Devorim
Contents
Devorim 1
Raschi: 2
Rabbeinu Bachyie 2
List from Arachin 15a: 3
Our questions about two events that do not appear in Arachin 15a: 3
Arachin 15a: 4
Eliyahu’s journey to Chorev is 40 days. 7
The Book of Devorim is also called “Mishneh Torah,” “Repetition / Teaching of the Torah.” It is the only one of the 5 books in which Moshe speaks to the people, indeed in the name of HaSchem, but in direct speech. He narrates from his perspective, he teaches from his perspective.
The Malbim tells us: The book is divided into two parts. The first part is Mussar, admonition and instruction. The second part contains many explanations of already known Mitzvot, and also many Mitzvot that are only taught here.
The Ramban connects these with the land and the entry into the land.
Rabbeinu Bachyie provides a longer explanation of how the five books are interconnected, and why this book does not begin with a “Vav Kischur – Connecting Vav”:
Bereishit deals with the creation of the world and teaches us, as the Rambam clearly states: Whoever wants to learn Emunah and Bitachon need only study nature. For anyone who honestly examines the creation in depth inevitably comes to the conclusion that it is exactly that: a creation. A purposeful, planned masterpiece that interacts in an incomprehensibly mysterious way to exist. And where there is a creation, there must also be a Creator. And thus, where there is a Creator, there is also influence and protection, Hashgacha. And as seen in the events of the first generations, there is reward and punishment.
The Book of Shemot follows as the book of the patriarchs Avraham, Yitzchak, and Yaakov, and thus the recognition of the unity of G0d.
This is followed by the Book of Vayikra, the Torah of the Kohanim: The teaching of the Korbanot, the approach and unification with the Creator.
And then follows the Book of Bamidbar – it deals with the people of Yisrael in Eretz Yisrael. For the plan is that the people of Yisrael in the land of Yisrael perform the service for and to HaSchem in the holy Temple of Yisrael.
And therefore, the Book of Devorim: In this book, we find all the Mitzvot for the land, and none regarding the Korbanot.
And we find how the people will bring to life the Eternal Temple, the one that will never be destroyed again.
It is also, and above all, a book of admonition and warning. For Moshe has already seen the entire history and knows what is yet to come. Therefore, he is concerned and wants to admonish the people and urge them not to bring the worst things upon themselves.
And therefore, the book begins with admonition and instruction, with the reminder of what HaSchem has already done for HIS people in miracles and signs, every day. And with their ingratitude and offenses. And with the very serious warning about the immense power of the tongue.
In the first Parsha, it is primarily about the entry into the land and its division.
דברים א':א'
{פרשת דברים} אֵ֣לֶּה הַדְּבָרִ֗ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־כׇּל־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן בַּמִּדְבָּ֡ר בָּֽעֲרָבָה֩ מ֨וֹל ס֜וּף בֵּֽין־פָּארָ֧ן וּבֵֽין־תֹּ֛פֶל וְלָבָ֥ן וַחֲצֵרֹ֖ת וְדִ֥י זָהָֽב׃
בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן בעל פאור
בַּמִּדְבָּ֡ר
בָּֽעֲרָבָה֩
מ֨וֹל ס֜וּף
בֵּֽין־פָּארָ֧ן
וּבֵֽין־תֹּ֛פֶל
וְלָבָ֥ן
וַחֲצֵרֹ֖ת
וְדִ֥י זָהָֽב׃
Raschi:
רש"י דברים א':א'
במדבר – They were not in the desert, but in the plains of Moab. But: In the desert – regarding how they angered HIM in the desert, as it is written: Would He let us die in the desert... (Shemot 16:3)
בערבה – In the Arava – and regarding the Arava, where they sinned with Baal Peor in Shittim in the plains of Moab (Arvot Moav).
מול סוף – Opposite the Reeds – regarding what they protested at the Reed Sea. When they came to the sea, they said: Are there no graves... (Shemot 14:11), and also when they passed through the sea, as it is written: And they said at the sea (Tehillim 106:7), as explained in Arachin 15a.
בין פארן ובין תפל ולבן – Between Paran and between Tophel and Lavan – says Rabbi Shimon ben Yochai: We searched the entire Torah and found no place named Tophel and Lavan. It follows: regarding what they did in the desert of Paran with the spies/scouts.
And Hazerot – the rebellion of Korach.
דבר אחר: Another explanation: He said to them: You should have learned from what I did to Miriam because she unleashed the evil tongue, at the place named “Hazerot.”
ודי זהב – And Di-Zahav – admonition regarding the golden calf, which they made because they possessed so much gold, as it is written: And I multiplied silver for them, and they made gold for Baal (Hoshea 2:10).
How they angered Him in the desert בשביל מה שהכעיסו במדבר 1
Baal Peor בבעל פעור 2
At the Reed Sea בים סוף 3
At the Reed Sea בים סוף 4
The white Manna המן שהוא לבן 5
The white Manna המן שהוא לבן 6
Scouts/Spies מרגלים 7
Korach’s Rebellion מחלוקתו של קרח 8
The Golden Calf הוכיחן על העגל 9
Rabbeinu Bachyie
He mentions 7 sins out of the 10 that HaSchem mentions:
ר' בחיי דברים א':א'
הזכיר להם מהעבירות שבע ואלו הן, תלונות המדבר, וחטא פעור, והמרתם על ים סוף, וחטא המרגלים, ודבת המן, ומחלקותו של קרח, ועון העגל. והנה תפל ולבן דבר אחד הם, ועל כן הם שבעה, על שם שכתוב (ויקרא כ"ו) ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם.
He reminded them of seven sins, and these are: complaints in the desert, the sin of Peor, their rebellion at the Reed Sea, the sin of the spies, the slander of the manna, the dispute of Korach, and the sin of the calf. And behold, Tophel and Lavan are one matter, and therefore they are seven, as it is written (Vayikra 26): I will add to discipline you sevenfold for your sins.
ויקרא כ"ו
(18) וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם.
תלונות המדבר,
תלונות המדבר, Complaints in the desert
וחטא פעור, The sin of Peor
והמרתם על ים סוף, Their rebellion at the Reed Sea
וחטא המרגלים, The sin of the spies
ודבת המן, The slander of the manna
ומחלקותו של קרח, The dispute of Korach
ועון העגל. The sin of the calf
Rashi brings here the list of the 10 sins from Arachin,
but missing from this list are the two bolded above:
Baal Peor (Kosbi bat Zur) and Korach!
In Arachin 15a, it is about Lashon Hara, the evil tongue.
The list there is truly frightening and shows us how much damage the evil tongue can cause.
From Alexander, from the Russian translation of Rashi,
List from Arachin 15a:
Literally: “already ten times” (actually ten times, not many times):
twice at the sea (see Bamidbar 14:11 and Rashi on Bamidbar 14:30),
twice with Manna (see Shemot 16:20 and 27),
twice with quails (see Shemot 16:3 and In the Desert 11:4),
twice with water, as stated in Shemot 15:24 and 17:1;
once through the worship of the golden calf and
once because of the spies). This is found in Tractate Arachin [15a].
Our questions about two events that do not appear in Arachin 15a:
Baal Peor: Doesn’t Zimri accuse Moshe: You may marry a Midianite, but I may not?! – Isn’t that also Lashon Hara?
Korach anyway!
והנה תפל ולבן דבר אחד הם, ועל כן הם שבעה, על שם שכתוב (ויקרא כ״ו) ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם
רשי במדבר יד:כב
Rashi on Bamidbar 14:22:
זה עשר פעמים – שנים בים, שנים במן, שנים בשליו, כולהו כאדאתנהו במסכת ערכין (בבלי ערכין ט״ו
These ten times – Two at the sea, two with Manna, two with quails, all as explained in Tractate Arachin 15a-b.
Arachin 15a:
גמרא ערכין ט"ו.
תַּנְיָא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה עֶשֶׂר נִסְיוֹנוֹת נִיסּוּ אֲבוֹתֵינוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁנַיִם בַּיָּם וּשְׁנַיִם בַּמַּיִם שְׁנַיִם בַּמָּן שְׁנַיִם בַּשְּׂלָיו אַחַת בָּעֵגֶל וְאַחַת בְּמִדְבַּר פָּארָן.
We learn: Rabbi Yehuda said: Ten times our forefathers tested (questioned) the Holy One, blessed be He. Two at the sea, and two with water, two with Manna, two with the quails, one with the calf, and one in the desert of Paran (spies/scouts).
(15) שְׁנַיִם בַּיָּם אַחַת בַּיְּרִידָה וְאַחַת בָּעֲלִיָּיה בַּיְּרִידָה דִּכְתִיב {שמות י"ד:י"א} הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם.
Two at the sea: One when going down and one when coming up. When going down, it is written (Shemot 14:11) Are there no graves in Egypt?!
(16) בָּעֲלִיָּיה כִּדְרַב הוּנָא דְּאָמַר רַב הוּנָא יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה הָיוּ כִּדְרַבָּה בַּר מָרִי דְּאָמַר רַבָּה בַּר מָרִי מַאי דִּכְתִיב {תהלים ק"ו:ז'} וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף וַיּוֹשִׁיעֵם לְמַעַן שְׁמוֹ מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַמְרִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וְאוֹמְרִים כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ עוֹלִים מִצַּד זֶה כָּךְ מִצְרַיִם עוֹלִים מִצַּד אַחֵר.
When coming up, as Rav Huna says: Says Rav Huna, according to Rabba bar Mari, Yisrael of that generation were of little faith, says Rabba bar Mari: What is written? (Tehillim 106:7) And they rebelled at the sea, at the Reed Sea, and He saved them for the sake of His Name. It teaches that Yisrael were rebellious at that time and said: “Just as we are coming up from this side, so the Egyptians are coming up from the other side.”
(17) אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשַׂר שֶׁל יָם פְּלוֹט אוֹתָם לַיַּבָּשָׁה אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כְּלוּם יֵשׁ עֶבֶד שֶׁנּוֹתֵן לוֹ רַבּוֹ מַתָּנָה וְחוֹזֵר וְנוֹטְלָהּ הֵימֶנּוּ אָמַר לוֹ אֲנִי נוֹתֵן לְךָ אֶחָד וּמֶחֱצָה שֶׁבָּהֶם.
The Holy One, blessed be He, said to the Prince of the Sea: Spit them out onto the shore! The Prince of the Sea replied before Him: Master of the Universe, is there such a thing as a servant who receives a gift from his master, and then the master takes it back from him? He said to him: I will give you one and a half of them.
(19) שְׁנַיִם בַּמַּיִם בְּמָרָה וּבִרְפִידִים בְּמָרָה דִּכְתִיב {שמות ט"ו:כ"ג} וַיָּבוֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתּוֹת וּכְתִיב {שמות י"ז:ג'} וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה.
Two with water: At Marah and in Rephidim. At Marah, it is written (Shemot 15:23) And they came to Marah and could not drink the water; and it is written (Shemot 17:3) And the people complained against Moshe.
In the text of the Torah, the improper behavior of the people is ignored. But apparently, it is still registered as an offense.
According to the dictum of the Torah, one does not rebuke a highly agitated person in their agitation, but after they have calmed down.
(20) בִּרְפִידִים דִּכְתִיב {שמות י"ז:א'} וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתּוֹת וּכְתִיב {שמות י"ז:ב'} וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה.
In Rephidim, it is written (Shemot 17:1) And they camped in Rephidim, and there was no water to drink; and it is written (Shemot 17:2) And the people quarreled with Moshe.
(21) שְׁנַיִם בַּמָּן דִּכְתִיב
Two with Manna, as it is written:
{שמות ט"ז:כ"ט} אַל תֵּצֵאוּ וַיֵּצְאוּ אַל תּוֹתִירוּ וַיּוֹתִירוּ.
(Shemot 16:29) Do not go out, and they went out; do not leave any over, and they left some over (for the next day).
(2) שְׁנַיִם בַּשְּׂלָיו רִאשׁוֹן וּבִשְׂלָיו שֵׁנִי בִּשְׂלָיו רִאשׁוֹן {שמות ט"ז:ג'} בְּשִׁבְתְּכֶם עַל סִיר הַבָּשָׂר.
Two with the quails, the first and the second; with the first quails (Shemot 17:3) when you sat by your pots of meat.
רש"י ערכין ט"ו::ב'
Rashi:
בשליו ראשון – כשהתחיל המן לירד היה שליו יורד עמו כדכתיב ויהי בערב ותעל השליו וגו' ובבקר היתה שכבת הטל וגו' (שמות ט"ז:י"ג) ולאחר זמן מרובה התאוו יותר.
With the first quails: when the Manna began to come down, quails came down with it, as it is written: And it was in the evening, and the quails came up, etc. And in the morning, there was a layer of dew, etc. (Shemot 16:13), and after additional time, they desired even more.
(3) בִּשְׂלָיו שֵׁנִי {במדבר י"א:ד'} וְהָאסַפְסוּף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ.
גמרא ערכין ט"ו:
With the second quails (Bamidbar 11:4) and the mixed multitude that was among them.
(5) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִימְרָא מַאי דִּכְתִיב {תהלים ק"כ:ג'} מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יּוֹסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַלָּשׁוֹן כׇּל אֵבָרָיו שֶׁל אָדָם זְקוּפִים וְאַתָּה מוּטָל כׇּל אֵבָרָיו שֶׁל אָדָם מִבַּחוּץ וְאַתָּה מִבִּפְנִים וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהִקַּפְתִּי לְךָ שְׁתֵּי חוֹמוֹת אַחַת שֶׁל עֶצֶם וְאַחַת שֶׁל בָּשָׂר מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יּוֹסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה.
Says Rabbi Yochanan in the name of Rabbi Yosei ben Zimra: It is written (Tehillim 120:3) What will it give you, and what will it add to you, deceitful tongue? The Holy One, blessed be He, said to the tongue: All the limbs of a person are upright, but you are laid low. All the limbs of a person are outside, but you are inside. And not only that, I have surrounded you with two walls, one of bone and one of flesh. Deceitful tongue, what more can I do against you, what more can I give you as a barrier?
Devorim 3,
The power of death, to find truth and freedom:
Sifri 3, Raschi!
דברים א':ב'
(ב) אַחַ֨ד עָשָׂ֥ר יוֹם֙ מֵֽחֹרֵ֔ב דֶּ֖רֶךְ הַר־שֵׂעִ֑יר עַ֖ד קָדֵ֥שׁ בַּרְנֵֽעַ׃
(ג) וַֽיְהִי֙ בְּאַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּעַשְׁתֵּֽי־עָשָׂ֥ר חֹ֖דֶשׁ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה אֹת֖וֹ אֲלֵהֶֽם׃
רש"י דברים א':ב'
(ב) אחד עשר יום – אמר להם משה: ראו מה גרמתם, אין לכם דרך קצרה מחרב לקדש כדרך הר שעיר, ואף היא מהלך אחד עשר יום, ואתם הלכתם אותה בג' ימים. שהרי בעשרים באייר נסעו מחורב, שנאמר: ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש וגו' (במדבר י':י"א), ובעשרים ותשע בסיון שלחו את המרגלים מקדש ברנע. צא מהן שלשים יום שעשו בקברות התאוה אוכלים הבשר חדש ימים, ושבעה ימים שעשו בחצרות להסגר של מרים, נמצא שלשה ימים הלכו כל אותו הדרך. וכל כך הייתה שכינה מתלבטת בשבילכם למהר ביאתכם לארץ דרך הר שעיר, ובשביל שקילקלתם היסב אתכם סביבות הר שעיר ארבעים שנה.
(ג) ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש – מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה. ממי למד, מיעקב שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה. אמר לו: ראובן בני, אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו, כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי. ומפני ארבעה דברים אין מוכיחין את האדם אלא סמוך למיתה: כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו, ושלא יהא חברו רואהו ומתבייש ממנו כו', כדאיתה בסיפרי (ספרי דברים א':ג'). וכן יהושע לא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה, וכן שמואל: הנני ענו בי (שמואל א י"ב:ג'), וכן דוד את שלמה בנו (מלכים א ב':א'-ד').
ספרי דברים דברים א':ב'
(ב) [פיסקא ב]
אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע – וכי אחד עשר יום מחורב לקברות התאוה ומקברות התאוה לחצרות ומחצרות למדבר פארן והלא אינו אלא מהלך שלשה ימים שנאמר (במדבר י':ל"ג) ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים, רבי יהודה אומר וכי לשלשת ימים היו ישראל מהלכים אחד עשר מסעות, והלא אינו אלא מהלך ארבעים יום כענין שנאמר באליהו (מלכים א י"ט:ח') ויקם ויאכל וישתה וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה, אחר שאמרת אי איפשר חזור לך לענין הראשון, אחד עשר יום, אילו זכו ישראל לאחד עשר יום היו נכנסים לארץ אלא מתוך שקלקלו מעשיהם גלגל המקום עליהם ארבעים יום ארבעים שנה שנאמר (במדבר י"ד:ל"ד) במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה, רבי יהודה אומר אילו זכו ישראל לשלשה ימים היו נכנסים לארץ, שנאמר (במדבר י':ל"ג) וארון ברית ה' נסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה, ואין מנוחה אלא ארץ ישראל שנאמר (דברים י"ב:ט') וכי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה אשר ה' אלהיך נתן לך, רבי בניה אומר אילו זכו ישראל ליום אחד היו נכנסים לארץ ישראל שנאמר (שמות י"ג:ד'-ה') היום אתם יוצאים בחדש האביב והיה כי יביאך ה' אלהיך אל ארץ הכנעני, מיד. אבה יוסי בן חנן איש ינוח אומר משום אבה כהן בן דליה, אילו זכו ישראל כיון שהעלו פרסות רגליהם מן הים היו נכנסים לארץ שנאמר (דברים א':כ"א) עלה רש, מיד, עלה רש כאשר דבר ה' אלהי אבותיך לך אל תירא ואל תחת.
(ג) ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש – מלמד שהשנה שנים עשר חדש, וכי אין אנו יודעים שהשנה שנים עשר חדש והלא כבר נאמר (אסתר ג':י"ג) בשלשה עשר לחדש שנים עשר הוא חדש אדר, וכן הוא אומר (מלכים א ד':ז') ולשלמה שנים עשר נציבים על כל ישראל, ואומר (שם ד':י"ט) ונציב אחד אשר בארץ, איזהו אחד זה חדש העבור, רבי בניה אומר וכי עד שלא עמד שלמה לא היינו יודעים שהשנה שנים עשר חדש והלא כבר נאמר (דברים ל"א:ב') ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, שאין תלמוד לומר היום מה תלמוד לומר היום, היום מלאו ימי, דבר אחר היום מלמד שבאותו היום שלמו לו מעת לעת, ואומר (יהושע ד':י"ט) והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון, הא צא ומנה שלשים ושלשה יום למפרע ואתה מוצא שהשנה שנים עשר חדש.
דבר אחר: ויהי בארבעים שנה – מלמד שלא הוכיחם אלא סמוך למיתה ממי למד מיעקב שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה שנאמר (בראשית מ"ט:א') ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, (שם מ"ט:ג') ראובן בכורי, וכי אין אנו יודעים שראובן בכור אלא מלמד שאמר לו ראובן בני אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי, ומפני ארבעה דברים אין מוכיחים את האדם אלא סמוך למיתה כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו, ושלא יהא חבירו רואהו ומתבייש ממנו, ושלא יהא בלבו עליו, וכדי שיפרשו ממנו בשלום שהתוכחה מביאה לידי שלום. וכן אתה מוצא באברהם שנאמר (שם כ"א:כ"ה) והוכיח אברהם את אבימלך, מהו אומר (שם כ"א:כ"ז) ויכרתו שניהם ברית, וכן הוא אומר ביצחק (שם כ"ו:כ"ז) ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם, מהו אומר (שם כ"ו:ל"א) וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום. וכן אתה מוצא ביהושע שלא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה שנאמר (יהושע כ"ד:ט"ו) ואם רע בעיניכם לעבד את ה' בחרו לכם היום את מי תעבדון, ואומר (שם כ"ד:כ"א) ויאמר העם אל יהושע לא כי את ה' נעבד וגו' ויאמרו עדים. וכן אתה מוצא בשמואל שלא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה שנאמר (שמואל א י"ב:ג') הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו, (שם י"ב:ד') ויאמרו לא עשקתנו וגו' ויאמר אליהם עד ה' בכם היום ויאמר עד. וכן אתה מוצא בדוד שלא הוכיח את שלמה בנו אלא סמוך למיתה שנאמר (מלכים א ב':א') ויקרבו ימי דוד למות ויצו את שלמה בנו לאמר אנכי הולך בדרך כל הארץ.
דבר משה אל כל ישראל – וכי לא נתנבא משה אלא אלה הדברים בלבד מנין לכל הדברות שבתורה הקלות והחמורות הגזרות שוות הכללות והפרטות הגופים והדקדוקים תלמוד לומר דבר משה ככל אשר צוה ה' אותו אליהם.
סליק פיסקא
With strangers (goyim), admonition brings peace.
With children and family, admonition can lead to shame and then, Heaven forbid, to apostasy. Therefore, it must be done shortly before one's own passing. For before the gates of heaven, the forces of peace open, and people are softer and more ready for insight and empathy.
What about the number 40? Posuk 2, Sifri, Rashi
40 days Eliyahu’s journey to Chorev
40 days spies
40 plagues
40 years in the desert
40 days Chorev of Moshe (3x) 7x40!!
(40 labors (39... plus Boirer))
דברים א':י"ג
(יג) הָב֣וּ לָ֠כֶ֠ם אֲנָשִׁ֨ים חֲכָמִ֧ים וּנְבֹנִ֛ים וִידֻעִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם וַאֲשִׂימֵ֖ם בְּרָאשֵׁיכֶֽם׃
שמות י"ח:כ"א
(כא) וְאַתָּ֣ה תֶחֱזֶ֣ה מִכׇּל־הָ֠עָ֠ם אַנְשֵׁי־חַ֜יִל יִרְאֵ֧י אֱלֹהִ֛ים אַנְשֵׁ֥י אֱמֶ֖ת שֹׂ֣נְאֵי בָ֑צַע וְשַׂמְתָּ֣ עֲלֵהֶ֗ם שָׂרֵ֤י אֲלָפִים֙ שָׂרֵ֣י מֵא֔וֹת שָׂרֵ֥י חֲמִשִּׁ֖ים וְשָׂרֵ֥י עֲשָׂרֹֽת׃
Contradiction: Here Moshe chooses for himself and the people, and there the people choose for themselves!
Resolution:
מלבי"ם דברים א':י"ג
(יג) הבו לכם – יתרו אמר ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע ושמת עליהם שרי אלפים וכו' שמשמע שמשה יבחר אותם, ומשה אמר הבו לכם היינו שישראל יבחרו אותם, כי לבחירת שרים ושופטים אלה היה צריך [א] שיהיו חכמים ונבונים, ואלה נודעו לישראל כל שבט ידעו החכמים והנבונים שביניהם, אמנם שיהיו יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע שהם דברים שבלב זה לא יוכלו ישראל לדעת וע"ז אמר יתרו ואתה תחזה, שמלת חזה מציין החזיון ברוה"ק, וע"כ צוה משה שישראל יבחרו מכל שבט ושבט החכמים והנבונים שבהם, ועז"א וידועים לשבטיכם, ומשה יבחר מהם ברוה"ק מי שהם יראי אלהים ואנשי אמת ושונאי בצע ומצד זה יתיחס המנוי אל משה ועז"א ואשימם בראשיכם:
Yitro said, “And you shall look out from all the people men of valor, who fear God, men of truth, hating unjust gain, and place such over them to be rulers of thousands, etc.,” implying that Moshe would choose them. But Moshe said, “Provide for yourselves,” meaning that Israel would choose them. For the selection of these leaders and judges, it was necessary [1] that they be wise and understanding, and these were known to Israel—each tribe knew the wise and understanding among them. However, that they be God-fearing, men of truth, hating unjust gain—these are matters of the heart that Israel could not know. Therefore, Yitro said, “And you shall look out,” as the word “look” indicates vision with the Holy Spirit. Thus, Moshe commanded that Israel choose from each tribe the wise and understanding among them, and therefore it says, “known to your tribes.” And Moshe would choose from them, with the Holy Spirit, those who are God-fearing, men of truth, and hating unjust gain, and from this perspective, the appointment is attributed to Moshe, and therefore it says, “And I will place them as heads over you.”
דברים א':ל"ז
(לז) גַּם־בִּי֙ הִתְאַנַּ֣ף יְהֹוָ֔ה בִּגְלַלְכֶ֖ם לֵאמֹ֑ר גַּם־אַתָּ֖ה לֹא־תָבֹ֥א שָֽׁם׃
ר' יוסף בכור שור דברים א':ל"ז
(לז) בגללכם – לפי שאתם מקטני אמנה, והיה לי לפרש בפירוש שאוציא מים מן הסלע, ואמרתי: המן הסלע הזה נוציא לכם מים (במדבר כ':י'), ואמרתם: לא היה סבור שיצא משם מים ומקרה הוא, ולכך הקפיד הקב"ה. ואילו פירשתם דברי כמו שהייתי רוצה לומר: וכי סבורים הייתם שיעשה לכם הקב"ה נס כזה, שנוציא לכם מן הסלע הזה מים, כמו שיעשה. אי נמי: וכי אנו יכולים להוציא מים מן הסלעים לא במצות הקב"ה, לא היה מקפיד. ובשביל שלא פירשתי כהוגן, הקפיד הקב"ה, והיינו בגללכם.
Because of you – because you were of little faith, I should have clearly explained that I would bring forth water from the rock, and I said: “Shall we bring forth water for you from this rock?” (Bamidbar 20:10), and you said: “He did not believe water would come from there, and it was by chance.” Therefore, the Holy One, blessed be He, was strict. But if you had interpreted my words as I intended to say: “Did you think that the Holy One, blessed be He, would perform such a miracle for you, that we should bring forth water from this rock, as He would do?” Or alternatively: “Can we bring forth water from the rocks without the command of the Holy One, blessed be He?”—He would not have been strict. And because I did not explain properly, the Holy One, blessed be He, was strict, and that is because of you.
Eliyahu’s journey to Chorev is 40 days.
Where was it exactly?
וְהֽוּא־הָלַ֤ךְ בַּמִּדְבָּר֙ דֶּ֣רֶךְ י֔וֹם וַיָּבֹ֕א וַיֵּ֕שֶׁב תַּ֖חַת רֹ֣תֶם (אחת) [אֶחָ֑ד] וַיִּשְׁאַ֤ל אֶת־נַפְשׁוֹ֙ לָמ֔וּת וַיֹּ֣אמֶר ׀ רַ֗ב עַתָּ֤ה יְהֹוָה֙ קַ֣ח נַפְשִׁ֔י כִּֽי־לֹא־ט֥וֹב אָנֹכִ֖י מֵאֲבֹתָֽי׃
וַיָּ֖קׇם וַיֹּ֣אכַל וַיִּשְׁתֶּ֑ה וַיֵּ֜לֶךְ בְּכֹ֣חַ ׀ הָאֲכִילָ֣ה הַהִ֗יא אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה עַ֛ד הַ֥ר הָאֱלֹהִ֖ים חֹרֵֽב׃
He walked for 40 x 24 hours, so between 80 to 120 daily marches. And how fast did he go?
He needed no doping! He is a prophet; he knows exactly where to go, even without a path or trail.
When you look at the topography and study the maps, you see:
From Beer Sheva to the Chorev assumed by the Christians, it is today about 430 km on known roads and paths, plus another 42 performance kilometers uphill, and about 10 km downhill, totaling about 480 km. Adding inaccessibility, another approximately 50 km.
Total: 530 km.
The miracle is primarily in finding the right path and that he neither ate nor drank, and also walked at night without light.
For in the desert without a path, one quickly finds all sorts of things, just not what one is looking for!
If we assume that Eliyahu, as a prophet, knew exactly where to go, as someone today would walk on a marked trail, we can assume he had to cover about 530 km.
At a normal walking pace of 4 km per hour, that’s just 133 hours.
If he walked for 40 days, he was thus walking at most 3.3 hours per day. What do we learn from this?
He primarily continued to learn! He didn’t have to walk fast, nor much. But in the desert without water or food, without signposts or maps, and unarmed: these are already some great miracles.
The children of Yisrael had the Aron HaKodesh, so no inclines or inaccessibility. They had the clouds (Ananei HaKavod) that surrounded them and protected them from wild animals, wind, and weather.
|
Distance, km |
speed km/h |
hrs. |
days |
hrs/day |
|
420 |
4 |
105 |
11 |
9.5 |
|
420 |
3 |
140 |
11 |
12.7 |
|
420 |
12 |
35 |
3 |
11.7 |
|
ELIYAHU IN KÖNIGE1 |
||||
|
530 |
2 |
265 |
40 |
6.6 |
No comments:
Post a Comment