Nizovim
Contents
Nitzovim – Hingestellt sein – ewig
Yisroel und die Völker – Prüfungen
bestehen, oder untergehen
Freie Wahl, Ehrfurcht und Lohn
Das Ewige
Volk
Man muss es lesen
von posuk 1 an!
Eine steigende
Einleitung, nochmals alles zusammengefasst, und JETZT stehen wir hier, und
morgen ist zu spät, dann bin ich nicht mehr da (sagt Mosche).
(דברים כ"ט:ט'
(ט) {פרשת נצבים} אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י
יי אֱלֹהֵיכֶ֑ם רָאשֵׁיכֶ֣ם שִׁבְטֵיכֶ֗ם זִקְנֵיכֶם֙ וְשֹׁ֣טְרֵיכֶ֔ם כֹּ֖ל אִ֥ישׁ
יִשְׂרָאֵֽל׃
Ihr werdet heute
versammelt-aufgestellt-gruppiert, alle, vor HaShem eurem G0tt, eure Fürsten,
eure Richter, eure Ältesten, eure
Wächter-Polizisten, jeder Mann in Yisroel.
Dieser einleitende
Satz ist eigentlich die Überschrift für die ganze Parascha.
Nitzovim: Nifal.. Ihr werdet aufgestellt,
hingestellt, versammelt. Auch: Angenähert, gruppiert.
Eine Matzeva ist
eine Statue, etwas, das als Denkmal aufgestellt wurde und nun für lange Zeit
steht. Er gibt uns seine Prüfungen so, dass wir sie auch bestehen können. Es
steht im Talmud: G!tt gibt keine Prüfung, die der Mensch nicht bestehen könnte,
daran zu wachsen und stärker zu werden. Und das ist was in Tanchuma auf Devorim
29.9 auch steht. Siehe unten mit Tanchuma.
Heute: Jetzt, und vielleicht auch: Jeden
Tag, diesen Tag. Und gemäss Mahara“l, Malbi“m und Ariza“l: Ewig, jetzt für alle
Zeiten (Vergangenheit und Zukunft). Denn Zeit ist für den Schöpfer und für die
Seelen-Welt zwar relevant, aber nicht bindend. Diese Welten existieren
ausserhalb von Zeit und Raum. Sehr, sehr schwer zu verstehen, man sollte nicht
zu viel darüber zu verstehen suchen.
Ihr alle: Das ganze Volk, ihr in Eurer
Ganzheit, und, gemäss Malbim auf Dev.30,1-2, eben auch: Als Kollektiv, jeder
mit jedem verbunden und jeder auf jeden angewiesen.
Vor HaSchem: Komplett sichtbar und durchsichtig
auf allen Ebenen des Seins, aufrecht und wach, vor dem König der Welt.
Eurem G0tt: Eurem Schöpfer, ER hat euch alle
gemacht. Er kennt euch, Er ist der Einzige, der Euch WIRKLICH kennt. Siehe
Tehillim 100.
Aufzählung aller
Würdenträger und des gesamten Volkes.
Die Tatsache dass
HaSchem uns dort aufgestellt hat, heisst auch, dass ER es ist, der uns aufrecht
stehen lässt und hält, selbst wenn wir fallen.
Das sehen wir
später in der Parsche in der Ausführung:
Devorim, 30, 1 und
2, steht geschrieben, dass ALLE Segnungen UND Flüche eintreten werden, und erst
DANN, WENN wir unter unseren Feinden, den Nationen, zerstreut sind, werden wir
Tshuve tun und zu IHM zurückkehren, und ER wird uns gnädig annehmen, und alles
wird gut werden.
Malbim (Siehe
„Malbim Licht der Toire“ unten) sagt, in Bezug auf den Posuk Devorim 29,14, ...
„die, die jetzt hier stehen, und die, die nicht hier bei uns sind..: Nach den
Lehren von Ariza“l sind alle Am Jisroel ein einziger Baum von Neschamois, und
wir sind alle miteinander verbunden. Wenn es also einem von uns nicht gut geht,
geht es uns allen nicht gut. Und während wir HaSchem mit Freude dienen müssen,
können wir nicht vollkommen glücklich sein, solange wir Leidende unter uns
haben.
רמב"ן
(רמב"ן דברים כ"ט:ט'
(ט) טעם אתם נצבים היום לפני י"י
– שאתם עומדים ומזומנים לפני השם כדי לעבור בבריתו, כי לקבל התורה בביאורה נאספו אליו.
או שהיו עומדים לפני הארון, והברית היא השבועה והאלה אשר יזכיר: לעברך בברית י"י
אלהיך ובאלתו (דברים כ"ט:י"א).
ויתכן שכרת עמם עוד ברית כברית הראשונה אשר כרת אתם בהר סיני,
שהקריב עליהם עולה ולקח חצי הדם ויזרוק על המזבח וחצי הדם זרק על העם (שמות כ"ד:ה'-ח'),
אבל לא הוצרך להזכיר זה. ועל דרך האמת, כבר
הודעתיך הברית הזאת.
Ramba“n:
Ihr werdet heute
eingestellt und vorgeladen, um in
den Heiligen Bund einzugehen,
um die Heilige Toire zu empfangen mit allen Erklärungen wurdet ihr unter ihr
versammelt.
Und es erscheint
so, dass Er mit ihnen einen zusätzlichen Bund eingeht, der ist wie der Erste,
den Er am Berg Sinai geschlossen hat.
(meine Anm: Aber in
Vayikra 26, 44 steht geschrieben:
ויקרא כ"ו:מ"ד
(מד) וְאַף־גַּם־זֹ֠את בִּֽהְיוֹתָ֞ם בְּאֶ֣רֶץ אֹֽיְבֵיהֶ֗ם
לֹֽא־מְאַסְתִּ֤ים וְלֹֽא־גְעַלְתִּים֙ לְכַלֹּתָ֔ם לְהָפֵ֥ר בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ם כִּ֛י
אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃
(מה) וְזָכַרְתִּ֥י לָהֶ֖ם בְּרִ֣ית רִאשֹׁנִ֑ים אֲשֶׁ֣ר הוֹצֵֽאתִי־אֹתָם֩
מֵאֶ֨רֶץ מִצְרַ֜יִם לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֗ם לִהְי֥וֹת לָהֶ֛ם לֵאלֹהִ֖ים אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃
Dieser dritte Bund
ist also für die Ewigkeit, und keine Untreue unsererseits kann ihn lösen. Er
ist so geschrieben, dass alle Eventualitäten abgedeckt sind. Wir wissen, was
uns erwartet, sollten wir untreu werden. Die genannten Strafen und Folgen sind
im Bund inbegriffen, und bedeuten eben genau NICHT, dass dieser aufgelöst wird,
und wir wissen auch:
Wir können jederzeit
Teschuvah machen, zurückkehren, und wir werden mit offenen Armen empfangen:
דברים
ל':א'
(א)
{רביעי / שני במחוברות} וְהָיָה֩ כִֽי־יָבֹ֨אוּ עָלֶ֜יךָ כׇּל־הַדְּבָרִ֣ים
הָאֵ֗לֶּה הַבְּרָכָה֙ וְהַקְּלָלָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לְפָנֶ֑יךָ וַהֲשֵׁבֹתָ֙ אֶל־לְבָבֶ֔ךָ
בְּכׇ֨ל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֧ר הִדִּיחֲךָ֛ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה׃
Dieser Posuk ist eine
furchteinflössende Generalversicherung:
Und es wird sein – Ankündigung eines
freudigen Ereignisses
Wenn über dich gekommen sein werden –
Prophetie, versicherung dass es so kommen wird und muss.
ALLE diese Dinge, der Segen und der
Fluch – Alles was im Bund geschrieben steht, bis auf den letzten Buchstaben
Die ich vor dich gegeben habe – für
alle Zeiten
Und
(ב)
וְשַׁבְתָּ֞ עַד־יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙
וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם אַתָּ֣ה וּבָנֶ֔יךָ
בְּכׇל־לְבָבְךָ֖ וּבְכׇל־נַפְשֶֽׁךָ׃
Und Du wirst zurückkehren
zu HaSchem, deinem G0tt, und wirst auf SEINE Stimme hören, wie ich Dir heute
befehle, Du und Deine Kinder, von ganzem Herze und ganzer Seele.
- auf SEINE Stimme hören: Deshalb
lernen wir laut. Des Menschen Stimme ist geformt in SEINEM Ebenbild, Abbild.
(ג) וְשָׁ֨ב יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ אֶת־שְׁבוּתְךָ֖
וְרִחֲמֶ֑ךָ וְשָׁ֗ב וְקִבֶּצְךָ֙ מִכׇּל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֧ר הֱפִֽיצְךָ֛ יְהֹוָ֥ה
אֱלֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה׃
Und HaSchem, dein G0tt, wird dein Wohnen (in Eretz
Yisroel) zurückbringen, und sich deiner erbarmen, und zurückkommen und dich
einsammeln von allen Völkern, unter die HaShem Dich zerstreut hat dort.
(ג)
אִם־יִהְיֶ֥ה נִֽדַּחֲךָ֖ בִּקְצֵ֣ה הַשָּׁמָ֑יִם
מִשָּׁ֗ם יְקַבֶּצְךָ֙ יי אֱלֹהֶ֔יךָ וּמִשָּׁ֖ם יִקָּחֶֽךָ׃
Und
wäre Deine Zerstreuung bis zum Ende des Himmels, von dort wird HaSchem dein
G0tt dich einsammeln, und von dort wird er Dich nehmen.
(ה) וֶהֱבִיאֲךָ֞ יי אֱלֹק֗יךָ אֶל־הָאָ֛רֶץ
אֲשֶׁר־יָרְשׁ֥וּ אֲבֹתֶ֖יךָ וִֽירִשְׁתָּ֑הּ וְהֵיטִֽבְךָ֥ וְהִרְבְּךָ֖ מֵאֲבֹתֶֽיךָ׃
(ו) וּמָ֨ל יְי אֱלֹק֗יךָ אֶת־לְבָבְךָ֖
וְאֶת־לְבַ֣ב זַרְעֶ֑ךָ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְי אֱלֹהֶ֛יךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֥ וּבְכׇל־נַפְשְׁךָ֖
לְמַ֥עַן חַיֶּֽיךָ׃
ויקרא
כ"ו:מ'
(מ) וְהִתְוַדּ֤וּ אֶת־עֲוֺנָם֙ וְאֶת־עֲוֺ֣ן
אֲבֹתָ֔ם בְּמַעֲלָ֖ם אֲשֶׁ֣ר מָֽעֲלוּ־בִ֑י וְאַ֕ף אֲשֶׁר־הָֽלְכ֥וּ עִמִּ֖י בְּקֶֽרִי׃
(מא) אַף־אֲנִ֗י אֵלֵ֤ךְ עִמָּם֙ בְּקֶ֔רִי
וְהֵבֵאתִ֣י אֹתָ֔ם בְּאֶ֖רֶץ אֹיְבֵיהֶ֑ם אוֹ־אָ֣ז יִכָּנַ֗ע לְבָבָם֙ הֶֽעָרֵ֔ל וְאָ֖ז
יִרְצ֥וּ אֶת־עֲוֺנָֽם׃
Es gibt hier eine klassische übersetzung, aber man
kann es auch anders lesen.
Klassisch: Auch ich werde ihnen mit Rebellion
begegnen, und sie ins Land ihrer Feinde bringen, ob dann ihre unbeschnittenen
Herzen ihre Sünden bereuten?
Alternativ: Auch ich werde mit ihnen (siehe das Ayin
bei „im“) in ihrer Rebellion sein, und sie ins Land ihrer Feinde führen,
wartend wann wohl ihre unbeschnittenen (rebellischen) Herzen ihre Sünden
bereuten?
(מב) וְזָכַרְתִּ֖י אֶת־בְּרִיתִ֣י יַעֲק֑וֹב
וְאַף֩ אֶת־בְּרִיתִ֨י יִצְחָ֜ק וְאַ֨ף אֶת־בְּרִיתִ֧י אַבְרָהָ֛ם אֶזְכֹּ֖ר וְהָאָ֥רֶץ
אֶזְכֹּֽר׃
((מ) וְהִתְוַדּ֤וּ אֶת־עֲוֺנָם֙ וְאֶת־עֲוֺ֣ן אֲבֹתָ֔ם בְּמַעֲלָ֖ם אֲשֶׁ֣ר מָֽעֲלוּ־בִ֑י
וְאַ֕ף אֲשֶׁר־הָֽלְכ֥וּ עִמִּ֖י בְּקֶֽרִי׃
(מא) אַף־אֲנִ֗י אֵלֵ֤ךְ עִמָּם֙ בְּקֶ֔רִי
וְהֵבֵאתִ֣י אֹתָ֔ם בְּאֶ֖רֶץ אֹיְבֵיהֶ֑ם אוֹ־אָ֣ז יִכָּנַ֗ע לְבָבָם֙ הֶֽעָרֵ֔ל וְאָ֖ז
יִרְצ֥וּ אֶת־עֲוֺנָֽם׃
מג) וְהָאָ֩רֶץ֩
תֵּעָזֵ֨ב מֵהֶ֜ם וְתִ֣רֶץ אֶת־שַׁבְּתֹתֶ֗יהָ בׇּהְשַׁמָּהֿ֙ מֵהֶ֔ם וְהֵ֖ם יִרְצ֣וּ
אֶת־עֲוֺנָ֑ם יַ֣עַן וּבְיַ֔עַן בְּמִשְׁפָּטַ֣י מָאָ֔סוּ וְאֶת־חֻקֹּתַ֖י גָּעֲלָ֥ה
נַפְשָֽׁם׃
(מד) וְאַף־גַּם־זֹ֠את בִּֽהְיוֹתָ֞ם בְּאֶ֣רֶץ
אֹֽיְבֵיהֶ֗ם לֹֽא־מְאַסְתִּ֤ים וְלֹֽא־גְעַלְתִּים֙ לְכַלֹּתָ֔ם לְהָפֵ֥ר בְּרִיתִ֖י
אִתָּ֑ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה אֱלֹקיהֶֽם׃
(מה) וְזָכַרְתִּ֥י לָהֶ֖ם בְּרִ֣ית רִאשֹׁנִ֑ים
אֲשֶׁ֣ר הוֹצֵֽאתִי־אֹתָם֩ מֵאֶ֨רֶץ מִצְרַ֜יִם לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֗ם לִהְי֥וֹת לָהֶ֛ם
לֵאלֹקים אֲנִ֥י יְי׃
(מו) אֵ֠לֶּה הַֽחֻקִּ֣ים וְהַמִּשְׁפָּטִים֮
וְהַתּוֹרֹת֒ אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן יְהֹוָ֔ה בֵּינ֕וֹ וּבֵ֖ין בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּהַ֥ר
סִינַ֖י בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃
Wir werden alle
Dummheiten begehen, und alle Strafen erhalten, die in diesem Buche geschrieben
stehen, und schlussendlich wird alles gut. G0ettliches Happy-End!
Allerdings wissen wir
ja, wie schwer unser Weg ist. Dies, weil wir eben ein halsstarriges Volk sind.
Aber vielleicht
einfach auch, weil die Aufgabe wirklich sehr, sehr schwierig, das Ziel sehr,
sehr hoch, und daher auch die Gegenkräfte sehr, sehr stark sind.
Tanchuma:
Alle andern Völker
werden genauso geprüft und fallen. Dies weil sie HaSchem für die Prüfungen
verfluchen.
Wir werden geprüft
und wachsen daran, weil wir HaSchem dafür danken und loben und um Kraft bitten,
wie geschrieben steht in Tehillim 116,3
תהלים
קט"ז:ג'
(ג) אֲפָפ֤וּנִי׀ חֶבְלֵי־מָ֗וֶת וּמְצָרֵ֣י
שְׁא֣וֹל מְצָא֑וּנִי צָרָ֖ה וְיָג֣וֹן אֶמְצָֽא׃
(ד) וּבְשֵֽׁם־יְי אֶקְרָ֑א אָנָּ֥ה יי
מַלְּטָ֥ה נַפְשִֽׁי׃
3) Drangen auf mich
Todes Wehen, haben Grabes Nöten mich getroffen, gehe Not und Kummer ich
entgegen:
(4) rufe ich
G0tttes Namen an: o, doch, o G0tt, rette meine Seele! (S.R. Hirsch)
..
Nitzovim ist Nifal:
Wir werden hingestellt vor HaSchem: er gibt uns seine Prüfungen so, dass wir
sie auch bestehen können. Es steht im Talmud: G!tt gibt keine Prüfung, die der
Mensch nicht bestehen könnte, daran zu wachsen und stärker zu werden. Und das
ist was in diesem Tanchuma auch steht.
תנחומא מחולק לפסוקים דברים כ"ט:ט'
א] אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם – זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב:
הָפוֹךְ רְשָׁעִים וְאֵינָם, וּבֵית צַדִּיקִים יַעֲמֹד (משלי י"ב:ז'). כָּל
זְמַן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְתַּכֵּל בְּמַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים
וּמְהַפֵּךְ בָּהֶם, אֵין לָהֶם תְּקוּמָה. הָפַךְ בְּמַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל דּוֹר
הַמַּבּוּל, לֹא הָיְתָה לָהֶם תְּקוּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּמַּח אֶת כָּל
הַיְקוּם (בראשית ז':כ"ג). הָפַךְ בְּמַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל אַנְשֵׁי סְדוֹם,
וְלֹא הָיְתָה בָהֶן תְּקוּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל (שם
י"ט:כ"ה). הָפַךְ בְּמַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל מִצְרִים, וְלֹא הָיְתָה לָהֶן
תְּקוּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד (שמות י"ד:כ"ח).
הָפַךְ בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁל בָּבֶל וְלֹא הָיְתָה לָהּ תְּקוּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר:
וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר וְנִין וָנֶכֶד (ישעיהו י"ד:כ"ב).
וְעַל כֻּלָּם אָמַר דָּוִד, שָׁם נָפְלוּ פּוֹעֲלֵי אָוֶן וְגוֹ' (תהלים
ל"ו:י"ג). אֲבָל יִשְׂרָאֵל, נוֹפְלִין וְעוֹמְדִין. וְכֵן הוּא אוֹמֵר,
אַל תִּשְׂמְחִי אוֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי וְגוֹ' (מיכה ז':ח').
כִּי אֲנִי י"י לֹא שָׁנִיתִי וְגוֹ' (מלאכי ג':ו'), אָמַר רַבִּי חֲנִינָא
בַּר פַּפָּא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מֵעוֹלָם לֹא הִכֵּיתִי אֻמָּה
וְשָׁנִיתִי לָהּ. אֲבָל אַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם (מלאכי ג':ו'),
שֶׁנֶּאֱמַר: חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם (דברים ל"ב:כ"ג), חִצַּי כָּלִין
וְהֵן אֵינָן כָּלִים. וְכָךְ אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ
וַיַּצִּיבֵנִי וְגוֹ' (איכה ג':י"ב). מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה,
לְגִבּוֹר שֶׁהֶעֱמִיד אֶת הַקּוֹרָה וְהָיָה זוֹרֵק בּוֹ אֶת הַחִצִּים. חִצָּיו
כָּלִין וְהַקּוֹרָה בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת. אַף יִשְׂרָאֵל כָּל זְמַן
שֶׁהַיִּסּוּרִין בָּאִין עֲלֵיהֶן, הַיִּסּוּרִין כָּלִין וְהֵם בִּמְקוֹמָן
עוֹמְדִין וְאֵינָן כָּלִין. לְכָךְ נֶאֱמַר: הָפוֹךְ רְשָׁעִים וְאֵינָם. אָמַר
חִזְקִיָּה בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי חִיָּא, לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשָׁה זוֹ לְפָרָשַׁת
קְלָלוֹת. לְפִי שֶׁשָּׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל מֵאָה קְלָלוֹת חָסֵר שְׁתַּיִם
שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּפָרָשָׁה זוֹ חוּץ מֵאַרְבָּעִים וְתֵשַׁע שֶׁנֶּאֶמְרוּ
בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, מִיָּד הוֹרִיקוּ פְּנֵיהֶם וְאָמְרוּ, מִי יָכוֹל לַעֲמֹד
בְּאֵלּוּ. מִיָּד קָרָא אוֹתָן מֹשֶׁה וְהָיָה מְפַיְּסָן. מַה כְּתִיב לְמַעְלָה
מִן הָעִנְיָן, וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' (דברים
כ"ט:א'), הַמַּסּוֹת הַגְּדוֹלוֹת וְגוֹ' (דברים כ"ט:ב'), וַתָּבֹאוּ
אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְגוֹ' (דברים כ"ט:ו'). וְאַתֶּם לֹא שְׁמַעְתֶּם
בְּקוֹלִי וַאֲמַרְתֶּם לְפָנַי דְּבָרִים שֶׁאַתֶּם חַיָּבִין עֲלֵיהֶם כְּלָיָה
וְלֹא עָשִׂיתִי אֶתְכֶם כְּלָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם לֹא
הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ וְגוֹ' (תהלים ק"ו:ז'). וְלֹא עוֹד אֶלָּא
שֶׁאֲמַרְתֶּם לָעֵגֶל, אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל (שמות ל"ב:ד'). וְאִם
תֹּאמַר מִפְּנֵי מָה הַגּוֹיִם נִתְחַיְּבוּ כְּלָיָה וְאָנוּ קַיָּמִין. לְפִי
שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבָּאוּ עֲלֵיהֶן יִסּוּרִין, מְבַעֲטִים בָּהֶן וְאֵינָם
מַזְכִּירִין שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: שְׁפֹךְ
חֲמָתְךָ עַל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְגוֹ' (תהלים ע"ט:ו'). אֲבָל
יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁהַיִּסּוּרִין בָּאִין עֲלֵיהֶן, הֵן נִכְנָעִין
וּמִתְפַּלְּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא וְגוֹ' (שם
קט"ז:ג'-ד'). לְפִיכָךְ אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַף עַל פִּי
שֶׁקְּלָלוֹת הַלָּלוּ בָּאוֹת עֲלֵיכֶם, הֵן מַעֲמִידוֹת אֶתְכֶם. וְכֵן הוּא
אוֹמֵר, לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ וְגוֹ' (דברים ח':ט"ז).
וְכָךְ אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁהַיִּסּוּרִין הַלָּלוּ
בָּאִין עֲלֵיכֶם, יֵשׁ לָכֶם עֲמִידָה. לְכָךְ נֶאֱמַר: אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם
כֻּלְּכֶם.
דברים כ"ט:י"ד
(יד) כִּי֩ אֶת־אֲשֶׁ֨ר
יֶשְׁנ֜וֹ פֹּ֗ה עִמָּ֙נוּ֙ עֹמֵ֣ד הַיּ֔וֹם לִפְנֵ֖י יי אֱלֹהֵ֑ינוּ וְאֵ֨ת אֲשֶׁ֥ר
אֵינֶ֛נּוּ פֹּ֖ה עִמָּ֥נוּ הַיּֽוֹם׃
(טו) {שלישי} כִּֽי־אַתֶּ֣ם
יְדַעְתֶּ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־יָשַׁ֖בְנוּ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְאֵ֧ת אֲשֶׁר־עָבַ֛רְנוּ
בְּקֶ֥רֶב הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר עֲבַרְתֶּֽם׃
Die
unter 60 Jahre alten und über 40 haben Mitzrayim noch erlebt. Also kein Beweis
dass die früheren Neschamois nicht da waren.
Heisst:
Wir waren auch dort, wir SIND dort, da HaSchem ausserhalb der Zeit operiert, so
auch Torah.
14 chomat anakh
https://www.sefaria.org/Deuteronomy.29.14?lang=bi&with=Chomat
Anakh&lang2=en
ואת אשר איננו פה. אמרו רז״ל
שהנפשות היו שם בעת קבלת הברית. וא״ת תינח לנפש והרי הגוף יתרעם שהוא חובה לו דאין
לומר דאין לשער רק כפי השכל והאמת הוא דזכות לו הא קי״ל דקטן שהגדיל משנתגייר יכול
למחות אלמא דאין לשער אלא כפי סכלותו. יש לומר דבערך הגוף הרי שרשי האבות היו שם
והענפים הם בכח כי גוף הבן מהאב ואם הוא וראה שצריך לעמוד הנפשות שם לפי שאין יחס
אבות ובניות לנפש כי הנשמה לה׳ היא ולזה הוצרך להמצא בפועל כיון שאי אפשר להמצא
בכח אבל הגוף הרי נמצא בכח לזה יתחייבו הבנים שאין ב״ד מבטל דברי ב״ד עד שיהא גדול
ממנו. וכן הדין אבות שנהגו איסור בדבר חייבים הבנים לנהוג איסור וכן המגילה קיימו
וקבלו עליהם ועל זרעם והנשמה הרי קבלה עליה בסיני כל שיקבלו עליהם האבות לחזק
התורה. ולא נתירא אלא פן יש בכם שרש פורה ראש:
Malbim „Toire ist Licht“
מלבי״ם תורה אור
מלבי"ם תורה אור דברים כ"ט:ט'
Nitzovim
– Hingestellt sein – ewig
Yisroel
und die Völker – Prüfungen bestehen, oder untergehen
אתם נצבים היום, זש"ה הפוך רשעים ואינם ובית
צדיקים יעמוד וגו'
Ihr seid aufgestellt heute – Dies ist was die Schrift
sagt: Die Bösen werden gestürzt und verschwinden, und der Gerechten Haus
besteht usw..
כל זמן שהקב"ה
מסתכל במעשיהם של רשעים ומהפך בהם אין להם תקומה, הפך במעשיהם של דור המבול לא היתה
להם תקומה שנאמר וימח את כל היקום,
Wenn immer der Heilige, gelobt sei ER, die Taten der
Bösen betrachtet, und diese umstürzt, haben sie keinen Bestand:
Er hat die Taten der Generation der Flut umgestürzt,
sie hatten keinen Bestand, wie geschrieben steht „und er löschte alles Leben
aus“ (Bereischis 7:23)
הפך במעשיהם של אנשי
סדום ולא היתה להם תקומה שנאמר ויהפך את הערים האל,
Er hat die Taten der Menschen von Sedoim umgestürzt,
sie hatten keinen Bestand, wie geschrieben steht „und er pflügte diese Städte
unter“
הפך במעשיהם של מצרים
ולא היתה להם תקומה שנאמר ולא נשאר בהם עד אחד.
Er verkehrte die Taten der Mitzrer ins Gegenteil, und
sie hatten keinen Bestand, wie geschrieben steht: “und es blieb ihnen keiner
bis auf einen”.
הפך במעשה של בבל
ולא היתה לה תקומה שנאמר והכרתי לבבל שם ושאר נין ונכד.
Stürzte die Taten Bovels (Babel, Babylon), und sie
hatten keinen Bestand, wie geschrieben steht: und ich schneide Bovels Namen und
sein Erbe und seine Nachkommen ab.
ועל כלם אמר דוד שם
נפלו פועלי און וגו'
Und über alle sagt Dovid: Dort fielen die Missetäter
usw..
אבל ישראל נופלים ועומדין וכן הוא אומר אל תשמחי
אויבתי לי כי נפלתי קמתי וגו'.
Aber Yisroel fallen und stehen (wieder) auf, und so
sagt er “Freu Dich nicht, mein Feind, denn wenn ich falle stehe ich wieder auf
usw.“(Micha 7:8).
כי אני ה' לא שניתי
וגו' אמר רבי חנינא בר פפא אמר הקב"ה מעולם לא הכיתי אומה ושניתי לה אבל אתם בני
יעקב לא כליתם שנאמר חצי אכלה בם חצי כלים והם אינם כלים.
Denn ich, HaSchem, bin unverändert usw. – sagt Rav
Chanina Bar Papa, sagt der Heilige, gelobt sei Er: von jeher habe ich kein Volk
geschlagen und ihr dann das Urteil abgeändert, aber ihr, die Söhne Yaakoivs, euch
vernichte ich nicht, wie geschrieben steht: Die Hälfte habe ich vertilgt, die
Hälfte ist zerstört, und diese sind nicht zerstört. (Kommentare auf Amos9:8).
)עמוס ט':ח'
(ח) הִנֵּ֞ה
עֵינֵ֣י׀ אֲדֹנָ֣י יֱ־הֹוִ֗ה בַּמַּמְלָכָה֙ הַֽחַטָּאָ֔ה וְהִשְׁמַדְתִּ֣י אֹתָ֔הּ
מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֑ה אֶ֗פֶס כִּ֠י לֹ֣א הַשְׁמֵ֥יד אַשְׁמִ֛יד אֶת־בֵּ֥ית יַעֲקֹ֖ב
נְאֻם־יְ־הֹוָֽה׃
Amos 9:8
(8) Die Augen Gottes des Herrn sind auf das sündige Reich gerichtet, dass ich
es von dem Erdboden vertilge, nur dass ich nicht ganz tilge das Haus Jakob,
spricht der Herr.)
וכך אמרה כנסת ישראל
דרך קשתו ויציבני וגו' משל למה"ד לגבור שהעמיד את הקורה והיה זורק בה את החצים.
Und so sprach die Versammlung Yisroels: ER erhob
seinen Bogen und nahm mich als Ziel
(Eicho 3:12) usw.. Ein Gleichnis, was gleicht der Sache? Einem Kriegshelden,
der eine Zielscheibe aufstellte und darauf Pfeile abschoss.
חציו כלים והקורה במקומה עומדת, אף ישראל כל זמן
שהיסורין באין עליהם היסורין כלין והם במקומן עומדין ואינם כלין.
Seine Pfeile zerbrechen, aber die Zielscheibe bleibt
intakt an ihrem Platz stehen. So auch Yisroel, solange die Leiden/
Herausforderungen über sie kommen, die Leiden vergehen, und sie bleiben an
ihrem Platze stehen und zerbrechen nicht.
לכך נאמר הפוך רשעים
ואינם. ע"כ תנחומא. הפך במעשיהם של דור המבול ולא היתה להם תקומה שכל ימי המבול
לא שמשו המזלות ומאז נשבר כחם ואינם גדלים לארך ימים וגבורה כמו מקודם.
Und daher steht: Stürzt die Bösen und sie
vergehen/sind nichtmehr. Dies gemäss Tanchuma.
וע"ז כתיב וימח
את כל היקום כי גם בחטאם היתה להם תקומה. ע"י משטרי שמים שעמדו בעזרם. אע"ג
שסרה ההשגחה מהם. וע"ז היה צריך להפכם משרש.
Und darüber steht geschrieben: Und er löschte alles
Bestehende aus, den auch in ihren Sünden bekamen sie Beistand: Durch die
Wächter des Himmels (die Gestirne und Sternzeichen) die ihnen zu Hilfe standen.
Obwohl die G0ettliche Unterstützung sie
verlassen hatte.Und deshalb wurde es notwendig, sie von der Wurzel her
umzustürzen.
וכן באנשי סדום הפך משרש הרים והפך גם שרשם למעלה
וכן במצרים תחלה נלקה שר של מצרים בים ועי"כ לא נשאר בהם עד אחד וגם כל אלילי
מצרים שהיו עשוים עפ"י טלמסאות וכח השבעת הכוכבים, נשברו כשבר נבל יוצרים כתות.
Und ebenso die Menschen von Sdoim (Sodom) hat ER von der Wurzel der Berge
her umgewälzt, und hat auch ihre Wurzeln nach oben gekehrt, und ebenso mit
Mitzrayim: Zuerst wurde der Schutzengel „Fürst Mitzrayims“ am Meer geschlagen,
wie beim Schilfmeer geschrieben steht „es blieb ihnen keiner bis auf einen“,
und auch sämtliche Götzen Mitzrayims, welche durch ihrer Hände Werk entstanden
waren, mit Talismanen und Sternenkräften, wurden zerschlagen wie das Zerbrechen
zu Scherben der Werke des Töpfers.
וכן בבבל כתיב בישעיה
איך נפלת משמים הילל בן שחר. ומ"ש הפך במעשיהם כי שריהם ומזליהם הם הם מעשיהם
הרעים שעובדים להם והמה נפתים אחריהם ומשפיעים להם כל טוב. כיון ששריהם הם מצד הס"א
שאוהבים מעשיהם זר מעשיהם.
Und ebenso steht geschrieben über Bovel, in Yeschayahu: „Wie bist du vom Himmel gefallen, du
Morgenstern, Sohn der Morgenröte!“ Und was bedeutet „Er wälzte ihre Taten um“?
Denn ihre Fürsten und ihre Sternenkonstellationen sind genau jene bösen Taten,
denen sie dienen, und sie werden von ihnen verführt und erhalten von ihnen
alles Gute. Da ihre Fürsten von der Seite der Sitra Achra (der anderen Seite)
stammen, die ihre Taten lieben, sind ihre Taten fremd und verdorben.
וכן כל ענין הזנות שהיה בדור המבול היה לערבב הכחות
וכן במצרים ובבבל שהיו ג"כ מלא כשופים חרטום ואשף וכשדי ושרי הטומאה הם מעשיהם
בעצמם והענין ארוך ואכ"מ. ועל כולם אמר דוד שם נפלו פועלי און וכו' ר"ל כי
ידוע תבת שמים הוא מלשון שם, שמורה על תכלית ההרחק כמו שמרמז על מקום רחוק אומר מלת
שם, וזה שמים, וז"ש שם נפלו ר"ל שאינם מהנופלין אשר יפלו רק למטה במקומם
אבל יפלו בשרשם למעלה תחלה.
Und so war es
auch mit der ganzen Angelegenheit der Unzucht, die in der Generation der Flut
herrschte, um die Kräfte zu verwirren. Ebenso in Ägypten und Babylon, die
ebenfalls voller Zauberei, Magie, Beschwörung und chaldäischer Künste waren.
Die Fürsten der Unreinheit sind ihre eigenen Taten, und diese Angelegenheit ist
umfassend und würde hier zu weit führen. Über all dies sagte David: „Dort
fielen die Übeltäter“ usw. Das bedeutet, es ist bekannt, dass das Wort „Himmel“
(שמים)
vom Begriff „dort“ (שם)
stammt, was auf eine große Entfernung hinweist, wie wenn man mit dem Wort
„dort“ auf einen entfernten Ort verweist. Dies ist der Himmel (שמים). Und
das ist gemeint mit „dort fielen sie“, nämlich dass sie nicht zu denen gehören,
die nur an ihrem Ort nach unten fallen, sondern dass sie zunächst an ihrer
Wurzel oben fallen.
ושם מרמז על מקום
השרש. ועי"ז דוחו ולא יוכלו קום. כיון שאין להם שרש ותקוה.
Und „dort“
verweist auf den Ort der Wurzel. Dadurch wurden sie umgestoßen und konnten
nicht mehr aufstehen, weil sie weder Wurzel noch Hoffnung haben.
Yisroel – des Ewigen Baum
אבל ישרא"ל נופלי"ם
ועומדי"ם ר"ל שלא כאלה חלק יעקב. שיפלו ח"ו משרשם. רק ישראל בעצמם נופלים
ושרשם חי וקים, לזה ועומדים, וכן הוא אומר "אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי"
ר"ל שישראל אומרים לאומות השמחים על צרותיהם ונפילתן. ואומרים להם שאין זו שמחה
כי אינה נפילה כלל כמו שלא יקרה מי שיושב בבית אפל והאור לו מנגד לא יתכן שיאמרו כי
הוא נלקה בחשך.
Aber Israel fällt
und steht wieder auf, das heißt, Jakobs Anteil ist nicht wie der der anderen.
Sie fallen, Gott bewahre, nicht von ihrer Wurzel. Nur Israel selbst fällt, doch
ihre Wurzel bleibt lebendig und bestehen, deshalb stehen sie wieder auf. So
heißt es: „Freue dich nicht über mich, meine Feindin, denn wenn ich gefallen
bin, stehe ich wieder auf.“ Das bedeutet, dass Israel zu den Völkern, die sich
über ihre Nöte und ihren Fall freuen, sagt: „Das ist keine Freude, denn es ist
überhaupt kein Fall.“ Es ist, als würde man von jemandem, der in einem dunklen
Haus sitzt und das Licht vor sich hat, sagen, dass er in der Dunkelheit
angetroffen wurde.
כי אין צריך רק התקרבות אל האור כי ישראל ששרשם
עומד א"כ גם כי נפלתי ר"ל הנפילה אם קם מתיצב על נכון כמ"ש אתם נצבים
לפני ה' ואינה נפילה כי ה' אור לי כנ"ל. כי אני ה' לא שניתי א"ר חנינא בר
פפא אמר הקב"ה מעולם לא הכיתי אומה ושניתי לה אבל אתם בני יעקב לא כליתם יבואר
בהנ"ל רק בהמתיק הענין שכתבנו למעלה ממשל האילן שידוע בחכמת הטבע שהעץ הוא מלא
קנוקנות וגידים. אשר ישלח בו מיץ ספוגי ולחלוחית האדמה שיונק השרש וישלחם אל הגזע ומשם
לענפים הגדולים והקטנים, איש לפי אכלו.
Denn es bedarf
nur der Annäherung ans Licht, da Israels Wurzel bestehen bleibt. Selbst wenn
ich gefallen bin, bedeutet der Fall, dass ich wieder aufstehe und fest stehe,
wie es heißt: „Ihr steht heute vor dem Ewigen.“ Dies ist kein Fall, denn der
Ewige ist mein Licht, wie oben erwähnt. Denn „Ich, der Ewige, habe mich nicht
verändert.“ Rabbi Chanina bar Pappa sagte: Der Heilige, gesegnet sei Er,
sprach: „Nie habe ich ein Volk geschlagen und es wiederhergestellt, aber ihr,
die Kinder Jakobs, seid nicht vernichtet.“ Dies wird durch das oben erwähnte
Gleichnis vom Baum erklärt, das wir bereits erläutert haben. In der
Naturwissenschaft ist bekannt, dass der Baum voller Fasern und Adern ist, die
den Saft, die Feuchtigkeit und die Nährstoffe der Erde, die die Wurzel
aufnimmt, durch den Stamm zu den großen und kleinen Ästen leiten, jeder nach seinem
Bedarf.
והנה השרש עושה פעולת השלוח תמיד לא ישקוט רק לפעמים
יולד חולי בהענפים. שיצמקו הקנוקנות ואינם מוכנים לקבל יניקת השרש אזי בבוא המזון אל
המקום הזה ואין מי שיקבלהו הוא שב אל שרשו. וממילא הענף מחוסר מזון וחיות ועי"כ
גם חום השמש ושנוי האור יפעול בו ליבשו והיה כערער בערבה עד אשר ינקה ויבריא ומוח עצמותיו
ישוקה, אז יקבל השפע כבתחלה, ובאופן זה, אבל לפעמים שהענפים יונקים מן שרשם בטוב בריאים
ומוצקים רק שבעל האילן רואה שהאילן הוא סם המות והפירות אשר יגדלו על הענפים ימיתו
בני אדם. אזי בודאי עוקרו עם השרש לבל ישוב ויפרה ראש פתנים.
Und siehe, die
Wurzel wirkt ständig wie ein Bote/ Quell, der niemals ruht. Doch manchmal
entsteht eine Krankheit in den Ästen, sodass die Zweige verdorren und nicht
bereit sind, die Nahrung der Wurzel aufzunehmen. Wenn dann die Nahrung an
diesen Ort gelangt und niemand da ist, sie aufzunehmen, kehrt sie zur Wurzel
zurück. Dadurch fehlt es dem Ast an Nahrung und Lebenskraft, und infolgedessen
wirken auch die Hitze der Sonne und die Veränderung des Lichts auf ihn ein, ihn
auszutrocknen, sodass er wie ein Wacholderstrauch in der Wüste wird. Dies
bleibt so, bis er gereinigt und geheilt ist und das Mark seiner Knochen
erfrischt wird. Dann nimmt er den Überfluss wieder wie zuvor auf. So geschieht
es in diesem Fall.Manchmal jedoch saugen die Äste gut und gesund von ihrer
Wurzel und sind kräftig und stark. Doch wenn der Herr des Baumes sieht, dass
der Baum ein tödliches Gift ist und die Früchte, die an den Ästen wachsen,
Menschen töten, dann wird er sicherlich samt der Wurzel ausgerissen, damit er nicht
wiederkehrend giftige Schlangenköpfe hervorbringt.
וכן המשל בישראל שמקבלים
השפע ע"י הקב"ה שהוא השרש עץ החיים הנטוע בתוך הגן והם הענפים נצר מטעיו.
הנה שרש השרשים תמיד ידו פתוחה להשפיע שפע שבע רצון רק לפעמים הענפים המקבלים מתקלקלים
ע"י העונות ונסתמו צנורי נשמותיהם הרוחנים המקבלים החיות מהשרש וא"כ החסרון
הוא בענפים ואז כשבא השפע אליהם והם בלתי ראוים לקבל חוזר השפע אל מקומו עד אשר ישובו
ויזככו הצנורות וקנוקנות הנפש עוד ישוב לשוש עליהם לטוב כבתחלה.
Und so ist das
Gleichnis bei Israel: Sie empfangen den Überfluss durch den Heiligen, gesegnet
sei Er, der die Wurzel ist, der Baum des Lebens, der im Garten gepflanzt ist,
und sie sind die Äste, die Sprösslinge seines Gartens. Siehe, die Wurzel aller
Wurzeln hat stets die Hand offen, um Überfluss und Wohlgefallen in Fülle zu
spenden. Doch manchmal verderben die empfangenden Äste durch Sünden, und die
geistigen Kanäle ihrer Seelen, die die Lebenskraft von der Wurzel empfangen,
verstopfen. Der Mangel liegt also in den Ästen. Wenn dann der Überfluss zu
ihnen kommt und sie nicht in der Lage sind, ihn aufzunehmen, kehrt der
Überfluss an seinen Ursprung zurück, bis sie sich läutern und die Kanäle und
Fasern ihrer Seele reinigen. Dann wird Er wieder über sie frohlocken und ihnen
Gutes tun wie zuvor.
אבל באו"ה שמקבלים
שפעם ע"י השרים. ולפעמים יראה האדון שהכל שלו רשע עריץ ומתערה כאזרח רענן בשרשו
שלמעלה ומזלו עומד לו. אך הוא גדל סם המות חמת תנינים למו ונחש הנחשת בעקבו. אזי צריך
לעקרו עם השרש. וז"ש אני ה' לא שניתי ר"ל שהחילוק בין עונש אומות לישראל
שזה ע"י ישראל בעצמם וכליון האומות בא ע"י כונה מהקב"ה וז"ש אני
ה' בעונש שאני הגורם לזה שאני רואה שצריך לעקור האילן של סם המות, לא שניתי לא הכיתי
אומה ושניתי לה, כי אני עוקרה עם השרש, אבל ואתם בני יעקב ר"ל יסורין שבאים עליכם
אתם הגורמים שיש קלקול בכם ואינכם יכולים לקבל מהשרש א"כ לא כליתם כיון שהשרש
קיים. אמר "אני ה' " כי עונש ישראל שהוא רק מניעת השפע הוא הגורם של מדה"ד
שדרכו לצמצם כידוע.
Doch bei den
Völkern der Welt, die ihren Überfluss durch die Schutzfürsten empfangen, sieht
der Herr manchmal, dass alles, was ihnen gehört, ein böser Tyrann ist, der sich
wie ein grünender Bürger an seiner oberen Wurzel festsetzt und dessen Stern ihm
hold ist. Doch er wächst als tödliches Gift, als Zorn der Drachen und als
kupferne Schlange, die ihm auf den Fersen ist. Daher muss er mitsamt der Wurzel
ausgerissen werden. Das ist gemeint mit: „Ich, der Ewige, habe mich nicht
verändert.“ Das heißt, der Unterschied zwischen der Bestrafung der Völker und
Israels liegt darin, dass bei Israel die Strafe durch sie selbst erfolgt,
während die Vernichtung der Völker durch die Absicht des Heiligen, gesegnet sei
Er, geschieht. Das ist, was gemeint ist mit „Ich, der Ewige“: Bei der
Bestrafung bin ich der Verursacher, weil ich sehe, dass der Baum des tödlichen
Giftes ausgerissen werden muss. „Ich habe mich nicht verändert“ bedeutet: Ich
habe kein Volk geschlagen und es wiederhergestellt, denn ich reiße es mitsamt
der Wurzel aus. Doch ihr, die Kinder Jakobs, bedeutet: Die Leiden, die über
euch kommen, verursacht ihr selbst, weil ein Verderben in euch ist und ihr
nicht in der Lage seid, von der Wurzel zu empfangen. Daher seid ihr nicht
vernichtet, weil die Wurzel bestehen bleibt. Es heißt „Ich, der Ewige“, weil
die Bestrafung Israels, die lediglich in der Zurückhaltung des Überflusses
besteht, durch die Eigenschaft der göttlichen Gerechtigkeit verursacht wird,
die, wie bekannt, dazu neigt, einzuschränken.
Gnädiges Gericht
אבל עונש א"ה
שהוא בפועל לעקרם ולשרשם, הוא ע"י מדת הרחמים שנהפך למדה"ד שאם היה במדת
הדין אין דרכו להסיר רק ההשגחה אבל שישגיח לרעה א"א כי דרכו רק לסלק ההשגחה למרומים
והדבר ידוע בכתבי האר"י ז"ל.
Aber die Strafe des Allerhöchsten, welche in der
kompletten Auswurzelung besteht, geschieht mittels des zum Aspekt des Gerichts
gewandelten Aspekts der Gnade. Denn wäre es der reine Aspekt des Gerichtes –
wäre es nicht sein normaler Gang, nur die Himmlische Vorsehung/Aufsicht zu
entziehen, sondern mittels dieser Aufsicht das Böse zum Bösen zu führen, was
jedoch unmöglich ist, den SEINE Wege sind, nur den Höheren Kontrollkräften die
Aufsicht zu entziehen, und diese Dinge sind durch den ARI Seligen Angedenkens
bekannt.
ובזה י"ל מ"ש בשעה שהקב"ה מסתכל
במעשיהם של רשעים ומהפך בהם. שמהפך ע"י מדת הרחמים לדין. ואז הוא מסתכל בהם משגיח
לרעה דאם היה במה"ד לא היה מסתכל. וא"כ לא היה מחויב כליה כיון שאינם נתונים
תחת ההשגחה כנ"ל. שנאמר חצי אכלה בם רישא דקרא אספה עלימו רעות חצי אכלה בם. ויובן
במ"ש למעלה כי רבוי הקללות הוא לטובה כי כל שהקללות מתרבים הוא בא מעלולים התחתונים.
שהם מתרבים בדרך עלה ועלול.
Und so lässt sich sagen, dass, wenn geschrieben steht „wenn
HaSchem die Taten der Bösen betrachtet und diese umstürzt: Dass ER dies tut
mittels des zum Aspekt des Gerichts gewandelten Aspekts der Gnade. Und nur dann
betrachtet er sie und führt seine Aufsicht zum Bösen, denn wäre da nur der
Aspekt des Gerichtes - er betrachtete sie nicht! Und dann wären sie auch nicht
strafwürdig, denn sie wären garnicht unter SEINER Aufsicht (anm: die absolut schrecklichste
Strafe für jedes Geschöpf ist des Allmächtigen Gleichgültigkeit, wenn er sie
einfach den Gesetzen der Natur überlässt. Denn die Natur ist so geschaffen,
dass sie vergeht, und nie mehr wiederkommt). Wie geschrieben steht „SEINE
Pfeile werden sie verzehren“, und der Anfang des Satzes lautet „ich werde
Flüche auf sie häufen, meine Pfeile werden sie verzehren“. Und von dem, was
oben geschrieben steht „denn die Flüche werden sich vermehren“, lernen wir, und
es wird verständlich, dass die Vielzahl der Flüche zum Guten ist, denn je mehr
die Flüche zunehmen, desto mehr kommen sie aus den unteren Wirkungen, die sich
durch den Weg von Ursache und Wirkung vermehren.“
וישראל הם למעלה מעלולים התחתונים אף בעת חטאם מצד
נפשם שהיא חלק אלוה. וז"ש ע"י שאספה וארבה עלימו רעות שהוא מהנהגות השפלות
ממילא חצי כלים והם אינם כלים. כי הם יותר חזקים מהחצים. והביא משל מהגבור שזורק החצים
אל המטרה שהקורה חזקה יותר מהחצים. וגם רמז שמה שהקב"ה שולח יסורין על ישראל אינם
להרע להם רק להכין הדרך שיוכלו לשוב ולקבל שפעת ה' ולא תלך השפע בדרך עקלקלות כמו הגבור
שאין כוונתו לשבר את הקורה רק לכוין שילכו החצים אל המטרה וע"ז מביא ג"כ
קרא דרך קשתו שתחלה אומר דרכי סורר ויפשחני. ר"ל שנתקלקלו דרכי צנורות השפע ולזה
דרך קשתו ויציבני רק למטרה לחץ לכוין השפעת אלהי בדרך ישר לישראל חבל נחלתו:
Und Israel steht
über den unteren Wirkungen, selbst in der Zeit ihrer Sünde, aufgrund ihrer
Seele, die ein Teil Gottes ist. Und das ist, was gesagt wurde: Durch das Häufen
und Vermehren des Unheils über sie, das aus den niedrigen Führungen kommt,
werden die Pfeile automatisch vernichtet, aber sie selbst werden nicht
vernichtet. Denn sie sind stärker als die Pfeile. Und er brachte ein Gleichnis
von einem Helden, der Pfeile auf ein Ziel wirft, wobei der Balken stärker ist
als die Pfeile.
Und er deutete
auch an, dass die Leiden, die der Heilige, gesegnet sei Er, über Israel
schickt, nicht dazu dienen, ihnen zu schaden, sondern den Weg zu bereiten,
damit sie umkehren und den Überfluss Gottes empfangen können, und dass der
Überfluss nicht auf krummen Wegen fließt. Wie der Held, dessen Absicht nicht
ist, den Balken zu zerbrechen, sondern die Pfeile auf das Ziel zu richten.
Und darauf bringt
er auch den Vers: ‚Er hat seinen Bogen gespannt‘, wobei es zunächst heißt:
‚Meine Wege sind verdorben, und er hat mich verwundet.‘ Das bedeutet, dass die
Wege der Kanäle des Überflusses verdorben wurden, und deshalb hat er seinen
Bogen gespannt und mich als Ziel aufgestellt, nur um das Ziel zu treffen, um
den Überfluss Gottes auf geradem Weg zu Israel, seinem Erbteil, zu lenken
אתם נצבים יל"פ כי האדם נקרא הולך ממדרגה למדרגה
ואינו עומד רגע על ענין אחד רק במעלות הסולם רצוא ושוב אף מי שכבר הגיע אל שלמותו לדבק
בעלת העלות באופן שאין השגה למעלה הימנה אין לו מקום לילך ונקרא עומד ועז"א ואתה
פה עמוד עמדי. דכיון שעלה אל מדרגה העליונה מאשר ביכלת מין האנושי להשיג הוא שיהיה
אצל כסא כבוד ופרשז עליו עננו א"ל עמוד שתקרא עומד ע"י שאתה עמדי וכן אמר
ואנכי עמדתי בהר ששם היה עומד על מדרגה אחת ועז"א אתם נצבים היום כלכם שכלכם במדרגת
עומדים והטעם כי אתם לפני ה' אלהיכם ואין עליה גדולה מזו. בזה יל"פ מ"ש בתנחומא
פ' בראשית ובחז"ל היום לעשותם ולא למחר לעשותם היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם שחדא
תליא באידך, כי הטעם ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא כי השכר הוא צדיקים יושבים ועטרותיהם
בראשיהם ונהנים מזיו השכינה וא"כ כשהם באופן זה שעומדים לפני המלך ונהנים מזיו
כבודו יתברך שוב א"א שילכו ממדרגה למדרגה כי אין מדרגה גדולה למעלה מזו לזה אין
מקבלים שכרם בזה העולם כדי שיוסיפו תורה ומצות, משא"כ בעה"ב בעמדם תרפינה
כנפיהם ושם עולם הגמול שוה א"א שיהיה שם עולם המעשה וז"ש כי היום לעשותם
ולא למחר לעשותם וזה ממילא היום לעשותם וא"א לקבל שכר היום שא"כ מהנמנע שיהא
עולם המעשה. ולמחר לקבל שכרם ולא אפשר לעשותם:
ד"א חושב בכאן עשר מדרגות כמ"ש בזוה"ק
פ' יתרו (דף ל"ז) והענין ע"פ מ"ש המהרש"א פרק י' יוחסין דכמו שהמרכבה
העליונה נכללת מעשר מדרגות ואין דבר שבקדושה פחות מעשרה כן למטה קדושת ישראל זיו הדרם
הוא בעשר מדרגות והם עשרה יוחסין שעלו מבבל ואע"ג שבתוכם יש פסולים ממזירי נתיני
שתוקי ואסופי כן גם למעלה יש צד הימין והמשמאילים וזה שחושב מרע"ה כאן עשר מדרגות
יוחסין של ישראל חמשה מימינים וחמשה משמאילים והכל שלמות המרכבה העליונה לראש פנה ועז"א
שהגעתם למדרגת היותכם בעצמכם לפני ה' אלהיכם ואתם חיות הקדש הנושאים כסא כבודו ועז"א
ה' אלהיכם שחמשה הראשונים הם לעמת שם הויה רחמים וחמשה האחרונים לעמת ה' אלהיכם דין
ועז"א היום כלכם ודרשו חז"ל כיום שהוא מאפיל ומאיר כי שלמות היום להקרא יום
שלם הוא היום ולילה. והנה ידוע כי יום ולילה לא ישבותו רצוני שבכל רגע ורגע ימצא בכדור
העולם יום ולילה כי בעת שהשוכנים על הכדור יום יהיה לאנשי עולם החדש השוכנים תחת כפות
רגלינו לילה ובעת שאצלנו לילה אזי אצלם יום, והנה היום תמיד מאפיל ומאיר ברגע אחד כן
הנהגת המרכבה דין ורחמים ממוסכים וממוזגים זה בזה כולם ברורים להנהגה השלמה, וכן בעם
ישראל שהם מרכבה התחתונה שלמות היוחסין שלהם בעשר מדרגות הנ"ל אור וחשך ביום וזה
היום כלכם שכלכם דומים ליום שהוא מאפיל ומאיר ברגע אחד כן שלמות המרכבה התחתונה יום
רחמים ולילה דין ממוזגים וממוסכים ועי"כ לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו הברכה והקללה
דין ורחמים:
Freie Wahl, Ehrfurcht
und Lohn
- וּבָזֹּאת
יוּבַן מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּמִּדְרָשׁ הוּבָא בְּיַלְקוּט רְאֵה, נִקְרְאוּ
מַלְאָכִים עוֹמְדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ"
(ישעיהו ו, ב), וְנִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַתֶּם
נִצָּבִים" (דברים כט, ט). וּמִי חָבִיב יוֹתֵר? מִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ
הוּא מְשַׁבֵּחַ עֲמִידָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כֵּן יַעֲמוֹד זַרְעֲכֶם
וְשִׁמְכֶם" (ישעיהו סו, כב), וּכְתִיב: "זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה
לְתָמָר" (שיר השירים ז, ח).
Und hierdurch wird
erklärt, was im Midrasch gesagt wurde, wie es im Jalkut Re'eh zitiert wird: Die
Engel werden „stehend“ genannt, wie es heißt: „Seraphim standen über Ihm“
(Jesaja 6,2), und Israel wird „stehend“ genannt, wie es heißt: „Ihr steht“
(Deuteronomium 29,9). Und wer ist liebenswerter? Derjenige, dessen Stehen der
Heilige, gepriesen sei Er, lobt, wie es heißt: „So wird euer Same und euer Name
bestehen“ (Jesaja 66,22), und es steht geschrieben: „Dies ist deine Gestalt,
sie gleicht der Palme“ (Hohelied 7,8).
רַצָּה לוֹמַר, כִּי הַמַּלְאָכִים נִקְרָאִים
עוֹמְדִים, כִּי כָּל מַעֲשֵׂיהֶם בְּהֶכְרֵחַ וְלֹא בִּבְחִירָה, מַה שֶּׁאֵין
כֵּן יִשְׂרָאֵל שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם בִּבְחִירָה נִקְרָאִים הוֹלְכִים.
וּכְשֶׁיַּגִּיעוּ לְמַדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה בְּעוֹלָם הַגְּמוּל, נִקְרְאוּ
עוֹמְדִים גַּם כֵּן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "אַתֶּם נִצָּבִים". אָךְ לֹא
יָדַעְנוּ אֵיזֶה מֵהֶם חָשׁוּב יוֹתֵר. לָזֹּאת נֶאֱמַר: מִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ
בָּרוּךְ הוּא מְשַׁבֵּחַ עֲמִידָתוֹ, כִּי בַּמַּלְאָכִים כָּתוּב:
"בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו" (ישעיהו ו, ב), שֶׁלֹּא יֵהָנוּ מִזִּיו
הַשְּׁכִינָה, כִּי "מָן דְּאָכִיל דְּלֹא דִּילֵיהּ, בָּעֵית
לְאִסְתַּכּוּלֵי בְּאַפֵּיהּ" (מי שאוכל מה שאינו שלו, מתבייש להסתכל
בפניו). מַה שֶּׁאֵין כֵּן יִשְׂרָאֵל, עַם קְרוֹבוֹ, נֶהֱנִים מִזִּיו הַשְּׁכִינָה.
Es will besagen, dass die Engel „stehend“ genannt werden, weil all ihre
Taten unter Zwang und nicht freiwillig erfolgen, im Gegensatz zu Yisroel,
dessen Taten aus freiem Willen erfolgen und die daher „gehend“ genannt werden.
Und wenn sie die höchste Stufe in der Welt der Belohnung (Höhere Welt,
Oilom HaBo. Dies ist ein sehr tiefgründiges Konzept, das die Kommende Welt
ebenso betrifft wie die Sphären dieser Welt, die dem Materiellen vorgeschaltet
sind und für uns kaum oder garnicht erfahr- und verstehbar) erreichen,
werden sie ebenfalls „stehend“ genannt, wie es heißt: „Ihr steht“ (Devorim 29,9).
Doch wir wissen nicht, wer von ihnen bedeutender ist. Daher wird gesagt:
Derjenige, dessen Stehen der Heilige, gepriesen sei Er, lobt, denn bei den
Engeln steht geschrieben: „Mit zweien bedeckt er sein Angesicht“ (Jesaja 6,2),
damit sie nicht vom Glanz der göttlichen Gegenwart profitieren, denn „wer isst,
was nicht sein ist, schämt sich, in sein Angesicht zu blicken“. Im Gegensatz dazu
genießt Israel, sein nahes Volk, den Glanz der göttlichen Gegenwart.
וְיָדוּעַ מַה שֶּׁאָמְרוּ הַמְּחַקְּרִים,
שֶׁלֹּא יִתָּכֵן שֶׁיִּשְׁתַּבֵּחַ אָדָם בְּפוֹעֵל פְּעוּלָה בְּטֶבַע, כְּמוֹ
שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּבֵּחַ הַדְּבוֹרָה בְּיוֹפִי מַלְאָכְתָּהּ בְּעוּגוֹת
הַשַּׁעֲוָה, וְהַשְּׁמָמִית בְּקוּרֵי עַכָּבִישׁ שֶׁלָּהּ, כִּי פְּעוּלָתָהּ
מֻכְרַחַת בְּטֶבַע. רַק בָּזֹּאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל, אִם מַלְאָכְתוֹ
בְּרָצוֹן וּבִבְחִירָה. בַּהֲנָ"ל יְבוֹאַר: "אַל יִתְהַלֵּל חָכָם
בְּחָכְמָתוֹ וְגוֹ'" (ירמיהו ט, כב), כִּי אַרְבָּעִים יוֹם קוֹדֵם יְצִירַת
הַוָּלָד מַכְרִיזִין: "חָכָם יִהְיֶה אוֹ עָשִׁיר וְגִבּוֹר", רַק
צַדִּיק וְרָשָׁע לֹא אָמְרוּ, כִּי זֶה נִתַּן לִבְחִירַת הָאָדָם.
Und es ist bekannt, was die Weisen sagten, dass ein Mensch sich nicht für
eine Handlung rühmen kann, die aus seiner Natur erfolgt, so wie die Biene sich
nicht für die Schönheit ihrer Arbeit an den Waben rühmt, noch die Spinne für
ihre Spinnweben, denn ihre Handlung ist durch die Natur erzwungen. Nur darin
soll sich der rühmen, der sich rühmt, wenn seine Arbeit aus Willen und freier
Wahl geschieht. Damit wird erklärt: „Der Weise rühme sich nicht seiner Weisheit
usw.“ (Jeremia 9,22), denn vierzig Tage vor der Erschaffung des Embryos wird
verkündet: „Er wird weise sein oder reich und stark“, doch Gerechter oder
Bösewicht wird nicht gesagt, denn dies ist der freien Wahl des Menschen
überlassen.
וְאִם כֵּן, אֵין לְהִתְהַלֵּל בְּחָכְמָה,
גְּבוּרָה, עֹשֶׁר, כִּי הוּא גְּזֵרָה קוֹדֵם יְצִירָה וְאֵין תְּהִלָּה בָּזֹאת
כַּנַּ"ל. רַק בָּזֹאת יִתְהַלֵּל, אִם יִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחָכְמָה
לְהַשְׂכִּיל וִידַע אוֹתִי, כִּי אֲנִי ה' לְהַשְׂכִּיל מְצִיאוּתוֹ וְאַחְדוּתוֹ
יִתְבָּרֵךְ, וּבִגְבוּרָה וְעֹשֶׁר יִשְׁתַּמֵּשׁ לַעֲשׂוֹת חֶסֶד מִשְׁפָּט
בָּאָרֶץ. וְנוֹתֵן הַטַּעַם: "כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי" (ירמיהו ט,
כג), עַל פִּי הַיָּדוּעַ אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא שַׁיָּךְ רָצוֹן,
כִּי רְצוֹנוֹ הוּא הָעֲשִׂיָּה וְכָל לֹא נֶעְלַם מִמֶּנּוּ, וְאֵיךְ שַׁיָּךְ
רָצוֹן?
Und wenn dem so ist, soll man
sich nicht mit Weisheit, Stärke oder Reichtum rühmen, denn dies ist eine
Bestimmung vor der Erschaffung, und darin liegt kein Ruhm, wie oben erwähnt.
Nur darin soll sich rühmen, wenn er Weisheit nutzt, um zu erkennen und Mich zu
kennen, denn Ich bin der Ewige, um Seine Existenz und Einheit, gesegnet sei Er,
zu verstehen, und mit Stärke und Reichtum handelt, um Güte und Gerechtigkeit
auf Erden zu tun. Und er gibt den Grund an: „Denn an diesen habe Ich Gefallen“
(Jeremia 9,23), gemäß dem Bekannten beim Heiligen, gesegnet sei Er, gibt es
keinen Willen, denn Sein Wille ist das Tun, und nichts ist vor Ihm verborgen,
und wie sollte da Wille zutreffen?
אֲבָל בָּעִנְיָן הַזֶּה שַׁיָּךְ רָצוֹן,
שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בְּצִדְקַת הָאָדָם, כִּי זֶה אֵינוֹ
בְּיָדוֹ, רַק נָתַן הַבְּחִירָה לְיַד הָאָדָם. וְעַל זֹאת נֶאֱמַר: "רוֹצֶה
ה' אֶת יְרֵאָיו" (תהלים קמז, יא), רַק בָּזֶה שַׁיָּךְ רָצוֹן. וְזֶה
שֶׁאָמַר: "כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי", רַק בָּזֶה שַׁיָּךְ אֵצְלִי
חֵפֶץ וְרָצוֹן, אֲבָל בְּזוּלַת זֹאת הַכֹּל בְּיָדִי וְעַל פִּי גְּזֵרָתִי,
וְאֵינוֹ בְּיַד הָאָדָם, וְאֵין מִן הַמְּנֻעָה שֶׁיִּתְהַלֵּל בָּזֹאת. וּבָזֹאת
יֵאָמֵר מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: "זַמְּרוּ כְּבוֹד שְׁמוֹ, שִׂימוּ כָּבוֹד
תְּהִלָּתוֹ" (תהלים סו, ב), רַצָּה לוֹמַר, לְהוֹצִיא מִדַּעַת הַפּוֹקְרִים
הַפּוֹרִים רֹאשׁ וְלַעֲנָה, לוֹמַר כִּי מַעֲשֵׂה בְּרִיאַת הָעוֹלָם הָיָה
בְּהֶכְרֵחַ בְּהַאֲצָלַת הַמּוּשְׂכָּל מֵהַמַּשְׂכִּיל וְהַצֵּל מֵהַשֶּׁמֶשׁ,
שֶׁבְּמַעֲשֶׂה כָּזֶה אֵין הַתְּהִלָּה בִּבְרִיאַת עוֹלָם הַמּוּפְלָאָה וְהַנּוֹרָאָה,
רָאוּי שֶׁיְּכַבְּדוּ אוֹתוֹ וְיִתְּנוּ לוֹ כָּבוֹד, וְהוּא יִתְכַּבֵּד
בִּפְעוּלָה זֹאת אַחַר שֶׁהִיא בְּהֶכְרֵחַ.
Doch in dieser Angelegenheit ist der Wille
massgebend, denn der Heilige, gesegnet sei Er, wünscht die Gerechtigkeit des
Menschen, weil dies nicht in Seiner Hand liegt, sondern Er die freie Wahl dem
Menschen überlassen hat. Darum heißt es: „Den Ewigen verlangt nach denen, die
Ihn fürchten“ (Psalm 147,11), nur diesbezüglich ist der Wille massgebend.
Und das ist, was gesagt wurde: „Denn an diesen habe
Ich Gefallen“, nur darin gibt es bei Mir Wunsch und Willen, aber in allem
anderen liegt alles in Meiner Hand und nach Meinem Beschluss, und es liegt
nicht in der Hand des Menschen, und es ist nicht angemessen, sich damit zu
rühmen.
Und damit wird gesagt, was geschrieben steht: „Singt
die Herrlichkeit Seines Namens, gebt Ehre Seinem Ruhm“ (Psalm 66,2), was
bedeutet, die Ansicht der Frevler zu widerlegen, die behaupten, dass die
Schöpfung der Welt aus Zwang durch die Emanation des Verstandenen aus dem Verstehenden
und des Schattens aus der Sonne erfolgte (dies ist eine Anspielung auf die
Griech. Philosophie, die behauptet, dass nur existiert was wahrgenommen wird
usw., also versucht die Welt aus sich selbst heraus zu erklären und einen „Ewigen
Weltenstoff“ postuliert, den selbst die postulierten „Götter“ nicht zu ändern
vermögen), dass bei einer solchen Tat die Herrlichkeit der wunderbaren und
ehrfurchtgebietenden Schöpfung der Welt nicht dazu führt, dass man Ihn ehrt und
Ihm Ehre gibt, und dass Er durch diese Tat geehrt wird, da sie aus Zwang
erfolgte.
לָזֹּאת נֶאֱמַר: שֶׁלֹּא כֵּן, וּפִיהֶם
דִּבֵּר שָׁוְא, רַק "שִׂימוּ כָּבוֹד תְּהִלָּתוֹ". וְעַל זֹאת
נֶאֱמַר: "לֵאלֹהִים מַה נּוֹרָא מַעֲשֶׂיךָ" (תהלים סו, ג), כִּי
הָעוֹשֶׂה בְּטֶבַע אֵין לְהִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ אַחַר שֶׁאֵין הַפְּעוּלָה
בְּיָדוֹ, אֲבָל "מִשָּׁאַתּוֹ יָגוּרוּ כָּל חַי" (איוב כה, ב), כִּי
מַעֲשֵׂהוּ בְּרָצוֹן. וְזֶה שֶׁאָמַר: מִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
מְשַׁבֵּחַ עֲמִידָתוֹ, כִּי הַמַּלְאָכִים אֵין לָהֶם שֶׁבַח בְּמַה
שֶּׁנִּקְרָאִים עוֹמְדִים, אַדְּרַבָּה, הוּא פְּחִיתוּת לְעֻמַּת בַּעַל
הַבְּחִירָה.
Darum wird gesagt: „Das ist nicht so, und ihr Mund
spricht leere Worte, sondern: gebt Ehre Seinem Ruhm.“ Und darauf wird gesagt:
„Wie ehrfurchtgebietend sind Deine Werke, o Gott“ (Psalm 66,3), denn wer aus
seiner Natur handelt, vor dem braucht man keine Ehrfurcht zu haben, da die Tat
nicht in seiner Hand liegt;
doch „vor
Seiner Macht erzittern alle Lebenden“ (Hiob 25,2), weil Seine Tat willentlich
geschieht. Und das ist, was gesagt wurde: Derjenige, dessen Stehen der Heilige,
gesegnet sei Er, lobt, denn die Engel haben keinen Ruhm darin, dass sie
„stehend“ genannt werden; im Gegenteil, es ist eine Minderung im Vergleich zu
dem, der die freie Wahl besitzt.
אֲבָל יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁיְּבַצְּעוּ אֶת
מַעֲשֵׂיהֶם וְיִזָּכְרוּ לְטוֹב הַצָּפוּן לַעֲמוֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ, הוּא
שֶׁבַח וּתְהִלָּה, פְּאֵר וְכָבוֹד לָהֶם. וְעַל זֹאת מֵבִיא רְאָיָה מִפָּסוּק:
"כֵּן יַעֲמוֹד זַרְעֲכֶם וְשִׁמְכֶם" (ישעיהו סו, כב), וְרֵישָׁא
דִּקְרָא: "כַּאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר
אֲנִי עוֹשֶׂה עוֹמְדִים לְפָנַי" (שם). וְאוֹמֵר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ:
הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים הֵם הַנִּבְרָאִים עַל יְדֵי סִתְרֵי תּוֹרָה, וְהָאָרֶץ
הַחֲדָשָׁה נִבְרֵאת עַל יְדֵי פְּשַׁט הַתּוֹרָה. וְזוֹ כַּוָּנַת הַכָּתוּב:
Doch Israel, wenn sie ihre Taten veredelt
vollbringen und das Verborgene ihnen zum Guten gedacht wird, und sie daher im
Palast des Königs zu stehen kommen, das ist ihr Ruhm und ihre Ehre, ihr Glanz
und ihre Würde. Und darauf bringt er einen Beweis aus dem Vers: „So wird euer
Same und euer Name bestehen“ (Yeschayahu 66,22), und der Anfang des Verses:
„Wie die neuen Himmel und die neue Erde, die Ich mache, vor Mir bestehen“
(ebenda). Und es wird im heiligen Zohar gesagt: Die neuen Himmel sind die, die
durch die Geheimnisse der Tora geschaffen wurden, und die neue Erde wurde durch
die einfache Auslegung der Tora geschaffen. Und dies ist die Absicht des
Verses:
אַל
תַּחְשְׁבוּ כִּי תִּהְיֶה הָעֲמִידָה לָכֶם בְּלִי שֶׁבַח כְּמוֹ עֲמִידַת
מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, אַחַר שֶׁאָז תַּעַמְדוּ מִלַּעֲבוֹד עֲבוֹדַת הַמֶּלֶךְ
דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. לָזֹּאת נֶאֱמַר שֶׁאַתֶּם תַּעַמְדוּ כְּמוֹ עֲמִידַת
הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ הַנִּבְרָאִים עַל יְדֵי תּוֹרָתָם, וְהֵם עוֹמְדִים
לְפָנַי תָּמִיד לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּהֶם, וְאִם כֵּן, לֹא תֹאכְלוּ נַהֲמָא
דִּכְסוּפָא.
Denkt nicht, dass ihr ruhmlos vor mir zu stehen kommet, dem Stehen der
Dienstengel gleich. Nachdem ihr stehen werdet vom vollbringen der Arbeit in des
Königs tagtäglichem Auftrag. Darüber steht geschrieben, dass ihr Stehet wie
Himmel und Erde stehen, welche durch ihre Toire geschaffen wurden, und sie
stehen vor Mir, ewig, mich an ihnen zu ergötzen, und wenn dem so ist, werdet
ihr nicht das Brot der Schande essen.
וְזֶה שֶׁאָמַר עוֹד, וּכְתִיב: "זֹאת
קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר" (שיר השירים ז, ח), עַל פִּי מַה שֶּׁנֶּאֱמַר
בְּיַלְקוּט תְּהִלִּים בְּפָסוּק: "צַדִּיק כְּתָמָר יִפְרַח" (תהלים
צב, יג), לָמָּה נִמְשַׁל הַצַּדִּיק לְתָמָר? מַה תָּמָר צִלּוֹ הוֹלֵךְ
לְמֵרָחוֹק, כָּךְ מַתַּן שְׂכָרָם שֶׁל צַדִּיקִים לָעוֹלָם הַבָּא. וְזוֹ
הַכַּוָּנָה: שֶׁקוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר, שֶׁצִּלְּךָ וּמַתַּן שְׂכָרֵךְ
לָעוֹלָם הַבָּא, הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם וּלְמָחָר לְקַבֵּל שְׂכָרָם.
Und von daher, dass weiter geschrieben steht: “Deine
Statur ist palmengleich“ (Schir HaSchirim 7:8), gemäss dessen was in Tehillim
steht (Tehillim 92:13) „der Gerechte spriesst Palmengleich“, weshalb wird der
Gerechte mit der Palme verglichen? Genau wie der Schatten der Palme weit
greift, so weit greift der Lohn der Gerechten in der Nächsten Welt. Dies ist der
tiefere Sinn: Dass deine Statur palmengleich, dass dein Schatten und dein Lohn
in die Nächste Welt greifen: Heute sie zu tun, und morgen ihren Lohn zu
empfangen.
לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ
הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְגוֹ' – יִלָּפֵת כִּי הֲלֹא שָׁאוּל יִשְׁאֲלוּ לוֹמַר, הֲלֹא
כְּבָר נִכְרְתָה בְּרִית עַל הַתּוֹרָה בְּהַר סִינַי כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב
בְּפָרָשַׁת מִשְׁפָּטִים, וּמַדּוּעַ חוֹזֵר עַתָּה פַּעַם שְׁנִיָּה עַל אֵלֶּה
דִּבְרֵי הַבְּרִית לְהַשְׁבִּיעָם בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה. אָךְ כְּבָר יִשְּׁבוּ
הַמְּפָרְשִׁים מֵחֲמַת שֶׁבִּשְׁבוּעָה רִאשׁוֹנָה כָּפָה עֲלֵיהֶם הַר
כְּגִיגִית, וּמִכָּאן מוֹדָעָה רַבָּה לָאוֹרַיְתָא כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב
בְּשַׁבָּת, וְרָצָה שֶׁיִּשָּׁבְעוּ פַּעַם שְׁנִיָּה מֵעַצְמָם וּבִרְצוֹנָם
הַטּוֹב, וְזֶה שֶׁאָמַר כַּוָּנַת הַשְּׁבוּעָה הַזֹּאת הַשְּׁנִיָּה לְמַעַן
הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הוּא יִהְיֶה לְךָ
לֵאלֹהִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ הַמַּתְחִילִים, כִּי בִּשְׁבוּעַת הַר סִינַי הָיָה
לְהֶפֶךְ, שֶׁהוּא הִקְדִּים בֵּאלֹהוּתוֹ עָלֶיךָ קֹדֶם, וְאַחַר כָּךְ
קִבַּלְתָּ מַלְכוּתוֹ עָלֶיךָ. וּבָזֹאת יִלָּפֵת מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בִּשְׁמוּאֵל:
וְלֹא תָסוּרוּ כִּי אַחֲרֵי הַתֹּהוּ אֲשֶׁר לֹא יוֹעִילוּ וְלֹא יַצִּילוּ כִּי
תֹהוּ הֵמָּה, כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' אֶת עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל, כִּי
הוֹאִיל ה' לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעָם, עַל פִּי מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּעַבוֹדָה
זָרָה, שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם יִטְעֲנוּ לָעָתִיד לָמָה לֹא נָתַתָּ גַּם לָנוּ אֶת
הַתּוֹרָה, וְיֹאמַר: הֲלֹא לֹא רָצוּ לְקַבֵּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: אֱלוֹהַּ
מִתֵּימָן יָבֹא וְגוֹ', וְיִטְעֲנוּ לָמָּה לֹא כָּפִיתָ עָלֵינוּ הַר כְּגִיגִית
כְּמוֹ שֶׁכָּפִיתָ עַל יִשְׂרָאֵל, וְאִם כֵּן בָּזֹאת יֵשׁ טַעֲנָה שֶׁאֻמּוֹת
הָעוֹלָם יֹאמְרוּ שֶׁגַּם הֵם רוֹצִים לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, כִּי הָיָה לוֹ
לִכְפּוֹת עֲלֵיהֶם הַר כְּגִיגִית. לָזֹּאת נֶאֱמַר כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' אֶת
עַמּוֹ מִפְּנֵי טַעֲנָה זוֹ, כִּי אַף עַל פִּי כֵן אַחַר כָּךְ בְּעַרְבוֹת
מוֹאָב הוֹאִיל ה' לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעָם תְּחִלָּה, שֶׁהִתְחִיל תְּחִלָּה
לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ לוֹ לְעָם, וְאַחַר כָּךְ הוּא יִהְיֶה לְךָ לֵאלֹהִים,
וְלָזֹאת מִמֵּילָא תִּזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא תָסוּרוּ אַחֲרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, כִּיוָן
שֶׁאֵין לָכֶם טַעֲנַת מוֹדָעָה.** **כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה וְגוֹ' – יָדוּעַ
מִדִּבְרֵי הָאֲרִ"י זַ"ל בְּסֵפֶר הַגִּלְגוּלִים כִּי כָּל נִשְׁמוֹת
יִשְׂרָאֵל קְשׁוּרוֹת זוֹ בָּזוֹ מִטַּעַם ה' לְהִתְפָּאֵר מֵעֵץ הַחַיִּים,
תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן, וְיֵשׁ לָהֶם שָׁרָשִׁים
וְעַנָפִים, וְיֵשׁ נְשָׁמָה הַכּוֹלֶלֶת כַּמָּה אֲלָפִים נְשָׁמוֹת אֲשֶׁר הֵם
עַנָפִים אוֹ עָלִים לִנְשָׁמָה זוֹ. וְדוֹר הַמִּדְבָּר הָיָה שֹׁרֶשׁ כָּל
הַנְּשָׁמוֹת הַהֹוֹוֹת וְהָעֲתִידוֹת לִהְיוֹת, וּמִשָּׁם רוֹעֶה אֶבֶן
יִשְׂרָאֵל דּוֹר וָדוֹר וְחַכְמָיו סוֹפְרָיו וְדוֹרְשָׁיו, כֻּלָּם תַּלְמִידֵי
מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וְכֻלָּם עָמְדוּ בְּהַר סִינַי אֲשֶׁר שָׁרְשָׁם כָּל אֶחָד
אֵצֶל שֹׁרֶשׁ דּוֹר הַמִּדְבָּר, וְכָל דּוֹר הַמִּדְבָּר הָיוּ עַנָפִים אֶל שֹׁרֶשׁ
נִשְׁמַת מֹשֶׁה עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁהוּא עֵץ הַחַיִּים בְּעַצְמוֹ וּבַעְלָהּ
דְּמַטְרוֹנִיתָא אִישׁ הָאֱלֹהִים. וְעַל זֹאת נֶאֱמַר: אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ
פֹּה, רַצָּה לוֹמַר הַנְּשָׁמוֹת שֶׁל דּוֹר הַמִּדְבָּר הַנִּצָּבִים פֹּה
עִמָּנוּ עוֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ, עַל יָדֵינוּ עוֹמֵד לִפְנֵי ה',
וְזֶהוּ כֻּלָּם לְשַׁלְשֶׁלֶת חֶבֶל הַקְּדוּשָׁה וְהַנְּבוּאָה עַל יְדֵי
נִשְׁמַת מֹשֶׁה שֶׁהָיְתָה כּוֹלֶלֶת אֶת כֻּלָּם, וְאֶת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה,
הַנְּשָׁמוֹת הָעֲתִידוֹת לִהְיוֹת עִמָּנוּ הַיּוֹם, הֵם עִמָּנוּ בְּשֹׁרֶשׁ
נִשְׁמָתֵנוּ. וְזֶה בְּעַצְמוֹ כַּוָּנַת עִנְיַן הַקִּבּוּץ שֶׁקִּבְּצָם כָּאן,
שֶׁהָיָה כְּדֵי שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה, אִישׁ בְּאָחִיו
וּבְרֵעֵהוּ, וְהוּא מִצַּד שֶׁיֵּשׁ לָהֶם קֶשֶׁר וְדִבּוּק עַצְמִי עַל יְדֵי
הַנְּשָׁמוֹת הַסְּבוּכוֹת בְּסִבְכֵי עֵץ הַחַיִּים, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעַזְרוּ
לְהַשְׁלִים קוֹמָה שְׁלֵמָה, וְאֵי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְקַן הָאֶחָד זוּלַת
הַשֵּׁנִי, כִּי הָאֹהֶל אֶחָד. לָזֹּאת נֶאֱמַר אַחַר כָּךְ: כִּי אַתֶּם
יְדַעְתֶּם, עַל פִּי מַה שֶּׁנֶּאֱמַר שֶׁשָּׁאַל מִין אֶחָד לְרַבִּי פְּלוֹנִי:
הֲלֹא כָּתוּב בַּתּוֹרָה אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת, וְרֹב הָעוֹלָם עוֹבְדִים
עֲבוֹדָה זָרָה, מַדּוּעַ אֵינְכֶם עוֹבְדִים? וְהֵשִׁיב לוֹ: בְּיִשְׂרָאֵל
כָּתוּב שִׁבְעִים נֶפֶשׁ, וּבְעַכּוּ"ם כָּתוּב שֵׁשׁ נְפָשׁוֹת,
וְהַכַּוָּנָה כִּי יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם נֶפֶשׁ אַחַת אֶחָד מֵעֵץ הַחַיִּים אֲשֶׁר
בְּתוֹךְ הַגָּן, וְנַפְשׁוֹת אֻמּוֹת הָעוֹלָם הֵמָּה מִמְּקוֹם הַפְּרוֹד
לִרְשׁוּת הָרַבִּים, לָזֹאת קְרוּאִים נְפָשׁוֹת, לָזֹאת אֵין קִבּוּצָם קִבּוּץ
וְאֵין חִבּוּרָם חִבּוּר כְּלָל, וְכֻלָּם בְּטֵלִים מִפְּנֵי הַקְּדוּשָׁה
כְּקוֹף בִּפְנֵי אָדָם, וְאֵין שַׁיָּךְ אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת. וְזֶה מַה
שֶּׁהֶרְאָם הַיִּחוּד וְהַחִבּוּר נִשְׁמַת יִשְׂרָאֵל זֶה בָּזֶה, וְכֻלָּם
בְּרוֹעֶה אֶחָד יוֹצֵר כֹּל בָּא, כְּמַתְרֵץ מַה שֶּׁיְדַעְתֶּם שֶׁכָּל
הָאֻמּוֹת בְּכָתֵף וּבְשֶׁכֶם אֶחָד עוֹבְדִים עֲבוֹדָה זָרָה, אַל תָּחוֹסוּ
לְקִבּוּצָם.** **וְעוֹד יְבוֹאַר עַל פִּי מַה שֶּׁנֶּאֱמַר
שֶׁבְּאוֹתוֹ מַעֲמָד הָיוּ כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁעֲתִידוֹת לְהִבָּרֹא עַד סוֹף
הָעוֹלָם, אָךְ יָדוּעַ כִּי יֵשׁ הַרְבֵּה נְשָׁמוֹת הָעֲשׁוּקוֹת בְּיַד
הַקְּלִיפּוֹת וְעַדַיִן לֹא נִתְבָּרְרוּ הַשְּׁלֵמוֹת, וְזֶה כָּל עִקָּר
הַגָּלוּת לְהוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל, וְלֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ
בְּשָׁעַת הַבְּרִית. וְהִנֵּה כָּל גָּלוּת מִצְרַיִם הָיָה לְהוֹצִיא
הַנִּצּוֹצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ מֻבְלָעוֹת בִּקְלִיפַּת מִצְרַיִם עַד
שֶׁבְּלֵיל מַכַּת בְּכוֹרוֹת הֵאִירָה הַלַּיְלָה כִּבִתְקוּפַת תָּמוּז מֵאוֹר
הַשְּׁכִינָה, כִּי הַחֹשֶׁךְ נִתְבַּטֵּל וְנָגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה, וְעַל יְדֵי
זֹאת נִתְבַּטְּלוּ כָּל אֱלִילֵי מִצְרַיִם וְעָשָׂאוּהָ כִּמְצוּלָה שֶׁאֵין
בָּהּ דָּגִים, כִּי עִקָּר חַיּוּתָם הוּא עַל יְדֵי הַנִּצּוֹץ הַקָּדוֹשׁ
הַמְּעֻשָּׁק בֵּינֵיהֶם, וְעַל יְדֵי הַחַיּוּת שֶׁשּׁוֹלְחִים לוֹ יִחְיוּ גַּם
הֵם, יִטָּרְפוּ טֶרֶף אָדָם אָכְלוּ. וְזֶה שֶׁאָמַר: אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה
עִמָּנוּ שֶׁכְּבָר הוֹצִיאוּהָ וְהִצִּיגוּהָ לְצַד הַקְּדוּשָׁה, וְאֶת אֲשֶׁר
אֵינֶנּוּ עִמָּנוּ כְּלָל, רַק בְּיַד הַסִּטְרָא אָחֳרָא, וּמְסַפֵּר אֵיךְ
יִמָּצְאוּ נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁלֹּא יִהְיוּ בְּיַד הַקְּדוּשָׁה. לָזֹּאת
נֶאֱמַר: כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם (בְּסוֹד הַדַּעַת שֶׁהוּא הָיָה גָּלוּת
מִצְרַיִם לְהוֹצִיא הַנְּשָׁמוֹת הַמְּעֻשָּׁקוֹת בַּאֲחוֹרֵי הָעֹרֶף
כַּיָּדוּעַ) אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִפְּנֵי טַעַם זֶה (וְאוֹמֵר
יָשַׁבְנוּ שֶׁשָּׁם כּוֹנְנוּ עִיר מוֹשָׁב, כִּי בִּטְּלוּ אֶת הַקְּלִיפָה
מְקוֹם מִדְבָּר וְצִמָּאוֹן), אֲבָל עֲדַיִן נִשְׁאֲרוּ הַרְבֵּה נְשָׁמוֹת
עֲשׁוּקוֹת בְּקֶרֶב יֶתֶר הַגּוֹיִם, וְאִם הָיוּ יִשְׂרָאֵל זוֹכִים
בַּמִּדְבָּר הָיוּ מוֹצִיאִין אֶת הַכֹּל וְהָיָה שְׁעַת הַתִּקּוּן, אֲבָל אֶת
אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם בַּהַעֲבָרָה בְּעָלְמָא מִפְּנֵי אֲשֶׁר
עֲבַרְתֶּם אֶת פִּי ה', וְלֹא גְּמַרְתֶּם הַבֵּרוּר הָרָאוּי, וְהָרְאָיָה כִּי
וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְלֹא נִתְבַּטְּלוּ כְּמוֹ בְּמִצְרַיִם. וְהָבֵן
הֵיטֵב.** **כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ
בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְגוֹ'. לְבָאֵר זֹאת נִרְאֶה
עַל דֶּרֶךְ הַפִּלְפּוּל. הִנֵּה אָמְרוּ: מִכָּאן מוֹדָעָה רַבָּה לָאוֹרַיְתָא,
וְהִנֵּה הַקֻּשְׁיָה: הֲרֵי דִּינָא דְּמַלְכוּתָא דִּינָא, וְתֵרְצוּ שֶׁזֶּה
דַּוְקָא בִּגְזֵרָה הַכּוֹלֶלֶת כָּל בְּנֵי הַמְּדִינָה, אֲבָל הַתּוֹרָה רַק
לְיִשְׂרָאֵל נִתְּנָה. וּבָזֹאת מִיּוּשָּׁב מַה שֶּׁהִקְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת עַל
מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּעַבוֹדָה זָרָה, שֶׁיִּטְעֲנוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם: כְּלוּם
כָּפִיתָ עָלֵינוּ הַר כְּגִיגִית? וְקָשֶׁה, הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ קַבָּלָה
שְׁלֵמָה, וּלְפִי זֹאת לֵית קוּשְׁיָא מִדֵּי, שֶׁאִם הָיָה כּוֹפֶה גַּם עַל
אֻמּוֹת הָעוֹלָם, מִמֵּילָא הָיְתָה גְּזֵרָה כּוֹלֶלֶת וְאֵינָהּ בַּמּוֹדָעָה,
וְהָוְתָה קַבָּלָה שְׁלֵמָה. וְהִנֵּה זֶה הַתֵּרוּץ לֹא שַׁיָּךְ רַק עַל שְׁאָר
מִצְוֹת, מַה שֶּׁאֵין כֵּן עַל עֲבוֹדָה זָרָה וְשֶׁבַע מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ
גַּם בְּנֵי נֹחַ, הָוְתָה גְּזֵרָה כּוֹלֶלֶת וְלֹא שַׁיָּךְ בָּזֹאת טַעֲנַת
מוֹדָעָה. אָךְ יֵאָמֵר עַל פִּי מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: רָאָה וְיָתֵר גּוֹיִם,
שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם אֵינָם מְקַיְּמִים שֶׁבַע
מִצְוֹת, עָמַד וְהִתִּירָם לָהֶם לָעִנְיָן שֶׁאֵין מְקַבְּלִים עָלָיו שָׂכָר
כְּמִצֻּוִּים וְעוֹשִׂים, רַק כְּאֵינָם מִצֻּוִּים וְעוֹשִׂים. וְאִם כֵּן לְפִי
זֹאת, כִּיוָן שֶׁהֵם נִקְרָאִים אֵינָם מִצֻּוִּים וְעוֹשִׂים, יֵאָמֵר
שֶׁשַּׁיָּךְ טַעֲנַת מוֹדָעָה עַל שֶׁבַע מִצְוֹת. אָךְ יֵשׁ מִדְרָשׁ: רָאָה
וְיָתֵר גּוֹיִם, שֶׁהִתִּיר מָמוֹנָם לְיִשְׂרָאֵל. וְזֶה שֶׁאָמַר: שֶׁאַתֶּם
יְדַעְתֶּם שֶׁעָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם, הוּא מַה
שֶּׁנֶּאֱמַר: אַתֶּם עוֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו, אַל תָּצוּרוּם
וְגוֹ', וְהֵן עַמּוֹן וּמוֹאָב שֶׁלֹּא הוּתַר מָמוֹנָם לְיִשְׂרָאֵל, רַק
שֶׁעָבְרוּ דֶּרֶךְ שָׁם. וְזֶה שֶׁאָמַר: וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְאֶת
גִּלּוּלֵיהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁעוֹבְדִים עֲבוֹדָה זָרָה, וְאַף עַל פִּי כֵן
רְאִיתֶם כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם, שֶׁכַּסְפָּם וּזְהָבָם אַתֶּם, וְלֹא
נִתַּן לְיִשְׂרָאֵל עַד מִדְרַךְ כַּף רֶגֶל. וְעַל כֵּן: רָאָה וְיָתֵר גּוֹיִם,
הוּא שֶׁהִתִּיר לָהֶם שֶׁבַע מִצְוֹת לִהְיוֹת אֵינָם מִצֻּוִּים וְעוֹשִׂים,
וְאִם כֵּן יֵשׁ לָכֶם טַעֲנַת מוֹדָעָה גַּם עַל עֲבוֹדָה זָרָה, כִּיוָן
שֶׁאֵינָהּ גְּזֵרָה כּוֹלֶלֶת. וְהִנֵּה עִנְיַן הַבֵּרוּר עַל הַשְּׁבוּעָה
אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבָא עִמָּהֶם בְּאָלָה
וּבִבְרִית, כְּבָר אָמְרוּ: נוֹדְרִין לַהוֹרְגִין וְלָאוֹנְסִין, כְּגוֹן
שֶׁאָמַר: יֵאָסְרוּ כָּל פֵּרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם עָלַי. וּמַקְשֶׁה: אִם כֵּן
יֵאָסְרוּ כָּל פֵּרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם עָלָיו? וְתֵרְצוּ: דְּאָמַר בְּלִבּוֹ
הַיּוֹם. וְאִם כֵּן גַּם בִּשְׁבוּעָה זוֹ יְכוֹלִים לְבַטֵּל בְּלִבָּם, וְעַל
זֹאת נֶאֱמַר: פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אֲשֶׁר לְבָבוֹ פוֹנֶה הַיּוֹם.
יֵשׁ לְפָרֵשׁ שֶׁבִּשְׁעַת הַשְּׁבוּעָה מְבַטְּלָהּ בְּלִבּוֹ, וְיִלָּמֵד
דָּבָר זֶה בְּתֵיבַת הַיּוֹם, שֶׁחוֹשֵׁב בְּלִבּוֹ הַיּוֹם, שֶׁזֶּה מוֹעִיל
לַהוֹרְגִין וְלַמּוֹכְסִין. וְהִנֵּה הִקְשׁוּ הַמְּפָרְשִׁים: הָא תִּנַח
שֶׁיֵּשׁ טַעֲנַת מוֹדָעָה לְקַבָּלַת הַר סִינַי שֶׁכָּפָה עֲלֵיהֶם הַר
כְּגִיגִית, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּעַרְבוֹת לֹא הָיָה לָהֶם שׁוּם כְּפִיָּה.
וְיֵשׁ מְתָרְצִים: כִּיוָן שֶׁרָאוּ הַקְּלָלוֹת אֲשֶׁר סִדֵּר לָהֶם אָז עַל
הָעוֹבֵר עַל כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, וּבִפְרָט לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּזֹּהַר
הַקָּדוֹשׁ שֶׁהָיוּ רוֹאִים בְּעֵינֵיהֶם הַבְּרָכוֹת וְהַקְּלָלוֹת, וְאָמְרוּ שֶׁהַקְּלָלוֹת
בְּעַצְמָם דִּבְּרוּ לָהֶם לְיָרְאָם וּלְבַהֲלָם, וְאֵין לָךְ כְּפִיָּה
גְדוֹלָה מִזּוֹ. וְזֶה שֶׁאָמַר: וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֵת דִּבְרֵי הָאָלָה
הַזֹּאת, אֵיךְ הָאָלָה בְּעַצְמָהּ מְדַבֶּרֶת אֵלָיו, וְאִם כֵּן גַּם שְׁבוּעָה
זוֹ עַל יְדֵי כְּפִיָּה, וְעַל יְדֵי כָּךְ יִתְבָּרֵךְ בְּלִבּוֹ כִּי יִהְיֶה
לוֹ שָׁלוֹם אִם לֹא יְקַבֵּל, כִּיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ טַעֲנַת מוֹדָעָה.** **דֶּרֶךְ ב': יְבוֹאַר, יָדוּעַ עִנְיַן הַמִּינִים
שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ פּוֹעֵל טוֹב וּפוֹעֵל רַע, וְהָעִנְיָן כִּי לֹא
יְצוּיַר אֵצְלָם שֶׁמֵּאֶחָד פָּשׁוּט יָצְאוּ דְּבָרִים מִתְנַגְּדִים, טוֹב
וָרַע, וּמִזֶּה שָׁפְטוּ שֶׁיֵּשׁ מְמֻנֶּה עַל הַטּוֹב וְיֵשׁ אֲשֶׁר דַּרְכּוֹ
לְפָנָיו רַע. וְהִנֵּה מָצִינוּ בַּנָּשִׁים הָאוֹמְרוֹת לְיִרְמְיָהוּ: וּמִן
אָז חָדַלְנוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם, חָסַרְנוּ כֹּל, כִּי חָשְׁבוּ
שֶׁעֲבוֹדַת הַכּוֹכָבִים הֵם הַפּוֹעֲלִים טוֹב לְעוֹבְדֵיהֶם, וְעֲבוֹדַת
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא אֶרֶץ הַנֶּגֶב. וְזֶה שֶׁכָּתוּב: וַתִּרְאוּ אֶת
שִׁקּוּצֵיהֶם עֵץ וָאֶבֶן, וְאַף עַל פִּי כֵן רְאִיתֶם כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר
עִם עוֹבְדֵיהֶם, וְאַתֶּם יָשַׁבְתֶּם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק,
וְגַם עֲבַרְתֶּם בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם נָעִים וְנָדִים, וְכֻלָּם עוֹבְדֵי הַפֶּסֶל
וְהַחַמָּנִים יוֹשְׁבִים לָבֶטַח. וְאִם כֵּן, פֶּן יֵשׁ בָּכֶם מִשְׁפָּחָה אוֹ
שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פוֹנֶה מֵעִם ה' אֱלֹהֵינוּ, רַצָּה לוֹמַר שֶׁפּוֹנֶה
מֵעֲבוֹדַת ה' עַל יְדֵי ה' אֱלֹהֵינוּ, רַצָּה לוֹמַר עַל יְדֵי שֶׁרוֹאֶה בַּה'
מִדּוֹת דִּין וְרַחֲמִים, וְלֹא יְצוּיַר אֵצְלוֹ שֶׁיָּצְאוּ שְׁנֵיהֶם מֵאֶחָד
הַפָּשׁוּט, וְעַל יְדֵי כָּךְ כַּאֲשֶׁר יִשְׁמַע דִּבְרֵי הָאָלָה יֹאמַר
שֶׁהוּא מִפּוֹעֵל הָרַע, וְעֲבוֹדַת ה' רָעָה בְּעֵינֵי אֲדוֹנֶיהָ אֲשֶׁר לֹא
יָעֲדָה בְּטוֹב מַתַּן שְׂכָרָהּ לְשׁוֹמְרֶיהָ, וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ כִּי
שָׁלוֹם יִהְיֶה לוֹ אִם יֵלֵךְ אַחֲרֵי עֲבוֹדַת הָעֲצַבִּים, וְיַחְשֹׁב
לִסְפּוֹת הָרָוָה הַשֹּׁבַע וְהַשֶּׁפַע אֵתִי הַצְּמֵאָה, רַצָּה לוֹמַר
מֵעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהִיא צְמֵאָה בֶּאֱמֶת, בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים. לָזֹּאת אָז
יֶעֱשַׁן אַף ה' דַּיְקָא, שֶׁמִּדַּת הָרַחֲמִים הַפּוֹעֵל טוֹב דּוֹרֵשׁ מִדָּה
כְּנֶגֶד מִדָּה.** **וְעוֹד יֵשׁ לְפָרֵשׁ עַל פִּי מַה שֶּׁנֶּאֱמַר:
גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב, וְאָמְרוּ חֲזַ"ל: זוֹ
מִיתַת צַדִּיקִים. וְנִרְאֶה הַטַּעַם, מַה שֶּׁמַּכָּה זוֹ לֹא כְּתוּבָה הִיא,
כִּי בַּתּוֹכֵחָה לֹא כָּתוּב רַק מַכָּה גְּמוּרָה, אָךְ מִיתַת צַדִּיקִים הִיא
מְכַפֶּרֶת עַל עֲוֹן הַדּוֹר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּמִּדְרָשׁ (פָּרָשַׁת
פְּקוּדֵי) שֶׁאָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר:
מִשְׁכַּן הָעֵדוּת שֶׁנִּתְמַשְׁכֵּן בַּעֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אָמַר
לוֹ: הָא תִּנַח בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית
הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, מָה תְּהֵא עֲלֵיהֶם? אָמַר לוֹ: אֲנִי נוֹטֵל צַדִּיק אֶחָד
מִבֵּינֵיהֶם וּמְכַפֵּר עַל עֲוֹן הַדּוֹר. וְאִם כֵּן, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַכָּה,
כִּי קָשָׁה מִיתַת צַדִּיקִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּשְׂרֵפַת
בֵּית אֱלֹהֵינוּ, מִכָּל מָקוֹם לֹא כְּתוּבָה, שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל הִיא מְכַפֶּרֶת
עַל עֲוֹן הַדּוֹר. לָזֹּאת נֶאֱמַר: וְהָיָה כְּשָׁמְעוֹ אֵת דִּבְרֵי הָאָלָה
הַזֹּאת, רַצָּה לוֹמַר הָאָלָה שֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה, שֶׁבָּהּ כְּתוּב גַּם
כָּל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כְּתוּבָה, שֶׁתּוֹפְסִים הַצַּדִּיקִים בַּעֲוֹן הַדּוֹר.
וְהָעִנְיָן מְבוֹאָר בַּבָּבָא קַמָּא: כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קוֹצִים,
שֶׁהַפֻּרְעָנוּת מַתְחִיל בַּצַּדִּיקִים. יִלָּפֵת, כִּיוָן שֶׁנִּתַּן רְשׁוּת
לַמְּקַטְרֵג, עִקָּר מְקַטְרֵג עַל הַצַּדִּיקִים, כִּי מִדַּת הַדִּין תּוֹפֶסֶת
בַּצַּדִּיקִים תְּחִלָּה, שֶׁמִּתְנַהֲגִים עַל פִּי מִדַּת הַדִּין, כִּי
בַּצַּדִּיקִים שְׁגָגוֹת נַעֲשֶׂה לָהֶם כִּזְדוֹנוֹת, מַה שֶּׁאֵין כֵּן
בָּרְשָׁעִים. וְזֶה שֶׁיֹּאמַר: שָׁלוֹם יִהְיֶה לִי, שֶׁהַצַּדִּיקִים
יְכַפְּרוּ עַל עֲוֹן הַדּוֹר, לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה וְגוֹ', כִּי הַשְּׁגָגוֹת
נַעֲשֶׂה לָהֶם כִּזְדוֹנוֹת כְּפֵירוּשׁ רַשִׁ"י. וְעַל זֹאת לֹא יֹאבֶה ה'
סְלוֹחַ לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהַצַּדִּיקִים מְכַפְּרִים עַל עֲוֹן הַדּוֹר, הוּא
לֹא יִתְכַּפֵּר בִּכְפָּרָתָם, כִּי יֶעֱשַׁן בּוֹ אַף ה', מִדַּת הָרַחֲמִים
תִּפְרַע מִמֶּנּוּ, שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ לֹא תֵצֵא הָאֵשׁ בַּצַּדִּיקִים
וְרָבְצָה בּוֹ כָּל הָאָלָה הַכְּתוּבָה דַּיְקָא, לֹא שֶׁיִּתְכַּפֵּר בְּמַכָּה
אֲשֶׁר לֹא כְּתוּבָה, וְצַדִּיקִים יִהְיוּ שְׁלוֹוִים וּשְׁקֵטִים בִּמְכוֹן
הַצֶּדֶק. וְהָבֵן הֵיטֵב.** **בְּדֶרֶךְ ד': יְבוֹאַר, הִנֵּה קְלָלוֹת
שֶׁבַּתּוֹרָה וּבְמִשְׁנֵה תוֹרָה הֵם מ"ט וְצ"ח, שֶׁהֵם כְּפֶל
מ"ט. וְהַטַּעַם יֵאָמֵר עַל פִּי מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּמְּפָרְשִׁים
לְפָרֵשׁ: שְׂכַר מִצְוָה מִצְוָה וּשְׂכַר עֲבֵרָה עֲבֵרָה, רַצָּה לוֹמַר
שֶׁהַשָּׂכָר שֶׁמְּקַבְּלִים עַל הַמִּצְוָה הוּא בְּעַצְמוֹ נֶחְשָׁב כִּי ה'
חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, וְכָל בְּרִיאַת הָעוֹלָם הָיָה כְּדֵי לְהֵיטִיב
לִבְרִיּוֹתָיו, רַק שֶׁאֵי אֶפְשָׁר שֶׁיֵּיטִיב לָהֶם בְּחִנָּם, נָתַן לָהֶם
תּוֹרָה וּמִצְוֹת. וְאִם כֵּן, כְּשֶׁמְּקַיֵּם הַתּוֹרָה וּמְקַבֵּל עָלֶיהָ
שָׂכָר, הוּא מְמַלֵּא רְצוֹן הַבּוֹרֵא שֶׁיּוּכַל לְהֵיטִיב לִבְרִיּוֹתָיו,
וְאִם כֵּן זֶה בְּעַצְמוֹ מִצְוָה. וְגַם בְּהֶפֶךְ, הָעֹנֶשׁ שֶׁמְּקַבֵּל עַל
מַעֲשֵׂה הָעֲבֵרָה נֶחְשָׁב גַּם כֵּן לַעֲבֵרָה, כִּי אֵין רְצוֹן הַקָּדוֹשׁ
בָּרוּךְ הוּא בְּזֶה. וְלָזֹּאת כָּפַל מֹשֶׁה הַקְּלָלוֹת לְהוֹרֹת שֶׁכָּל
קְלָלָה שֶׁהוּא מְקַבֵּל עַל יְדֵי עֲוֹנוֹתָיו, בְּזֶה בְּעַצְמוֹ עוֹבֵר עַל
פִּי ה', וּמְקַבֵּל עַל זֹאת עוֹד קְלָלָה בְּעִנְיַן שְׂכַר עֲבֵרָה
כַּנַּ"ל. וּבָזֹאת יִלָּפֵת מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ ה'
עֲלֵיכֶם לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וְגוֹ', רַצָּה לוֹמַר כְּמוֹ שֶׁבְּזֶה שֶׁמֵּיטִיב לָכֶם
הוּא שִׂמְחָה לְפָנָיו, וְאִם כֵּן כְּשֶׁאַתֶּם מוֹנְעִים אוֹתוֹ מֵהֵיטִיב
לָכֶם, גַּם עַל זֹאת צָרִיךְ שֶׁתְּקַבְּלוּ עֹנֶשׁ. וְלָזֹּאת יָשִׂישׂ אֵת
אֲחֵרִים לְהַאֲבִיד וּלְהַשְׁמִיד, שֶׁהוּא קְלָלָה כְּפוּלָה. וְזֶה שֶׁאָמַר:
כַּאֲשֶׁר תָּבוֹא עָלֶיךָ הַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם וְתִרְאֶה
שֶׁהִיא כְּפוּלָה שְׁתֵּי פְעָמִים מִקְּלָלוֹת שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
וְעַל יְדֵי כָּךְ תֵּדְעוּ שֶׁהַקְּלָלָה שֶׁאַתָּה מְקַבֵּל הוּא גַּם כֵּן
עֲבֵרָה בְּיָדְךָ, וְלָזֹּאת וְהֵשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבְךָ, צָרִיךְ שֶׁתָּשׁוּב
בִּתְשׁוּבָה גַּם עַל זֹאת בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה', שֶׁתָּשׁוּב
בִּתְשׁוּבָה גַּם עַל מַה שֶּׁגָּרַמְתָּ שֶׁתֵּלֵךְ בַּגּוֹלָה, וְהוּא
בְּעַצְמוֹ הָעֲבֵרַת פִּי הַמֶּלֶךְ הַחָפֵץ לְהֵיטִיב
No comments:
Post a Comment