Ki Savoi - Wenn Du geboren wirst - Volk, Land, G0tt

 

Ki Sovoi

 

Die Kraft des Omein.. 1

Bikkurim – Erstlingsfrüchte und Tempelgeschichte(n). 2

Text, der in der Hagaddah von Pesach gesagt wird: 4

Raschi: 5

OrHaChayim: Drasch.. 5

In dieser Parsche finden wir auch 96 Flüche, die in Erfüllung gehen, so wir die heilige Toire verschmähen. 

Ich habe mich auf die anderen Themen konzentriert, und diese schwierigen Dinge für nächstes Jahr stehen lassen.

Mögen wir die Kraft finden, der Toire zu folgen und diese Konsequenzen endlich auszuschalten. 

 

Die Kraft des Omein

 

דברים כ"ו:א'

(א) {פרשת כי תבוא}  וְהָיָה֙ כִּֽי־תָב֣וֹא אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָ֑ה וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֥בְתָּ בָּֽהּ׃

 

דברים רבה (וילנא) ז

 

(א) הֲלָכָה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה מַהוּ שֶׁיְהֵא מֻתָּר לוֹ לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר הַכֹּהֲנִים, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה לֹא יַעֲנֶה אָמֵן אַחַר הַכֹּהֲנִים מִפְּנֵי הַטֵּרוּף, וְלִמְדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ וְאִם הָיָה יָכוֹל לַעֲנוֹת שֶׁלֹא תִּטָּרֵף דַּעְתּוֹ, יַעֲנֶה, לָמָּה מִפְּנֵי שֶׁאֵין גָּדוֹל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר מֵאָמֵן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹנִין.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמֵן הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ שְׁלשָׁה אַסְפְּלִיָּאוֹת: שְׁבוּעָה, וְקַבָּלָה, וַאֲמָנָה. שְׁבוּעָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה':כ"א-כ"ב): וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן וגו' וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן. קַבָּלָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ"ז:ט"ז-כ"ו): וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן. אֲמָנָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א א':ל"ו): וַיַּעַן בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אָמֵן כֵּן יֹאמַר ה'.

דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי יוּדָן כָּל מִי שֶׁעוֹנֶה אָמֵן בָּעוֹלָם הַזֶּה זוֹכֶה לַעֲנוֹת אָמֵן לֶעָתִיד לָבוֹא.

דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כָּל מִי שֶׁנִּכְנַס לְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, זוֹכֶה לִכָּנֵס לְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת לֶעָתִיד לָבוֹא, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ"ד:ה'): אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְּלוּךָ סֶלָה.

דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי יוּדָן כָּל מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ בְּקוֹל שֶׁל תּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, זוֹכֶה לִשְׁמֹעַ בְּאוֹתוֹ קוֹל שֶׁכָּתוּב בּוֹ (ירמיהו ל"ג:י"א): קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה וגו'. אָמַר לָהֶם משֶׁה לְיִשְׂרָאֵל הוֹאִיל וְכָל מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ לְדִבְרֵי תוֹרָה כָּךְ הוּא מִתְרוֹמֵם בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת, הֱווּ זְהִירִים לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תוֹרָה, מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁכָּתוּב בָּעִנְיָן (דברים כ"ח:א'): וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ.

 

Halacha - eine Person aus Israel, die vor der Arche vorbeigeht, was ist die Regelung; ist es ihr erlaubt, nach den Priestern Amen zu sagen? So lehrten die Weisen: Jemand, der vor der Lade vorbeigeht, soll nicht nach den Priestern Amen sagen, weil es sonst Verwirrung gibt. Die Weisen lehrten uns: Wenn er aber in der Lage ist, zu antworten, ohne verwirrt zu werden, soll er antworten. Und warum? Weil es vor dem Heiligen, gepriesen sei Er, nichts Größeres gibt als das Amen, das Israel antwortet.

Rabbi Yehuda bar Simon sagte: Dieses Amen hat drei Bedeutungen: Schwur, Annahme und Glaube. Schwur, woher lernen wir? Wie geschrieben steht: „Der Priester leistete einen Eid ... und die Frau sagte Amen, Amen“ (Numeri 5:21-22). Akzeptanz, woher kommt sie? Wie geschrieben steht: „Und das ganze Volk wird Amen sagen“ (Deuteronomium 27,16). Glaube, woher lernen wir? Wie geschrieben steht: „Benayahu, der Sohn Jehojadas, antwortete dem König und sprach: Amen; und so mag der Herr [Gott meines Herrn, des Königs] sprechen“ (1. Könige 1,36).

Eine weitere Bedeutung: Wer in dieser Welt Amen antwortet, hat das Privileg, auch in der Zukunft Amen zu sagen. Alternativ dazu sagte Rabbi Yehoshua ben Levi: Jeder, der in dieser Welt Synagogen und Studiensäle betritt, wird das Privileg haben, in der kommenden Welt Synagogen und Studiensäle zu betreten. Woher leitet sich das ab? Es ist so, wie geschrieben steht: „Glücklich sind die, die in Deinem Haus wohnen; sie werden Dich immer wieder preisen, Selah“ (Psalm 84,5).

Eine weitere Bedeutung: Rabbi Yudan sagte: Jeder, der den Klang der Tora in dieser Welt hört, wird das Privileg haben, den Klang zu hören, über den geschrieben steht: „Der Klang des Frohsinns und der Klang der Freude, der Klang eines Bräutigams und der Klang einer Braut...“ (Jeremia 33,11). Mose sagte zu Israel: „Da jeder, der etwas von der Tora hört, in zwei Welten erhoben wird, sei wachsam, um etwas von der Tora zu hören. Woher leitet sich das ab? Aus dem, was über diese Angelegenheit geschrieben steht: „Es wird geschehen, wenn du auf die Stimme des Herrn, deines Gottes, hörst.“

Bikkurim – Erstlingsfrüchte und Tempelgeschichte(n)

 

דברים כ"ו:א'

(א)   {פרשת כי תבוא}  וְהָיָה֙ כִּֽי־תָב֣וֹא אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ יְ־הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָ֑ה וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֥בְתָּ בָּֽהּ׃

Und es wird sein, wenn du ins Land kommst das HaSchem dein G0tt dir zum Erbe gegeben hat, und du hast es geerbt und wohnest darin.

(ב)   וְלָקַחְתָּ֞ מֵרֵאשִׁ֣ית׀ כׇּל־פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁ֨ר תָּבִ֧יא מֵֽאַרְצְךָ֛ אֲשֶׁ֨ר יְ־הֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לָ֖ךְ וְשַׂמְתָּ֣ בַטֶּ֑נֶא וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְ־הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃

Und du sollst von den Erstlingsfrüchten der Erde, welche du bringen wirst von deinem Land, das dir HaSchem dein G0tt gegeben hat, und du legst sie in einen Korb und gehst damit zum Orte, den HaSchem dein G0tt auswählen wird, dort seinen Namen ruhen zu lassen.

(ג) וּבָאתָ֙ אֶל־הַכֹּהֵ֔ן אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו הִגַּ֤דְתִּי הַיּוֹם֙ לַי־הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כִּי־בָ֙אתִי֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְ־הֹוָ֛ה לַאֲבֹתֵ֖ינוּ לָ֥תֶת לָֽנוּ׃

Und du sollst zum Koihen dieser Tage kommen, und ihm sagen: Ich deklariere heute HaSchem, deinem G0tte, dass ich ins Land gekommen bin, das HaSchem meinen Vätern und uns zugeschworen hat.

 

Ramban auf Posuk 2

רמב"ן דברים כ"ו:ב'

(ג)    טעם ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך – שתקח מראשית כל הפרי אשר תביא אל הבית מארצך אשר י"י אלהיך נותן לך.

Der Sinn der Worte „Und du sollst von den Erstlingsfrüchten der Erde, welche du bringen wirst von deinem Land,“ – das du nehmen wirst von der ersten Frucht welche du in dein Haus bringst von deinem Lande, das dir HaSchem dein G0tt gibt.

 

יצוה שיפריש הפרי בשדה, ויקרא עליו שם, ויביאנו לביתו, וישים אותו בכלי ראוי להוליכו לבית הבחירה. ולא נתן הכתוב שיעור בהם, אלא אפילו גרגיר אחד מכל המין ההוא פוטר כל השדה, כדין התרומה, שחטה אחת מן התורה פוטרת את הכרי. אבל חכמים צוו בשניהם להפריש אחד מששים. [כך מפורש בירושלמי (ירושלמי ביכורים ג':א').]

Befiehlt ER, die Frucht noch auf dem Felde abzusondern, und ihr den Namen „Erstlingsfrucht“ zu geben. Und danach bringe er sie in sein Haus und lege sie in ein dafür bestimmtes Gefäss, sie zum Tempel zu bringen. Und die Schrift hat keine Mindestmenge festgelegt, sondern sogar ein Korn pro Sorte befreit das gesamte Feld (von der Schuld, heisst: Die Früchte dieses Feldes sind nun zum Konsum freigegeben). Dies wie die Gesetze der Terumo (Tempelabgabe), wo ein Weizenkorn reicht, einen gesamten Kornhaufen zu lösen, gemäss Schrifttext. Aber unsere Weisen haben für beide die Mindestmenge auf ein Sechzigstel festgelegt (So steht im Yeruschalmi, Bikkurim 3:1).

והלכת אל המקום אשר יבחר י"י אלהיך – כפי פשוטו: יזהיר שלא תקריב בכורים באחד משעריך משנבחר הבית, כי כמו שהזהיר בשחוטי חוץ בקרבנות, כן יזהיר בבכורים. אבל חובת הבכורים לאחר שכבשו וחלקו מיד, כדברי רבינו שלמה (רש"י דברים כ"ו:א').

Und du wirst zum Orte hingehen, den HaSchem dein G0tt erwählen wird – Wie geschrieben: Warnung, die Bikkurim nicht in einem deiner Tore darbringest, sobald der Tempel steht, denn wie auch bei lokaler Schlachtung der Korbanois, so wird auch bei den Erstlingsfrüchten (Bikkurim) gewarnt. Aber die Pflicht zu Bikkurim besteht sofort, nachdem das Land erobert und verteilt wurde, gemäss Raschi. (Devorim 26:1)

ובסיפרי (ספרי דברים כ"ו:ב'): והלכת אל המקום אשר יבחר י"י אלהיך לשכן שמו שם – זה שילה ובית עולמים. ושמא יאמרו כי הבמות אסורות בשני הזמנים האלו, אבל גם בנב וגבעון יקריבו בכורים, אבל בבמת יחיד אינן קרבין, דמזבח כתיב. ואולי ממה שכתוב: ראשית בכורי אדמתך תביא בית י"י אלהיך (שמות כ"ג:י"ט) – לא קרבו באהל ומשכן אלא בשילה שהיה שם בית אבנים ובבית העולמים.

Und in Sifrei (Sifrei Devorim 26:2): und gehst damit zum Orte, den HaSchem dein G0tt auswählen wird, dort seinen Namen ruhen zu lassen. – Das ist Schiloh und der Tempel. Und falls sie meinten, dass damals Altäre im Lande verboten waren, zu jenen Zeiten, aberr auch in Noiv und Giv´oin brachten sie Erstlingsfrüchte, aber nicht auf Einzelaltären, denn es steht geschrieben „auf DEM Altar“. Und vielleicht von dem, was geschrieben steht (Schemois 23:19): Die ersten Bikkurim deiner Erde bring zum Hause HaSchems deines G0ttes – brachten sie sie nicht im Zelt und im Mischkan, sondern in Schiloh, wo ein Steinhaus stand, und im Tempel.

Klärung: Was war in Schiloh genau gebaut worden, was war der Unterschied zu der Wüste und zu Noiv und Giv´oin?

יהושע י"ח:א'

(א)     וַיִּקָּ֨הֲל֜וּ כׇּל־עֲדַ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ שִׁלֹ֔ה וַיַּשְׁכִּ֥ינוּ שָׁ֖ם אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהָאָ֥רֶץ נִכְבְּשָׁ֖ה לִפְנֵיהֶֽם׃

Und die ganze Gemeinde der Kinder Yisroels versammelte sich in Schiloh, und sie befestigten dort das Zelt der Zusammenkunft, und das Land war vor ihnen eröffnet/ erobert

Radak:

רד"ק יהושע י"ח:א'

(א)   ויקהלו כל עדת בני ישראל שילה וישכינו שם את אהל מועד – זה היה אחר י"ד שנה משבאו לארץ, שבע שכבשו ושבע שחלקו. וי"ד שנים אלו היה אהל מועד בגלגל, ואחר כך השכינוהו בשילה, ואז נאסרו הבמות כל זמן שהיה בשילה.

Und die gesamte Gemeinde der Kinder Yisroels versammelte sich in Schiloh und sie befestigten dort das Zelt der Zusammenkunft – Das war nach 14 Jahren seit ihrem Eintritt ins Land, sieben Jahre Eroberung und sieben Jahre Aufteilung. Diese 14 Jahre war das Zelt der Zusammenkunft in Gilgal (Galil), und nachher befestigten sie es in Schiloh, und damit wurden lokale Altäre verboten, solange der Mischkan in Schiloh war.

ואמרו רז"ל כי עשו בית של אבנים מלמטה והיריעות מלמעלה, כמו שאמר דוד: וארון אלהים יושב בתוך היריעה (שמואל ב ז':ב'), כלומר שעדין לא היה אלא בתוך היריעה. ועוד ראו זה מן הכתוב שאמר: ותביאהו בית י"י שילה (שמואל א א':כ"ד) – אלמא בית הוה, וכתיב: ויטש משכן שילה אהל שיכן באדם (תהלים ע"ח:ס') – אלמא אהל היה. הא כיצד? מלמד שלא היה שם תקרה, אלא בית אבנים מלמטה ויריעות מלמעלה. והיה שם בשילה שפ"ט שנה עד שהגלו פלשתים את הארון, ועליו נאמר: ויטש משכן שילה אהל שיכן באדם (תהלים ע"ח:ס‘).

Und unsere Weisen seligen Angedenkens sagten, dass man ein Steingebäude als Fundament baute, und darauf die (silbernen) Fundamente (und darauf den Mischkan) errichtete. Und des Weitern sehen wir dies von der Schrift: Und sie brachten ihn zum Hause HaSchems in Schiloh (Schmuel 1 – 1:14) – folglich ist es ein Haus. Und es steht geschrieben: Verliess die Wohnung zu Schiloh, das Zelt das er zur Stätte seiner Gegenwart in der Menschheit gestiftet (Rav Hirsch, Tehillim 78:60).  – folglich war es das Zelt. Und wie das? Lehrt uns dass es dort keine Decke gab, sondern ein Steingebäude unten, und die Balken oben. Und es stand in Schiloh 389 Jahre bis die Philister den Aroin (die Bundeslade) entführten, und darüber wird geschrieben: Verliess die Wohnung zu Schiloh, das Zelt das er zur Stätte seiner Gegenwart in der Menschheit gestiftet (Rav Hirsch, Tehillim 78:60).

 

דברים כ"ו:ג'

(ב)   וּבָאתָ֙ אֶל־הַכֹּהֵ֔ן אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו הִגַּ֤דְתִּי הַיּוֹם֙ לַי־הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כִּי־בָ֙אתִי֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְ־הֹוָ֛ה לַאֲבֹתֵ֖ינוּ לָ֥תֶת לָֽנוּ׃

(ג)   Und du sollst zum Koihen dieser Tage kommen, und ihm sagen: Ich deklariere heute HaSchem, deinem G0tte, dass ich ins Land gekommen bin, das HaSchem meinen Vätern und uns zugeschworen hat.

 

ר' בחיי דברים כ"ו:ג' Rabbeinu Bachiye

(ג) הגדתי היום לה' אלהיך – היה ראוי שיאמר לה' אלהינו ושלא יוציא עצמו מכלל אמונת האלהות, אבל אילו אמר כן לא היתה אמונתו מתבררת אצלנו ולא היינו יודעים כוונתו למי הוא קורא ה', ומי הוא שמקבל עליו אלהותו, אבל עתה בבואו לפני הכהן (הגדול) שהוא מיוחד לעבודת אלהי ישראל וידע אותו, כשהוא אומר לה' אלהיך נסתלק הספק מאצלנו ונתברר אמונתו הטובה, כי הוא מעיד על עצמו כי אלהי הכהן הוא אלהיו שבשבילו בא אל הארץ.

Ich erzähle heute HaSchem Deinem G0tte – eigentlich müsste stehen HaSchem Unserem G0tte, dass er sich nicht aus dem generellen Glaubensbekenntnis  ausschliesst; hätte er jedoch so formuliert, klärte sich uns seine Emuno (Sein Glaube) nicht gänzlich, und wir könnten nicht erkennen, wen er meinte, als er HaSchem sagte, und wer nun SEINE G0ettlichkeit auf sich nehme. Aber nun, da er vor den Koihen (den Hohepriester) kommt, welcher ja einzigartig

מדרש תנאים דברים כ"ו:ג'

לה' אלה' מיכן אמ' אין מחילין שם שמים על היחיד:

מעשה ברבן גמליאל שהיה בא בספינה והיו תלמידיו עמו ועמד עליהן סער גדול בים אמ' לו רבי התפלל עלינו אמר אלהינו רחם עלינו אמ' לו רבי כדאי אתה שיחול שם שמים עליך אמר אלהי רחם עלינו:

Könnte sein von hier kommt der Unterschied in nusschaois bei der Bitte um Refuo.

Aber es gibt einige Stellen in der Tefillo wo man ja in Einzahl auf sich bezieht. Alexander: Aber da ist man alleine mit HaSchem, und nicht wie in diesem Fall, wo man ganz explizit öffentlich auftritt.

 

 

דברים כ"ח:י'

(י) וְרָאוּ֙ כׇּל־עַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץ כִּ֛י שֵׁ֥ם יְ־הֹוָ֖ה נִקְרָ֣א עָלֶ֑יךָ וְיָֽרְא֖וּ מִמֶּֽךָּ׃

Text, der in der Hagaddah von Pesach gesagt wird:

 

Unsere Weisen bringen in der Haggadah diesen Text, den jeder Yid im Tempel beim Bringen der Erstlingsfrüchte sagt. Und diese Erstlingsfrüchte sind untrennbar mit Pessach verbunden, wo ja genau steht das Omer, die 49 Tage bis Schawuois, und dann hier die bikkurim.

 

דברים כ"ו:ה'

(ד)             וְעָנִ֨יתָ וְאָמַרְתָּ֜ לִפְנֵ֣י׀ יְ־הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אֲרַמִּי֙ אֹבֵ֣ד אָבִ֔י וַיֵּ֣רֶד מִצְרַ֔יְמָה וַיָּ֥גׇר שָׁ֖ם בִּמְתֵ֣י מְעָ֑ט וַֽיְהִי־שָׁ֕ם לְג֥וֹי גָּד֖וֹל עָצ֥וּם וָרָֽב׃

Rav S.R.Hirsch: Du aber beginnst und sagst vor dem Angesicht G0ttes, deines G0ttes: ein Aramäer, dem Untergang nahe war mein Vater, da zog er nach Mitzrayim, nahm dort seinen Fremdlingsaufenthalt mit geringer Zahl, und dort wurde er zu einem grossen Volk, stark und zahlreich.

Raschi:

Lovons Yoim HaDin

רש"י דברים כ"ו:ה'

(ה) וענית – לשון הרמת קול und antwortest – meint das Erheben der Stimme. .

ארמי אובד אבי – מזכיר חסדי המקום

.Ein Aramäer, dem Untergang nahe – erinnert uns an die Gnade des ORTES (G0ttes). – Dem Untergang nahe, aber eben nicht untergegangen, sondern von HaSchem gerettet.

 ארמי אבד אבי – לבן בקש לעקור את הכל כשרדף אחרי יעקב. ובשביל שחישב לעשות, חשב לו המקום כאילו עשה, שאומות העולם חושב להם הקב"ה מחשבה כמעשה.

.Ein Aramäer*, dem Untergang nahe –Lovon wollte alles ausreissen (an der Wurzel), als er Yaakoiv nachjagte. Und weil er beabsichtigte, dies zu tun, hat ihm DER ORT dies als vollendete Tat angerechnet. Wie HaSchem den Völkern der Welt ihre Absichten als vollendete Taten anrechnet.

Erstaunlich: Raschi erwähnt nicht die physische, konkrete Rettung Yaakoivs und all seiner Familie und Habe. Er erwähnt die Anrechnung der Strafe für die nächste Welt. Das Stoppen an und für sich ist noch nicht als Gnade bezeichnet.

 

Vielleicht will Raschi uns sagen dass die konkrete Rettung in dieser Welt noch keine Gnade bedeutet, sondern Notwendigkeit zur Erfüllung der Bestimmung. Erst die Bestrafung in der nächsten Welt, selbst für nicht ausgeführte Bosheit ist die Gnade.

 

Am Yoim HaDin kann sonst Lovon kommen und sagen: Aber ich habe es ja nicht getan! Ich habe sie ja unbeschadet ziehen lassen.

Sagt ihm HaSchem und sein Gericht: Aber du wolltest es tun, und willst es immer noch in deinem Herzen. Und daher wird es dir angerechnet als ob du es ausgeführt hättest.

 

וירד מצרימה – ועוד אחרים באו עלינו לכלותינו, שאחרי זאת ירד יעקב למצרים.

במתי מעט – שבעים נפש.

Da zog er herunter nach Mitzrayim – Und weitere kamen mit dem Willen, uns zu vernichten, denn Yaakoiv ging nachdem nachMitzrayim. Siehe Sifrei, viel ausführlicher: Yaakoiv wusste, was auf ihn zukommt, er ging jedoch nicht, um dort fest ansässig zu werden.

Sehr wenige – 70 Seelen.

(ו) וַיָּרֵ֧עוּ אֹתָ֛נוּ הַמִּצְרִ֖ים וַיְעַנּ֑וּנוּ וַיִּתְּנ֥וּ עָלֵ֖ינוּ עֲבֹדָ֥ה קָשָֽׁה׃

Und die Mitzrer fürchteten uns und sie knechteten uns und gaben uns Sklavenarbeit.

OrHaChayim: Drasch

Des Bösen Triebs Natur

אור החיים דברים כ"ו:ו'

ואומרו וירעו אותנו המצרים וגו' – פירוש שבאמצעות יסודות האדם גרמו גם לנפש להרשיע כמותם, והוא אומרו וירעו אותנו פירוש עשו אותנו רעים כמותם כי המזג כשיסריח ימשוך אליו רצון הנפש

Die Schrift schreibt und und es „Yir´u“(kann heissen fürchen, aber es ist auch eine andere Möglichkeit vorhanden: ) sie die Mitzrer – es gilt zu erläutern: Dass, aufgrund der grundlegenden menschlichen Natur, die Mitzrer unsere Seelen auch verdarben und schuldig werden liessen, und dies ist die  Bedeutung von „vaYir´u“ uns. Sie haben verursacht dass wir böse/schlecht werden genau wie sie, denn das Klima, wenn es stinkt, beeinflusst dadurch den Willen der Lebenskraft (niedrigster Teil der Seele).

ואומרו ויענונו זה אפיסת כח הלוחם כנגד היצה"ר, צא ולמד ממעשה רב עמרם חסידא (קידושין פ"א.) שלא היה בו כח להתעצם כנגד המחטיא עד שקרא נורא בי עמרם וכו'.

Und das was steht „und sie haben uns unterjocht, geknechtet, bedeutet: Die Annulierung der Widerstandskraft zu kämpfen gegen den Bösen Trieb (mittels ihrer Zauberei und Unzucht-praktiken). Lerne von der Begebenheit mit Rav Amram Chasida (Kidduschin 81a), der keine Kraft hatte anzukommen gegen den Sündenverleiter, bis das Schreckliche für das Haus amram geschah.

 

Kidduschin 81a beschreibt die Macht des Bösen Triebs:

Übersetzung aus der englischen Übersetzung von AlHaTorah.org.   

הָנָךְ שְׁבוּיָיתָא דַּאֲתַאי לִנְהַרְדְּעָא אַסְּקִינְהוּ לְבֵי רַב עַמְרָם חֲסִידָא אַשְׁקוּלוּ דַּרְגָּא מִקַּמַּיְיהוּ בַּהֲדֵי דְּקָא חָלְפָה חֲדָא מִנַּיְיהוּ נְפַל נְהוֹרָא בְּאִיפּוּמָּא שַׁקְלֵיהּ רַב עַמְרָם לְדַרְגָּא דְּלָא הֲווֹ יָכְלִין בֵּי עַשְׂרָה לְמִדְלְיֵיא דַּלְיֵיא לְחוֹדֵיהּ סָלֵיק וְאָזֵיל.

§ Die Gemara erzählt: Jene gefangenen Frauen, die nach Neharde’a gebracht wurden, wo sie freigekauft wurden, wurden in das Haus von Rav Amram dem Frommen gebracht. Man entfernte die Leiter vor ihnen, um zu verhindern, dass Männer ihnen in den Dachboden nachstiegen, wo sie schlafen sollten. Als eine von ihnen am Eingang zur oberen Kammer vorbeiging, war es, als ob ein Licht in der Öffnung erstrahlte wegen ihrer großen Schönheit. Aus seinem Verlangen nach ihr ergriff Rav Amram eine Leiter, die zehn Männer zusammen nicht heben konnten, hob sie allein und begann hinaufzusteigen.

 

(12) כִּי מְטָא לְפַלְגָא דרגא אִיפְּשַׁח רְמָא קָלָא נוּרָא בֵּי עַמְרָם אֲתוֹ רַבָּנַן אֲמַרוּ לֵיהּ כַּסֵּיפְתִּינַן אֲמַר לְהוּ מוּטָב תִּיכַּסְפוּ בֵּי עַמְרָם בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא תִּיכַּסְפוּ מִינֵּיהּ לְעָלְמָא דְּאָתֵי אַשְׁבְּעֵיהּ דְּיִנְפַּק מִינֵּיהּ נְפַק מִינֵּיהּ כִּי עַמּוּדָא דְנוּרָא אֲמַר לֵיהּ חֲזִי דְּאַתְּ נוּרָא וַאֲנָא בִּישְׂרָא וַאֲנָא עֲדִיפְנָא מִינָּךְ.

Als er auf halber Höhe der Leiter war, stemmte er seine Beine gegen die Seiten der Leiter, um sich am Weitersteigen zu hindern, erhob seine Stimme und rief: Es brennt im Haus des Amram. Als die Weisen dies hörten, kamen sie und fanden ihn in dieser Lage vor. Sie sagten zu ihm: Du hast uns beschämt, denn jeder sieht, was du vorhattest zu tun. Rav Amram sagte zu ihnen: Es ist besser, dass ihr im Haus des Amram in dieser Welt beschämt werdet, als dass ihr euch in der kommenden Welt seiner schämen müsst. Er leistete einen Eid, dass sein böser Trieb aus ihm herausgehen solle, und eine Erscheinung, ähnlich einer Feuersäule, trat aus ihm hervor. Er sagte zu seinem bösen Trieb: Sieh, du bist Feuer und ich bin bloß Fleisch, und dennoch bin ich dir überlegen, denn ich konnte dich überwinden.

 

אור החיים דברים כ"ו:ו'

ואומרו ויתנו עלינו עבודה קשה פירוש שלא נהג היצר בדרך זה בעתים מרוחקים אלא תמיד בכל שעה ובכל רגע מתגבר על האדם ולזו יקרא עבודה קשה, עוד נתכוון על פי דבריהם ז"ל (שם ל:) שאמרו בכל יום מתחדש היצר על האדם בתגבורת חדש וכנגד זה אמר עבודה קשה כל אלה הדברים יאמר עבד ישראל לפני הבורא להתנצל על מנחה קטנה.

„Und sie sagten: ‚Und sie legten uns harte Arbeit auf‘ – die Bedeutung ist, dass der Yetzer (böse Trieb) nicht nur in weit entfernten Momenten auf diese Weise handelt, sondern ständig, zu jeder Stunde und in jedem Augenblick, die Oberhand über den Menschen gewinnt. Deshalb wird dies als ‚harte Arbeit‘ bezeichnet. Außerdem hatten sie (die Weisen) die Absicht, basierend auf ihren Worten (im Talmud oder Midrasch), dass der Yetzer jeden Tag mit neuer Stärke über den Menschen erneuert wird. Dagegen wird ‚harte Arbeit‘ gesagt. All diese Dinge sagt der Diener Israels vor dem Schöpfer, um sich für ein kleines Opfer zu rechtfertigen.“

 

 

 

 

 

(ז) וַנִּצְעַ֕ק אֶל־יְ־הֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתֵ֑ינוּ וַיִּשְׁמַ֤ע יְ־הֹוָה֙ אֶת־קֹלֵ֔נוּ וַיַּ֧רְא אֶת־עׇנְיֵ֛נוּ וְאֶת־עֲמָלֵ֖נוּ וְאֶֽת־לַחֲצֵֽנוּ׃

Und wir schrieen zu HaSchem, den G0tt unserer Väter, und HaSchem hörte unsere Stimmen, und er sah unser Leiden und unsere Sklavenarbeit und unsere Bedrückung.

אור החיים דברים כ"ו:ז'

(ז) ואומרו ונצעק אל ה' כאן רמז שצריך האדם להתפלל לה' בכל יום שיצילהו מיצר הרע, והוא אומרו ונצעק אל ה' וגו', ואומרו וישמע ה' את קולנו וגו' פירוש הגם שה' הוא שברא יצר הרע לבחון האדם בעבודת בוראו אף על פי כן כשצועקים אליו שומע קולם מטעם שראה את הרשום שהוא ענינו ועמלנו ולחצנו,

und was steht „und wir schrieen zu HaSchem“ ist ein hinweis darauf, dass der Mensch zu HaSchem jeden Tag beten muss dass er ihn vor dem Bösen Trieb retten möge, und was steht „und wir schrieen zu HaSchem usw“ und weiter „und HaSchem hörte unsere Stimmen usw“ ist dahingehend zu verstehen, dass HaSchem es ist, der den Bösen Trieb geschaffen hat, den Menschen zu prüfen in seiner Glaubenspraxis gegenüber seinem Schöpfer, und trotzdem, wenn wir schreien zu IHM, wird er unsere Stimmen hören. Dies geschieht, weil Er unser Elend, unsere Mühsal und unsere Bedrängnis gesehen hat.

 העוני הוא אפיסת כח הלוחם שאין כח בנו המספיק להלחם בו לגרשו ממנו,

Das Elend ist die Annulierung der Kraft des Kämpfenden, so dass keine Kraft in uns verbleibt, die genüben würde, gegen ihn (den Bösen Trieb) zu kämpfen und ihn zu vertreiben von uns.

 העמל הוא שאנו צריכין לעמול במלחמתו,

Die Mühsal ist, dass wir uns im Kampf gegen ihn [den bösen Trieb] abmühen müssen

 

 הלחץ הוא הדחק שדוחק היצר את האדם לחטוא בעל כרחו,

Die Bedrängnis ist der Drang, mit dem der Trieb den Menschen gegen seinen Willen zum Sündigen treibt.

 

 ולג' סיבות שמע ה' את קולנו, עוד ירצה ענינו זה העניות הנסבך עם לומדי תורה כאומרם ז"ל (מדרש תהלים ה') שאמרה תורה מפני מה בני עניים, והגם שימצא בן תורה שאין שבט עוני עליו אף על פי כן יתנהג במדת עוני כאומרם (משנה אבות ו) כך היא דרכה של תורה וגו', ואת עמלינו על דרך אומרם (ברכות י"ז.) אשרי מי שעמלו בתורה וגו', ומה גם בדורות האחרונים שרב עמלה להוציא לאור משפט א' והלכה אחת, ואת לחצנו כי כל הנסמך לתורה רבו לוחציו ועיני כל אליו ישברו.

„Und aus drei Gründen hat der Ewige unsere Stimme gehört: Weiterhin bezieht sich unsere Angelegenheit auf die Armut, die mit den Toraschülern verknüpft ist, wie unsere Weisen, seligen Angedenkens, sagten (Midrasch Tehillim 5): ‚Die Tora sprach: Warum sind meine Söhne arm?‘ Und selbst wenn es einen Toraschüler gibt, der nicht unter dem Stab der Armut leidet, so wird er sich dennoch nach der Tugend der Armut verhalten, wie es heißt (Mischna Avot 6): ‚So ist der Weg der Tora …‘ Und bezüglich unseres Mühsals, gemäß dem, was sie sagten (Berachot 17a): ‚Glücklich ist derjenige, dessen Mühsal in der Tora liegt …‘ Und umso mehr in den späteren Generationen, wo die Mühe groß ist, um ein einziges Urteil oder eine einzige Halacha ans Licht zu bringen. Und bezüglich unseres Drucks, denn jeder, der sich auf die Tora stützt, hat viele Bedränger, und die Augen aller sind auf ihn gerichtet, dass er zerbricht.“

 

 

(ח) וַיּוֹצִאֵ֤נוּ יְ־הֹוָה֙ מִמִּצְרַ֔יִם בְּיָ֤ד חֲזָקָה֙ וּבִזְרֹ֣עַ נְטוּיָ֔ה וּבְמֹרָ֖א גָּדֹ֑ל וּבְאֹת֖וֹת וּבְמֹפְתִֽים׃

Und HaSchem führte uns aus Mitzrayim heraus mit starker Hand und ausgestrecktem Arm und mit grosser Fürchterlichkeit und mit Zeichen und Wundern.

(ט) וַיְבִאֵ֖נוּ אֶל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּתֶּן־לָ֙נוּ֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃

Und er führte uns an diesen Ort und gab uns dieses Land, ein Land fliessend von Milch und Honig.

 

אל המקום הזה – בית המקדש.an diesen Ort – den Tempel 

Wie an vielen Stellen ersichtlich, ist der Tempeldienst der wichtigste Grund für das Leben der Kinder Yisroels im Lande Yisroel.

ויתן לנו את הארץ – כמשמעו. Uns das Land – wie geschrieben

 

 

 

*

 

Warum wird in der Haggada das Korban pessach nur kurz angedeutet?

Die Weisen haben entschieden, dass Yetzias Mitzrayim uns auch auf die Zukunft Hoffnung macht, dass der Tempel wieder gebaut wird und wir dann wieder Pessach mit Korban feiern werden.

Es bleibt die Frage, warum das Korban nicht ebenfalls aufgesagt wird, im Sinne dessen was wir täglich sagen:

Neschalma Pharim Sfoseinu.

Antwort von Rav Chajim Grünfeld, Zürich:

“Die Aufgabe der Haggada ist es uns zu helfen die Mizwa von Sippur Jeziat Mizrajim richtig zu erfüllen und die Mizwa von Halel.

Da die Mizwa von Sippur "nur" an disem Abend aktuell ist, und zwar durchgehend bis zum Einschlafen, darf man sich gar nicht mit dem Lernen anderer Teile der Torah beschäftigen!!! 

Die Halachot des Korban Pessach zu lernen um ונשלמה פרים שפתינו zu erfüllen, müsste dies am Erev Pessach getan werden, in der Zeit der Darbringung - nicht während des Essens.

Deshalb ist es tatsächlich ein bekannter Minhag vieler, zwischen Mincha und Maariv im Machsor den "Seder Korban Pessach" zu sagen, und gemäss Minhag Sefard wird nach Ma'ariv "Halel" gesagt, als Erinnerung des Halel-Sagen während der Darbringng.

Als Erinnerung an das "Essen" des Korban Pessach, was während dem Seder passierte haben wir bekanntlich einige Erinnerungen: zuerst essen wir zwei Ksejsim Mazza - eines für die Beracha udn eines als Erinnerung für die Mazza, die mit dem KP zusammen gegessen wurde. Afikoman - als Erinnerung an das KP selbst. 

Ausserdem leinen wir am 1. Pessach in der Toiro die Halachot von KP, also dürfte dem "uneschlamo" Genüge getan sein.

Kol Tuv”

 

 

 

Ich denke, in dieser Parshe habe ich einen zentralen Makel in meiner derzeit immer noch verletzten jüdischen Identität gefunden.

Es steht geschrieben:

דברים כ"ח:ט'

(ט) יְקִֽימְךָ֨ יְ־הֹוָ֥ה לוֹ֙ לְעַ֣ם קָד֔וֹשׁ כַּאֲשֶׁ֖ר נִֽשְׁבַּֽע־לָ֑ךְ כִּ֣י תִשְׁמֹ֗ר אֶת־מִצְוֺת֙ יְ־הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְהָלַכְתָּ֖ בִּדְרָכָֽיו׃

(י) וְרָאוּ֙ כׇּל־עַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץ כִּ֛י שֵׁ֥ם יְ־הֹוָ֖ה נִקְרָ֣א עָלֶ֑יךָ וְיָֽרְא֖וּ מִמֶּֽךָ׃

Devarim 28:9

(9) HaShem wird dich zu einem heiligen Volk für sich selbst erheben, wie Er dir geschworen hat, wenn du die Gebote von HaShem, deinem Gott, hältst und in seinen Wegen wandelst.

(10) Alle Völker der Erde werden sehen, dass du nach dem Namen HaShems genannt wirst; und sie werden dich fürchten. 

Es wird kein Wort von Liebe der Völker dieses Planeten uns Juden gegenüber erwähnt. Der verwendete Begriff ist FURCHT:

Sie werden dich FÜRCHTEN. Und wenn sie es nicht tun, dann ist es ein Fluch über uns.

Und dies ist unser tiefster und schrecklichster Fluch, den wir erhalten haben: WIR SEHNEN UNS SO SEHR NACH EINER LIEBE, DIE UNS NICHT ZUSTEHT:

Wir müssen von HaShem geliebt werden und von niemandem sonst.

 

לקח טוב דברים כ"ח:י'

(י) פס': וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך – מי שהוא עבד לשר משרי המלך אינו בחשיבות כמו מי שהוא עבדו של מלך כי מי שהוא עבדו של מלך אפילו השרים יראים מפניו כי עבד מלך מלך. ודרשו רז"ל כי שם ה' נקרא עליך ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפלין שבראש שנרשם בהם השי"ן רומזת לשכינה. שהיא מקפת וממלאת לכל העולם ומשפעת כח לארבע חיות שבמרכבה. והרצועה כמין דל"ת רמז לארבע רוחות העולם המתנהגים על ידי השכינה ועל כן הרצועות יורדות ומתפשטות למטה:

 

(נצי"ב דברים כ"ח:י'

(י) וראו כל עמי וגו': קאי על אותם האנשים שיהיו קדושים לה', שיהיו נראים לאומות העולם במעלת הרוממות, עד שיבינו בעצמם שאין המה בערכך ויראו ממעלתך.

 

ר' דוד צבי הופמן דברים כ"ח:ט'

וראו וגו' – זאת היא הברכה הרביעית. כל האומות יכירו מתוך הצלחתם של ישראל, שהשי"ת שהוא אל עליון מחבב אותם ומגין עליהם; הם ייראו להתקיף עם כזה, וממילא ישבו ישראל בשקט ובטחה, איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו, כמו שנתקיים הדבר בימי שלמה המלך. במצב זה של שלוה ואושר, מכובד ויראוי בעיני כל העמים, הגיעו ישראל לשיא עצמתם המדינית וכבודם. אחרי כן ממשיך הכתוב בשאר הברכות.

 

Rabbi David Zwi Hoffmann (1840er Jahre) Sagt dazu sehr treffend:

וראו וגו' – Dies ist der vierte Segen. Alle Völker werden durch den Erfolg Israels erkennen, dass der Heilige, gesegnet sei Er, der höchste Gott, sie liebt und beschützt; sie werden sich fürchten, ein solches Volk anzugreifen, und folglich werden die Israeliten in Ruhe und Sicherheit leben, ein jeder unter seinem Weinstock und ein jeder unter seinem Feigenbaum, wie es in den Tagen von König Salomo erfüllt wurde. In diesem Zustand von Frieden und Glück, geehrt und gefürchtet in den Augen aller Völker, erreichten die Israeliten den Höhepunkt ihrer politischen Stärke und Ehre. Danach fährt der Text mit den übrigen Segnungen fort.

 

Und die Tatsache, dass heute die gesamte Welt in einem Zustand kreischender Panik und Hass aufschäumt zeigt uns, dass wir sehr nahe am Letzten Sieg über das Böse sind.

Es flippt total aus, weil so viele Juden zu ihren Wurzeln zurückkehren und anfangen zu lernen wer sie wirklich sind.

Denn: Sobald genügend von uns tief genug lernen und sich HaSchem unserem Tate zuwenden, wird das Böse von dieser Welt genommen werden.

 

ר' בחיי דברים כ"ח:י'

(י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך – מי שהוא עבד לשר אחד משרי המלך אין מעלתו גדולה כל כך כאלו היה עבדו של מלך, כי עבדו של מלך אפילו השרים והסגנים אשר למלך יראים מפניו לאימת המלך, מאחר שהעבד ההוא נקרא בשם המלך אדוניהם, וזה ענין הכתוב הזה ובאורו, יאמר וראו כל עמי הארץ שהם חלק הכוכבים והמזלות, כי שם ה' שהוא האדון עליהם ועל השרים שלהם, נקרא על ישראל, ושישראל הם מיוחדים לחלק האדון, אז ויראו ממך, בודאי ייראו ממוראן של ישראל. ודרשו רז"ל כי שם ה' נקרא, רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפלין שבראש.

ויש לך להתעורר בכאן כי נרשם בכאן אות שי"ן שהיא הלכה למשה מסיני, והוא כאלו אמר וראו כל עמי הארץ כי שי"ן עליך ויראו ממך. ועוד חלוף השם הגדול בא"ת ב"ש עולה במספר שי"ן, והוא שי"ן רבתי של שיר השירים. ועוד כי שלש מאות ימים של הנחת תפלין הם בשנה, יצאו שבתות וימים טובים שהן ס"ה ימים.

ואם תשכיל עוד בטעם שי"ן של תפלין תמצא השי"ן רמז לשכינה ולנשמת האדם, ושי"ן של ארבע בתים ירמוז לשכינה המקפת והממלאת לכל העולם וחוץ לעולם ומשפעת כח בארבע חיות המרכבה, והרצועה שיש בה כמין דל"ת רמז לארבע רוחות העולם המתנהגים על ידי השכינה, ומעלה ומטה גם כן, ועל כן הרצועות מחוברות ומתפשטות והולכות למטה, ונתבאר בזה כי כל השפע בא לעליונים ולתחתונים מאת השכינה, ומאין בא השפע אל השכינה, מן החכמה והבינה, צא ולמד שהוא כן מתוך יצירת האדם שנוצר בחכמה מופלאה כי אות שי"ן רשום באפיו אשר שני הנקבים מכוונים כנגד המוח שהוא מקום החכמה והבינה, וענין האבר הזה החתום באות שי"ן שהוא בית קבול ילמד דעת את העם כי כן השכינה מקבלת שפע, וכן תמצא הנשמה שהיא מקפת את כל הגוף שהיא בתוכו וחוצה לו, וכחה ואורה מתפשטים בארבעה חללים שבמוח, שני חללים ראשונים יש בהם כח הציור, חלל אמצעי יש בו כח המחשבה, חלל אחרון יש בו כח השמירה והזכרון, והשגנו מכל זה כי שי"ן שבארבעה בתים הוא רמז לשכינה וד' חיות הקדש, ורמז גם כן לנשמה וארבעה חללים שבמוח, והבן זה.