Yisroi, or the Worlds single Most Important Contract

The most important law book in the world is given.
The most important contract in the world is concluded.
And the most important judicial system in the world is established.

It becomes complicated because we have arrived at the central turning point of the entire Seifer Schemois.
Ramban holds that here the Toire follows a strict chronological sequence.
Ibn Esra and Raschi, however, do not agree and place various events in this Parsche much later in the timeline. „Ein Achoir ve Kedem be Toire“, there is no before and after in the Toire.
The result of this dispute is the big question at the end of the book: Were we successful or not? Should we dance or sit in mourning, Chass ve Scholoim?
Is the Mischkan, with all its insignias and the Schechina, the redemption and salvation, or is it a temporary compromise?

I would like to focus on a different question:
Why must Moische ascend the mountain three times, some say four times, before the giving of the first tablets?
And how high is the mountain?
And where?
I lean toward Ramban and Malbim’s view regarding when Yisroi arrived and how long he stayed, holding that he came before Matan Toire or shortly after and then left when the Children Yisroels set out for Eretz Yisroel.

This is mainly because it resolves the question of how a judicial system could be established before the law book was known. The law book was just given, and Moische sits and teaches it day and night (Mechilta de Rabbi Yischmoel).
It is also debated how many times Moische went up and down the mountain before the 10 Things- Statements (Asseres Ha Dibrois, or more commonly: The Ten Commandments).

For many years, it was entirely unclear to me why Moische had to go back and forth so often.
He undertook considerable physical effort, as those familiar with mountain climbing know well the challenges associated with such ascents and descents.
And ... at Sinai, there were no Swiss hiking trails. Unless the Eibischte had briefly flown in some Helvetians.

The importance of why Moische had to shuttle back and forth became clear to me only during a wonderful Schiur by Chayim Grünfeld on Rabbi Joisef Albo’s Seifer Ha Ikorim.
There it becomes clear why this part of Seifer Schemois is so central:
There have always been many people in the world who want to claim:
A) There is no G0tt, Chass Ve Scholoim.
B) If there is, the Toire is not the only G0ttesbotschaft; there are others...
C) The Toire is written by human hands, and thus all other human-written teachings are equal.
For this purpose, The Eternal, blessed be He and blessed be His Name, has clearly established what is true.

The three Ikorim (three principles, without which the holy Toire would fall, and which one must firmly believe) according to Joisef Albo are:

HaSchem echod. There is only one Creator G0tt, He created everything that exists, and He is ONE.
Toiro min HaSchamayim. The Toire was given to us directly by G0tt and is unchangeable.
Sachar Ve Oinesch. Reward and punishment in this world and the next are inevitable and are measured according to the Toire based on each person’s way of life.

All three were established at Mount Sinai.
And it happened as follows:
Mosche was first appointed by HaSchem to perform His signs and wonders of Yetzias Mitzrayim through him. There, reward and punishment were publicly demonstrated.
Then He, through Mosche and Aharoin and Miryam, brought the people to Mount Sinai in record time.
This made it clear how dear and precious His people are to Him, but also how unique Mosche is.
Here, Mosche is officially authorized and confirmed as the mediator and conveyor of the holy Toire by both sides, with a royal seal, signature, and countersignature by the entire nation of Yisroel, every single individual.
Six million people are witnesses to the direct conversation between G0tt and Mosche, and they experience the direct conversation with G0tt with their entire being.
And thereafter, they officially authorize Mosche as their representative and prophet.
For this, Mosche must shuttle back and forth between HaSchem and Am Yisroel multiple times. This also serves as a lesson on how contracts are to be concluded.
This establishes and demonstrates forever that there has never been nor will there be another such event in human history until the Moschiach.

In Summary

The great efforts of Mosche:
Each Aliya to the mountain involved an elevation of 500 to 1000 meters and up to 10 km of walking. Depending on which of the five possible mountains is considered the Choirew.
In any case, Mosche’s physical and mental effort was considerable. And free of charge.

Four aliyois, up to the 10 Things:

· Aliya: No call, he ascends and is then called. According to OrHaChayim, this is because the call from the Dornbusch was still in effect. First offer: Am Segulo.

· Aliya: The Children Yisroels have enthusiastically accepted the offer. Mosche returns to Ha Schem and conveys this. And now it gets serious: HaSchem gives precise instructions for the “constitutive session of the covenant.” And He guarantees Mosche that with this event, he will become the eternal and sole prophet of the Toire.

· Aliya: The order of ascent on the mountain is given. Who goes how high.

· Unclear whether Mosche and Aharoin ascend now or later, in Mischpotim, after the giving of the Ten Statements and the most important Mitzwes, where they then dine on the mountain.

Yisroi Comes, Sees, and Recommends a Teaching and Judicial System

Yisroi hears and comes – because he recognizes where justice and order are, namely in heaven, with HaSchem, and with Benei Yisroel through the holy Toire.
What did he hear? The splitting of the Schilfmeer, the destruction of the Mitzrische army, and the victory over Amolek.

There is now a great discussion among our sages.
One group holds that Yisroi arrived long before the receiving of the Toire and the stone tablets, participated in everything, and went home after Matan Toire.
Malbim and Ramban hold that he joined Benei Yisroel shortly before or after Matan Toire at the mountain.
Others hold that Yisroi arrived only after the construction of the Stiftszelt (Mischkan Ho Eidus) and left soon after.

The Parsche now describes how Mosche, on Yisroi’s advice and with his help, establishes the teaching and judicial system that has defined our community life and the entire nation for thousands of years.
Question: Why does Mosche not consult HaSchem? – Perhaps Tehillim, השמים שמים לה" והארץ לבני אדם
Mechilta der Rabbi Schimon ben Yoichay says: HaSchem Yisborach wanted to honor Yisroi and make him great in the eyes of the Children Yisroels (perhaps also as a reward for his Tschuve and all he did for Mosche, and the fact that he converted to HaSchem).
And Yisroi made his proposal only on the condition that HaSchem agrees.

מכילתא דרשב"י שמות שמות י"ח:י"ז
(17) "ויאמר חתן משה אליו לא טוב הדבר אשר אתה עושה" חביב הוא יתרו, שניתן לו מקום להתגדר בו - זה מנוי זקנים.
והלא מנוי זקנים היה דבר הגון לפני הקדוש ברוך הוא, ומפני מה לא צוהו הקדוש ברוך הוא למשה תחלה?
אלא כדי ליתן גדולה ליתרו בעיני משה וכל בני ישראל, לומר גדול היה יתרו, שהסכים הקדוש ברוך הוא על דבריו
אף יתרו לא אמרה אלא על תנאי, שאם יסכים הקדוש ברוך הוא על דבריו; שנאמר "אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלקים".

שמות י"ח:כ"ה
(25) וַיִּבְחַ֨ר מֹשֶׁ֤ה אַנְשֵׁי⁠־חַ֙יִל֙ מִכׇּל⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֛ם רָאשִׁ֖ים עַל⁠־הָעָ֑ם שָׂרֵ֤י אֲלָפִים֙ שָׂרֵ֣י מֵא֔וֹת שָׂרֵ֥י חֲמִשִּׁ֖ים וְשָׂרֵ֥י עֲשָׂרֹֽת׃
600,000 military-capable men.
Plus the elderly, perhaps 800,000.
One-tenth of 800,000:
80,000
8,000
800
Total: 88,800
Mosche selected so many men as judges.
How much time did he need for this?
How did he choose?

Ibn Esra:
He could not see into their hearts, for only HKBH can do that. So he chose known Zaddikim, tribal leaders, family heads, etc., who were renowned for their financial independence, justice, and good Midois (qualities).

אבן עזרא פירוש שני שמות י"ח:כ"ה
(25) ויבחר אנשי חיל מכל ישראל – שהיה דבר ברור. ולא הזכיר: יראי אלהים (שמות י"ח:כ"א), כי הוא לבדו ידע לבב האדם. ומשה אמר כי בחר אנשים חכמים (דברים א':ט"ו), כי יוכל לדעת זה, רק יש חכם שאיננו ירא שמים. והזכיר: ידועים (דברים א':ט"ו), שהם למראה העין. ולא הזכירם עתה, כי אחז דרך קצרה.

דברים א':ט"ו
(15) וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם.

Alexander:
These elders, this Sanhedrin, will burn, and it happens here:
במדבר י"א:א'
(1) וַיְהִ֤י הָעָם֙ כְּמִתְאֹ֣נְנִ֔ים רַ֖ע בְּאׇזְנֵ֣י יי” וַיִּשְׁמַ֤ע יי” וַיִּ֣חַר אַפּ֔וֹ וַתִּבְעַר⁠־בָּם֙ אֵ֣שׁ ייי” וַתֹּ֖אכַל בִּקְצֵ֥ה הַֽמַּחֲנֶֽה׃
And the people were as complainers, evil in the ears of HaSchem, and HaSchem heard, and His anger was kindled, and a fire of HaSchem burned among them and consumed the edge of the camp.
(2) וַיִּצְעַ֥ק הָעָ֖ם אֶל⁠־מֹשֶׁ֑ה וַיִּתְפַּלֵּ֤ל מֹשֶׁה֙ אֶל⁠־ייי” וַתִּשְׁקַ֖ע הָאֵֽשׁ׃
And the people cried to Mosche, and Mosche prayed to HaSchem, and the fire subsided.

רש"י במדבר י"א:ט"ז
(16) אספה לי – הרי תשובה לתלונתך,
Gather for Me – this is the response to your complaint,
שאמרת: לא אוכל אנכי לבדי (במדבר י"א:י"ד).
that you said: I cannot bear it alone (Bemidbar 11:14).
והזקנים הראשונים היכן היו? והלא אף במצרים ישיבה עמהם, שנאמר: לך ואספת את זקני ישראל (שמות ג':ט"ז),
And where were the first elders? Were there not already elders with Mosche in Mitzrayim, as it is said: Go and gather the elders of Yisroel (Schemois 3:16)?
אלא באש תבערה מתו. וראויין היו לכך מסיני:
Rather, they died in the fire at the place “Burning Fire.” And they were destined for this from Sinai:
ויחזו את האלהים (שמות כ"ד:י"א) – שנהגו קלת ראש כנושך פתו ומדבר אל המלך, וזהו: ויאכלו וישתו (שמות כ"ד:י"א). ולא רצה הקב"ה ליתן אֵֽבֶל במתן תורה, ופרע להן כאן.

שמות כ"ד:י"א
(11) וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ.

These elders were at Har Sinai and ate the holiest meal of all time in the presence of HaSchem, and now they complain about HaSchem and Mosche after receiving the Toire?!
As a result, they burn, and now HaSchem no longer relies on Mosche but comes Himself to establish the Sanhedrin.
But even this Sanhedrin is not yet mature enough for Eretz Yisroel.
Then comes the Cheis HaMeraglim, and then 40 years in the desert.

If you look closely at what Ibn Esra says above: Only HaSchem Yisborach sees into the hearts of men, only He can make the great plan. And with that: Man must do his part, Mosche had to choose now to the best of his knowledge.
The people who came up from Mitzrayim were marked and shaped by decades of extreme slavery. It is therefore already astonishing that they could reach such a high level of prophecy at Mount Sinai, even if not permanently.
But Mosche had to work with this generation.
And HaSchem then raised up people in the next generation who grew up entirely with Toire and Mitzvois, fully immersed in this newly established tradition.
It then takes two more generations – 40 years – of learning in the desert until the holy Toire is truly anchored in the people!
And with that, we have another answer to our question from the previous Parsche.
As already written there, the 40 years were planned from creation!

Yisroi Goes Home to Bring His Family to HaSchem

שמות י"ח:כ"ז
(27) וַיְשַׁלַּ֥ח מֹשֶׁ֖ה אֶת⁠־חֹתְנ֑וֹ וַיֵּ֥לֶךְ ל֖וֹ אֶל⁠־אַרְצֽוֹ׃

Malbim says Yisroi came before Masan Toire and left afterward.
מלבי"ם שמות י"ח:כ"ז
(27) וישלח משה – למ"ד קודם מ"ת בא יתרו כפי פשטות הכתובים וסדרם, ישב שם יתרו שנה תמימה, כי בעת שרצה לכנס לא"י אז ויאמר משה לחובב וגו' נוסעים אנחנו אל המקום וכו' לכה אתנו וכו' (במדבר י':כ"ט), ובעת ההיא עשה כדבר יתרו במנוי השופטים ויתרו לא רצה ללכת אתם וישלח משה את חותנו:

The Mechilte says clearly that Yisroi’s children settled in Eretz Yisroel and faithfully studied and practiced Toire.
Yisroi said: Here, between Mosche and Aharoin, who are like the sun and the moon, my little light is useless. I will go back and bring my family and surroundings to the Toire; there I am most effective.

מכילתא דרבי ישמעאל שמות שמות י"ח:כ"ז
(27) וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ – רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שִׁלְּחוֹ בִּכְבוֹדוֹ שֶׁלָּעוֹלָם. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: נָתַן לוֹ מַתָּנוֹת רַבּוֹת, שֶׁמִּתּוֹךְ תְּשׁוּבָה שֶׁנָּתַן לוֹ אַתָּה לָמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ!⁠" (במדבר י':ל"א) אָמַר לוֹ: "אַתָּה נָתַתָּ לָנוּ עֵצָה טוֹבָה וְעֵצָה יָפָה, וְהַמָּקוֹם הוֹדָה לִדְבָרֶיךָ, "אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ!⁠" אָמַר לוֹ: "כְּלוּם הַנֵּר מַהְנֶה אֶלָּא בְמָקוֹם הַחֹשֶׁךְ? וְכִי מָה הַנֵּר מַהְנֶה בֵּין חַמָּה וּלְבָנָה? אַתָּה חַמָּה, וְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְבָנָה, מָה יַעֲשֶׂה הַנֵּר בֵּינֵיכֶם? אֶלָּא הֲרֵינִי הוֹלֵךְ לְאַרְצִי, וַאֲגַיֵּר לְכָל בְּנֵי מְדִינָתִי, וַאֲבִיאֵם לְתַלְמוּד תּוֹרָה וַאֲקָרְבֵם תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה.⁠" יָכֹל שֶׁהָלַךְ וְלֹא עָשָׂה? תִּלְמֹד לוֹמַר: "וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים" (שופטים א':ט"ז). וְאוֹמֵר: "וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב אֶת הָעָם" (שופטים א':ט"ז). וְאֵין 'עַם' אֶלָּא חָכְמַה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָמְנָם כִּי אַתֶּם עָם, וְעִמָּכֶם תָּמוּת חָכְמָה" (איוב י"ב:כ'). אַל תִּקְרֵי "תָּמוּת" אֶלָּא 'תוּמַת'! כָּל זְמַן שֶׁחָכָם מִתְקַיֵּם, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת; מֵת חָכָם, אָבְדָה חָכְמָתוֹ עִמּוֹ. וְכֵן מָצִינוּ, מִשֶּׁמֵּת רַבִּי נָתָן, אָבְדָה חָכְמָתוֹ עִמּוֹ. הָלְכוּ וְיָשְׁבוּ לָהֶם אֵצֶל יוֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ. וְכִי יוֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ הָיוּ? וַהֲלֹא תַּלְמִידֵי יַעְבֵּץ הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמִשְׁפְּחוֹת סֹפְרִים יֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ, תִּרְעָתִים, שִׁמְעָתִים, שׂוּכָתִים, הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחַמַּת אֲבִי בֵית רֵכָב" (דברי הימים א ב':נ"ה). "תִּרְעָתִים", שֶׁהָיוּ מַתְרִיעִים וְנֶעֱנִים; "שִׁמְעָתִים", שֶׁשָּׁמְעוּ קוֹל תְּרוּעַת תּוֹרָה בְּסִינַי; "שׂוּכָתִים", עַל שׁוּם שֶׁיָּשְׁבוּ בְּסֻכּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַנֵּשֶׁב בָּאֳהָלִים, וַנִּשְׁמַע וַנַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ" (ירמיהו ל"ה:י').

מכילתא דרבי ישמעאל שמות שמות י"ח:כ"ז
מַעֲשֶׂה בְאֶחָד, שֶׁהִקְרִיב קָרְבָּן מִבְּנֵי שׁוֹתֵה מַיִם, וְיָצָאת בַּת קוֹל מִקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וְאָמְרָה: "מִי שֶׁקִּבֵּל קָרְבְּנוֹתֵיהֶם בַּמִּדְבָּר, הוּא יְקַבֵּל קָרְבְּנוֹתֵיהֶם בְּשָׁעָה זוֹ.⁠" רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: גָּדוֹל הַבְּרִית שֶׁנִּכְרְתָה עִם יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב, מֵהַבְּרִית שֶׁנִּכְרְתָה עִם דָּוִד, שֶׁהַבְּרִית שֶׁנִּכְרְתָה עִם דָּוִד, לֹא נִכְרְתָה אֶלָּא עַל תְּנַי, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי" (תהלים קל"ב:י"ב), וְאִם לָאו, "וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם" (תהלים פ"ט:ל"ג), אֲבָל הַבְּרִית שֶׁנִּכְרְתָה עִם יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב, לֹא נִכְרְתָה עִמּוֹ עַל תְּנַי, שֶׁנֶּאֱמַר: "לָכֵן, כֹּה אָמַר י"י צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: לֹא יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב עֹמֵד לְפָנַי כָּל הַיָּמִים" (ירמיהו ל"ה:י"ט).

שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים נִתְּנוּ עַל תְּנַי: אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד.

חוּץ מִסֵּפֶר תּוֹרָה וּבְרִיתוֹ שֶׁלְּאַהֲרֹן, שֶׁלֹּא נִתְּנוּ עַל תְּנַי.

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְנַיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם, וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם. וְחָרָה אַף י"י בָּכֶם" (דברים י"א:י"ז).
וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ מְנַיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: "הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה בֹנֶה, אִם תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשֶׂה, וְשָׁמַרְתָּ אֶת כָּל מִצְוֹתַי לָלֶכֶת בָּהֶם, וַהֲקִמֹתִי אֶת דְּבָרִי אִתָּךְ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל דָּוִד אָבִיךָ" (מלכים א ו':י"ב).
וְאִם לָאו, "וְהַבַּיִת הַזֶּה יִהְיֶה עֶלְיוֹן, כָּל עֹבֵר עָלָיו יִשֹּׁם וְשָׁרָק" (מלכים א ט':י').
וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְנַיִן? תִּלְמֹד לוֹמַר: "אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם" (תהלים קל"ב:י"ב),
וְאִם לָאו, "וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם" (תהלים פ"ט:ל"ג).

וּמְנַיִן לְסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁלֹּא נִתַּן עַל תְּנַי? שֶׁנֶּאֱמַר: "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה" (דברים ל"ג:ד'). וּמְנַיִן לִבְרִיתוֹ שֶׁלְּאַהֲרֹן, שֶׁלֹּא נִתַּן עַל תְּנַי? שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא" (במדבר י"ח:י"ט). וְאוֹמֵר: "וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם" (במדבר כ"ה:י"ג).

וּמְנַיִן לִבְנֵי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב, שֶׁהֵם מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁלְּיִתְרוֹ?
שֶׁנֶּאֱמַר: "הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחַמַּת אֲבִי בֵית רֵכָב" (דברי הימים א ב':נ"ה). הֵם בִּקְּשׁוּ אֶת הָרַב, וְיַעְבֵּץ בִּקֵּשׁ חָכְמַה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: אִם בָּרֵךְ תְּבָרְכֵנִי, וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי, וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי, וְעָשִׂיתָ מֵּרָעָה לְבִלְתִּי עָצְבִּי. וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל" (דברי הימים א א':ד').

"אִם בָּרֵךְ תְּבָרְכֵנִי", בְּתַלְמוּד תּוֹרָה; "וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי", בַּתַּלְמִידִים; "וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי", שֶׁלֹּא אַשְׁכַּח אֶת מִשְׁנָתִי; "וְעָשִׂיתָ מֵּרָעָה", שֶׁתַּעֲשֶׂה לִי רֵעִים כְּמוֹתִי; "לְבִלְתִּי עָצְבִּי", שֶׁלֹּא יַעֲצִיבֵנִי יֵצֶר הָרָע מִלַּעֲסֹק בַּתּוֹרָה; "וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל.⁠" מְלַמֵּד שֶׁנָּתַן לוֹ מַה שֶּׁשָּׁאַל, וְלָהֶם נָתַן מַה שֶּׁשָּׁאֲלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "רָשׁ וְאִישׁ תְּכָכִים נִפְגָּשׁוּ, מֵאִיר עֵינֵי שְׁנֵיהֶם י"י" (משלי כ"ט:י"ג). וְאוֹמֵר: "עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ, עֹשֵׂה כֻלָּם י"י" (משלי כ"ב:ב'). הָא כֵיצַד? תַּלְמִיד שֶׁשִּׁמֵּשׁ אֶת הָרַב, וְהָרַב רוֹצֶה לְהַשְׁנוֹתוֹ, "מֵאִיר עֵינֵי שְׁנֵיהֶם י"י", זֶה קוֹנֶה חַיֵּי עוֹלָם, וְזֶה קוֹנֶה חַיֵּי עוֹלָם. אֲבָל תַּלְמִיד שֶׁשִּׁמֵּשׁ אֶת הָרַב, וְהָרַב אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׁנוֹתוֹ, "עֹשֵׂה כֻלָּם י"י", מִי שֶׁעָשָׂה זֶה חָכָם, סוֹף יַעֲשֵׂהוּ טִפֵּשׁ, וּמִי שֶׁעָשָׂה לָזֶה טִפֵּשׁ, סוֹף יַעֲשֵׂהוּ חָכָם!

כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה מוֹצֵא בְּנוֹתְנֵי צְדָקָה. כֵּיצַד? עָנִי שֶׁפָּשַׁט יָדוֹ לְבַעַל הַבַּיִת, וּבַעַל הַבַּיִת רוֹצֶה לִתֵּן לוֹ, "מֵאִיר עֵינֵי שְׁנֵיהֶם י"י", אֲבָל עָנִי שֶׁפָּשַׁט יָדוֹ לְבַעַל הַבַּיִת, וְאֵין בַּעַל הַבַּיִת רוֹצֶה לִתֵּן לוֹ, "עֹשֵׂה כֻלָּם י"י": מִי שֶׁהֶעֱנִי זֶה, סוֹף שֶׁיַּעֲשִׁירֶנּוּ, וּמִי שֶׁהֶעֱשִׁיר זֶה, סוֹף שֶׁיַּעֲנִי אוֹתוֹ. רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: "הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: אִם בָּרֵךְ תְּבָרְכֵנִי, וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי, וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי, וְעָשִׂיתָ מֵּרָעָה לְבִלְתִּי עָצְבִּי. וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל" (דברי הימים א א':ד'). "אִם בָּרֵךְ תְּבָרְכֵנִי", בְּפִרְיָה וְרִבְיָה; "וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי", בְּבָנִים וּבְבָנוֹת; "וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי", בַּמַּשָּׂא וּבַמַּתָּן; "וְעָשִׂיתָ מֵּרָעָה", חַיִּים שֶׁנָּתַתָּ לִי, לֹא יִהְיֶה בָּהֶם לֹא חֹלִי מֵעַיִם, וְלֹא מֵחוֹשׁ עֵינַיִם, וְלֹא מֵחוֹשׁ הָרֹאשׁ; "לְבִלְתִּי עָצְבִּי", הָא אִם אֵין אַתָּה עוֹשֶׂה לִי כֵן, הֲרֵינִי יוֹרֵד כְּבֶן סִיסַי לַשְּׁאוֹל. "וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל", נָתַן לוֹ מַה שֶּׁשָּׁאַל.
רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא נֶאֶמְרוּ כָּל שִׁעוּרִים הַלָּלוּ, אֶלָּא בְשָׁנָה שְׁנִיָּה, בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ מֹשֶׁה, לְהַעֲמִיד טַכְּסֵיוֹטֵיסִין עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם" (במדבר ב':ב').
(סיום) חַסְלַת מַסֶּכְתָּא דַעֲמָלֵק.

Arrival at Mount Sinai, First Aliya

Where Was the Mountain, and How High?

It is very interesting to ask, where was Har Sinai?
There is a rather Christian and an Ishmaelite tradition. I write it this way deliberately because one mountain stands at the bottom of the Sinai Peninsula, arbitrarily chosen by a Christian Queen Katherine, while the other is near the coast of the Red Sea in Saudi Arabia.

Saudi Arabia

And the local Arabs and Bedouins in the area in Saudi Arabia have strong traditions, believing they know exactly where the Chorew is; the mountain is also called Jabel Moussa (officially Jabel Lawz). East of the mountain, at 1400 meters altitude, there is a large, hilly but relatively flat plain, 1x2 km, with a burial field, possibly where the 3000 who died in the sin of the golden calf are buried, and altar ruins, even ruins of 12 pillars. There are numerous detailed indications in the surrounding terrain of the places described in the Mikra. For example, a cave that would have been ideal for Eliyahu. In the middle of the field is a double hill, about 20 to 30 meters high.

The mountain is 2580 meters high, the highest in the entire range, which argues against it being the Choirev, as we have the tradition that it was not the highest. However, given the burial field and other details, it could be that one of the three lower peaks between the highest summit and the high plain, which would have been suitable for a camp for Benei Yisroel, is the mountain.
The adjacent peaks are all about 2400 meters high, still significant.
Further ahead, directly adjacent to the large plain, are three more peaks, arranged amphitheater-like, at 1700 meters, acoustically ideal for speaking from there.

Sinai Peninsula

The mountain in Sinai is 2285 meters high. There are two higher neighboring peaks, 2300 and 2600 meters. The valley where Benei Yisroel could camp is between 1500 and 1680 meters above sea level.
It is much narrower and quite unsuitable for a large camp. It has an uncomfortable slope and is at most 200 meters wide.

Mosche thus climbed either 500 to 1000 meters, without a path! The terrain in Sinai is extreme. It is very steep and rocky, with large stretches of rock faces and gullies. One must know the way well to ascend and, above all, descend unharmed, especially with two stone tablets, each about 80 kg, in hand.

In the Arabian Peninsula, the range is higher but practically without rock faces, so somewhat less challenging, and one can find the way a bit better.
But for both:
No Swiss hiking trails.

When Was HaSchem at the Mountain?

Alexander: The groom always waits for the bride. And in the verse in Beschalach,
שמות י"ז:ו'
(6) הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם ׀ עַֽל⁠־הַצּוּר֮ בְּחֹרֵב֒ וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר וְיָצְא֥וּ מִמֶּ֛נּוּ מַ֖יִם וְשָׁתָ֣ה הָעָ֑ם וַיַּ֤עַשׂ כֵּן֙ מֹשֶׁ֔ה לְעֵינֵ֖י זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
It says here that the Schechino rested on the rock at Choirev!
Since then, HaSchem has been waiting for the bride!
Ramban states that the Anan descended on the mountain six days earlier.
OrHaChayim further asks on the first Posuk:
שמות י"ט:א'
(1) {רביעי} בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י לְצֵ֥את בְּנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה בָּ֖אוּ מִדְבַּ֥ר סִינָֽי׃
Why did it take three months until we finally arrived at Mount Sinai? Did HaSchem not even fold the way for Elieser, Avrohoms servant, to bring Rivka to Yitzchock faster?
He answers: The bride, the Children Yisroels, were simply not yet ready. After the long slavery and absorbing all the Tume in Mitzrayim, they had to go through the purification process of Sov to be ready to receive the holy Toire and communicate with HaSchem. Hence, בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה, on that very day – the day they were purified from Tume, immediately.

Why Did Moische Ascend Without a Command/Invitation?

שמות י"ט:ג'
(3) וּמֹשֶׁ֥ה עָלָ֖ה אֶל⁠־הָאֱלֹהִ֑ים וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֤יו יי” מִן⁠־הָהָ֣ר לֵאמֹ֔ר כֹּ֤ה תֹאמַר֙ לְבֵ֣ית יַעֲקֹ֔ב וְתַגֵּ֖יד לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
Alexander: Here, Vayikra is written normally, but in Seifer Vayikra, the Alef is small. Could it be that here the initiative came from Mosche, and there from HaSchem? And there, Mosche makes an “uprising.”

Did he ascend without a call or command?
And: Regarding the legislative authority.
Raschi and Ibn Esra: Text flow.
OrHaChayim and Ramban: No command was necessary, from the Dornbusch (OrHaChayim). And Mosche went up to Eloikim.
But then the Merciful, All-Benevolent calls him! And HaSchem called to him from the mountain, saying,
Speak gently to the women, “Thus you shall say to the house of Yaakov,”
And strictly to the men, “And tell the Children Yisroels.”

Raschi, Ibn Esra
Raschi is only interested in the second part of the Posuk, as commented above.
Ibn Esra is consistent in his approach that time in the text is handled flexibly.
Meaning: Mosche certainly did not ascend without a command, and it is simply placed conveniently in the text flow.
אבן עזרא פירוש שני שמות י"ט:ג'
(3) ומשה – הזכיר למעלה נגד ההר (שמות י"ט:ב'), והנה הטעם: ומשה עלה אל הר האלהים.
וטעם ויקרא אליו י"י – וכבר קרא אליו השם, כי בלא רשות לא עלה.
והזכיר מן ההר – כי לא עלה למעלה מן ההר, כי שם דבר השם עמו. ואל יקשה עליך בעבור שאמר אחרי כן: וירד י"י על הר סיני (שמות י"ט:כ'), כי הזכיר זה כנגד כל ישראל לראותם הענן והאש, כאשר כתוב: ודבריו שמעת מתוך האש (דברים ד':ל"ו).
וטעם לאמר – כי קראו השם לומר לו:
כה תאמר לבית – והטעם: דבר כולל כל בית יעקב, אלה הנמצאים ובניהם אחריהם.
ותגד לבני ישראל – הם הזקנים, והם יגידו לכל העם. וכן כתוב: ויבא משה ויקרא לזקני העם (שמות י"ט:ז'), ואחר כן כתיב: ויענו כל העם יחדו (שמות י"ט:ח').
ומלת בית – פרשתיה (ראב"ע שמות פירוש שני א':א').
Malbim: Mosche ascended spiritually to Schamayim.

Malbim, likely based on Mechilta de Rabbi Yischmael, says something entirely different. He says Mosche spiritually detached himself from the physical and, so to speak, ascended spiritually to the Creator G0tt, and then the Midas Ha Rachamim also physically invited him to ascend.
Mosche is the only one ever described as actively entering into contact and ascending to HaSchem. To all other prophets, divinity descended or rested upon them.
Thus, all other prophets received their prophecy in sleep or visions, unlike Mosche, who spoke with G0tt in a waking state as with a person, without visions.
But the question remains: Why Eloikim?
See Malbim, OrHaChayim.

מלבי"ם שמות י"ט:ג'
(3) ומשה עלה – אחר שנשלם ההכנה מצד הזמן ומצד המקום, יספר ההכנה מצד האמצעי אשר עמד בין ה' ובינם שהוא משה שעלה אל האלהים, וכיון בזה אם כפשוטו שעלה אל ההר [כי מה שנתקשה הראב"ע, שאיך יתכן שתחלה עלה ואח"כ קרא אליו אלהים, אין זה תימה שכבר בארתי (ויקרא סי' א) שיש הבדל בפעל קרא בין אם נקשר במלת אל ובין אם נקשר בלמ"ד, שקרא שאחריו למ"ד הוא קריאה לבא, אבל קרא שאחריו אל, עומד הקרוא לפני הקורא, והקורא מזמינהו אל הדבור, וא"כ אחר שעלה אל ההר קרא אליו להזמין אותו אל הדבור], ואם עפ"י הצורה, כי כל הנביאים שנבאו באספקלריא שאינה מאירה, לא עלו אל האלהים רק האלהות ירד עליהם, כי לא התפשטו מן החומר והארציות לגמרי, כי נבואתם היתה ע"י כח המדמה שהוא כח גופני, לבד משה שהתפשט מן החומר לגמרי ועלה מן הארץ ונפרד מן הגויה, וזה רמז במ"ש שעלה אל האלהים

OrHaChayim: The Command Was Already Given!

In brief: It was already given at the burning bush, where HaSchem revealed to him that he and the people of Yisroel would serve “Eloikim” at/on this mountain.
Thus, Or HaChayim says, no further call was necessary; Mosche already knew that as soon as they arrived at this mountain, he had to ascend.
And so he acted like an obedient servant and diligently carried out this command.
However, Schmois Rabba adds something else that complicates the situation:
Schmois Rabba describes in detail where Mosche ascends – namely in Schamayim – and with whom he has skirmishes there – namely with the Malachei HaSchareis – and how G0tt Himself outwits these Malachim – by making Mosche resemble Avrohom and rebuking the angels: Why are you making life difficult for the one who so kindly hosted you?

אור החיים שמות י"ט:ג'
(3) ומשה עלה וגו' – צריך לדעת למה עלה משה קודם שיקרא לו ה'.
עוד צריך לדעת לאיזה מקום עלה, אם להר היה לו לומר אל ההר בפירוש.
ורבותינו ז"ל אמרו (שמות רבה פכ"ח) זה הוא שאמר הכתוב (תהלים ס"ח:י"ט) עלית למרום וגו'.
ולדבריהם קשה עוד כי מצינו שאחר כך היתה הקריאה אליו מן ההר דכתיב ויקרא וגו' מן ההר ואם הוא כבר עלה לשמים מה מקום לקריאה ממקום נמוך למקום עליון.
עוד יש לדקדק למה אמר הכתוב אל האלהים ולא אמר אל ה' כמו שגמר אומר ויקרא אליו ה' וגו'.
אכן כוונת הכתוב היא להיות שקדם ה' ואמר למשה בסנה (לעיל ג' י"ב) בהוציאך את העם תעבדון את האלהים על ההר הזה,
הוא מראהו כי שם הוא מקום קבלת התורה, אשר על כן בהגיעו שמה עשה משה משפט עבד נאמן וקדם ועלה אל ההר
ולא הוצרך להזכיר ההר כיון שהזכירו בסמוך דכתיב נגד ההר ועליו חוזר אומרו ומשה עלה, ואומרו אל האלהים הוא טעם עליתו כי מה שייכות בעליה זו לזה אמר אל האלהים שקדם אצלו מהבורא תעבדון את האלהים על ההר הזה לזה אם היה מתעכב עד שיקרא ה' אליו יראה התרשלות ומיעוט חשק בדבר לזה תיכף קדם והכין עצמו ועלה, וזולת מה שקדם לו במאמר ה' תעבדון את האלהים לא היה עולה אל ההר. ובזה נתיישבו כל הדקדוקים שדקדקנו. ואין בפירוש זה סתירה לדברי רבותינו ז"ל שאמרו (שמו"ר שם) עלית למרום כי בעלייתו ההר שהוא מקום שהרכין ה' שמים עליו הנה הוא נמצא עולה לשמים.

שמות רבה כ"ח
(1) וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים ס"ח:י"ט): עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶׁבִי, מַהוּ עָלִיתָ, נִתְעֲלֵיתָ, נִתְגַּשַׁשְׁתָּ עִם הַמַּלְאָכִים שֶׁל מַעְלָה.
דָּבָר אַחֵר, עָלִיתָ לַמָּרוֹם, שֶׁלֹא שָׁלְטָה בְּרִיָה מִלְּמַעְלָן כְּשֵׁם שֶׁשָּׁלַט משֶׁה.
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָGesäß: The tablets were six handbreadths long; as it were, two handbreadths were in the hand of the One who spoke and the world came to be, two handbreadths were in Mosche’s hand, and two handbreadths separated between hand and hand.
Another interpretation: “You ascended on high, you took captives,” in the way of the world, one who enters a province takes something that the eyes of the people of the province are not upon, but Mosche ascended on high and took the Toire, which everyone’s eyes were upon. Hence: “You ascended on high, you took captives.” Could it be that because he took it, he took it for free? The Toire teaches, saying (Tehillim 68:19): “You took gifts among men,” it was given to him through taking. Could it be that he was obligated to pay for it? The Toire teaches, saying “gifts,” it was given to him as a gift. At that moment, the ministering angels sought to harm Mosche; the Holy One, Blessed be He, made Mosche’s face resemble Avrohom’s and said to them: Are you not ashamed before him? Is this not the one you went down to and ate in his house? The Holy One, Blessed be He, said to Mosche: The Toire was given to you only because of Avrohom’s merit, as it is said: “You took gifts among men,” and “man” here refers to Avrohom, as it is said (Yehoshua 14:15): “The great man among the giants.” Hence: And Mosche went up to G0tt.

HaSchem’s Offer

And now, in the next three Psukim, HaSchem explains to Mosche the first message he is to convey:
שמות י"ט:ד'
(4) אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי לְמִצְרָ֑יִם וָאֶשָּׂ֤א אֶתְכֶם֙ עַל⁠־כַּנְפֵ֣י נְשָׁרִ֔ים וָאָבִ֥א אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽי׃
You have seen what I did to Mitzrayim, and I carried you on eagles’ wings and brought you to Me.
(5) וְעַתָּ֗ה אִם⁠־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמְעוּ֙ בְּקֹלִ֔י וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת⁠־בְּרִיתִ֑י וִהְיִ֨יתֶם לִ֤י סְגֻלָּה֙ מִכׇּל⁠־הָ֣עַמִּ֔ים כִּי⁠־לִ֖י כׇּל⁠־הָאָֽרֶץ׃
And now, if you will surely listen to My voice and keep My covenant, you will be to Me a treasured possession among all the peoples, for all the earth is Mine.
(6) וְאַתֶּ֧ם תִּהְיוּ⁠־לִ֛י מַמְלֶ֥כֶת כֹּהֲנִ֖ים וְג֣וֹי קָד֑וֹשׁ אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּ֖ר אֶל⁠־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
And you will be to Me a kingdom of priests and a holy nation. These are the words that you shall speak to the Children of Yisroel.

HaSchem makes an offer to us, the people of Yisroel. However, He has previously substantiated this offer with mighty deeds and facts. Thus, there is not the slightest doubt about His ability to fulfill His promises and enforce His demands.

The Second Aliya to the Mountain, or Not?
The Children of Yisroel Accept the Offer, and Mosche Brings Their Answer to HaSchem

The elders and the people respond with corresponding enthusiasm:
שמות י"ט:ז'
(7) {חמישי} וַיָּבֹ֣א מֹשֶׁ֔ה וַיִּקְרָ֖א לְזִקְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיָּ֣שֶׂם לִפְנֵיהֶ֗ם אֵ֚ת כׇּל⁠־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ יי"׃
And Mosche came (down from the mountain) and called the elders of the people and set before them all these words that HaSchem had commanded him.
(8) וַיַּעֲנ֨וּ כׇל⁠־הָעָ֤ם יַחְדָּו֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר⁠־דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה נַעֲשֶׂ֑ה וַיָּ֧שֶׁב מֹשֶׁ֛ה אֶת⁠־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל⁠־יְי"׃
And all the people answered together and said: All that HaSchem has spoken, we will do! And Mosche returned the words of the people to HaSchem (to the mountain?).
Raschi: Mosche did not go up the mountain but took the answer on the third day, at the second Aliya to the mountain, pro forma. He said to himself: The All-Knowing knows, but I must formally bring the answer (Mechilta, Raschi, OrHaChayim).

רש"י שמות י"ט:ח'
(8) וישב משה את דברי העם וגו' – ביום המחרת שהוא שלישי, שהרי בהשכמה עולה. וכי צריך היה משה להשיב? אלא בא הכתוב ללמדך דרך ארץ ממשה, שלא אמר: הואיל ויודע מי ששלחני איני צריך להשיב.

From the Mechilta, we can also learn that Mosche did go up the mountain:

מכילתא דרבי ישמעאל שמות שמות י"ט:ח'
(8) וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו – לֹא עָנוּ בַחֲנֻפָּה, וְלֹא קִבְּלוּ זֶה מִזֶּה, אֶלָּא הִשְׁווּ כֻלָּם לֵב אֶחָד וְאָמְרוּ: "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר י"י נַעֲשֶׂה!⁠" (שמות י"ט:ח')
וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל י"י – וְכִי צָרִיךְ הָיָה מֹשֶׁה לְהָשִׁיב? אֶלָּא לִמְּדָה תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ: בָּא מֹשֶׁה וְהֵשִׁיב תְּשׁוּבָה לְשׁוֹלְחוֹ, שֶׁכֵּן אָמַר מֹשֶׁה: "אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ וָעֵד, אָשִׁיב תְּשׁוּבָה לְשׁוֹלְחֵנִי.⁠"
דָּבָר אַחֵר: כְּדֵי לִתֵּן שָׁכָר לְמֹשֶׁה עַל כָּל עָלֶיהָ וַעֲלִיָּה, וְעַל כָּל יְרִידָה וִירִידָה.

The Constitutive Session of the Bris Toire

And now it gets serious: HaSchem gives precise instructions for the “constitutive session of the covenant.” And He gives Moische the guarantee that with this event, he will become the eternal and sole prophet of the Torah.

The people prepare, HaSchem descends upon the mountain, the Children of Yisroel are under the smoking mountain, and all see HaSchem’s presence.

שמות י"ט:י' (י) וַיֹּ֨אמֶר יי” אֶל⁠־מֹשֶׁה֙ לֵ֣ךְ אֶל⁠־הָעָ֔ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ם הַיּ֖וֹם וּמָחָ֑ר וְכִבְּס֖וּ שִׂמְלֹתָֽם׃ And HaSchem said to Moische: Go to the people (why “people,” why not “Children of Yisroel”?), and sanctify them today and tomorrow, (how? --:) and wash your clothes. Toiveln, wash away impurity.

(יא) וְהָי֥וּ נְכֹנִ֖ים לַיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י כִּ֣י׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִשִׁ֗י יֵרֵ֧ד יְהֹוָ֛ה לְעֵינֵ֥י כׇל⁠־הָעָ֖ם עַל⁠־הַ֥ר סִינָֽי׃ (יב) וְהִגְבַּלְתָּ֤ אֶת⁠־הָעָם֙ סָבִ֣יב לֵאמֹ֔ר הִשָּׁמְר֥וּ לָכֶ֛ם עֲל֥וֹת בָּהָ֖ר וּנְגֹ֣עַ בְּקָצֵ֑הוּ כׇּל⁠־הַנֹּגֵ֥עַ בָּהָ֖ר מ֥וֹת יוּמָֽת׃ (יג) לֹא⁠־תִגַּ֨ע בּ֜וֹ יָ֗ד כִּֽי⁠־סָק֤וֹל יִסָּקֵל֙ אוֹ⁠־יָרֹ֣ה יִיָּרֶ֔ה אִם⁠־בְּהֵמָ֥ה אִם⁠־אִ֖ישׁ לֹ֣א יִחְיֶ֑ה בִּמְשֹׁךְ֙ הַיֹּבֵ֔ל הֵ֖מָּה יַעֲל֥וּ בָהָֽר׃ (יד) וַיֵּ֧רֶד מֹשֶׁ֛ה מִן⁠־הָהָ֖ר אֶל⁠־הָעָ֑ם וַיְקַדֵּשׁ֙ אֶת⁠־הָעָ֔ם וַֽיְכַבְּס֖וּ שִׂמְלֹתָֽם׃ (טו) וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל⁠־הָעָ֔ם הֱי֥וּ נְכֹנִ֖ים לִשְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים אַֽל⁠־תִּגְּשׁ֖וּ אֶל⁠־אִשָּֽׁה׃

(יט) וַֽיְהִי֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר הוֹלֵ֖ךְ וְחָזֵ֣ק מְאֹ֑ד מֹשֶׁ֣ה יְדַבֵּ֔ר וְהָאֱלֹהִ֖ים יַעֲנֶ֥נּוּ בְקֽוֹל׃ And the sound of the shofar went on, growing very strong in a crescendo; Moische will speak, and the Creator God will answer him with a voice. And what did they speak?

OrHaChayim says: He sang Him a little song, and the Almighty played the clarinet: (Play me a little song in Yiddish, let it be a song with no novelty... Play, play, little klezmer, play...) Perhaps Moische spoke words of song and praise to Him, and HaSchem answered “with a voice!” meaning with the voice of the shofar, as in the earlier verse.

אור החיים שמות י"ט:י"ט (יט) משה ידבר והאלהים וגו' – אולי שהיה משה מדבר לפני ה' דברי שיר ושבח כמקבל פני מלך הגדול ברוך הוא, והאלהים יעננו בקול פי' בקול האמור בסמוך שהוא קול השופר כמי שמתרצה בדבריו. או יאמר יעננו למה שהיה מדבר לו ואומרו בקול פי' בקול גדול בעבור ישמע העם בדברו עמו כמו שכתבנו למעלה שבזה יצדיקו נבואתו. ורואני כי יש בזה תוספות הדרגה כי היה ה' עונה לדברי משה וזה יותר מעלה ממה שהיה ה' מדבר תחלה ויענהו משה. ורבותינו ז"ל אמרו (מכילתא) שיכוין על הדברות ששמעו מפי משה שהיה ה' מגביה קולו של משה וכו', וזה דרך דרש וכפטיש וגו'.

רמב"ן שמות י"ט:י"ט (יט) משה ידבר והאלהים יעננו בקול – אמרו במכילתא (מכילתא דרבי ישמעאל שמות י"ט:י"ט): שזה בשעת מתן תורה, שהיה משה משמיע הדברות לישראל, כמו שכתב רבינו שלמה.

ועל דרך הפשט לא ידבר בזה עדיין, אבל ירד השם הנכבד אל ההר ביום השלישי, והוציא משה את העם מן המחנה לקראת הכבוד הנראה להם, ויתיצבו הם בתחתית ההר (שמות י"ט:י"ז), ומשה עלה למעלה קרוב לראש ההר שם הכבוד מחיצה לעצמו ומדבר עם ישראל להורותם מה יעשו, וישראל שומעים קול האלהים שעונה אותו ויצונו, והם לא יבינו מה יאמר לו, ויצוה אותו בצואות האמורות אחרי כן בפרשה: רד העד בעם וגו' (שמות י"ט:כ"א), לך רד ועלית אתה ואהרן עמך וגו' (שמות י"ט:כ"ד). והיה זה קודם מתן תורה וגם בשעת הדברות, כי משה לא עלה אל ראש ההר אל הערפל אשר שם האלהים רק לאחר מתן תורה. וכן אמר: אנכי עומד בין י"י וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר י"י כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר (דברים ה':ה'), כאשר עליתי אני. ויש מפרשים כי ישראל יראים מאד מקול השופר שהולך וחזק מאד, ומשה היה אומר תחלה כונו דעתכם כי עתה תשמעו קול בענין כך, ומיד האלהים יעננו באותו קול.

Third Aliya: Aharon is Invited, and Moische Receives a Mysterious Admonition

שמות י"ט:כ' (כ) {ששי} וַיֵּ֧רֶד יְהֹוָ֛ה עַל⁠־הַ֥ר סִינַ֖י אֶל⁠־רֹ֣אשׁ הָהָ֑ר וַיִּקְרָ֨א יְהֹוָ֧ה לְמֹשֶׁ֛ה אֶל⁠־רֹ֥אשׁ הָהָ֖ר וַיַּ֥עַל מֹשֶֽׁה: (כא) וַיֹּ֤אמֶר יי” אֶל⁠־מֹשֶׁ֔ה רֵ֖ד הָעֵ֣ד בָּעָ֑ם פֶּן⁠־יֶהֶרְס֤וּ אֶל⁠־יי” לִרְא֔וֹת וְנָפַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ רָֽב׃ (כב) וְגַ֧ם הַכֹּהֲנִ֛ים הַנִּגָּשִׁ֥ים אֶל⁠־יְהֹוָ֖ה יִתְקַדָּ֑שׁוּ פֶּן⁠־יִפְרֹ֥ץ בָּהֶ֖ם יְי"׃ (כג) וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל⁠־ייי” לֹא⁠־יוּכַ֣ל הָעָ֔ם לַעֲלֹ֖ת אֶל⁠־הַ֣ר סִינָ֑י כִּֽי⁠־אַתָּ֞ה הַעֵדֹ֤תָה בָּ֙נוּ֙ לֵאמֹ֔ר הַגְבֵּ֥ל אֶת⁠־הָהָ֖ר וְקִדַּשְׁתּֽוֹ׃ What incredible loyalty! Only Moische’s statement is enough, and it would not occur to anyone in their dreams to disobey his instructions! (כד) וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֤יו יי” לֶךְ⁠־רֵ֔ד וְעָלִ֥יתָ אַתָּ֖ה וְאַהֲרֹ֣ן עִמָּ֑ךְ וְהַכֹּהֲנִ֣ים וְהָעָ֗ם אַל⁠־יֶֽהֶרְס֛וּ לַעֲלֹ֥ת אֶל⁠־יְהֹוָ֖ה פֶּן⁠־יִפְרׇץ⁠־בָּֽם׃ (כה) וַיֵּ֥רֶד מֹשֶׁ֖ה אֶל⁠־הָעָ֑ם וַיֹּ֖אמֶר אֲלֵהֶֽם׃ It does not say that they both went up! What now?! According to the Mechilta, HaSchem now gives an order for three different levels on the mountain: At the bottom is the people. Above them are the firstborn, the Kohanim. Higher still are the elders. And Aharon goes with Moische even higher.

Fourth Aliya: The Ten Statements: The Covenant is Opened

According to Ibn Ezra, Moische and Aharon ascend the mountain together, and immediately HaSchem gives the Ten Statements. According to Ibn Ezra, only the first two statements are spoken directly. According to Rashi-Malbim and Mechilta, Moische stands below, so he does not go up the mountain.

And Moische is Officially Appointed as the Representative and Mediator Between HaSchem and the Children of Yisroel

What happened here? Why did Moische have to run up and down 700 meters four times? Rav Yoisef Albo, of blessed memory, gives us an answer. There have always been many people in the world who want to claim: D) There is no G0d. E) If there is, the Torah is not the only divine message; there are others... F) The Torah was written by human hands, and thus all other human-written teachings are equal. For this purpose, The Eternal, blessed be He and blessed be His Name, has clearly established what is true:

Moische was first appointed by HaSchem to perform His signs and wonders of Yetzias Mitzrayim through him. Then He, through Moische, Aharon, and Miriam, brought the people to Mount Sinai in record time. Here, Moische is officially authorized and confirmed as the mediator and conveyor of the holy Torah by both sides. Six million people are witnesses to the direct conversation between G0d and Moische, and they experience the direct conversation with G0d with their entire being. This establishes and demonstrates forever that there has never been nor will there be another such event in human history until the Moshiach.

According to Ibn Ezra, only the first two statements are directed directly to Am Yisroel. שמות כ':ב' (ב) אָֽנֹכִ֖י֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִֽ֑ים׃ לֹֽ֣א⁠־יִהְיֶֽ֥ה⁠־לְךָ֛֩ אֱלֹהִ֥֨ים אֲחֵרִ֖֜ים עַל⁠־פָּנָֽ֗י׃ (ג) לֹֽ֣א⁠־תַֽעֲשֶׂ֨ה⁠־לְךָ֥֣ פֶ֣֙סֶל֙ ׀ וְכׇל⁠־תְּמוּנָ֔֡ה אֲשֶׁ֤֣ר בַּשָּׁמַ֣֙יִם֙ ׀ מִמַּ֔֡עַל וַֽאֲשֶׁ֥ר֩ בָּאָ֖֨רֶץ מִתָּ֑֜חַת וַאֲשֶׁ֥ר בַּמַּ֖֣יִם׀ מִתַּ֥֣חַת לָאָֽ֗רֶץ׃ (ד) לֹֽא⁠־תִשְׁתַּחֲוֶ֥֣ה לָהֶ֖ם֮ וְלֹ֣א תׇעׇבְדֵ֑ם֒ כִּ֣י אָֽנֹכִ֞י יי” אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵ֠ד עֲוֺ֨ן אָבֹ֧ת עַל⁠־בָּנִ֛ים עַל⁠־שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל⁠־רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽי׃ (ה) וְעֹ֥֤שֶׂה חֶ֖֙סֶד֙ לַאֲלָפִ֑֔ים לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃ (ו) לֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת⁠־שֵֽׁמ⁠־יְהֹוָ֥ה א�1) Undoubtedly: לַשָּׁ֡וְאֹ כִּ֣י לֹ֤א יְנַקֶּה֙ יי""י יר אֵת אֲשֶׁר⁠יִשָּׂ֥א אֶת⁠שְׁמוֹ לַשָּֽׁוְאֹ.

Mishpatim, the Covenant is Sealed

The covenant is only sealed after a large part of the mitzvot are given, and Moische comes down from the mountain the fourth time. He brings them these mitzvot now, they accept everything, and he builds an altar, makes offerings, sprinkles blood on the altar and on the people, and thus seals the contract, the Bris. Then Moische, Aharon, his sons, and the elders go up the mountain and hold this singular meal before HaSchem, on the mountain. It is probably the first and most important Seudat Mitzvah. Unfortunately, it later has serious consequences. But that is already a topic for other shiurim.

Ramban sets the timescale

שמות כ"ד:א'

א) וְאֶל⁠־מֹשֶׁ֨ה אָמַ֜ר עֲלֵ֣ה אֶל⁠־יְהֹוָ֗ה אַתָּה֙ וְאַהֲרֹן֙ נָדָ֣ב וַאֲבִיה֔וּא וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם מֵרָחֹֽק׃

(ב) וְנִגַּ֨שׁ מֹשֶׁ֤ה לְבַדּוֹ֙ אֶל⁠־ייי” וְהֵ֖ם לֹ֣א יִגָּ֑שׁוּ וְהָעָ֕ם לֹ֥א יַעֲל֖וּ עִמּֽוֹ׃

(ג) וַיָּבֹ֣א מֹשֶׁ֗ה וַיְסַפֵּ֤ר לָעָם֙ אֵ֚ת כׇּל⁠־דִּבְרֵ֣י ייי” וְאֵ֖ת כׇּל⁠־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים וַיַּ֨עַן כׇּל⁠־הָעָ֜ם ק֤וֹל אֶחָד֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כׇּל⁠־הַדְּבָרִ֛ים אֲשֶׁר⁠־דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה נַעֲשֶֽׂה׃

רמב"ן שמות כ"ד:א'

ואל משה אמר וגו' –

פרשה זו קודם עשרת הדברות בארבעה בסיון נאמרה לו.

לשון רבינו שלמה.

ויאמר י"י אל משה עלה אלי ההרה והיה שם (שמות כ"ד:י"ב) – לאחר מתן תורה נאמר לו כן,

גם אלו דבריו ז"ל.

ואין הפרשיות באות כסדרן ולא כמשמען כלל.

ועוד כתוב: ויבא משה ויספר לעם את כל דברי י"י ואת כל המשפטים (שמות כ"ד:ג'), שהם המשפטים האלה הכתובים למעלה, שאמר בהם: ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (שמות כ"א:א'),

כי איננו נכון שיהיה על המשפטים שנצטוו בני נח ושנאמרו להם במרה שכבר שמעו וידעו אותם.

ולא יאמר 'ויספר' אלא בחדשות אשר יגיד.

וכבר היטיב לראות ר' אברהם(אבן עזרא?) שפירש

הענין כסדרו,⁠

ואמר כי עד הנה ספר הברית.

והנה הפרשיות כולן באות כהוגן,

שאחר מתן תורה מיד בו ביום אמר השם אל משה:

כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם (שמות כ':י"ח),

והתחיל לחזור ולהזהיר על עבודה זרה:

לא תעשון אתי וגו' (שמות כ':י"ט),

וצוה אותו: ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (שמות כ"א:א'),

וכל המצות הבאות אחרי כן, והשלים באזהרת עבודה זרה שימצאו בארץ ובעובדיה (שמות כ"ג:ל'-ל"ג),

ואמר לו אחרי צוותך זה להם:

עלה אל י"י אתה ואהרן.

והזכירה הפרשה כי משה עשה כמצות השם ובא אל המחנה:

ויספר לעם את כל דברי י"י (שמות כ"ד:ג') כאשר צוה אותו: כה תאמר אל בני ישראל וגו' (שמות כ':י"ח),

ואת כל המשפטים כאשר צוהו: ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (שמות כ"א:א'),

וקבלו הכל בשמחה ואמרו:

כל אשר דבר י"י נעשה (שמות כ"ד:ג'). והטעם, כל הדברים האלה אשר דבר לך השם נעשה, כי מאמינים אנחנו בדבריך, כמו שסיפר במשנה תורה: ואת תדבר אלינו את כל אשר יאמר י"י אלהינו אלינו ושמענו ועשינו (דברים ה':כ"ג).

ואז (כתבם משה (שמות כ"ד:ד') על ספר, והנה משה כתב בספר)

[אמר השם למשה שמעתי את קול דברי העם הזה אשר דברו אליך הטיבו אשר דברו (דברים ה':כ"ד)

כי קבלו הכל בשמחה,

לך אמור להם שובו לכם לאהליכם (דברים ה':כ"ו),

והנה שבו לאהליהם ועשו שמחה משתה ויום טוב ביום קבלת התורה.

ומשה כתב ביום ההוא בספר הברית]⁠ כל מה שנצטוה חוקים ומשפטים ותורות,

[ולקח הספר ההוא להיות בידו עד למחרת,

כי לא היה באותו היום כדי לבנות המזבח, ושתים עשרה מצבה, ולעשות עולות ושלמים, וכל המעשים הרבים ההם (שמות כ"ד:ד'-ה'), ועוד שטוב ונכון הוא להמתין להם הברית עד למחר ולתת להם עצה ומתון בדבר לדעת הישכם אוהבים לעשות כן בכל לבבם ובכל נפשם.]⁠

והשכים בבקר ממחרת היום ההוא לכרות להם ברית על הכל,

[וכל ישראל השכימו לרגליו, וחזרו למקום שעמדו בקבלם את עשרת הדברים ושם]⁠ (ו)⁠בנה המזבח, וזבח הזבחים, ונתן חצי הדם על מזבח י"י וחצי הדם שם באגנות, ולקח הספר שכתב מאמש וקראו באזניהם, וקבלו עליהם עוד לבא בברית עמו, ואמרו: כל אשר דבר י"י נעשה ונשמע (שמות כ"ד:ז') אליך, ככל אשר תצוה מאתו ית', ואז זרק עליהם חצי הדם, כי זאת אות הברית לבא השנים בחלקים שוים.

ואחרי שהשלים מעשיו עמהם הוצרך למלאות דבר השם שאמר לו: עלה אל י"י אתה ואהרן וגו', והוא שאמר: ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא וגו' (שמות כ"ד:ט'). [ואמר לו השם פעם שנית: עלה אלי ההרה והיה שם (שמות כ"ד:י"ב) – הודיעו שיתעכב שם ימים בקבלת הלוחות והתורה.]⁠

ועשה עוד מה שצוה: ונגש משה לבדו אל י"י (שמות כ"ד:ב'), והוא שאמר: ויבא משה בתוך הענן וגו' (שמות כ"ד:י"ח). והנה מעשה הברית ביום המחרת למתן תורה, ובו היתה העליה שעלה משה אל ההר (שמות כ"ד:ט"ו), וממנה נתעכב שם ארבעים יום. והוא שפירש הכתוב: ויקרא אל משה ביום השביעי וגו' (שמות כ"ד:ט"ז), ונאמר: ויבא משה בתוך הענן וכו' (שמות כ"ד:י"ח). וכל זה מתוקן ומבואר.

וראיתי במכילתא (מכילתא דרבי ישמעאל שמות י"ט:י') שנחלקו בדבר, יש שאמרו שהיה קודם מתן תורה בחמישי, ואמר להם הרי אתם קשורים תפוסין וענובין, מחר בואו וקבלו עליכם את כל המצות. ורבי יוסי בר' יהודה אמר בו ביום נעשו כל המעשים, כלומר בו ביום לאחר מתן תורה נעשו המעשים של סיפור העם וכתיבת ספר הברית, הכל כמו שפירשנו. ולזה שומעין שאמר כהלכה.

וטעם ואל משה אמר – בעבור שהיו עד כאן המצות והמשפטים אל בני ישראל, אמר עתה שהיה זה המאמר אל משה שהיא מצוה שיעשנה הוא בעצמו, כי צוה אותו אחר שתשים לפניהם המצות והמשפטים ותכרות עמהם הברית עלה אתה אלי, ולכך עשה המצוה הראשונה בששי, והשכים בשביעי בבקר וכרת עליה הברית, ואחר כן עלה אל ההר ההוא והנקראים, על הדרך אשר נצטוו.

וטעם עלה אל י"י – על דרך הפשט יזכיר שם במקום הכנוי, כמו: נשי למך (בראשית ד':כ"ג), ואת יפתח ואת שמואל (שמואל א י"ב:י"א), וכן: והאר פניך על מקדשך השמם למען י"י (דניאל ט':י"ז). אבל בתלמוד (בבלי סנהדרין ל"ח:) שאלו: עלה אלי מיבעי ליה, ובכאן אמרו: זה מטטרון ששמו כשם רבו. כלומר ואל משה אמר השם הנזכר בתחלת הענין, ויאמר י"י אל משה: עלה אל מטטרון שנקרא בשמי י"י. והטעם, עלה אל מקום הכבוד אשר שם המלאך הגדול, והכונה כי משה יבא בתוך הענן אשר שם כבוד י"י ולא יבא אל השם המיוחד, כי לא יראנו האדם וחי (שמות ל"ג:כ').

ואין כונת רבותינו כלל במה שכתב רבינו שלמה למעלה (רש"י שמות כ"ג:כ"א), גם במסכת סנהדרין (רש"י סנהדרין ל"ח:) הפך הרב הענין. וכבר הזכרתי (רמב"ן שמות י"ב:י"ב) כונתם בשם הזה, וכל דבריהם אמת, אלא שדברו בהגדה ההיא כמסתיר פנים, כי רב אדית לא גלה למין ההוא השואל ענין מטטרון הגדול וסודו, וחלילה, אבל הזכיר לו כי על מלאך מורה דרך בעולם התחתון הכתוב הזה מדבר, ולפיכך אמר לו דאפילו בפרונקא לא קבילניה, דכתיב: אם אין פניך הולכים (שמות ל"ג:ט"ו), שאנו לא קבלנו שליח בלתי השם הנכבד וכבר פירשתי (רמב"ן שמות כ':ב'-ד') סוד הפנים וכל הענין בביאור למשכילים בו במתן התורה.

(ב) ונגש משה לבדו אל י"י – גם זה על דעת ר' אברהם שם במקום כנוי, שהיה ראוי שיאמר אחר עלה אל י"י (שמות כ"ד:א'), ונגשת לבדך, אבל מנהג הלשון כן כאשר הזכרתי (רמב"ן שמות כ"ד:א'). וכן: וי"י המטיר על סדום ועל עמורה מאת י"י (בראשית י"ט:כ"ד) – והטעם מאתו, ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני חותן משה (במדבר י':כ"ט) – הטעם חותנו. וכן: וישלח י"י את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל (שמואל א י"ב:י"א). וכן: אז יקהל שלמה את זקני ישראל ואת כל ראשי המטות אל המלך שלמה (מלכים א ח':א').

והנכון בעיני בכאן כי הדבור הזה היה גם לאהרן, שגם הוא שמע כאשר קול השם אומר למשה: עלה אל י"י אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל והשתחויתם מרחוק (שמות כ"ד:א'), ואם כן היה צריך להזכיר הנגש בשם, ואם ידבר אליו לנכח גם כן היה צריך לבאר ונגשת אתה משה אל י"י, ולא יספיק הכנוי בו, ולפיכך אמר: ונגש משה לבדו והם לא יגשו, וזה טעם לבדו – למעט גם אהרן הנכלל עמו בדבור.

ויתכן שיהיה רמז לדבור המתעלה שיצוה לאמר למשה שיגש אל י"י. והמשכיל יבין.

(ג) ויבא משה ויספר לעם – היה משה בעת הדבור הנזכר כולו במקום אשר נגש בו אל הערפל אשר שם האלהים (שמות כ':י"ז), ועתה בא אל מקום רחוק משם שהיו בו העם בשעת מתן תורה, וספר להם כל מה שנצטוה, ושמעו בקולו. ולא אמר בכאן 'וירד', כי כלם בתחתית ההר היו, לא בראשו ששם כבוד השם, אלא שמשה היה קרוב אל מקום הערפל, והם עמדו מרחוק בשעת הדברות, כאשר פרשתי (רמב"ן שמות י"ט:י"ט).

וכאשר נפרד משה ממקומו והחל לבא אל העם קרבו אליו כל ראשי שבטיהם וזקניהם (דברים ה':י"ט) אל מקום מעמד הכהנים הנגשים אל י"י (שמות י"ט:כ"ב), ואמרו לו: ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדולה הזאת אם יוספים (דברים ה':כ"א), קרב אתה ושמע וכו' (דברים ה':כ"ג), כי היו סבורים שידבר להם השם הנכבד כל המצות כאשר דבר להם עשרת הדברים, ומשה בא עמהם אל מקום העם וסיפר לכולם את כל דברי י"י, [כי רצון הקב"ה כך הוא שילמדם שאר התורה על ידי משה, והם שמחו וקבלו כל הדברים אשר דבר י"י נעשה ונשמע אליך במצותיו, ואז נתן להם רשות שובו לכם לאהליכם (דברים ה':כ"ו), כאשר פרשתי למעלה (רמב"ן שמות כ"ד:א'). ועל דעת רבותינו שאומרים לזכות: הקדימו נעשה לנשמע, טעמו שאמרו הנה מעתה אנחנו מקבלים לעשות ולקיים כל מה שיצוה, יאמר מה שירצה ויגזור מה שיחפוץ, כי נעשה הכל מיד בשמענו אותו בין ממנו ית' בין מפיך אתה, הכל מקובל עלינו בין קל בין חמור, העמק שאלה או הגבה למעלה.⁠]⁠ (והם אמרו נעשה כל דברי י"י אשר צונו בעשרת הדברות, ונשמע לקולך לכל אשר צוית או תצוה בשמו ית'. וכאשר חזר משה אחרי כן ועלה אל קצה ההר עם הזקנים (שמות כ"ד:ט') כאשר צוה אותו אלהים, אז אמר לו השם פעם אחרת: עלה אלי ההרה והיה שם (שמות כ"ד:י"ב), ובעת הזאת הודיעו: שמעתי את קול דברי העם הזה אשר דברו אליך הטיבו אשר דברו (דברים ה':כ"ד), וצוהו: לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה והחקים והמשפטים אשר תלמדם (דברים ה':כ"ו-כ"ז). וזהו שאמר בכאן: ואתנה לך את לחות האבן והתורה והמצוה (שמות כ"ד:י"ב), כי לך לבדך אתן את התורה והמצוה שתלמדם, ועשו אותה כאשר נדרו לעשות.)

RYBA - TORAH - MITZVOT

Yisroi - the world´s single most important contract