר עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה חסרו לו מנין יחי"ה שהוא ל"ג משנותיו.
Rochel imeinu wurde 36 Jahre alt.
Man hätte denken können, dass Yaakoiv 33 Jahre seines
Lebens genommen wurden gegen die Lebensjahre von Rochel. Aber das stimmt
offensichtlich nicht.
Hätte sie noch 33 Jahre leben sollen?
בראשית מ"ח:ז'
) וַאֲנִ֣י׀ בְּבֹאִ֣י
מִפַּדָּ֗ן מֵ֩תָה֩ עָלַ֨י רָחֵ֜ל בְּאֶ֤רֶץ
כְּנַ֙עַן֙ בַּדֶּ֔רֶךְ בְּע֥וֹד כִּבְרַת־אֶ֖רֶץ לָבֹ֣א אֶפְרָ֑תָה וָאֶקְבְּרֶ֤הָ
שָּׁם֙ בְּדֶ֣רֶךְ אֶפְרָ֔ת הִ֖וא בֵּ֥ית לָֽחֶם׃
Meta alai – sie ist wegen mir gestorben, wegen meines
unbedachten Fluches. Siehe rote fette textstelle bei Or Hachayim.
Or Hachayim sagt:
Während Rasch`i und Lekach Toiv sagen: Er erwähnt Mama
Rochel hier, Weil Joisef sagen könnte: Du hast Mama Rochel nicht in die
Machpela gebracht, sondern so am Wegrand vergraben, wieso sollte ich Dich jetzt
so weit, hunderte Kilometer, bis zur Machpela bringen? Ich begrab Dich genau so
hier in Goschen.
Deshalb entschuldigt sich Yaakoiv bei ihm, und
begründet die damalige Entscheidung.
Or Hachayim Findet dieses Argument nicht genügend,
weil der Posuk dafür an falscher Stelle steht. Er hätte dann unmittelbar nach
der Bitte um das Begräbnis in der Machpela stehen müssen.
Aber gemäss der Position des Posuks, muss man
zusätzlich interpretieren:
Weil wegen mir und meines Fluches Mama Rochel zu früh dahingegangen ist, konnte sie den
noch fehlenden Stamm nicht zur Welt bringen.
Daher nehme ich diesen jetzt von Dir, meinem
Erstgeborenen der Rochel, und mache aus Dir zwei Stämme, und zwar als
gleichgestellte von Reuven und Schimoin, die Ersten der Lea, damit Rochel drei
Stämme hat von den 12.
אור החיים בראשית מ"ח:ז'
ז) ואני בבואי מפדן וגו'
– כתוב זה אין לו קשר עם מה שלמעלה ממנו. גם אין ידוע כוונת הודעה זו. ומה שפירשו ז"ל
(רש"י לקח טוב) כי כונתו היא אף על פי שהטרחתיך להוליכני ליקבר בארץ כנען ולא
כך עשיתי וכו' עד כאן. לפי דבריהם לא כאן הוא מקום הדברים אלא למעלה (מ"ז ל')
כשאמר לו ונשאתני ממצרים וקברתני וגו', סמוך לזה היה לו לומר ואני בבואי וגו'. עוד
מה כוונתו באומרו תיבת עלי.
אכן לפי מה שפירשתי כי מודיעו
שהבנים המובטח בהם שיצאו ממנו הם אלו נתכוון באומרו ואני בבואי וגו' כי הוא סיבה שלא
יצאו ממנו ממש לצד שהוא גרם שתמות רחל, והוא אומרו מתה
עלי פירוש על סיבתי כאומרם ז"ל, (ויק"ר
פ' ל"ז) ששהה נדרו או לצד הקללה שקלל כאומרו עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה ואלו היתה קיימת רחל היו יוצאים ממנו ועכשיו יצאו מיוסף
שהוא בחינת יעקב גם בחינת רחל.
עוד אפשר שנתכוון יעקב
לרצות את יוסף על אשר סיבב מיתת אמו קודם זמנה ואמר כי טעם אשר החשיב ב' בניו כראובן
ושמעון לצד כי מתה עליו רחל וקרב מיתתה, וטעם מה שהאריך לומר עוד בעוד כברת ארץ
וגו' נתכוון לומר מה שדרשו ז"ל שנתכוין לומר אף על פי שלא כן עשה לאמו וכו'.
אברבנאל בראשית מ"ז:כ"ח
(כח) ויחי יעקב
בארץ מצרים וגו' עד וירא יעקב את בני יוסף. לפי שהיתה מחשבת יעקב ובכוונתו ברדתו מצרים
לראות את יוסף ולשוב מיד לארץ כנען והש"י הודיעו בבאר שבע שלא יהיה הדבר כן כי
הוא יתעכב שם עם כל ביתו ושם ימות ויפרו בניו שמה ולא יעלו משם עד שיעלה אותם הקב"ה
לכן הודיעו הכתוב שעצת י"י נתקיימה לכן אמר למעלה מזה וישב ישראל בארץ גושן ויאחזו
בה ויפרו וירבו מאד. ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה כלומר שלא שב יעקב אחרי ראותו
את יוסף אבל ישב בארץ מצרים הוא ובניו ויאחזו בה לא כמ"ש לגור בארץ באנו כי בה
נאחזו ולא היה זה לפי שקפצה על יעקב המיתה כי הוא ישב במצרי' י"ז שנה ועכ"ז
לא שב לארץ כנען עד יום מותו ולזה ספר הכתוב כאן ביחוד כמה מהשנים חיה במצרים והותרה
בזה השאלה הא'.
Des Vaters
Hand verschieben
בראשית מ"ח:י"ז
(יז) {שלישי}
וַיַּ֣רְא יוֹסֵ֗ף כִּי־יָשִׁ֨ית אָבִ֧יו יַד־יְמִינ֛וֹ עַל־רֹ֥אשׁ אֶפְרַ֖יִם וַיֵּ֣רַע
בְּעֵינָ֑יו וַיִּתְמֹ֣ךְ יַד־אָבִ֗יו לְהָסִ֥יר אֹתָ֛הּ מֵעַ֥ל רֹאשׁ־אֶפְרַ֖יִם
עַל־רֹ֥אשׁ מְנַשֶּֽׁה׃
Wie kann Joisef der Zaddik so frech sein, und physisch
in eine heilige Handlung Yaakoivs, seines Vaters, eingreifen?!
Erklärt der Ramba`n: Joisef dachte, Yaakoiv habe sich
geirrt, und sei vielleicht unabsichtlich, aus Versehen, mit der falschen Hand
auf den Erstgeborenen gekommen. Wäre seine Handlung „beli Daas“, ohne die
notwendige Aufmerksamkeit und Absicht, wäre der Segen wirkungslos.
Der Netziv erklärt jedoch:
Es steht ausser Frage, dass Yaakoiv die notwendige
Absicht und Ruach Ha Koidesch hatte. Denn hätte der Ramban dies gemeint, wozu
hätte dann das Verschieben oder wechseln der Hände wohl gut sein sollen? Ohne
die spirituelle Klarsicht „Ruach ha Koidesch“ nützt auch die richtige
Handstellung nichts. Es könnte höchstens sein, dass der Ramban meinte, Joisef
wollte überprüfen, ob Yaakoiv bei vollem Bewusstsein sei. Und daher schob er
die Hand und sprach zu ihm.
נצי"ב בראשית מ"ח:י"ז
יז) כי ישית – לא כתיב 'כי
שת', דלא היה אחר הברכה, דא"כ מה שעבר עבר, אלא עוד לפני הברכה ראה והבין
"כי ישית" וגו'.
וירע בעיניו – כתב הרמב"ן
כי חשש שהיתה הברכה בלי דעת רוח הקודש. וקשה, א"כ מה הועיל במה שרצה להסיר יד
אביו ובמה שהודיע לו. אולי כוונת הרמב"ן שיוסף רצה לעשות בחינה אם הוא בלי דעת
וכוונה, על כן
עשה ודיבר, ובזה עמד על דעת
אביו.
Und dem Netziv
scheint es wie folgt zu sein:
Sogar wenn
Joisef wusste, dass Yaakoiv bei vollem Bewusstsein und „Ruach Ha Koidesch“ war,
hätte er sich täuschen können, genau wie Yitzchock sich bei Yaakoiv täuschte.
Und daher hätte Yaakoiv gedacht, Joisef hätte seinen Erstgeborenen auf Seiner,
Joisefs, Rechten platziert, zur Linken Yaakoivs, und dann wäre Joisef schuldig
geworden, dass Menascheh des Erstgeburtsrechts verlustig ginge. Daher bemühte
Yaakoiv sich, dies zu korrigieren und kreuzte die Hände.
Und er fasste-hob-schob die Hand seines Vaters: Er
wagte sich nicht, die Hand wirklich anzuheben, sondern schob sie sanft. Des
Greisen Hand war auch schon schwach, er durfte sicher nicht Kraft
anwenden. Sondern er schob sanft an
Yaakoivs Hand, um so seine Aufmerksamkeit zu erwecken. Als dann Widerstand
fühlbar war, sprach Joisef und sagte: Nicht so, mein Vater, dies ist nicht der
Erstgeborene!
Worauf dann die berühmte Antwort kommt:
„ich, weiss, ich weiss mein Sohn. Auch er wird zu
einem grossen Volk, aber sein jüngerer Bruder wird noch viel grösser als er!“
ולי נראה, דאפילו ידע יוסף שיעקב יברך ברוח הקודש
יוכל להיות שטועה בדמיונו, כמו שיצחק ברך את יעקב וטעה בדמיונו. והורע לו במה שהוא
הגורם לכך שהחליף את מנשה לימינו, ואביו לא ידע מזה וחושב שמנשה עומד לשמאלו, ונמצא
הוא הגורם לגרע כח בכורו, על כן השתדל בכך.
ויתמך יד אביו – לא מצא לב
להרים היד בפועל ממש, אלא תמך יד אביו הכהה מזוקן וחולשה, ובזה חשב לדחותה לאט לאט.
וכאשר לא יכול בזה האופן אמר בפירוש:
(יח) שים ימינך
– שהוא לאות הכבוד, וגם הברכה חלה בשפע יתירה על ידי יד ימין משהיא באה ע"י השמאל.
בראשית נ':ו'
(ו) וַיֹּ֖אמֶר
פַּרְעֹ֑ה עֲלֵ֛ה וּקְבֹ֥ר אֶת־אָבִ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר הִשְׁבִּיעֶֽךָ׃
רש"י בראשית נ':ו'
) כאשר השביעך
– ואם לא בשביל השבועה לא הייתי מניחך. אבל ירא לומר לו עבור עליה, לפי שאמר לו יוסף:
אם כן אעבור שבועה שנשבעתי לך, שלא אגלה על לשון הקודש שאני מכיר בו עודף על שבעים
לשון, ואתה אינך מכיר בו, כדאיתה במסכת סוטה (בבלי סוטה ל"ו:).
Kindersegnen
„Yesimcho Eloikim ke Efraim uke
Menashe...“
Seit nunmehr ca. 3000 Jahren segnen wir unsere Kinder
mit diesen Worten, die Yaakoiv Ovinu uns so gegeben hat!!
Ha Rav Samir Cohen erklärt in einem Schiur noch etwas anders, nämlich wie folgt:
Yaakoiv sagt die erste Broche, Joisef sieht die
vertauschten Hände!
Die Jungen erleben derweil auch etwas: Ihr hochverehrter
Grossvater, der grosse Prophet und Familienstifter, mit dem G0tt persönlich
spricht, segnet den Jüngeren vor dem Älteren, mit der Rechten, der starken
Hand. Heisst: Der Jüngere bekommt das Erstgeburtsrecht!
Nun könnte das einiges auslösen, wie bei Eisov ja eben
figura zeigt:
Der Jüngere könnte , Chass Ve Schalom, Stolz und
Hochmut entwickeln, und denken: „Siehe, ich bin viel wichtiger als mein Bruder“
und auf diesen herabschauen.
Der Ältere wiederum könnte, Chass Ve Schalom, auf den
Jüngeren eifersüchtig werden und ihn zu hassen beginnen!
Aber nichts davon geschieht. Im Gegenteil, beide
Brüder freuen sich.
Der Jüngere ist bescheiden und bleibt ruhig, gelassen
und respektvoll seinem älteren Bruder gegenüber. Der Ältere aber freut sich für
seinen Bruder: „Wie schön, Du wirst noch grösser als ich, wie ist das toll!“
Yaakoiv sieht mit seiner prophetischen Gabe die enorme
Grösse seiner Enkel, er „hört mit“ bei ihren inneren Gedanken und
Herzensprosessen, und ist hoch zufrieden, und er steigert nun und segnet sie mit dem berühmten Segen, den wir
noch heute, nach 3000 Jahren, unseren Kindern weitergeben am Schabbat:
„Yesimcho Eloikim ke Efraim uke Menashe...“
Es mache dich G0tt ebenbürtig dem Efraim und Menasche...
Diesen Segen gibt er für alle
Generationen bis ans Ende der Zeit!
Und er tröstet alle: Beide Söhne werden sehr grosse
Nachkommen hervorbringen, aber Efraim wird der grössere sein, denn von ihm
kommt Yehoschua Bin Nun, Mosche´s Schüler und Nachfolger.
בראשית מ"ח:י"ט
ט) וַיְמָאֵ֣ן אָבִ֗יו וַיֹּ֙אמֶר֙
יָדַ֤עְתִּֽי בְנִי֙ יָדַ֔עְתִּי גַּם־ה֥וּא יִֽהְיֶה־לְּעָ֖ם וְגַם־ה֣וּא יִגְדָּ֑ל
וְאוּלָ֗ם אָחִ֤יו הַקָּטֹן֙ יִגְדַּ֣ל מִמֶּ֔נּוּ וְזַרְע֖וֹ יִהְיֶ֥ה מְלֹֽא־הַגּוֹיִֽם׃
(כ) וַיְבָ֨רְכֵ֜ם בַּיּ֣וֹם הַהוּא֮ לֵאמוֹר֒ בְּךָ֗ יְבָרֵ֤ךְ
יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר יְשִֽׂמְךָ֣ אֱלֹהִ֔ים כְּאֶפְרַ֖יִם וְכִמְנַשֶּׁ֑ה וַיָּ֥שֶׂם
אֶת־אֶפְרַ֖יִם לִפְנֵ֥י מְנַשֶּֽׁה׃
(כא) וַיֹּ֤אמֶר יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף הִנֵּ֥ה אָנֹכִ֖י
מֵ֑ת וְהָיָ֤ה אֱלֹהִים֙ עִמָּכֶ֔ם וְהֵשִׁ֣יב אֶתְכֶ֔ם אֶל־אֶ֖רֶץ אֲבֹתֵיכֶֽם׃
No comments:
Post a Comment