In seinem Vorwort zur Parascha, und dann in der Detaillierung zu Posuk 3, begründet der Ramban seine von Raschi, Midrasch Tanchuma und vielen anderen Interpreten abweichende Meinung, dass das gesamte Buch Schemois in Sequenz zu lesen ist, und dass der Mischkan von Anfang der Schöpfung so geplant war.

Dies ist eine sehr grosse Sache, da die andere Meinung dem genau entgegensteht.

Es geht hier um die grundlegende Bedeutung der Ereignisse am Berg Sinai, und des Mischkan, des temporären, transportablen Tempels, der jedoch gemäss allen Meinungen ewig bestehen wird.

Da dies der Dreh- und Angelpunkt des gesamten Buches ist, bemühe ich mich, die Methode Rambans in die Tiefe zu verstehen. Dies auch, weil dieses Verständnis grundlegende Prinzipien des Judentums herausarbeiten hilft.

Was ist der Mischkan

In Kürze: Der Ramban sagt, dass der Mischkan ein „portabler Har Sinai“ sei, damit Yisroel jederzeit mit G0tt in seiner Mitte reisen könne, und Moische jetzt nicht mehr jedes Mal 1000 meter hoch und runter steigen müsse, um sich mit HaSchem zu treffen.

Er kann 20 Meter geradeaus gehen ins Koidesch Ha Koideschim. Das sagt auch etwas über den „geistigen Aufwand“ den es braucht, um in dieses Koidesch ha Koideschim hinein zu kommen. Sozusagen es ist wie Bergsteigen..

Es ist ähnlich der Wanderung auf einem hohen Grat, links und rechts geht´s 1000 Meter runter, und er hat einen Fussbreit von Weg...

Ein Misstritt kann tödlich sein.

Zimzum

Des Weitern filtert Ramba´n auch aus Posuk 3 der Parsche das Grundrezept zum Erfolg jeglicher Beziehungen, aber ganz speziell der Ehe, und der Beziehung des Einzelnen und der Gemeinde zu G0tt.

Es ist in einem Althebräischen Wort zu kondensieren:

צימצוםZimzum – Raum geben, sich kleiner machen.

Ramban´s Vorwort:

Ramban baut seine Argumentation solide und sorgfältig auf, um aufzuzeigen, dass der Text in Sequenz sehr gut aufgeht.

רמב"ן שמות כ"ה:

הקדמה) סדר ויקחו לי תרומה

כאשר דבר השם עם ישראל פנים בפנים עשרת הדברות, וצוה אותם על ידי משה קצת מצות שהם כמו אבות למצותיה של תורה, כאשר הנהיגו רבותינו עם הגרים שבאים להתיהד (בבלי יבמות מ"ז:), וישראל קבלו עליהם לעשות כל מה שיצום על ידו של משה, וכרת עמהם ברית על כל זה, מעתה הנה הם לו לעם והוא להם לאלהים כאשר התנה עמהם מתחלה: ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה (שמות י"ט:ה'), ואמר: ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שמות י"ט:ו'), והנה הם קדושים, ראויים שיהיה בהם מקדש להשרות שכינתו ביניהם ולכן צוה תחלה על דבר המשכן שיהיה לו בית בתוכם מקדש לשמו, ושם ידבר עם משה ויצוה את בני ישראל.

Als HaSchem mit Yisroel von Angesicht zu Angesicht die 10 Aussprüche sagte, und ihnen mittels Moische einige Mitzves (Gesetze, Satzungen) auftrug, die wie „Väter“ (Oberbegriff, Hauptgesetz) sind für die Satzungen der Toire, die sind wie jene, die unsere Weisen denjenigen aus den Völkern, die das Judentum als das Ihre annehmen möchten, vorlegen (Bavli Yevamois 47.B); Und Yisroel nahmen es auf sich, alles zu tun, was ER ihnen mittels Moischehs Worten befahl, und ER mit ihnen den Bund schloss auf all dies: Von da an waren sie nun SEIN Volk, und er war ihnen zum G0tt, wie er es mit ihnen von Anfang ausgehandelt.

„Und nun, so Ihr hört auf meine Stimme, und meinen Bund hütet, so werdet Ihr mir zum Kleinod (Schemois 19:5), und weiter heisst es:

Und Ihr werdet mir sein ein Königtum von Priestern und heiliges Volk (Schemois 19:6), und siehe, sie wurden ein heiliges Volk, würdig dass in ihnen ein Heiligtum sei, die Schechinah zwischen ihnen ruhen zu lassen, und daher befahl er ihnen zu Beginn die Dinge des Heiligtums (Mischkan), damit IHM ein Haus sei unter ihnen, Heiligtum auf SEINEN Namen, und dort werde ER mit Moische sprechen, und seine Satzungen an Yisroel bekannt machen.

והנה עיקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון, כמו שאמר: ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת (שמות כ"ה:כ"ב), על כן הקדים הארון והכפרת בכאן כי הוא מוקדם במעלה, וסמך לארון השולחן והמנורה שהם כלים כמהו, ויורו על ענין המשכן שבעבורו נעשה. אבל משה הקדים בפרשת ויקהל את המשכן את אהלו ואת מכסהו, וכן עשה בצלאל, לפי שהוא הראוי לקדם במעשה.

Und siehe, die Hauptsache im Mischkan ist der Ort, an dem die Schechinah ruhen wird, und dies ist der Heilige Kasten („Bundeslade“), wie geschrieben steht: Siehe, ich werde dich dort treffen, und mit dir von über dem Engelspaar sprechen (Schemois 25:22). Daher zog er die Bundeslade und das Engelspaar hier vor, denn dies ist der Hohe Ort, und stellte der Bundeslade den Heiligen Brottisch und den Leuchter (Menoire) bei, denn diese sind wie er Werkzeuge (des Höchsten), und sie dienen dem Zwecke, für den der Mischkan erschaffen werde. Im Abschnitt „Und er Setzte den Mischkan zusammen“ (Vayakheil) jedoch zieht Moische beim Bau das Zelt und seine Abdeckung vor, und ebenso tat es Bezalel, denn dies ist das Vernünftige beim Mischkan vorzuziehen.

וסוד המשכן הוא, אשר יהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר וכמו שנאמר שם:

Und das Geheimnis des Mischkan ist dies: Die gleiche Ehre / Grösse, die auf dem Berg Sinai ruhte, wird im Verborgenen im Mischkan ruhen, und wie dortselbst geschrieben steht:

וישכן כבוד י"י על הר סיני (שמות כ"ד:ט"ז), וכתיב: הן הראנו י"י אלהינו את כבודו ואת גדלו (דברים ה':כ'), כן כתוב במשכן: וכבוד י"י מלא את המשכן (שמות מ':ל"ד).

Und die Ehre/Grösse HaSchems ruhte auf dem Berg Sinai (Schemois 24:17), und es steht geschrieben: So zeigte uns HaSchem under G0tt seine Ehre/Grösse und deine Grösse (Devorim 5:20), genau so steht geschrieben beim Mischkan: Und die Ehre/Grösse HaSchems füllte den Mischkan (Schemoiis 23:19).

והזכיר במשכן שני פעמים: וכבוד י"י מלא את המשכן (שמות מ':ל"ד-ל"ה), כנגד: את כבודו ואת גדלו (דברים ה':כ'),

Und den Mischkan erwähnt er zwei mal: Und Haschems Ehre/Grösse erfüllte den Mischkan (Schemois 40:34-35) parallel zu : Die Ehre/Grösse HaSchems und seine Grösse (Devorim 5:20).

והיה במשכן תמיד עם ישראל הכבוד שנראה להם בהר סיני. ובבא משה (שמות ל"ד:ל"ד) היה אליו הדבור אשר נדבר לו בהר סיני. וכמו שאמר במתן תורה:

Und im Mischkan weilte mit Yisroel immer die Ehre/Grösse HaSchems, die auf dem Berg Sinai geweilt hatte. Und wann immer Moische in den Mischkan kam, sprach ER mit ihm wie auf dem Berg Sinai (Schemois 34:34). Und wie bei Matan Toire geschrieben steht:

מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה (דברים ד':ל"ו), כך במשכן כתיב: וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת מבין שני הכרובים וידבר אליו (במדבר ז':פ"ט).

Vom Himmel liess ER dich hören seine Stimme dich anzuweisen, und auf der Erde zeigte ER Dir SEIN grosses Feuer (Devorim 4:36), so ist beim Mischkan geschrieben: Und er wird SEINE Stimme zu ihm sprechen hören lassen, von über der Abdeckung, von zwischen den zwei Engeln und wird zu ihm sprechen (Bemidbar 7:19).

ונכפל 'וידבר אליו' להגיד מה שאמרו בקבלה שהיה הקול בא מן השמים אל מעל הכפרת ומשם מדבר עמו, כי כל דבור עם משה היה מן השמים ביום ונשמע מבין שני הכרובים, כדרך: ודבריו שמעת מתוך האש (דברים ד':ל"ו), ועל כן היו שניהם זהב.

Und „und ER wird zu ihm sprechen“ ist verdoppelt, um zu lehren was die Kabbalisten sagen: dass die Stimme vom Himmel kam auf den Ort über der Abdeckung, und von dort sprach ER mit ihm (Moische), denn jedes Gespräch mit Moische war am hellichten Tage vom Himmel, und wurde gehört kommend von zwischen den Engeln, gemäss: Und SEINE Worte hörtest du aus dem Feuer (Devorim 4:36).

וכך אמר הכתוב: ונועדתי לכם שמה לדבר אליך שם, ונקדש בכבודי (שמות כ"ט:מ"ב-מ"ג) – כי שם יהיה בית מועד לדבור ונקדש בכבודי.

Und so sagt die Schrift: Und ich werde dort mit euch zusammenkommen zu Dir dort zu sprechen und es wird durch meine Ehre/Grösse geheiligt/abgesondert/abgehoben.

Hier beginnt der tiefgreifende Vergleich des Mischkan mit Har Sinai und dem Tempel.

Diesen werden wir versuchen in die Tiefe zu verstehen.

Dazu ist es notwendig, jedem der Literaturhinweise zu folgen und diese zu studieren und zu verstehen.

Ich gestalte das so, dass ich zuerst den ganzen Ramban wie er ist übersetze, und nachher nochmals anfange, aber mit allen notwendigen Quellen im Detail ausgebreitet.

והמסתכל יפה בכתובים הנאמרים במתן תורה ומבין מה שכתבנו בהם (רמב"ן שמות כ"ד:י') יבין סוד המשכן ובית המקדש,

Und wer meine Schriften bezüglich Matan Toire gut und tief anschaut (gründlich lernt)und diese versteht (Ramban Schemoiis 24;10), wird die Grundgeheimnisse des Mischakn und des Heiligen Hauses (Heiliger Tempel zu Jerusalem) verstehen.

ויוכל להתבונן בו ממה שאמר שלמה בתפלתו בבית המקדש: י"י אלהי ישראל (מלכים א ח':כ"ג-כ"ה), כמו שאמר בהר סיני: ויראו את אלהי ישראל (שמות כ"ד:י'). והוסיף שם לפרש: י"י, לענין שרמזנו שם למעלה,

Und er wird ihn betrachten können von dem was Schlomo HaMelech in seinem Gebete im Heiligen Hause äusserte: HaSchem der G0tt Yisroels (Malachim 1 – 8:23-25), Wie geäussert am Berge Sinai: Und sie sahen den G0tt Yisroels (Schemois 24:10). Und dort fügte er detaillierend an: HaSchem, gemäss unseren Andeutungen dort weiter oben:

כי אלהי ישראל הוא יושב הכרובים, כמו שאמר: וכבוד אלהי ישראל עליהם מלמעלה היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה (יחזקאל י':י"ט-כ'),

denn der G0tt Yisroels, ER sitzt über den Engeln, wie er sagt: Und die Ehre/Grüsse von Yisroels G0tt über ihnen von oben, sie ist die Chaya (das Tier), welche ich sah unter dem G0tte Yisroels am Ufer des Flusses Kevar, und ich wusste dass sie Engel sind (Yecheskel 10:19 – 20).

ואמר דוד: ולתבנית המרכבה הכרבים זהב לפורשים וסוככים על ארון ברית י"י (דברי הימים א כ"ח:י"ח), וכן יזכיר תמיד בבית המקדש: לשם י"י (מלכים א ה':י"ט), לשמך (מלכים א ח':מ"ד).

Sagte Dovid (der König): Und zum Muster der Merkava (Himmlischer Wagen, sozusagen „Sitz G0ttes“) sind die goldenen Engel, mit ausgebreiteten Flügeln den Kasten von G0ttes Bund bedeckend. Und so wird dies immer erwähnt im Heiligen Hause: Im Namen G0ttes (Malachim 1 – 5;19); in DEINEM Namen (Malachim 1- 8:44).

ויאמר בכל פעם: ואתה תשמע השמים (מלכים א ח':ל"ב) – במדת רחמים,

Und jedes Mal sagt er: Und Du, höre den Himmel (Malachim 1- 8:34) – mit dem Aspekt der Gnade (HaSchem),

וכתיב: והתפללו אל י"י דרך העיר אשר בחרת בה והבית אשר בניתי לשמך ושמעת השמים (מלכים א ח':מ"ד-מ"ה),

Und es steht geschrieben: Und sie beteten zu HaSchem via die Stadt DEINER Wahl (Jerusalem) und das Haus, das ich DEINEM Namen errichtet habe, und es wird Hören der Himmel (Malachim 1 – 8:44-45)

ובביאור אמר: כי האומנם ישב אלהים את האדם על הארץ הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך (דברי הימים ב ו':י"ח). וכתוב על הארון: להעלות משם את ארון האלהים אשר נקרא שם שם י"י צבאות יושב הכרובים עליו (שמואל ב ו':ב'). ובדברי הימים: להעלות משם את ארון האלהים י"י יושב הכרובים אשר נקרא שם (דברי הימים א י"ג:ו') – כי השם יושב הכרובים.

Und in den Erklärungen sagt er: Kann denn G0tt unter den Menschen auf die Erde wohnen? siehe, der Himmel und die Himmel der Himmel können Dich nicht beherbergen (fassen) (um so weniger dieses Haus) (Divrei HaYamim 2- 6:18). Und bezüglich des Kastens („Bundeslade“) steht: Von dort den Kasten G0ttes hochtragen, auf den der Name HaSchems der Heerscharen, sitzend über den Engeln gerufen wird (Schmuel 2 – 6:2) Und in Divrei HaYamim (die Chroniken der Tage): Heraufzubringen von dort den Kasten G0ttes HaSchems, sitzend über den Engeln der dort gerufen wird (Divrei HaYamim 1 – 13:6). Denn HaSchem sitzt über den Engeln.

Ramban Vorwort, mit allen Quellen

והמסתכל יפה בכתובים הנאמרים במתן תורה ומבין מה שכתבנו בהם (רמב"ן שמות כ"ד:י') יבין סוד המשכן ובית המקדש,

Posuk Schemoiis 24;10:

שמות כ"ד:י'

(י) וַיִּרְא֕וּ אֵ֖ת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְתַ֣חַת רַגְלָ֗יו כְּמַעֲשֵׂה֙ לִבְנַ֣ת הַסַּפִּ֔יר וּכְעֶ֥צֶם הַשָּׁמַ֖יִם לָטֹֽהַר׃

Und sie sahen den G0tt Yisroels und unter SEINEN Füssen wie Mauerwerk aus Lapislazuli, wie der Himmel in seiner

Reinheit.

(יא) וְאֶל⁠־אֲצִילֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א שָׁלַ֖ח יָד֑וֹ וַיֶּֽחֱזוּ֙ אֶת⁠־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וַיֹּאכְל֖וּ וַיִּשְׁתּֽוּ׃

Und gegen die Auserwählten Yisroels erhob er nicht SEINE Hand, und sie schauten G0tt und assen und tranken.

Ramban:

רמב"ן שמות כ"ד:י'

(י) ויראו את אלהי ישראל – פירש ר' אברהם: במראה הנבואה, כמו: ראיתי את י"י נצב על המזבח (עמוס ט':א').

Und sie schauten den G0tt Yisroels – Erklärung Rasch´is: In prophetischer Vision, wie: Ich schute HaSchem stehend über dem Altar (Amos 9:1)

ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר – הוא שראה יחזקאל: כמראה אבן ספיר דמות כסא (יחזקאל א':כ"ו).

Und unter seinen Füssen wie Mauerwerk aus Lapislazuli - dis ist was Yecheskel schaute: Wie ein Thron aus Lapislazuli.

וכעצם השמים לטוהר – שראו תחת לבנת הספיר כעצם השמים לטוהר, הוא הרקיע כעין הקרח הנורא הנטוי על ראשי החיות (יחזקאל א':כ"ב).

Und und gleich dem Himmel selbst, zu seiner Reinheit - bedeutet, dass sie unter dem Mauerwerk aus Saphirstein himmelsgleiche Reinheit schauten, gleich der Farbe des schrecklichen Eises, das sich über die Köpfe der lebenden Kreaturen ausbreitete (Yecheskel 1:22).

והנה בכאן כתוב: ויראו את אלהי ישראל וגו', ושם כתוב: היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל (יחזקאל י':כ'), כי תפש דרך קצרה, כי היא תחת הרקיע שהוא תחת הכסא, והכל תחת השם הנכבד.

ועל דרך הפשט טעם אלהי ישראל – לומר כי זכות ישראל אביהם עמהם לזכותם במראה הזאת.

Und siehe, hier steht geschrieben: „Und sie sahen den G0tt Israels“, und dort steht geschrieben: „Dies ist das lebendige Wesen, das ich unter dem G0tt Israels sah“, und der Prophet Yecheskel benutzte einen verkürzten Ausdruck, denn das lebendige Wesen war unter dem Gewölbe, das unter dem Thron war, und dies alles war unter dem herrlichen Namen“.

In Übereinstimmung mit der einfachen Bedeutung der Schrift wird der Ausdruck G0tt Israels hier verwendet, um anzuzeigen, dass das Verdienst ihres Vaters Israel mit ihnen war, und es war durch sein Verdienst, dass sie diese Vision sahen.

ועל דרך האמת, בעבור כי הזכיר במתן תורה וידבר אלהים (שמות כ':א'), והוא כאשר אמר: הן הראנו י"י אלהינו את כבודו ואת גדלו ואת קולו שמענו מתוך האש (דברים ה':כ'), באר כאן שראו אלהי ישראל, ולא אמר כאשר יאמר בכל מקום: י"י אלהי ישראל, והזכיר בהם זה לומר שהשיגו הזקנים במראה הזו יותר משאר העם שהראם על הארץ את אשו הגדולה (דברים ד':ל"ו), כי היה לעם במחיצת ענן וערפל. ואנקלוס ירמוז לזה שתירגם: וחזו ית יקר אלהא דישראל, ולא תרגם: ואיתגלי להון יקרא די"י, כמנהגו במקומות אחרים.

Und nach dem Weg der Wahrheit [der mystischen Lehre der Kabbala] ist es so, weil die Schrift bei der Gabe der Thora erwähnte, und G0tt sprach, was identisch ist mit dem Vers: Siehe, der Ewige, unser G-tt, hat uns seine Herrlichkeit und seine Größe gezeigt, und wir haben seine Stimme aus dem Feuer gehört, deshalb erklärt die Schrift hier, dass sie den G0tt Israels sahen. Sie sagt nicht, wie sie es an allen anderen Stellen tut, den Ewigen, den G0tt Israels, sondern erwähnt dies [den G0tt Israels], um zu sagen, dass die siebzig Ältesten in dieser Vision mehr wahrnahmen als der Rest des Volkes, das auf der Erde Sein großes Feuer sah, weil das Volk durch eine Trennwand aus Wolken und dicker Finsternis sah. Onkelos deutete dies an, denn er übersetzte hier: „und sie sahen die Herrlichkeit des G0ttes Israels“, gab aber nicht wieder: „und die Herrlichkeit G0ttes offenbarte sich ihnen“, wie er an anderen Stellen zu übersetzen pflegt.

Ende Posuk Schemoiis 24;10

Posuk

Malachim 1 – 8:23-25

מלכים א ח':כ"ג-כ"ה

כג) וַיֹּאמַר י"י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֵין כָּמוֹךָ אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לַעֲבָדֶיךָ הַהֹלְכִים לְפָנֶיךָ בְּכׇל לִבָּם. (כד) אֲשֶׁר שָׁמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ דָּוִד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לוֹ וַתְּדַבֵּר בְּפִיךָ וּבְיָדְךָ מִלֵּאתָ כַּיּוֹם הַזֶּה.

(23) Er sagte: „Herr, der Gott Israels, es gibt keinen Gott wie dich, weder im Himmel oben noch auf der Erde unten, der Bund und Barmherzigkeit hält mit deinen Knechten, die von ganzem Herzen vor dir wandeln; (24) der mit deinem Knecht David, meinem Vater, gehalten hat, was du ihm versprochen hast. Du hast es mit Deinem Mund geredet und mit Deiner Hand erfüllt, so wie es heute ist.

Ende Posuk

Und dort fügte er detaillierend an: HaSchem, gemäss unseren Andeutungen dort weiter oben:

denn der G0tt Yisroels, ER sitzt über den Engeln, wie er sagt: Und die Ehre/Grösse von Yisroels G0tt über ihnen von oben, sie ist die Chaya (die Kreatur), welche ich sah unter dem G0tte Yisroels am Ufer des Flusses Kevar, und ich wusste dass sie Engel sind (Yecheskel 10:19 – 20).

ויאמר בכל פעם: ואתה תשמע השמים (מלכים א ח':ל"ב) – במדת רחמים,

Und jedes Mal sagt er: Und Du, höre den Himmel (Malachim 1- 8:34) – mit dem Aspekt der Gnade (HaSchem),

וכתיב: והתפללו אל י"י דרך העיר אשר בחרת בה והבית אשר בניתי לשמך ושמעת השמים (מלכים א ח':מ"ד-מ"ה),

Und es steht geschrieben: Und sie beteten zu HaSchem via die Stadt DEINER Wahl (Jerusalem) und das Haus, das ich DEINEM Namen errichtet habe, und es wird Hören der Himmel (Malachim 1 – 8:44-45)

Und in den Erklärungen sagt er: Denn wird wohl G0tt, bei den Menschen auf die Erde wohnen? Siehe, der Himmel und die Himmel der Himmel können Dich nicht beherbergen (fassen), (um so weniger dieses Haus) (Divrei HaYamim 2- 6:18). Und bezüglich des Kastens („Bundeslade“) steht: Von dort den Kasten G0ttes hochtragen, auf den der Name HaSchems der Heerscharen, sitzend über den Engeln gerufen wird (Schmuel 2 – 6:2) Und in Divrei HaYamim (die Chroniken der Tage): Heraufzubringen von dort den Kasten G0ttes HaSchems, sitzend über den Engeln der dort gerufen wird (Divrei HaYamim 1 – 13:6). Denn HaSchem sitzt über den Engeln.

Zu wem soll Moische sprechen

Or HaChayim bringt hier noch eine wichtige Regel für die gesamte Torah:

Die Formel im Posuk 1:

א) {פרשת תרומה} וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל⁠־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

Kommt zu bestimmen, mit wem er zu sprechen hat. Denn nicht alles, was G0tt Moischeh sagt, ist für alle Ohren bestimmt.

Daher steht dann: Sage zu den Kindern Yisroels – und nicht zum zusätzlichen Volk.

אור החיים שמות כ"ה:ב'

ב) דבר אל בני ישראל – צריך לדעת למה לא הספיק במה שקדם לומר לאמר והדבר מובן שלבני ישראל יאמר. או לא היה צריך לומר לאמר ויספיק באומרו דבר אל בני ישראל.

ונראה לי על דרך מה שאמרו ז"ל (יומא ד':) מנין שהאומר דבר לחבירו שהוא בבל תאמר שנאמר וידבר ה' אל משה לאמר. ועל פי הדברים האלה יצטרך לומר דבר אל בני ישראל שאם לא כן יחשוב משה כי לא בא אלא לתת רשות שאין זה בבל תאמר חובה מנין תלמוד לומר דבר וגו'. ולדרך זה תמצא מרגוע לנפשך בכל התורה כולה שאמר הכתוב לאמר וחזר לומר דבר, כי בכל מצוה צריך לומר לו לאמר ודבר ובאחת מהנה לא יהיה נשמע שחובה עליו הם הדברים לאומרם להם אלא רשות, ורבותינו ז"ל (ילקוט הראובני) דרשו דבר אל בני ישראל שלא ימנה עליהם מערב רב ודורשים לשון דברות ושררה. עוד יתבאר בסמוך באופן אחר.

Posuk 3: Geben und Nehmen

Oder: Wie schliesst man eine Ehe im Himmel?

ב) דַּבֵּר֙ אֶל⁠־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְיִקְחוּ⁠־לִ֖י תְּרוּמָ֑ה מֵאֵ֤ת כׇּל⁠־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת⁠־תְּרוּמָתִֽי׃

Sprich zu den Kindern Yisroels, und sage ihnen: Nehmt mir eine Herzensgabe, von jedem Mann dessen Herz dazu neigt nehmt die Herzensgabe.

Sagen unsere Weisen: Was heisst Nehmt mir eine Herzensgabe?! Eine Gabe gibt man, man nimmt sie nicht!

Die kurze Antwort – Alles gehört IHM:

Da alles, die gesamte Welt, dem EINEN, gesegnet sei er, gehört, was können wir IHM geben?

ER hat uns versprochen, dass, so wir die Reichtümer und unser Eigentum, das ER uns zuteilt, mit unseren Armen und Kranken und Bedürftigen teilen, wird er uns alles, was wir geben, vielfach zurückgeben.

Es gibt viele Midroschim darüber: Menschen, die sich überwunden haben und wohltätig waren, und im Gegenzug länger, gesünder und besser leben durften. Die Unfälle hatten, und im Himmel beschieden bekamen, dass aufgrund ihrer Wohltätigkeit ihnen mehr Lebensjahre zugesprochen worden waren, viele viele Geschichten.

Der Pschat,

die einfache wörtliche interpretation des Posuks:

Raschi: Diese Gabe bestand aus drei Elementen:

1) Der obligatorische Halbe Schekel Silber, aus dem die Fundamente für die Wände (Balken) gefertigt wurden

2) Das Geld für die Kommunalen Opfer

3) Freiwillige Spenden für die Materialien des Mischkan- des Tempelzeltes.

רש"י שמות כ"ה:ב'

(ב) ויקחו לי – לשמי.

תרומה – הפרשה, יפרישו לי ממונם נדבה.

Trumah – Absonderung, Abgabe: Sie sollen von ihrem Vermögen eine Herzensgabe geben.

ידבנו לבו – לשון נדבה, והיא לשון רצון טוב.⁠

Nedovo: Aus Freude, mit gutem Willen gespendet.

תקחו את תרומתי – אמרו רבותינו: שלש תרומות אמורות כאן:

Nehmt meine Trumoi: Sagen unserre Weisen eben: Drei Gaben waren es, siehe oben.

אחת תרומת בקע לגלגלת שנעשו

מהן האדנים כמו שמפורש באלה פקודי (שמות ל"ח:כ"ו-כ"ז), ואחת תרומת המזבח – בקע לגולגולת לקופות לקנות מהן קרבנות ציבור, ואחת תרומת המשכן – נדבת כל אחד ואחד שהתנדבו שלש עשרה דברים האמורים בעניין זהב וכסף ונחשת, כל המנויין בעניין,⁠ כולם הוצרכו למלאכת המשכן או לבגדי כהונה, כשתדקדק בהן.

Und dies ist die Herzensgabe

שמות כ"ה:ג'

וְזֹאת֙ הַתְּרוּמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר תִּקְח֖וּ מֵאִתָּ֑ם זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת׃

Bäume aus Mitzrayim

Midrasch Schemois Rabba, aus dem wir lernen können, dass die Kinder Yisroels Bäume pflanzten in Mitzrayim, und auch sonst sich vorbereitet haben, und die Dinge für den Mischkan mitgenommen haben.

שמות רבה מחולק לפסוקים שמות כ"ה:ב'

[ח] דָּבָר אַחֵר: וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה – בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה עַל עִסְקֵי הַמִּשְׁכָּן, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יְכוֹלִין הֵם יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹתוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲפִלּוּ אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ (שמות כ"ה:ב'). אָמְרוּ רַבָּנָן, אַף בַּמָּן שֶׁהָיָה יוֹרֵד לְיִשְׂרָאֵל הָיוּ יוֹרְדוֹת בּוֹ אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, וְהָיוּ הַגְּדוֹלִים שֶׁבָּהֶן בָּאִין וּמְלַקְּטִים אוֹתָן וְהָיוּ גּוֹנְזִין אוֹתָן, תֵּדַע שֶׁכֵּן הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר (שמות ל"ו:ג'), וְכִי בַּבֹּקֶר הָיוּ מְבִיאִין בַּצָּהֳרַיִם לֹא הָיוּ מְבִיאִים, אֶלָּא מִמַּה שֶּׁהָיָה הַמָּן מוֹרִיד לָהֶם הֵבִיאוּ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ (שמות ל"ה:כ"ז).

(ג) וְזֹאת הַתְּרוּמָה – אָמַר רַבִּי טַבְיוֹמֵי בְּשָׁעָה שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ לִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם, קָרָא לְבָנָיו, אָמַר לָהֶם הֱיוּ יוֹדְעִין שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לוֹמַר לִבְנֵיכֶם לַעֲשׂוֹת מִשְׁכָּן, אֶלָּא יִהְיוּ כָּל צְרָכָיו מוּכָנִים בְּיֶדְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם (בראשית מ"ח:כ"א), וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ כְּשֶׁהָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ חַי לֹא הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם בָּנָיו, אֶלָּא כָּךְ אָמַר לָהֶם עָתִיד הוּא לוֹמַר לָכֶם: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ (שמות כ"ה:ח'), וְהוּא יוֹרֵד וּמַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹכְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁהִתְקִינוּ עַצְמָן לַדְּבָרִים, וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁשָּׁכְחוּ, וּכְשֶׁבָּא משֶׁה וְעָשׂוּ הַמִּשְׁכָּן, יֵשׁ מֵהֶם שֶׁהֵבִיאוּ מֵעַצְמָן, וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁלֹא הֵבִיאוּ אֶלָּא מִמַּה שֶׁהָיָה מֻנָּח בְּיָדוֹ, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר: וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן (שמות ל"ה:כ"ג), וְאוֹמֵר: וְכָל אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ עֲצֵי שִׁטִּים (שמות ל"ה:כ"ד).

Und nun wird geheiratet!

Ramban sagt aufgrund „Vesois“: Sois ist Toire!

Also könnte man meinen es heisse: Und dies ist die Toire, sie ist eure Herzensgabe, Sie müsst Ihr studieren, euch aneignen (Asher Tikchu, die ihr nehmt)Gold, Silber und Kupfer.

Gemäss Ramban ist es aber genau umgekehrt, und viel, viel tiefer:

Und Diese (die Toire), gegen die Truma (Ihr seid die Truma, Ihr gebt euch der Toire hin), nehmt ihr (die Toire) und mit der Toire MICH (HaSchem)...

Im Grunde steht hier, dass HaSchem und Knesses Yisroel vergleichbar sind zu Ehemann und Ehefrau in einer perfekten Ehe.

Sie geben sich wechselseitig einander hin, bis beide im selben Raum befindlich sind, heisst innigst verbunden bis zu dem Grade, wo ihre Grenzen nicht mehr klar zu ziehen sind, wo wer anfängt und aufhört.

Nun ist es ja so, dass alles, was ist, HaSchem ist (Ein Oid milvadoi – Es gibt nichts ausser IHM).

Das heisst nun, dass ein Mensch, der sich ganz der Toire und Mitzves verschreibt, erst zu dem wird, wozu ihn HaSchem bestimmt hat, denn dann wird er ein Teil HaSchems:

Dies können wir erreichen, indem wir uns verkleinern, dem ANDEREN Raum geben in unserem Leben, unserer Seele und Lebensraum.

Heisst: Der Zaddik ist eben ein lebendes Seifer Toire. Er hat die Toire so verinnerlicht, dass er von ihr nicht mehr zu unterscheiden ist. Dann ist HaSchem ganz in ihm und mit ihm.

Das Rätsel dabei ist, dass jeder unserer Zaddikim gleichzeitig auch ein unverwechselbares Individuum ist. Es ist sogar so, dass nur dadurch, dass wir unsere sogenannten „Eigeninteressen“ aufgeben, wir erst zu unserem wahren Selbst werden, indem wir uns ganz in die Toire und Mitzves und die Wege des Eibischten eingeben.

Nun fragt sich sofort: Und wie soll der Mensch dann überlleben? Er muss doch arbeiten, um Lebensunterhalt zu haben!

Die Antwort: Wenn er sich ganz in die Wege des EINEN begibt, wird er geführt, und sein Teil wird ihm zuteil!

Und ist es nicht so, dass für alles, was ER erschaffen hat, es einen weg gibt, dies in Einklang mit HaSchem zu geniessen?

Und selbst der Fluch auf Odom und Chavo wird demjenigen, der in den Wegen der Toire wandelt, gemäss seinem Anteil, mit dem er dies tut, erleichtert. Bis zum Zaddik, dem er ganz genommen wird.

Bis hier einführender Kommentar.

Ramban, übersetzt und erklärt (Anmerkungen in Klammern):

רמב"ן שמות כ"ה:ג'

ב) וזאת התרומה – על דרך האמת הוא כמו: וי"י נתן חכמה לשלמה (מלכים א ה':כ"ו), וכן כתוב: וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם (בראשית מ"ט:כ"ח), וכתיב: וזאת הברכה (דברים ל"ג:א'), וכתיב:

Und „Sois“- dies ist die Trumo: Im Wahrheitsgrunde ist dies zu verstehen: Und HaSchem gab dem Schloimoi Weisheit (Könige 1, 5:26), und so steht geschrieben: Sois – Diese, die euer Vater zu euch gesprochen hat und sie gesegnet hat (Bereischis 49:28), und weiter steht geschrieben:

Und „sois“-diese ist die Broche, die Segnung (Devorim 33:11)

מאת י"י היתה זאת (תהלים קי"ח:כ"ג). וכבר רמזו זה בבראשית רבה (בראשית רבה ק':י"ב) במדרש מזקנים אתבונן (תהלים קי"ט:ק'), והמבין יתבונן.

Von HaSchem kam „Sois“ – Diese (Tehillim 118:23). Und dies wurde schon in Bereischis Rabba 100:12 angedeutet: Von den Ältesten lerne-baue auf-unterscheide (Tehillim 119:100)

Und der Verständige betrachte-lerne-baue auf.

Man muss nun, um diesen Ramban zu verstehen, den Midrasch Rabba verstehen.

Der Midrasch sagt: Wir leben eine kontinuierliche, über viele Generationen gehende Kette.

Diese Kette ist die Toire. Dort wo unsere Vorfahren jeweils aufgehört haben wenn sie Niftar wurden, dort haben ihre Nachfahren, unsere jungeren Vorfahren, weitergemacht und sich aufgebaut aufgrund der Lehren ihrer Alten. Und so sollen wir dies ebenfalls tun.

Und der Rote Fade ist Sois- die Toire.

Der Midrasch im Originaltext:

בראשית רבה ק':י"ב

לִישְׁנָא אַחֲרִינָא, (בראשית מ"ט:כ"ח): וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם יַעֲקֹב, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲבִיהֶם, עָתִיד אָדָם אֶחָד כַּיּוֹצֵא בִּי לְבָרֵךְ אֶתְכֶם, וּמִמָּקוֹם שֶׁפָּסַקְתִּי הוּא מַתְחִיל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר, כֵּיוָן שֶׁעָמַד משֶׁה פָּתַח בְּזֹאת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל"ג:א'):

Beachte den zweiten Satzteil (Bereischis 49:28): Und „Sois“- diese ist was ihr Vater Yaakoiv zu ihnen sprach – so steht es nicht geschrieben! Sondern es steht (nur): „ihr Vater“ – (anm: Ohne Yaakoiv). In der Zukunft wird ein anderer Mann von mir ausgehen, euch zu segnen, und er wird dort weiterfahren, wo ich endigte, wie geschrieben steht: Und „Sois“ – Diese, was er sprach – und als Moische vor ihnen stand, eröffnete er seine Rede mit „Sois“ – Diese, wie geschrieben steht:

וְזֹאת הַבְּרָכָה, אָמַר לָהֶם אוֹמַר לָכֶם הַבְּרָכוֹת הַלָּלוּ אֵימָתַי הֵם מַגִּיעוֹת לָכֶם בְּשָׁעָה שֶׁתְּקַבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד':מ"ד): וְזֹאת הַתּוֹרָה, הֱוֵי: וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם, בַּמֶּה שֶׁסִיֵּים לָהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם פָּתַח לָהֶם משֶׁה, אָמַר משֶׁה (תהלים קי"ט:ק'): מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן,

Und „Sois“ –Diese ist die Broche, der Segen: Sagt er zu ihnen: Ich sage euch, wann werden diese Broches euch zukommen? Zur Stunde, in der Ihr die Toire – „Sois“ – empfangt. Wie geschrieben steht (Devorim 4:44): Und Sois ist die Toire, will heissen: Und Sois welche ihr Vater zu ihnen gesprochen hat – So wie Yaakoiv ihr Vater abgeschlossen hat mit ihnen, so eröffnete ihnen Moische, sagte Moische (Tehillim 119:100): Von den Ältesten Lernet (Bauet auf, analysiert, hütet).

יִצְחָק כְּשֶׁבֵּרַךְ אֶת יַעֲקֹב אָמַר לוֹ (בראשית כ"ח:ג'): וְאֵ.ל שַׁ.דַּי, בַּמֶּה חָתַם (בראשית כ"ח:א'): וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב, וְאַף יַעֲקֹב בַּמֶּה שֶׁפָּסַק אָבִיו מִשָּׁם הִתְחִיל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מ"ט:א'): וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו, וְחָתַם כְּשֶׁבֵּרְכָן בְּזֹאת, וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר, מִמָּקוֹם אֲשֶׁר פָּסַק מִשָּׁם הִתְחִיל משֶׁה, וְזֹאת הַבְּרָכָה, וּבַמֶּה חָתַם משֶׁה (דברים ל"ג:כ"ט): אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל, וְאַף דָּוִד כְּשֶׁבָּא לוֹמַר תְּהִלָּה, מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק משֶׁה מִשָּׁם הִתְחִיל (תהלים א':א'): אַשְׁרֵי הָאִישׁ וגו', הֱוֵי: מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן.

Yitzchock, als er Yaakoiv segnete, sagte ihm (Bereischis 28:3): Und Keil Schakai, wie versiegelte er seine Worte? (Bereischis 28:1): Und Yitzchock rief den Yaakoiv, und ebenso Yaakoiv, wie Yitzchok seine Worte versiegelte, so eröffnete Yaakoiv, wie geschrieben steht (Bereischis 49:1): Und Yaakoiv rief seine Söhne, und er versiegelte seine Worte mit der Broche auf „Sois“: Und „Sois“ - Dies, was er sprach: Vom Ort, an dem er endigte, begann Moische: Und „Sois“- Diese, ist die Broche (der Segen). Und wie versiegelte Moische (seine Worte) (Devorim 43:29): Aschreicho – Glücklich (fortunate) bist Du, Yisroel, und ebenso David der König, als er Lobpreisungen anfing, schrieb (Tehillim 1:1): Aschrei – glücklich (fortunate) ist der Mann usw.

Wie zu beweisen war: Von den Ältesten lerne (baue auf, hüte).

Weiter mit Ramban:

רמב"ן שמות כ"ה:ג'

ובאלה שמות רבה (שמות רבה מ"ט:ג'): וזאת התרומה אשר תקחו מאתם – כנסת ישראל שהיא תרומה,

Die Versammlung Yisroels ist die Trumah, die Herzensgabe

שנאמר: קדש ישראל לי"י ראשית תבואתה (ירמיהו ב':ג').

Wie geschrieben steht: Die Heilige Yisroel dem HaSchem die erste (wichtigste) Ernte.

ושם (שמות רבה ל"ג:א') עוד: אמר להם הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי וכביכול נמכרתי עמה, שנאמר: ויקחו לי תרומה (שמות כ"ה:ב').

Und in Schemois Rabba 33:1 weiter: Sagte zu ihnen HKBH den Kindern Yisroels: Ich habe euch die Toire verkauft, und sinnbildlich damit auch MICH mit ihr.

Ramba´ns zentraler Punkt – Zimzum und Hingabe

Wir geben uns (Terumah) IHM (LI), und ER gibt SICH uns. (Anm: Heisst: Das ist Kidduschin, Heirat!)

כי התרומה תהיה לי ואני עמה, כדרך דודי לי ואני לו (שיר השירים ב':ט"ז),

Denn die Trumah wird meine sein, und ich mit ihr, wie steht: mein Geliebter ist Mein, und ich Sein (Schir Ha Schirim 2:16).

So wie wir uns IHM hingeben, so gibt ER sich uns hin!!

וכן אמר: ככל אשר אני מראה אותך (שמות כ"ה:ט') – כי אני הוא המראה,

Und so steht: Wie alles was ich Dir zeige (Schemois 25:9) – Denn ICH bin derjenige, den Du siehst.

(Anm.: Alles was wir sehen ist ER. Und weil wir so tief involviert sind mit IHM, merken wir garnicht mehr, wie nahe wir IHM, Boruch HU, wirklich schon sind, Baruch HaSchem!)

ואמר: הראה אותך (שמות כ"ז:ח') – רמז למלת אני,

Ein kleines Rätsel mit grosser Lösung

Was ich Dir grezeigt habe (Schemois 27:19)

[Anm.Posuk ist Bauanleitung für den grossen Altar draussen: שמות כ"ז:ח'

]ח) נְב֥וּב לֻחֹ֖ת תַּעֲשֶׂ֣ה אֹת֑וֹ כַּאֲשֶׁ֨ר הֶרְאָ֥ה אֹתְךָ֛ בָּהָ֖ר כֵּ֥ן יַעֲשֽׂוּ׃

Warum hier der Altar? Auf dem Altar werden Korbanois gegeben. Korban kommt von Karoiv, Nahe. Sich annähern. Wie nähert man sich an? Man macht Platz bei sich, in seinem Raum. Wie geht das? Man macht sich kleiner! Und man gibt Opfer - Man lässt den Andern so sein, wie er ist, ohne sich selbst zu verleugnen. Man arbeitet an den eigenen Schwächen, bevor man des Andern Schwächen anklagt. All dies allerdings auf Basis von Gegenseitigkeit. Es darf keine „Pathologische Selbstverleugnung und Empathie“ entstehen. Denn jeder Mensch ist im Ebenbild HaSchems geschaffen – auch Ich Selbst!

Das wiederum heisst: Verletzende und entgrenzende Äusserungen und Verhaltensweisen müssen nicht akzeptiert, sondern in die Schranken gewiesen werden.

Wie hat der Eibischter die Welt erschaffen? Er hat sich kleiner gemacht! Er hat der Schöpung Raum – und Grenzen - gegeben. Und er gibt uns Menschen bei sich Raum!

Um so mehr müssen wir IHM bei uns Raum geben.

Wie machen wir das?

Wir machen uns, unser EGO, kleiner. Wir nähern uns an an 0.

Der Mahara´l in seinem Drusch zu Schabbos HaGodoil bringt ein sehr wichtiges Stück, in dem er erklärt, wie der Mensch sich an HaSchem nähern kann. Indem er aus sich „Mo – was?“ macht, heisst er löscht seine Eigenwilligkeit aus, bis er zu etwas Unbestimmbarem wird, und nur noch der Wille bleibt, HaSchem zu dienen. Dann wird er ähnlich zu HaSchem, der ebenfalls „MO“ – Was – Unbestimmbar, ist.

Siehe hier auch den Schiur: „Melech ve Malka die mechubediken sug zair“

וכן: אשר אתה מראה (שמות כ"ה:מ'),

וכן אמר דוד: הכל בכתב מיד י"י עלי השכיל (דברי הימים א כ"ח:י"ט) – כי היתה עליו יד י"י.

Dovid Ha Melech war so hoch, dass HaSchem seine Hand auf ihm hatte, und beim Schreiben dessen Hand führte.

(Heisst: Dovid HaMelech war in seinem Zimzum so weit fortgeschritten, dass die Schechina in seinen Körper wohnen kommen konnte, und seine Hand führen konnte).

Und die Zusammenfassung:

Alexander: Chassidischer Rebbe fragte: Wo ist Ha Schem? Er ist dort, wo wir ihn sein lassen!

Gold, Silber und Kupfer

מֵאִתָּ֑ם זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת

Gold, Silber, Kupfer

Rabbeinu Bechaye

(bemerkenswert: Rabbeinu Bechaye hält wie Raschi, und geht gemäss Midrasch Tanchuma, nämlich dass die Psukim nicht in Sequenz geschrieben sind, und der Mischkan erst nach der Sünde des goldenen Kalbs befohlen wurde. Mit grosser Wahrscheinlichkeit erwähnt ihn Ramban daher nicht).:

Gold

Gold ist, weil uns das goldene Kalb vergeben wurde, Midrasch tanchuma.

תנחומא פרשת תרומה ח'

Der gesamte Midrasch:

Tanchuma Terumah 8

ח) וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם (שמות כ"ה:כ"ח). אֵימָתַי נֶאֶמְרָה לְמֹשֶׁה הַפָּרָשָׁה הַזּוֹ שֶׁל מִשְׁכָּן, בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים עַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁפָּרָשַׁת הַמִּשְׁכָּן קוֹדֶמֶת לְמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי שַׁלּוּם: אֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ לֹא תֵדָע (משלי ה':ו'), מְטֻלְטָלוֹת הֵן שְׁבִילֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה וּפָרָשִׁיּוֹתֶיהָ. הֱוֵי, בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ. מִנַּיִן? שֶׁכֵּן עָלָה מֹשֶׁה בְּשִׁשָּׁה בְּסִיוָן, וְעָשָׂה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, וְעוֹד עָשָׂה אַרְבָּעִים, וְעוֹד עָשָׂה אַרְבָּעִים, הֲרֵי מֵאָה וְעֶשְׂרִים. וְאַתָּה מוֹצֵא, שֶׁבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים נִתְכַּפֵּר לָהֶם, וּבוֹ בַּיּוֹם אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ כָּל הָאֻמּוֹת שֶׁנִּתְכַּפֵּר לָהֶם עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. וּלְכָךְ נִקְרָא מִשְׁכַּן הָעֵדוּת (שמות ל"ח:כ"ט), שֶׁהוּא עֵדוּת לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹכֵן בְּמִקְדַּשְׁכֶם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָבֹא זָהָב שֶׁבַּמִּשְׁכָּן וִיכַפֵּר עַל זָהָב שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ אֶת הָעֵגֶל, שֶׁכָּתוּב בּוֹ: וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב וְגוֹ' (שמות ל"ב:ג'). וּלְכָךְ מִתְכַּפְּרִין בַּזָּהָב, וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ (ירמיהו ל':י"ז).

Tanchuma Terumah 8

Und sie sollen mir ein Heiligtum bauen, damit ich unter ihnen wohne (Exod. 25:8). An welchem Tag erzählte Er Mose den Teil, der sich auf den Tempel bezieht? Es war am Tag der Versöhnung. Das war so, obwohl der Teil der Tora, der das Heiligtum beschreibt, dem Vorfall mit dem goldenen Kalb vorausgeht. R. Juda, der Sohn von R. Schalum, sagte: In der Tora gibt es eigentlich kein Vorher oder Nachher, wie gesagt wird: Damit sie nicht auf dem geraden Weg des Lebens wandelt, irren ihre Wege, aber sie weiß es nicht (Spr 5,6). Dieser Vers bezieht sich auf die Anordnung der Tora und ihrer Abschnitte. Deshalb sagte Er am Versöhnungstag zu Moses: Mach Mir ein Heiligtum.

Woher wissen wir, dass das so ist? Mose stieg am sechsten Tag des Monats Sivan auf den Berg Sinai und blieb dort vierzig Tage und vierzig Nächte lang. Er blieb dort weitere vierzig Tage und dann noch einmal vierzig Tage, insgesamt also einhundertzwanzig Tage. Es muss also am Versöhnungstag gewesen sein, als er Mose vom Tempel erzählte, denn an diesem Tag wurde ihnen vergeben. Und an diesem Tag sagte der Heilige, gepriesen sei Er, zu ihnen: Baut mir ein Heiligtum, dass ich darin wohne, damit die Völker erkennen, dass er ihnen die Tat des goldenen Kalbes vergeben hat. Es wurde das Heiligtum des Zeugnisses genannt, denn es bezeugte den Völkern der Welt, dass der Heilige, gepriesen sei Er, in ihrem Heiligtum wohnte.

Der Heilige, gesegnet sei Er, erklärte: Es soll Gold in das Heiligtum gelegt werden, um das Gold zu sühnen, mit dem das goldene Kalb gemacht worden war, wie es heißt: Und das ganze Volk zerbrach die goldenen Ringe (Exod. 32:3). So sühnten sie mit Gold; und das ist das Opfer, das ihr von ihnen nehmen sollt: Gold (ebd. 25,2). Der Heilige, gepriesen sei Er, sagte: Denn ich will dich gesund machen und von deinen Wunden heilen (Jer 30,17.

Die vier Königtümer – die vier Exile

תנחומא מחולק לפסוקים שמות כ"ה:ג'

[ז] וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ וְגוֹ' – זָהָב – כְּנֶגֶד מַלְכוּת בָּבֶל, דִּכְתִיב בָּהּ: אַנְתְּ הוּא רֵאשָׁה דִּי דַהֲבָא. (דניאל ב':ל"ח). כֶּסֶף – כְּנֶגֶד מַלְכוּת מָדַי, דִּכְתִיב: וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף (אסתר ג':ט'). נְחֹשֶׁת – כְּנֶגֶד מַלְכוּת יָוָן, שֶׁהִיא פְּחוּתָה מִכֻּלָּם. וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים – כְּנֶגֶד מַלְכוּת אֱדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי (בראשית כ"ה:כ"ה). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַף עַל פִּי שֶׁאַתֶּם רוֹאִין אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת מִתְגָּאוֹת וּבָאוֹת עֲלֵיכֶם, אֲנִי מַצְמִיחַ לָכֶם יְשׁוּעָה מִתּוֹךְ שִׁעְבּוּד. מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, שֶׁמֶן לַמָּאוֹר, זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי (תהלים קל"ב:י"ז). וְדָנִיֵּאל הָיָה רוֹאֶה אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת אֵלּוּ וּמִתְיָרֵא, וּכְתִיב: אֶתְכְּרִיַּת רוּחִי אֲנָה דָנִיֵּאל בְּגוֹא נִדְנֶה וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי (דניאל ז':ט"ו). וּמַה דָּנִיֵּאל רוֹאֶה? כֵּיוָן שֶׁרָאָה נְבוּכַדְנֶצַּר אֶת הַחֲלוֹם, וּבָא דָּנִיֵּאל וּפָתַר וְאָמַר לוֹ: הַצֶּלֶם שֶׁרָאִיתָ, אַנְתְּ הוּא רֵאשָׁה דִּי דַהֲבָא (דניאל ב':ל"ב), חֲדוֹהִי וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַף (דניאל ב':ל"ב), זוֹ מַלְכוּת מָדַי, וּבָתְרָךְ תְּקוּם מַלְכוּ אָחֳרִי אֲרַע מִנָּךְ (דניאל ב':ל"ט). וּמְעוֹהִי וְיַרְכָתֵהּ דִּי נְחָשׁ (דניאל ב':ל"ב). זוֹ מַלְכוּת יָוָן, וּמַלְכוּ תְלִיתָאָה אָחֳרִי דִּי נְחָשָׁא דִּי תִשְׁלַט בְּכָל אַרְעָא (דניאל ב':ל"ט). שָׁקוֹהִי דִּי פַרְזֶל (דניאל ב':ל"ג), זוֹ מַלְכוּת רְבִיעִית הִיא מַלְכוּת אֱדוֹם, וּמַלְכוּ רְבִיעָאָה תֶּהֱוֵא תַקִּיפָה כְּפַרְזְלָא יְהֵא מוֹשֵׁל בְּכָל הָאָרֶץ כַּבַּרְזֶל שֶׁהוּא מְהֻדָּק כֻּלָּהּ, וְלָמָּה מוֹשְׁלָהּ כַּבַּרְזֶל וְכַחֶרֶס. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: הַמַּלְכוּת הַזּוֹ עֲתִידָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמַטְבֵּעַ שֶׁל חֶרֶס. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה נִמְשְׁלָה כַּבַּרְזֶל וְכַחֶרֶס. שֶׁהִיא עֲתִידָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּבַרְזֶל וּבְחֶרֶס. מָה הַבַּרְזֶל קָשֶׁה, כָּךְ הַמַּלְכוּת קָשָׁה. מָה הַחֶרֶס נוֹחַ לְהִשְׁתַּבֵּר, כָּךְ הִיא מִשְׁתַּבֶּרֶת בְּפֶתַע, וּשְׁבָרָהּ כְּשֶׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים כָּתוּת לֹא יַחְמֹל וְלֹא יִמָּצֵא בִמְכִתָּתוֹ חֶרֶשׂ לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיָּקוּד וְלַחְשׂוֹף מַיִם מִגֶּבֶא (ישעיהו ל':י"ד). דָּבָר אַחֵר, לָמָּה נִמְשְׁלָה בָּבֶל כַּחֶרֶס? שֶׁהִיא עֲתִידָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלִי חֶרֶס. וְהוּא הָיָה רוֹאֶה אֶת מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁכֵּן דָּנִיֵּאל אוֹמֵר: חָזֵהּ הֲוַיְתָ עַד דִּי הִתְגְּזֶרֶת אֶבֶן דִּי לָא בִידַיִן וּמְחָת לְצַלְמָא בֶּן לָקִישׁ, זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וּמְחָת לְצַלְמָא, לְכָל מַלְכוּת שֶׁהֵם עוֹבְדוֹת לַצֶּלֶם בְּצַלְמָוֶת. וּבִזְכוּת מָה הוּא מוֹשֵׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בָּאֶבֶן? בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל יְגֵעִים בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים (שמות ל"א:י"ח). דָּבָר אַחֵר, בִּזְכוּת יַעֲקֹב שֶׁכָּתוּב בּוֹ: מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל (בראשית מ"ט:כ"ד). דָּבָר אַחֵר, לָמָּה בָּאֶבֶן? לְשַׁבֵּר אֶת לֵב הָאֶבֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם (יחזקאל ל"ו:כ"ו). וּמְחָת לְצַלְמָא, שֶׁהוּא מְכַלֶּה אֶת כָּל הָאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וְגוֹ' (ישעיהו י"א:ד'). וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִים בְּהַשְׁקֵט וָבֶטַח בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ לָבֶטַח וּבָנוּ בָתִּים וְנָטְעוּ כְרָמִים וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח (יחזקאל כ"ח:כ"ו).

Das ist die Opfergabe, die ihr von ihnen nehmen sollt: Gold usw. (2. Mose 25,3). Das Gold entspricht dem Königreich Babylon, wie es über sie geschrieben steht: Du bist das Haupt aus Gold (1. Mose 2,38); das Silber entspricht dem Königreich Medien, wie geschrieben steht: Und ich will zehntausend Talente Silber bezahlen (Est 3,9); und das Erz entspricht dem Königreich Griechenland, das das kleinste (mächtigste) von allen war. Und die rot gefärbten Widderhäute entsprechen dem Königreich Edom, denn es heißt: Und der erste wurde rötlich (Gen 25,25). Der Heilige, gepriesen sei Er, sagte: Obwohl du wegen der vier arroganten Königreiche, die dich angegriffen haben, gelitten hast, werde ich dir Rettung aus der Mitte der Knechtschaft bringen. Wie es geschrieben steht: Das Öl für das Licht (2. Mose 25,6). Dies bezieht sich auf den Messias, wie es heißt: Dort will ich David ein Horn aufsteigen lassen, dort habe ich meinem Gesalbten eine Leuchte bestellt (Ps. 132,17).

Daniel sah die vier Königreiche und war entsetzt, wie geschrieben steht: Was mich betrifft, Daniel, so wurde mein Geist in mir gequält (Dan. 7:15). Was sah Daniel, als Nebukadnezar seinen Traum offenbarte? Er sagte es ihm: In dem großen Traum, den du gesehen hast, war sein Haupt von feinem Gold - das deutet auf dich hin; seine Brüste und seine Arme von Silber - das ist das Königreich Medien. Nach dir wird sich ein anderes Königreich erheben, das dir unterlegen sein wird; und seine Schenkel aus Messing verweisen auf das Königreich Griechenland. Und ein anderer, dritter König von Erz, der die Herrschaft über die ganze Erde tragen wird. Und seine Schenkel von Eisen, seine Füße teils von Eisen und teils von Ton, das ist das vierte Reich, Edom; das vierte Reich wird stark sein wie Eisen (Dan 2:33, 39-40). Ich werde die ganze Welt mit eiserner Kraft regieren, wie es heißt: Es schlägt alles nieder (ebd.). Warum wird es sowohl mit Eisen als auch mit Ton verglichen? Unsere Weisen sagten: Weil es in der Zukunft eine Tonmünze benutzen wird! Ein weiterer Kommentar dazu, warum es mit Eisen und Ton verglichen wird. In der Zukunft wird es wie Eisen und Ton sein, denn so wie Eisen hart ist, so wird dieses Reich hart sein, und so wie Ton leicht zu zerbrechen ist, so wird es zerbrochen werden. Und er wird es zerbrechen, wie ein Töpfergefäß zerbrochen wird, und es ohne Schonung zertrümmern, so dass man unter den Scherben nicht eine Scherbe findet, um Feuer vom Herd zu nehmen oder Wasser aus der Zisterne zu schöpfen (Jes 30,14).

Ein weiterer Kommentar. Warum wird es mit Gefäßen aus Ton verglichen? Weil es in der Zukunft wie ein Tongefäß behandelt werden wird.

Er (Daniel) sah das Kommen des Messias (in seiner Vision), wie Daniel sagte: Du sahst, bis ein Stein ohne Hände herausgeschlagen wurde, der das Bild auf seine Füße schlug, die aus Eisen und Ton waren, und sie zerbrach (Dan. 2:34). R. Simeon, der Sohn des Lakisch, widersprach: Dieser Vers bezieht sich auf den Messias. Das Bild zertrümmern bezieht sich auf alle Königreiche, die den Götzen dienen. Warum wird die Herrschaft des Messias mit Stein verglichen? Sie wird mit Stein verglichen wegen der Tora, an der Israel arbeitet, wie es heißt: Die zwei Tafeln des Zeugnisses, Tafeln aus Stein, geschrieben mit dem Finger Gottes (Exodus 31,18). Eine andere Erklärung, warum sie mit einem Stein verglichen wird. Es ist wegen des Verdienstes Jakobs, von dem es geschrieben steht: Von dort, von dem Hirten, dem Stein Israels (Gen 49,24).

Eine andere Erklärung. Er wird mit Stein verglichen, weil er ein Herz aus Stein zerstört hat, wie geschrieben steht: Und ich will das steinerne Herz aus ihrem Fleisch wegnehmen und will ihnen ein fleischernes Herz geben (Hesek. 36,21). Der das Bild zerschlug (Dan 2,34), weist darauf hin, dass er allen Völkern ein Ende setzen wird, wie es heißt: Und er wird das Land mit dem Stab seines Mundes schlagen (Jes. 11:4). Zu dieser Zeit wird Israel in Ruhe und Sicherheit in der Welt wohnen, wie es heißt: Und sie werden sicher darin wohnen und Häuser bauen und Weinberge pflanzen; ja, sie werden sicher wohnen (Hesek. 28,26).

RYBA - TORAH - MITZVOT

Parashas Trumoh - Lernprotokoll mit Alexander - wie heiratet man im Himmel

Diese Parascha ist gewidmet den Familien Bibas und Goldman.

Zusammenfassung- Einleitung

Diese Drosche befasst sich zum sehr grossen Teil mit dem Ramba´n – Rabbi Moische ben Nachman sZl.